Warning: mysqli_fetch_array() expects parameter 1 to be mysqli_result, boolean given in /home/ww15ipul/public_html/layouts/head/index.tpl.php on line 23

אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

מאמרים נוספים

טיפול מיני באזור הצפון והמרכז: מתי פונים לטיפול מיני?

טיפול מיני באזור הצפון והמרכז: מתי פונים לטיפול מיני?

כאשר אחד מבני הזוג או שניהם סובלים מהיעדר חשק מיני נוצר חוסר סיפוק מהותי מהיחסים, המלווה בתסכול, כעסים והאשמות. במקרים אלו, טיפול בחוסר חשק מיני יכול בהחלט לעזור.

 טיפול מיני בחיפה והקריות ובמרכז תל אביב

טיפול מיני באזור הצפון וטיפול מיני באזור המרכז: טיפול מיני בתל אביב, חיפה והקריות

למי מיועד טיפול מיני?

בעיות במיניות הן דבר נפוץ למדי. למעלה מ 40% מהאנשים יתקלו בשלב זה או אחר בבעיה בתחום המיני ועשויים להזדקק לעזרה בתחום, ולפנות לטיפול מיני.

נשים וגברים, רווקים וזוגות,  מתמודדים בתחנות שונות במעגל החיים עם קשיים במיניות: בגיל ההתבגרות וכבוגרים צעירים, בהריון, בלידה, במהלך טיפולי פוריות, בגיל מבוגר או בזיקנה. חלק מהבעיות מופיעות בכל מערכות היחסים, וחלקן ייחודיות לזוגיות בעלת אופי מסוים.

מכיוון שהמיניות היא תחום רגיש ועדין, גורמים רבים יכולים להשפיע עליו ו"לחבל" בו: מסרים שליליים במשפחה בנוגע למין כ"מלוכלך ואסור", התעללות פיזית, פגיעה מינית, התלבטויות בנוגע לזהות המינית, טראומה, חרדות, דיכאון ועוד. נוספים לכך נכות הגורמת לפגיעה בתיפקוד המיני, מחלות, טיפולים תרופתיים ועוד. חלק מהבעיות קשורות לאינטימיות או בעיות באינטימיות במערכות יחסים זוגיות. קונפליקטים קשים בזוגיות והתמודדות עם משברים עשויים לפגוע במיניות המשותפת, אבל גם בעיות שגרתיות יותר הקשורות ללחצי היומיום.

 

הטיפול המיני מותאם לאדם או הזוג הפונים לטיפול ולקשיים הספציפיים אותם הם חווים, למשל: חוסר חשק מיני, פער בתשוקה בין בני הזוג, שפיכה מוקדמת, שפיכה מעוכבת, וגינזמוס, חרדה מינית, חוסר סיפוק וקושי להגיע לאורגזמה אצל האישה או הגבר. אפשר להגיע לטיפול מיני בזוג או לבד בהתאם לסיטואציה, הקושי והמטרה.

***

אחת הבעיות השכיחות בגללה פונים לטיפול מיני היא חוסר חשק מיני. מהם הגורמים לחוסר חשק מיני ומתי כדאי לפנות לטיפול מיני?

אין ספק כי יחסי המין מהווים חלק אינטגראלי וחשוב ביותר אצל מרבית הזוגות. יחסי המין הם המקום שבו ניתן לבטא באופן שלם את הרגש, התשוקה והחיבה, לחוות אינטימיות משותפת ולתת דרור לפנטזיות. לכן, כאשר אחד מבני הזוג או שניהם סובלים מהיעדר חשק מיני נוצר חוסר סיפוק מהותי מהיחסים, המלווה בתסכול, כעסים והאשמות. פערים בתשוקה המינית בין בני הזוג עשויים לגרום למתחים רבים. במקרים אלו, טיפול בחוסר חשק מיני יכול בהחלט לעזור.

סיבות וגורמים לחוסר חשק מיני 

ממה נגרם חוסר חשק מיני? למעשה, חוסר חשק מיני יכול לנבוע מסיבות שונות ולכלול היבטים רפואיים ופסיכולוגיים כאחד. יתר על כן, הבעיה  של כל אחד מבני הזוג יכולה להיות קצרת מועד, להיות כרונית ולהתפרס על פני כל הקשרים שהיו לו בעבר, או להיות תלויה במצב ספציפי כמו הריון ולידה. גם במהלך טיפולי פוריות מופיע לרוב חוסר חשק מיני. מבחינה פסיכולוגית, מאחורי חוסר החשק יכולים להסתתר למשל כעסים מודחקים כלפי בן הזוג, נטירת טינה, תחושת ניצול מוצדקת או לא מוצדקת, אירועים טראומתיים ואחרי מן העבר, ועוד. מעבר לכך, הסיבה יכולה להיות טמונה בהיעדר אינטימיות מספקת בזוגיות, בחוסר תיאום ותקשורת לגבי ההעדפות במיטה, וכן במצבי חיים משתנים שיוצרים מתח וחרדה בתקופה מסוימות, כמו פיטורין מהעבודה.

מדוע מומלץ לפנות לטיפול מיני להתמודדות עם בעיית חוסר חשק מיני? 

ניתן לראות אם כן, שנושא זה של חוסר חשק אינו רק רגיש, אלא גם מורכב מאוד ויש לטפל בו בעדינות הראויה, ומתוך ראיית התמונה השלמה. במרבית המקרים, בני הזוג אינם מסוגלים לראות בעצמם את התמונה הזו, נתקעים במעגלי כעסים והאשמות, ולא מצליחים למצוא מוצא מן המעגל. זהו בדיוק תפקידה של המטפלת בטיפול זוגי מיני, המאפשרת לבני הזוג יחדיו או לאדם הפרטי לרדת לעומקן של הסיבות, להבין את שאיפותיו ורצונותיו, ולהשיב לחייו את החשק המיני שכה חסר לו. 

הרבה פעמים אחד מבני הזוג יביע התנגדות לפניה לטיפול המיני מתוך תחושת בושה וחששות כאלו ואחרים. חשוב להתגבר על הבושה ולפנות לקבלת עזרה מתאימה, על מנת לאפשר זוגיות מלאה ושלמה, ומיניות מספקת. 

 

טיפול מיני באזור הצפון וטיפול מיני באזור המרכז:

קליניקות לטיפול מיני בתל אביב, חיפה והקריות

הרצלה צח היא מטפלת זוגית מוסמכת ומטפלת מינית מוסמכת. בעלת ניסיון של מעל ל-30 שנה בתחום הטיפול והיעוץ. כמו כן הרצלה היא מדריכה מוסמכת מטעם אגודה לטיפול משפחתי וזוגי. ב-15 השנים האחרונות מדריכה מטפלים זוגיים, מתמחים וסטודנטים בסקטור הפרטי והציבורי, בהדרכות פרטניות וקבוצתיות.

טיפולים פרטניים, זוגיים ומיניים, והדרכות למטפלים, מתקיימים בקליניקה במרכז תל אביב ובקליניקה בקרית ביאליק. 

 

 

 

משפחה מורכבת

משפחה מורכבת

נישואים שניים מציבים אתגר בפני ההורים שיוצרים משפחה מורכבת, כלומר: משפחה בה התחתן ההורה עם בן או בת זוג אחר שלהם ילדים משלהם. בני הזוג מתמודדים עם גידול ילדים שאינם שלהם, והילדים מתקשים לקבל הורה חורג. הטיפול הזוגי עוזר לבני הזוג ליצור הורות משותפת טובה.

 העליה התלולה בשיעור הגירושין, מציבה אתגר בפני ההורים, שיוצרים משפחה מורכבת, כלומר: משפחה בה לאחר גירושין התחתן ההורה עם בן או בת זוג אחר בנישואין שניים. בני הזוג מתמודדים עם הקושי של גידול ילד או יותר שלא ילדו, והילדים נתקלים בקושי לקבל אדם שאיננו ההורה הביולוגי שלהם. המורכבות בעיתית עןד יותר, כאשר כל אחד מהשניים מביא לפרק ב' שלו את ילדיו שלו, ועולה הצורך למזג את החלקים למערכת אחת.

הילדים נאלצים להתמודד לא רק עם משבר ההתפרקות של המשפחה בה גדלו, אלא גם עם כניסתו של מבוגר נוסף לחייהם. לא תמיד המבוגר הזה – שקרוי "האבא החורג" או "האמא החורגת" מספיק רגיש לצרכים שלהם. לא בהכרח גם הילד עושה להורה החורג "חיים קלים". לעיתים הוא מעמיד אותו בפני מבחנים, כי קשה לו לסמוך על ההורה הזה. הילד שואל, הרבה פעמים בלי לתת בקול ביטוי לספקתיו: “הוא יכול בכלל לאהוב אותי?”, “הוא בקושי מכיר אותי", “הוא מעדיף בלי ספק את הילד הביולוגי שלו". לילד ישנן חרדות, שהן בעלות בסיס מציאותי, שההורה תקוע בינו לבין ההורה הביולוגי.

 טיפול זוגי במשפחה מורכבת

ההורה החורג מקבל "ילד מן המוכן", ולעיתים קרובות לא מכיר אותו: “לאורלי בת החמש עשרה" – אומר אילן במהלך הטיפול הזוגי - “יש לה כבר אישיות מגובשת פחות או יותר היא בעלת דעות שונות משלי. אני מרגיש שהיא מסתייגת ממני, ויש לה איזושהי תוקפנות כלפי". אילן מצביע על ההבדל העצום בין "נערה מתבגרת מן המוכן", לבין הבת שגידל מאז שנולדה. 

במהלך הטיפול נעשה תהליך של כניסה לנעליה של המתבגרת, תוך הבנה אמפטית מצדו של קשיי הבת. יחד עם זאת, נותן הטיפול אפשרות לאב החורג לזכות לאמפתיה מצד בת הזוג שלו ולהכלה מצידי כמטפלת – כל השלושה – האם, האב החורג והבת – מסוגלים לקלוט את הקשיים האחד של השני באמצעות הטיפול. גם לאב החורג וגם לאם ברור, שלא מספיק שיווצר קשר זוגי טוב בינהם. לשניהם נקודת מוצא דומה, שהורות משותפת טובה, היא תנאי לקיומה של המשפחה החדשה בפרק ב' שלהם. יחסים בעיתיים עם ילדיו של בן הזוג עלולים להביא לפרידה.

בעיה נוספת שעולה במשפחה המורכבת היא השילוב של הילד שנמצא "זמן חלקי" עם האחים המתגוררים בבית "זמן מלא". יואב ושרון הגיעו לטיפול הזוגי עקב תחושת תסכול וכעס של יואב, שבתו בפרק א' – אור – איננה משתלבת במשפחה החדשה שיצר. לאור קשר הדוק מאוד עם אימה אצלה היא גדלה, והיא מגיעה אחת לשבוע אליהם. לשרון שתי בנות מתבגרות מנישואיה הראשונים שגדלות בחזקתה. יואב מרגיש שבכל פעם שאור מגיעה – אחת לשבוע – שיוי המשקל המשפחתי מתערער. “הבנות שלך לא מקבלות את הבת שלי" – נפגע יואב. “אני רוצה שיתחברו אליה כאל אחות לכל דבר. אני רוצה שיתנו לה מקום, והן דוחות אותה. עבורי זהו תנאי לחיים שלי איתך כבת זוגי. אם את לא עושה לה מספיק, כדי לפנות לה מקום, גם לי אין מקום בבית, אם היא דחויה, גם אני מרגיש דחוי".

מסתבר, שבכל פעם שאור מגיעה לביתם, נכנסות שרון ובנותיה ללחץ ולכוננות. הן מתקוממות כנגד ההגדרה של "אחות", ועבורן היא מישהי חדשה אותה יש צורך להכיר, לקבל בהדרגה ולא באופן כפוי. במהלך הטיפול התבהרה הדינמיקה שתוקעת את המשפחה ומשתקפת לבני הזוג: אור נפגעת מתגובה כלשהי של הבנות, לעיתים עקב ארוע מזערי, ומזעיקה מידית את האב הרגיש. יואב מזדהה איתה, ומגיב מתוך פגיעות ילדית שלו ורגשי אשם שאינו "אבא מספיק טוב לבת האהובה", אותה בחוויה הסוביקטיבית שלו נטש. במקום לפעול באופן בוגר, או להניח לבנות להסתדר ביניהן, הוא מתפרץ כלפיהן בזעם, ומאיים לעזוב את הבית. הבנות מערבות את שרון, ובין שרון ויואב מתפתח קונפליקט קשה בנוכחות הבנות.

המעגל הסגור השלילי שנוצר ומוצג מאפשר לבני הזוג לחשוב במהלך הטיפול מהם מקורות ההתנהגות הללו: מה מניע את יואב להרגיש רגשי אשם עמוקים, למרות שהוא אבא רגיש ואוהב לאור? מה המניפולציות שאור משתמשת בהן, כדי להפעיל אותו ולזכות בהגנה שלו? מה הקשר בין תגובותיה של אור לבין הנאמנות הכפולה שלה כלפי אביה ואימה? כיצד היא "מאיימת" על האבא שתספר לאימה על "החוויות הקשות" שלה במשפחה המורכבת?

הבדיקה לעומק של כל השאלות האלה במהלך הטיפול מאפשרת ליואב לרכוש תובנות בנוגע לחוסר הבסיס המציאותי בתלונותיה של הבת, אם כי החוויה הסוביקטיבית שלה ברורה: היא לא מרגישה שייכות לבית בו היא רק אחת לשבוע, בעוד שלאחיות החורגות שלה קואליציה חזקה בינן לבין עצמן. כמו כן מתבהר ליואב, שהחוויה של רגשי האשם שלו מובנת, אבל בפועל הוא מתאמץ לתת את המקסימום כאבא לאור. נקודה נוספת שמובנת לו היא שאור מתמרנת בינו לבין גרושתו, כביטוי לנאמנות הכפולה שלה כלפי שני הורים שהתגרשו.

במהלך הטיפול מצליחה גם שרון להיות יותר אמפאטית כלפי המצוקה של יואב: אני כל כך כועסת שיואב כועס על הבנות שלי, שהיה קשה לי לראות את הכאב שלו. כאבא מסור, שהיה רוצה לגדל את אור, אני מבינה אותו". הרגישות כלפי בן זוגה מגבירה אצל שרון את הנכונות לקבל את אור, ועוזרת ליואב למתן את תגובותיו. בעקבות הטיפול מבין יואב שהתוקפנות שלו מחריפה את הבעיה, ויוצרת אצל שרון צורך להגן על בנותיה מהזעם שלו.

הטיפול הזוגי עוזר לכל אחד מבני הזוג לייצג לא רק את הקולות שלהם, אלא גם של ילדיהם שאינם נוכחים בחדר הטיפולים. במקום הבטוח והמכיל של הטיפול יכול כל אחד מהם להקשיב לקולות של האחרים, להיות אמפטי וליצור דינמיקה חדשה ודפוסי תקשורת חדשים. הקבלה של בן זוג היא תהליך מורכב עבור הילדים שחיים עם ההורה המשמורן. גם הקבלה של הילד שחי "זמן חלקי" במשפחה איננה פשוטה לא עבור האחים הביולוגיים ולא עבורו. הטיפול הזוגי עוזר להתמודד עם הבעיות הללו.

בעיה נוספת שאופיינית למשפחה המורכבת קשורה לשתי מערכות החוקים השונות בנוגע לגידול הילדים: הילדים של בן הזוג רגילים לדפוסי התנהגות מסויימים, ובבואם למשפחה המורכבת הם פוגשים דפוסי חיים אחרים של בת הזוג וילדיה. ליהי, למשל, נותנת יד חופשית לשני הבנים שלה, ומעודדת את האוטונומיה והיצירתיות שלהם. עבור יוסי בן בן זוגה, “זהו בלגן שאני לא יכול לסבול, אני מגיע ממשפחה בה הסדר והאירגון חשובים". כאשר מגיע פעמיים בשבוע הבן של יוסי לביתם בולט עוד יותר הפער בגישות. יוסי מנסה לכפות את שיטותיו על ילדיה של ליהי, וגם הילדים וליהי מתקוממים גם יוסי מאוכזב שהם לא מקבלים אותו.

במהלך הטיפול הזוגי ביוסי וליהי הודגשה הנקודה, שליהי מצפה ליותר גמישות וסבלנות מצידו כלפי ילדיה, ויוסי  ליותר משמעת וסדר. בסופו של דבר לשניהם ברור שנדרש מספיק זמן, כדי שיוסי יתקרב יותר לילדים שלא גידל, ולא יצפה שעם כניסתו יתיישרו בדיוק להוראות שלו. מתבהר לו שנדרשות מנו יותר הבנה והסתגלות, כדי לרכוש את ליבם. גם לליהי מתבהר הצורך שלו ביותר משמעת וסדר, והתחושה שאם אין לו סמכות כאבא חורג, אין לו מספיק מקום במשפחה. יוסי למד להיות לא רק "הורה" אלא גם "חבר", למרות הצורך להשליט חוקים. ליהי למדה לאפשר לו להיות יותר "אבא" ולא רק "אורח מתוסכל".

הטיפול הזוגי עוזר לבני הזוג בפרק ב' ליצור הורות משותפת טובה. בעזרת הטיפול מצליחים השניים לנהל דיאלוג בוגר אודות הפערים בין הציפיות והצרכים היחודיים של כל אחד מחברי המשפחה החדשה. בני הזוג עוזרים – באמצעות הטיפול – לנפץ את המיתוס של "האם החורגת הרעה" או "האבא החורג הרשע", ולבנות דמויות הוריות טובות דיין ומכילות. הם מצליחים לסייע להורה שקיבל "ילד מן המוכן" להכיר אותו, להתקרב אליו ולרכוש את אמונו. הם מצליחים לגבש כללי התנהגות וחוקים בנוגע למשמעת וחלוקת תפקידים, שיהיו מקובלים על שניהם כבני זוג. הם מצליחים להתמודד עם סוגיות לא פתורות עם בן זוג או בת הזוג לשעבר, מכיון שהסתה או נקמה של האקס (או האקסית) “מרעילים" את הילדים.

האתגרים העומדים בפני בני הזוג ביצירת המשפחה המורכבת הם רבים. יחד עם זאת כאשר המיזוג מצליח, יכולה להיווצר משפחה מתפקדת הייטב. כאשר קשה להתמודד עם כל המכשולים האלה, חשוב מאוד להעזר בטיפול זוגי.

ההתמודדות עשויה להיות בשלבים שונים של יצירת המשפחה המורכבת, אולם עם רגישות וסבלנות, יוכלו המכשולים להעלם. לאט לאט יוכלו להצטבר במשפחה החדשה חוויות משותפות, הרגלים משותפים, טקסים משותפים ודפוסים מקובלים, תקשורת טובה וכבוד לשונות של כל אחד במשפחה.

טיפול בעקבות בגידה

טיפול בעקבות בגידה

הבגידה – סוף הסיפור, או התחלה מחדש? זוגות רבים מגיעים לטיפול זוגי לאחר שנחשפה בגידה של אחד מהם. שני בני הזוג מתמודדים עם שאלת האמון ומתקשים לבנות אמון מחדש. אם יש רצון ונכונות מצד שניכם לעבוד על הקשר ולהבין מה הוביל לבגידה, יש סיכוי טוב לשקם את הזוגיות.

הבגידה – סוף הסיפור , או התחלה מחדש?

זוגות רבים מגיעים לטיפול זוגי, לאחר שנחשפה בגידה של אחד מבני הזוג. הרבה פעמים שואלים  בן או בת הזוג הנבגדים האם יש טעם בשמירה על התא הזוגי. שני בני הזוג מתמודדים לאחר בגידה עם שאלת האמון ועם הקושי לבנות אמון מחדש. נסיוני כמטפלת זוגית ומשפחתית מלמד שהרבה פעמים בגידות של אחד או של שני בני הזוג, הן מעין פעמון אזהרה, ניסיון לזעזע את בן הזוג ש"נרדם בשמירה", להביא אותו לטיפול, ולשנות את אופי היחסים שהתקבעו במהלך הזמן. יחד עם זאת, נוצרת עקב הבגידה סכנה להמשך הקשרים הזוגיים, ולעיתים משבר האמון מוביל לגירושין. כאשר יש רצון ונכונות מצד שני בני הזוג לעבוד על הקשר ולהבין מה הוביל לבגידה, יש סיכוי טוב לטפל בבעיות הזוגיות, ולבנות מחדש את האמון.

מה מערער את יציבות הזוגיות ודוחף לעיתים לבגידה?

הבגידה היא סימפטום המבטא, לעיתים קרובות, חוסר שביעות רצון מבן/בת הזוג. הקול של אי שביעות הרצון מושתק או אינו נשמע. לחלופין, הוא גורם לקונפליקטים שמתנהלים בתוקפנות וחוסר כבוד, וכדי לברוח מהם נוצר רומן מחוץ לנישואין. לעיתים הבגידה היא סימפטום להימנעות מקונפליקטים, מתוך חרדה או חוסר מיומנויות בתקשורת זוגית.

לעיתים, מכרסמים ביחסים השיעמום והשגרה, או חוסר רומנטיות. סוגיה זו נדונה בספרו המרתק של מיטשל (2009) "האם יכולה אהבה להתמיד?" גורל הרומנטיקה, טוען מיטשל, שברירי, ולעיתים קרובות היא מתפוגגת לאורך הזמן. הרומנטיקה משגשגת לדבריו על קרקע המסתורין, החידוש, ההרפתקה והסכנה, ונעלמת לנוכח המוכר והבטוח. הכוח המניע את האדם הינו המיניות, שאופיה פרימיטיבי, ואינו תואם את הכבוד וההערכה הנדרשים בזוגיות ארוכת טווח.

יחד עם זאת, מסתייג מיטשל וטוען, שאמיתות אלה הן חלקיות בלבד. לצד המשיכה לתשוקה הסוערת והחידוש, קיים צורך עמוק בביטחון, במוכר, בבית ובמשפחה. האתגר בשימור הרומנטיקה הינו, ליצור אינטגרציה בין התשוקה והאהבה, בין האינטימיות והביטחון בקוטב האחד וההרפתקה בקוטב השני.

 מה הסכנות בבגידה?

הבגידה הינה הפרת האמון של בן הזוג, שהוא השותף שנבחר להיות האחד והיחיד איתו מוקמים הבית והמשפחה, עליו סומכים, איתו חולקים ברגשות, סקס וגידול ילדים. הבוגד מערער את תחושת הביטחון והיציבות החיוניים לכל אחד. הבוגד פורץ את הגבול התוחם את המרחב הזוגי ומגן עליו. כאשר נחשפת הבגידה, מרגיש בן /בת הזוג שהקרקע נשמטה מתחת לרגליו ועולמו מתמוטט. התחושות הנלוות הן של כעס, עלבון, דיכאון, חרדות ואבל על הפנטזיה שהתנפצה. הטיפול הזוגי חיוני אחרי בגידה, לבדיקת הדרך בה ימשיכו בני הזוג ביחד או לחוד.

 מה מעניק הטיפול הזוגי לאחר הבגידה?

במסגרת הטיפול הזוגי, יכול הבוגד לחשוף את המניעים שהוסתרו, הוכחשו או הודחקו. ניתנת לבוגד אפשרות לבטא מילולית את הקשיים שלא טופלו בזוגיות. בטיפול הזוגי נערך משא ומתן חדש, בנוגע לקונפליקטים שלא נדונו/ נפתרו, וכן לקונפליקטים בין חופש וחובה, אינדיבידואליות ומחויבות, התמדה והרפתקה. לפיכך, יכולים בני הזוג, אם הם בוחרים לשקם את הזוגיות שלהם ולא לפרק את הקשר, אפילו לשדרג את הזוגיות. ניתנת להם הזדמנות בטיפול ליצור "התחלה מחדש", או לכתוב מחדש את הסיפור שלהם.

---------------------------------------------------------------------------------

סיפורים מהחיים
(כל השמות בדויים)

---------------------------------------------------------------------------------

הזוג הוותיק - סיפורם של גיל ורונית

גיל ורונית, זוג נשוי מזה עשרים שנה, פנו לטיפול לאחר שגיל גילה שרונית מקיימת קשר רומנטי מחוץ לנישואין עם גבר שהכירה במקום עבודתה. שני בני הזוג הציגו בפני את השאלה שהטרידה אותם, כבר בפגישה הראשונה: “האם יש סיכוי שנצליח לשרוד את המשבר הזה?”

גילי תאר תחושות קשות בעיקבות גילוי הבגידה של אשתו:

"הרגשתי שהשמיים נפלו עלי, זה היה שוק בשבילי. המחשבה על רונית עם מישהו אחר עשתה לי חור בבטן, הרגשתי שאני מרוקן לגמרי, שאין לי כלום".

יחד עם זאת היה ברור לו כבר מתחילת הטיפול שהוא רוצה לעבוד על מערכת היחסים עם רונית ולשקם אותה: 

" אני אוהב אותה, ולא מוכן בעד כל הון שבעולם לוותר עליה".

הוא דרש מרונית לנתק באופן מיידי ומוחלט את הקשר עם הגבר האחר, והיא קיבלה על עצמה את הדין, ובלבד שיטפלו לעומק בבעיות שהובילו לבגידה. “זהו התנאי מבחינתי להמשך הזוגיות הזו", הבהירה רונית. הסברתי לגילי ולרונית שגם על פי התרשמותי, על מנת לשקם את הקשר ביניהם, נדרש טיפול יסודי, ושהבגידה של רונית היא סימפטום לבעיות בקשר ביניהם.

הטיפול ברונית וגילי היה ארוך וסבוך, מכיוון שבמהלך השנים הצטבר אצל רונית כעס עצור על ההזנחה שהרגישה מצד בעלה, על התקשורת החסומה והדלה מצידו, ועל הסקס שהפך להיות פחות ופחות משמעותי. לגיל היו, לעומת זאת, טענות קשות כלפיה שלא שוחחה איתו על הבעיות, ובמקום לדבר בחרה במעשה שפוגע ומשפיל אותו, בעוד הוא נאמן לה במשך כל השנים. רונית הביעה רגשות אשם על הבגידה, אבל טענה שגילי לא השאיר לה ברירה, והתעלם מהקשיים שהיא חווה עד לגילוי הבגידה.

במהלך הטיפול עזרתי להם להבין איך הדינמיקה שנוצרה ביניהם במשך השנים הביאה להתרחקות הדרגתית, עד לבדידות של כל אחד מהם בקשר הזה. גיל – מהנדס מוכשר ומצליח – השקיע את מירב כוחותיו בעבודה מחוץ לבית. הוא סמך – כפי שגילו באמצעות הטיפול – על כך שהזוגיות תשרוד איכשהו.

 "חשבתי", אמר, "שלא צריכים להתאמץ יותר מידי, הרי הקשר הוא ברור מאליו. רונית יודעת שהיא יכולה לסמוך עלי מבחינה כלכלית, ואני יודע שאני יכול לסמוך עליה בגידול שני הילדים המקסימים שלנו".

שיקפתי להם שנוצרה חלוקה דיכוטומית בין ההשקעה מחוץ לבית ובתוכו, תוך חלוקת תפקידים נוקשה, שהפכה להיות עוד פחות יעילה כשהילדים התבגרו. כמו כן יכלה רונית במהלך הטיפול לבטא את תיסכוליה – שגיל מעולם לא היה קשוב להם – שגידול הילדים מעמיס ולא מספק אותה, וחוסר המעורבות של גיל מקבעת את חוסר ההתפתחות שלה ומכעיסה אותה. הפגישות סיפקו לבני הזוג הזדמנות להקשיב זה לזו, לא להתפרץ כפי שנהגו ללא תיווך של "אדם שלישי", ולגבש דפוסי תקשורת אחרים. לראשונה מזה שנים, הצליחו לדון בבעיותיהם מבלי שאחד מבני הזוג יעזוב באמצע בכעס. לאט לאט הצליחו בני הזוג ליישם את הכלים שלמדו כדי לשוחח זה עם זו, גם מחוץ לחדר הטיפולים.

עלו בטיפול ההבדלים באישיות של בני הזוג. גיל הוא סגור ומופנם, וצרכיו החברתיים מצומצמים ביותר. הוא זקוק למרחב, והמחשב, הטלויזיה והעיתון עוזרים לו להתנתק ממה שקורה בבית לבועה הפרטית שלו. רונית זקוקה לאינטרקציה אנושית, היא אוהבת לצאת, לבלות והייתה רוצה לשוחח עם גילי יותר.

"אנחנו חיים כמו שני זרים. תקופות שלמות הוא לא יודע מה עובר עלי, במה אני עסוקה, וגם אני לא מצליחה להבין מה קורה לו", אמרה רונית.

היא סיפרה שלעיתים קרובות חוותה את הזוגיות כ"שוכבת על ערש דווי", לא הרגישה שום רגישות לצרכים ולרצונות שלה, ומתוך בדידות והרגשה שהזוגיות מתה, חיפשה משהו אחר שיעניק לה חיות.

במהלך הטיפול עזרתי לגיל להבין את הצורך של רונית בקשר, במגע, בהתייחסות, בגילויי איכפתיות וחמימות, ועזרתי לרונית להבין את הצורך של גיל במרחב. התבהר להם שבמשך שנים הם מתגוררים במקביל מתחת לקורת גג אחת עם קשר מינימאלי, להוציא פעמים בהן רונית "מתפוצצת", מבטאת זעם כלפיו, ו"רק אז הוא מקשיב לי, אבל למעשה הוא כל כך עסוק בהתגוננות שהדרך הזו לא יעילה".

גיל הבין בטיפול שהמרחק ההולך וגדל ביניהם יצר חלל ריק שלתוכו נשאב הקשר הרומנטי מחוץ לנישואין. כמו כן הבינו שחשיפת הבגידה, עם כל הכאב שהם חווים, מספקת להם הזדמנות ליצור מערכת יחסים אחרת: לטפח את הזוגיות שגססה, ליצור קירבה ואינטימיות שנעלמו, ולפתח תקשורת המבוססת על רגישות ואמפתיה ביניהם. בסוף הטיפול, סיפרה רונית שהיא מרגישה שנוצר פרק ב' בחיים עם בן הזוג של פרק א'. הם למדו מחדש לעשות דברים ביחד ולשוחח מבלי לריב. רונית למדה לכבד את הצורך של גילי במרחב, וגילי הבין שבשביל לקיים זוגיות עם רונית הוא צריך להכניס אותה יותר לתוך "הבועה שלו", ולהיות פתוח להכיל את התחושות והצרכים שלה.

---------------------------------------------------------------------------------

בגידה לפני החתונה - סיפורם של אופיר ושני

גם אופיר ושני פנו לטיפול זוגי בעיקבות בגידה של בת הזוג, לאחר שנתיים של זוגיות. אופיר, כלכלן מצליח שמשדר בטחון עצמי, גילה ששני, סטודנטית בשנה הראשונה ללימודיה במיכללה וצעירה ממנו בשנים אחדות, בגדה בו בגידה חד-פעמית כשלושה חודשים לפני החתונה.

“היחסים בינינו מושלמים, הזוגיות מדהימה, ואני לא מסוגל להבין איך הייתה מסוגלת בהינף יד להרוס הכל", סיפר אופיר בפגישתנו הראשונה.

אופיר חווה את משבר האמון בצורה קשה, ומצא את עצמו עומד בפני צומת דרכים חשובה:

"מאז שהתגלתה לי הבגידה התמוטטתי, ואני שוקל אם לבטל את החתונה או לנסות להציל את הזוגיות הזו. אני יודע ששני מוכנה לעשות הכל, כדי לשקם את היחסים. אני אוהב אותה ולא יכול בלעדיה, אבל אני לא יודע אם אהיה מסוגל לסמוך עליה שוב לאחר מה שעשתה".

הטיפול בשני ואופיר היה טיפול קצר מועד ואינטנסיבי. נקודת המוצא שלי כמטפלת הייתה, שהמשבר של הבגידה הוא לא מיקרי, ומהווה סימפטום שבאמצעותו ניתן להאיר על החלקים הלא מודעים. מעבר לזאת, הבנתי שלשני בני הזוג ישנה מוטיבציה אמיתית לעבוד על הבעיות שהודחקו, ולהגיע לתיפקוד טוב יותר משהיה לפני המשבר, למרות הטענה של אופיר שלכאורה הכל היה מושלם, ורק הבגידה הרסה הכל. במהלך הפגישות, ניתנה לשני ולאופיר הזדמנות לבנות מחדש את הזוגיות שלהם. התאפשר להם להבחין בשדות אפלים שלא היו מודעים להם עד לטיפול, ולעבד את הבעיות שזוהו.

בבדיקת מניעיה של שני להסתיר ולשקר התגלה, שאלה הם דפוסים שהוטבעו בה בבית הוריה: שני הגיעה ממשפחה מסורתית שמרנית מאוד, אביה סמכותי והציב גבולות באופן נוקשה, ואמה נכנעה לתכתיביו. שני נאלצה לשקר כדי לשרוד ולהשתלב בחברה בה חייתה: היא נהגה להסתיר מהוריה סיפורים על בני זוג, מועדונים בהם בילתה ועוד, כדי לחמוק מהסנקציות שהוטלו עליה. היא התקוממה גם כנגד האפלייה המגדרית שהייתה במשפחה: "לאחי הצעיר הכל היה מותר, ולאחיות שלי ולי היה אסור לנהוג כמו שאר הבנות בגילנו" סיפרה. תוך מספר מצומצם של פגישות הצליחו שני ואופיר להבין את מניעיה של שני לשקר, להסתיר, ולאתגר את הגבולות אותם הציב לה אופיר. שני הבינה תוך כדי הטיפול שיש גבולות שחייבים להישמר בזוגיות, ולמדה לשתף יותר את אופיר. היא הסבירה שלפעמים היא מסתירה רק לשם ההסתרה, "אני מרגישה שכך אני שומרת על דברים שהם  רק שלי". גם אופיר למד להבין באילו מקומות הוא יכול לשחרר ולתת לשני תחושה שהוא סומך עליה יותר, ונמנע ממקומות שמעוררים אצלה "תחושה של חקירה", למרות שבעצם ראתה באופיר בן זוג מאוד מאפשר ומעניק לה חופש ומרחב.

בעיקבות השיחות המשותפות גילו בני הזוג היבט שניסתר מהם עד לטיפול: שני בחרה בבן זוג מאפשר, כחוויה מתקנת לחייים בבית הוריה. אופיר, בעיקבות מסרים שקיבל בבית הוריו, הציב גבולות מסויימים אבל הרבה פחות נוקשים ומאיימים עבור שני. הטלטלה הקיצונית מבית בו הגבולות מאוד נוקשים לבית שונה באופיו לחלוטין, יצרה בילבול אצל שני. הטיפול עזר לה להיסתגל לדפוסים חדשים. בבית בו גדלה ספגה את המסר שלא סומכים עליה, בעוד אופיר העביר אליה את האחריות ושידר לה:

אני סומך עלייך, אני בוטח בך", “שום אסון לא קורה אם הנעליים זרוקות בסלון, והבית לא כמו במיסדר המפקד כמו שהרגילו אותך... את לא צריכה לדווח לי על סדר היום שלך במדוייק, ואני רוצה שתרגישי חופשיה". כמו כן הבהיר לה: "חשוב לי שתהיי עצמאית והיחסים בינינו יהיו שיויוניים".

גם לאופיר התבהר שהשינוי הנדרש ממנה לא יכול להיות מהיר מדי, והוא צריך להתאים את הקצב שלו לקצב שלה. שני הבינה שהיא יכולה לשתף ולהיות כנה, מבלי שאופיר ינסה לשלוט בה כפי שהוריה שלטו בה.

השינוי שהתחולל בזוגיות בעקבות הטיפול היה משמעותי: שניהם ניצלו את הארוע המשברי, כדי לטפל בבעיות שהודחקו. סייעתי להם להבין לעומק  את הקשיים שעלו וצפו דווקא בעיתוי שבטרם מיסוד הקשר. באמצעות הטיפול שניהם הבינו שהחלוקה ל"אשמה" ו"זכאי" איננה מועילה לקידום הזוגיות שלהם, וליציאה מהסבך אליו נקלעו. ומעבר לזאת, המשבר בעיקבות הבגידה אפשר לבני הזוג להעלות את הקשיים איתם התמודדו בזוגיות. כמו כן התאפשר לכל אחד להבין  את מצוקתו של האחר, ולגלות יותר אמפתיה וסבלנות. הבחירה להתחתן לאחר הבגידה שהתגלתה, סימנה את היכולת לצמוח מתוך המשבר, לעבר זוגיות מבינה, פתוחה, מחוייבת ומאפשרת יותר.

--------------------------------------------------------------------------------- 

בשני המקרים, הצליחו בני הזוג ללמוד להקשיב למניעים ולצרכים של השני, ולהביע את תחושותיהם באופן ברור ומעורר אמפתיה והבנה. הבגידה עוררה משבר, אבל בשל התגייסותם הכנה של שני בני הזוג לקשר הזוגי, הצליחו שני הזוגות לשרוד את המשבר, ולפתח דפוסי התקשרות טובים ויעילים יותר. הבחירה ללכת לטיפול זוגי ולהיות מסוגלים להעלות בכנות ובפתיחות, בסיוע של מטפלת זוגית, את הקשיים עמם התמודדו, יצרה פתח למסלול חדש ומוצלח בזוגיות.

 

טיפול פרטני, זוגי ומיני, בחיפה והקריות ובתל אביב

טיפול פרטני, זוגי ומיני, בחיפה והקריות ובתל אביב

הרצלה צח עוסקת בטיפול פרטני וטיפול זוגי. מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, ומדריכה מוסמכת של סטודנטים, מתמחים ומטפלים זוגיים. בעלת ניסיון של למעלה משלושים שנה בתחום הטיפול, הייעוץ וההדרכה במגזר הפרטי והציבורי. מטפלת בקליניקות בקריית ביאליק ובתל אביב.

הרצלה צח- מטפלת זוגית ומינית מוסמכת. מדריכה פרטנית וקבוצתית של מטפלים זוגיים, סטודנטים ומתמחים. מטפלת ביחידים ובזוגות בקליניקה פרטית בקריית ביאליק ובמרכז תל אביב. 

  • מטפלת זוגית מוסמכת על ידי האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בעלת ניסיון של כ-30 שנה בטיפול במגזר הפרטי והציבורי, מדריכה מוסמכת של סטודנטים, מתמחים ומטפלים זוגיים. 
  • מטפלת מינית מוסמכת על ידי איט"ם- האגודה הישראלית לטיפול מיני. שייכת לצוות הטיפולי במרפאה לטיפול מיני של ד"ר רונית אלוני, ובמרפאה הציבורית לטיפול מיני רעותמתמחה בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT).
  • מעל ל-16 שנה מדריכה מטפלים זוגיים, מתמחים וסטודנטים. כיום מדריכה של מטפלים זוגיים במרכז "ברמן", אוניברסיטת חיפה, ומתמחים בטיפול זוגי במרכז "נקודת מפנה" במכללת גורדון. הדריכה צוותים טיפוליים בתחנות לטיפול זוגי ומשפחתי, בטבעון, קריית ביאליק, נשר ועוד. 

 

 

 

 

 

 

טיפול בעקבות קנאה אובססיבית

טיפול בעקבות קנאה אובססיבית

הקנאה הינה רגש נורמלי, ומבטאת תחושת שייכות כלפי בן הזוג. בזוגיות קיימת התחייבות זה כלפי זו, והחוזה הוא, שישנו גבול אותו לא ניתן לפרוץ. זהו הגבול המגן על הזוגיות, ולכן הקנאה באדם שחודר דרך הפירצה, היא טבעית וחיובית. אז מתי היא הופכת לבעיה בזוגיות?

טיפול בעקבות קנאה אובססיבית

קנאה היא רגש טבעי בזוגיות ואהבה, אז מתי היא הופכת לבעיה?

מהי הקנאה הרומנטית ?

הקנאה הרומנטית נובעת מחרדה עמוקה לאבד את בן/בת הזוג האהוב. הגרעין שלה הינו צרות עין, כפי שכותב אלתרמן בשירו " ניגון עתיק":

"אך אם פעם תהיי צוחקת

בלעדי במסיבת מרעייך,

תעבור קנאתי שותקת

ותשרוף את ביתך עלייך "

(אלתרמן, נ. 1957, " עיר היונה".)

מתי קנאה רומנטית הופכת לבעייתית ומצריכה פנייה לטיפול פרטני או זוגי?

האוהב רוצה באופן טוטאלי את אהבתה של בת הזוג , אבל מאיים להשמיד אותה, אם תהנה בלעדיו. הקנאי האובססיבי סובל מחרדת נטישה, ומאוים  שייעזב על ידי האהוב / האהובה.  מיטשל מציין בספרו  " האם יכולה האהבה להתמיד", שבני בריתה  של הרומנטיקה אינם בהכרח רגשות  מעוררי כבוד כגון מסירות והערצה. לעיתים הם מבטאים את החלקים האפלים, כגון: קנאה, צרות עין, שנאה, וצורך לנקום ולהרוס. פשעים אלימים רבים מתבצעים כאשר הופכת האהבה אצל בני זוג הנמצאים "על הקצה" לשנאה עזה.

טיפול פרטני בקנאה אובססיבית קיצונית:
במקרה קיצוני כזה טיפלתי כאשר פנתה אלי ריקי, זמן קצר אחרי שבעלה יוסי  התאבד בירייה, לאחר ניסיונה להיפרד ממנו.  ריקי ניצלה מרצח.  " חיינו כמו בספינה שמיטלטלת למעלה ולמטה. לא יכולתי לצפות מה יתרחש ברגע הבא.  יוסי היה כמו חיה בעלת שני ראשים ",  ממחישה ריקי בעזרת המטאפורה את הפיצול בנפשו, שגרם לה לבלבול ולחוסר אונים. " יוסי הטוב שידר ביטחון ועוצמה, והיה מוערך במקום העבודה שלו. רק בבית יצא יוסי הרע, שהיה קנאי אובססיבי. אם מישהו הסתכל בי, פנטז שאעזוב אותו ועשה לי גיהינום : צעק , קילל, הקטין אותי, וסירב שניפגש שוב עם אותו אדם".

לאט לאט נותקה ריקי מהמקורות החברתיים ומשאבי הכוח שלה. במשך כל שנות נישואיהם לא זיהתה את הדפוסים שלה כקורבן ושל יוסי כקנאי אובססיבי שמשליט טרור. יוסי השליך על ריקי את חוויית "האישה הנוטשת והבוגדת", שהייתה חסרת בסיס במציאות, וניזונה ממחשבות השווא הפרנואידיות שלו.

באמצעות הטיפול הצליחה לזהות את הדינמיקה של האלימות, אליה נשאבה עקב "המוכרות" ממשפחת המוצא שלה. היא הצליחה בעזרת הטיפול לזהות את מעגל האלימות בו הייתה לכודה: עמי הרגיש מאוים שנטוש אותו, השתמש באלימות מילולית ושבירת חפצים, התחרט וביקש סליחה, החל שלב ירח הדבש ואחריו שוב מעגל האלימות. ריקי הייתה עבורו חפץ, חלק בלתי נפרד מה"עצמי" שלו. בטיפול הצליחה ריקי להשתחרר מרגשי האשם  ששרדה, והבינה שרק צעד קטן הפריד בינה לבין המוות. במשך הזמן כתבה סיפור חדש עם משמעות אחרת אודות חייה, ההתאבדות וההישרדות שלה.

לא כל המקרים של הקנאה האובססיבית קיצוניים כל כך. יחד עם זאת, תמיד הם קשורים לחוויה של אובדן שליטה הדוחפת לאסטרטגיות של שליטה, וכן לניתוק רגשי, עירוב מבלבל של שנאה ואהבה, תחושת חוסר אונים, העמדות מתישות במבחנים, וחודרנות טורדנית ואובססיבית למרחב האישי של בן/בת הזוג.

טיפול זוגי עקב קנאה אובססיבית בני זוג צעירים בשנות השלושים לחייהם:

שירה ועמי הגיעו לטיפול לאחר שלוש שנים של זוגיות ומספר ניסיונות לחיות במשותף. השאלה המרכזית בה התלבטו הייתה אם למסד את הקשר הזוגי הטעון ביניהם או להיפרד. הם נפרדו מספר פעמים, אבל בכל פעם חזרו, וניסו שוב לחיות ביחד. שניהם היו תמימי דעים שבלי טיפול זוגי לא יצליחו להתגבר על הקשיים שלהם.

שירה, גרפיקאית מצליחה ונאה, עזבה את אזור המרכז, כדי לחיות עם עמי שלמד באוניברסיטה בחיפה, עיר הולדתו. היא הרגישה ממורמרת על כך שוויתרה על הרבה מקשריה החברתיים למענו, ועל ההשקעה שדרשה ממנה העקירה לחיפה. היא נאלצה לנסוע יום יום למקום עבודתה במרכז, והייתה חוזרת מאוחר בערב. עמי ביטא בטיפול כעס על שירה שהופכת עצמה לקורבן. הוא טען ששירה לא מסוגלת לעמוד באמת בהחלטתה לעבור לגור עמו בחיפה, ובעצם ממשיכה במובן הרגשי להיות עם "רגל פה, רגל שם". שירה מצידה, טענה שעמי לא מסוגל להכיל את התסכולים שהתעוררו אצלה  בעקבות המחיר שהיה עליה לשלם כדי שיוכלו לחיות ביחד.

במהלך הטיפול בדקתי עם עמי מדוע תסכולה של שירה מעורר אצלו כעס. התברר שאמו – בת דור שני לשואה –הציגה עצמה פעמים רבות כ"קורבן", והייתה מעוררת אצל עמי תחושת אשמה. "לא יכולתי להיות ילד רגיל. תמיד הייתה לי תחושה שאני צריך להתנהג איתה בכפפות  משי, אף פעם לא יכולתי לכעוס עליה, להיות ילד לא מושלם. אם לא הייתי התלמיד הכי טוב בכיתה, זה היה ממוטט אותה, אם הייתי קצת מתעצבן, היא התנהגה כאילו היא חולה, כאילו אני גרמתי לה לחלות. תמיד הייתה לי תחושה שאני אשם, כאילו יש לי אחריות בזה שהמשפחה שלה הייתה בשואה." עמי טען שעם אמו לא למד אף פעם להתמודד, וכי היא מוציאה ממנו עד היום רגשות אשמה.

"כשאני מגלה תכונות כאלו בבת הזוג שלי, זה מאוד מרחיק אותי. אני יודע ששירה עשתה ויתורים מסוימים, אבל אני לא יכול לסבול את זה שהיא כל הזמן מזכירה לי על מה היא ויתרה וכמה היא מסכנה". "אני רוצה להתחתן איתך" – אמר לה – "אבל ישנם דפוסי התנהגות שהופכים את הזוגיות שלנו לבלתי נסבלת, למרות האהבה שלנו. הגיע הזמן שנעבוד עליהם". גם שירה הסכימה שבלי לטפל לעומק בבעיותיהם לא תסכים למסד את הקשר ביניהם.

הבעיה העיקרית עליה הצביעה שירה הייתה חוסר הביטחון שלה בקשר ובעמי. "יש לי חשדות שעמי בוגד בי. כבר קרה שלא נרדמתי לילה שלם, כשהוא לצידי במיטה, בגלל טלפון שהוא קיבל בערב מחברה ללימודים". עמי הגדיר את החשדות שלה כחסרי בסיס במציאות. "היא מקנאה בכל בחורה שעוברת לידי ברחוב, פשוט קנאה אובססיבית שלא ברור מאיפה היא נובעת. או שהיא מדמיינת, או שהיא מחפשת מתחת לאדמה סיבות לריב, אני פשוט לא מבין אותה.”

במהלך הטיפול שירה הסבירה את המקור לחשדות בעמי מנקודת הראות שלה: “תפסתי אותו מסתכל בפייסבוק בתמונות של רינה – בחורה יפה, גבוהה כזאת, שלומדת איתו". עמי טען ששירה לא רק חושדת אלא גם עוקבת אחריו, ושירה אישרה.  " אני לא סומכת עליו ובגלל זה אני חייבת לברר מה קורה בחיים שלו. לפעמים אני מסתכלת לו בפלאפון כדי לראות עם מי דיבר והתכתב. אני גם נכנסת לפייסבוק שלו. ככה אני יכולה ככה לדעת מה בדיוק עובר עליו".

עמי התקומם וטען שהיא עוקבת אחריו ולא נותנת לו אויר לנשימה. "ההתנהגות הזו שלה פשוט משגעת אותי. היא נהיית אובססיבית לגמרי, מתחקרת ומתחקרת, ולא מרפה. אני יכול לחזור הביתה בערב גמור מעייפות מהלימודים ואפילו אחרי מבחן חשוב, וכל מה שמעניין אותה זה לגלות איפה בגדתי ועם מי בגדתי, וזה לגמרי בראש שלה. תמיד החשבתי את עצמי לאדם ישר ואמין, ושירה מעמידה אותי באינספור מבחנים. אני מרגיש צורך לברוח מהחקירות שלה, ואז היא מתאוננת שאני מתרחק...”.

במהלך הטיפול הבהרתי לשירה ועמי את הדינמיקה הזוגית שמאפיינת את הקשרים שלהם: שירה חושדת, עמי מסתגר, חשדותיה של שירה גוברים ואז עמי נמנע עוד יותר מקשר איתה. המעגל הסגור השלילי שנוצר מחריף את הבעיה, וחשדותיה של שירה גוברים ככל שעמי מרבה יותר לברוח להתעסקות במחשב או בקשרים עם ידידים באוניברסיטה, בשכונה או בפייסבוק. השיקוף יוצר אצל שירה הבנה.

בהמשך הטיפול לוקחת שירה את האחריות לחלק שלה בקנאה האובססיבית, אולם אין לה מושג מנין הוא נובע, והיא חוזרת ומאשימה את עמי ב"עודף חברותיות והתרחקות", היוצרים אצלה חוסר שקט מתמיד.בטיפול מוצע להם לבדוק מנין נובע הצורך בשליטה שמניע את הגלגל ודוחף אותה לחקירות האובססיביות. לשירה אין מודעות לגבי המקור לבעיה, ולכן היא ממשיכה להאשים אותו, וכן הוא ממשיך להאשים אותה,ב דרך שמובילה "למריבות, פיצוצים, ואז אני כבר יכולה להבליג וזורקת בבית חפצים" – אומרת שירה.

בשלב מאוחר יותר בטיפול מוכנה שירה להעמיק יותר, ולשתף במקור לאלימות ולאובדן השליטה, הדוחף אותה לשלוט באופן אובססיבי על ידי החקירות הבלתי פוסקות. שירה חושפת את ההיסטוריה של האלימות במשפחת המוצא שלה: מסתבר שאביה היה "אלוף בהתפוצצויות" וגם "אמא השיבה לו באותה מטבע. “

"מערכת היחסים בין הורי" – מספרת שירה - “הייתה תמיד כעוסה, וכל רגע הכל היה עלול להתמוטט ולקרוס. "אני לא חושבת שהייתה אפילו פעם אחת שתכננו ארוחה או טיול או כל בילוי משפחתי אחר שלא התבטל בסוף בגלל ריב ביניהם". היו ביניהם צעקות הדדיות, השלכת חפצים אחד על השני, כגון צלחות, כורסאות ועוד. אני הייתי ביניהם כשהדרמה הזו הייתה מתחוללת, וניסיתי לעצור, אבל לא הצלחתי. זה היה מאוד מפחיד..”.

כאשר שירה חושפת את החרדות שלה כילדה, היא מצליחה בעזרתי לחבר לחרדות כבוגרת, שמערכת יחסים היא שברירית ועלולה בכל רגע נתון להתפרק, האמפתיה של עמי ושלי לחוויות הקשות שלה מאפשרת לה להרגיש יותר ויותר מובנת ומוכלת. עמי אומר לה שהוא רוצה לעזור לה לחוש יותר ביטחון בקשר ביניהם. הם מסכמים על דרכים שיוכלו לאפשר להם לתקשר באופן בוגר על התחושות, החוויות והצרכים, זה של זו. וכן הם מסכמים ביניהם – באמצעות התובנות שרכשו – על דרכי תגובה ודפוסי התנהגות, שיאפשרו לעמי יותר מרחב ולשירה יותר תחושת שליטה ובטחון. החוויות של כל אחד מהם הופכות להיות מוכלות יותר, ובאמצעות ההכלה לה הם זוכים בטיפול, הם אינן זקוקים עוד לדפוסי ההתנהגות ההרסניים, ומסוגלים לרכוש בטיפול דפוסים בוגרים של תקשורת.

כל מי שאוהב רוצה שהאהוב יהיה רק שלו, ומקנא כשנוצר קשר רומנטי עם מישהו אחר. הקנאה הינה רגש נורמלי, ומבטאת תחושת שייכות כלפי בן הזוג. בזוגיות קיימת התחייבות זה כלפי זו, והחוזה הוא, שישנו גבול אותו לא ניתן לפרוץ. זהו הגבול המגן על הזוגיות, ולכן הקנאה באדם שחודר דרך הפרצה, היא טבעית וחיובית. יחד עם זאת, ישנם מקרים כמו ביחסים בין שירה ועמי, בהם הקנאה הופכת להרסנית ולאובססיבית. זוהי קנאה פתולוגית, בה האוהב מגביל את בן הזוג ורוצה להשיג פיקוח ושליטה מוחלטים עליו. אם לא יתקיים התנאי הזה, יהרוס וישמיד את האהוב.

 איך מוסברת התופעה הזו? ככל שרמת הנפרדות גבוהה יותר, כך תופיע פחות הקנאה הרומנטית ההרסנית. כאשר לחלופין רמת הנפרדות נמוכה, בן הזוג לא רואה את האחר כנפרד ואוטונומי. הוא מרגיש חסר אונים, חרד ונטוש, ובפנטזיה שלו הוא נבגד. במקרים קיצוניים מופיעים דיכאון וחרדות, ולעיתים מתעצמות החרדות ומובילות למחשבות  שווא פרנואידיות. במקרים של קנאה רומנטית, הטיפול הזוגי תורם באופן משמעותי לשני בני הזוג.

טיפול פרטני וזוגי יעיל במקרים של קנאה אובססיבית. הטיפול מסייע להפחית את החרדות, להגביר את תחושת הביטחון והשליטה,  ולשנות את הדינמיקה הזוגית הבעייתית.

 

 

צור קשר

צור קשר

הרצלה צח- טיפול פרטני וזוגי. טלפון: 054-4501925 רחל 4 קריית ביאליק, הירשנברג 4 תל אביב

הרצלה צח

  • טיפול פרטני 

  • טיפול זוגי

  • טיפול מיני
  • הדרכה למטפלים זוגיים, מתמחים וסטודנטים 

  • הדרכה קבוצתית לצוותים טיפוליים

 

 

054-4501925

הירשנברג 4, תל אביב

רחל 4, קריית ביאליק

 

 

טיפול פרטני- מסע לגילוי האני

טיפול פרטני- מסע לגילוי האני

רבים מהמטופלים בוחרים להתמודד בטיפול הפרטני עם שאלת השאלות: דע מי אתה ולאן אתה הולך. הטיפול הפרטני הינו מסע משותף של המטפל והמטופל, שמסייע לכם לגלות מי אתם כאדם, כבני-זוג, כהורים, כאנשי-מקצוע ומהם דפוסי התקשורת שלכם עם האחרים המשמעותיים בחייכם.

טיפול הפרטני הוא מסע משמעותי פנימה. בעזרתו אתם יכולים לחשוף את האני האמיתי שלכם, להתבונן פנימה לנפש שלכם, ולגבש לעצמכם את צרכיכם. אתם עשויים לגלות שדרכי הפעולה הוכתבו לכם, בלי שלקחתם לעצמכם את הזכות לבחון לאן תלכו ובאיזו דרך תבחרו. לעתים אתם יכולים לעצור בתחנה או בצומת במסלול ולהבחין בכך שנדחפתם בלי לקחת בחשבון לעומק את הפוטנציאל הטמון בכך, הרצונות והצרכים שלכם. הטיפול הפרטני הינו מסע משותף של המטפל והמטופל, שמסייע לכם לגלות מי אתם כאדם, כבני-זוג, כהורים, כאנשי-מקצוע ומהם דפוסי התקשורת שלכם עם האחרים המשמעותיים בחייכם.

טיפול פרטני- לחקור את שאלת השאלות

רבים מהמטופלים בוחרים להתמודד בטיפול הפרטני עם שאלת השאלות: "דע מי אתה ולאן אתה הולך". לשאלה הזו נלווית תמיד הסוגיה של הערך העצמי, כלומר, עד כמה אתם מעריכים את כוחותיכם הנפשיים ומאמינים שתצליחו לממש את עצמכם. לשאלה זו נוספת גם ההיסטוריה שלכם:

  • מהם הזכרונות שנחקרו בתודעתכם בנוגע ל"עצמי" שלכם?
  • מהם דפוסי ההתקשרות שעיצבו עם יחסיכם עם הסביבה?
  • עד כמה זכיתם למקום בטוח ומכיל?
  • מהם המסרים המילוליים והבלתי-מילוליים שחלחלו אליכם במהלך חייכם בנוגע לשאלה "מי אני?"
  • מהי המשמעות הייחודית והסובייקטיבית שאתם מעניקים לאירועים השונים, הקשים והמהנים, שזכיתם לחוות?

הרעיון אודות המטרות של הפסיכותרפיה מומחש בספרו הנפלא של חורחה בוקאי, "מי אתה?" (2007, ירושלים: הוצאת כתר). המטפל מספר למטופל שלו על האוצר הקבור, המתגלה בעזרת החיפוש המייגע והמתסכל, שבסופו מגיע האדם לאוצר הטמון בתוכו:

מעשה ביז'י הזקן שחלם על אוצר שטמון בבור ליד עץ הצומח בגדת הנהר, מתחת לגשר. לאחר ימים רבים של מסע מגיע יז'י הזקן למקום שחיפש, אותו ראה במדוייק בחלומו. אלא שעל המקום שמר שומר המלך. "נסעת הרבה לחינם", אומר לו השומר, "כבר שנים אני חולם על אוצר שקבור מתחת למטבח של יז'י הזקן". חוזר הזקן ומבין שכדי לגלות את האוצר אינו צריך לנדוד למרחקים, האוצר נמצא בתוכו.

מסקנתו של המטופל המקשיב לסיפור היא: "חלק גדול מחיי עבר עליי בחיפוש אחר מישהו שיגיד לי מה טוב ומה רע; בחיפוש אחר אנשים שיסתכלו עליי, כדי שאראה את עצמי; בחיפוש בחוץ אחר מה שלמעשה תמיד היה בפנים, מתחת למיטה שלי. מתברר שהטיפול הוא כלי שבעזרתו חופרים במקום הנכון ומגלים את האוצר החבוי."...

תפקידו של התרפיסט לעזור בתהליך החיפוש של האוצרות הפנימיים, להאיר פינות אפלות בתהליך הזה, להכיל, לחזק, לעודד ולהיות שותף לשמחת הגילוי של המטופל.

 

סיפורים מהחיים
(כל השמות בדויים)

"ילדה אבודה בגיל 50" - סיפורה של עדה

עדה הגיעה אליי לטיפול בצומת דרכים בה החליטה להתגרש, הרגישה בגיל 50 "ילדה אבודה שמחפשת מי אני, מה אני שווה ואיך אהיה לבד בשארית חיי..." בכל שנות חייה לא האמינה בזכותה לשאול את השאלות האלה. עדה נולדה כבת יחידה בארגנטינה להורים מבוגרים, לאחר שש שנות נסיונות להיכנס להריון. אמה קשרה אותה לטבורה ולא איפשרה לה להחליט, לעצב לעצמה את דרכה, להתלבט ולבחון מה טוב עבורה.

"האירוע המכוון הזכור לי כילדה בת תשע, ארבע שנים אחרי שעלינו ארצה, היה שבפעם הראשונה בחיי הרשיתי לעצמי להגיד לאמא: אלה הנעליים שמוצאות חן בעיניי, והיא קנתה לי אותן למרות שחשבה שהן מכוערות", מספרת עדה. הפעם השנייה היתה כשהמרתה את רצון אמה ושירתה בצה"ל, למרות שלא התרחקה וחזרה יום יום "למסדר המפקד של אמא שלי". הפעם השלישית היתה כאשר עדה החליטה להתגרש ולהעז להתנגד לרצון האם, תוך ליווי התהליך בטיפול, תמיכה ועידוד לקול העצמאי שעדה משמיעה.

"חיים חדשים" - סיפורה של אורה

גם אורה הגיעה לטיפול בשנות הששים לחייה, כדי לבדוק "מי אני באמת, לא כאורה העומדת לרשות בעלי שנפטר, לא כאורה האם השפוטה של הילדים שלי, ולא כאורה שאף פעם לא עצרה להתבונן פנימה ולשאול מה אני רוצה..."

במהלך הטיפול הפסיכודינמי שנמשך ארבע שנים שיחזרה במילים, בתמונות, בפיסות זכרונות שנארגו יחד, חיים של הישרדות. מעולם לא היה לה מקום משלה, ולא היה איש שהקשיב לה וראה את הצרכים שלה. השינוי החל להתרחש בצומת בה התאלמנה, והחליטה להגיע לטיפול ולזכות במקום משלה.

אמה נפטרה כשהיתה בת ארבע, ואביה - אדם חלש שלא היה מסוגל להגן עליה - התחתן אם אישה שהזניחה אותה והתעללה בה, "אמא חורגת מרשעת, שהפלתה לטובה את הילדים מנישואיה הראשונים". השכלתה הפורמלית היתה מצומצמת מאוד, והיא נפלטה לשוק העבודה למרות היכולות המרשימות: האינטליגנציה הגבוהה והסקרנות שדחפו אותה ללמוד בכוחות עצמה. עקב הערך העצמי הנמוך שלה בחרה בבעל מוגבל רגשית, שחלה בניוון שרירים ואורה "סחבה אותו על הכתפיים", כפי שהיא מתארת, "בלי לזכות בחיבה ובהערכה". את שני ילדיה גידלה בצל החרדה מנטישה, מחלה ומוות, תוך סימביוזה וצורך בשליטה, עקב אובדן השליטה שחוותה בחייה. יחד עם זאת, הרגישה כעס ואכזבה מכך שילדיה "סוחטים" אותה ולא יוצאים לעצמאות.

במהלך הטיפול חקרה אורה את האירועים והנסיבות שחסמו אותה. אורה התבוננה פנימה, פירשה את הבחירות ההישרדותיות שעשתה בחייה והחליטה לחולל שינויים משמעותיים בעצמה. בחקירת השאלה "מי את?" הגיעה למסקנה שמעולם לא הרשתה לעצמה לקחת משהו בו היא בוחרת. תמיד בחרה לרצות אחרים, אבל תוך תחושת כעס של מי שמעלה את עצמה לקורבן. במהלך הטיפול קישרה אורה בין הדפוסים הקורבניים תחילה כילדה מוכה, ואחר-כך כאישה שתפסה את עצמה כחסרת ערך, המקריבה את חייה למען בעלה הנכה וילדיה התובעניים.

בעזרת התובנות שרכשה במסע הטיפולי הארוך והאמיץ שעשתה איתי, הצליחה אורה לגלות את הכוחות הטמונים בה, בזכותם הצליחה ללמוד "למרות הכל ובניגוד לכל הסיכויים", כפי שאמרה. בזכותם הצליחה למרות כל קשייה להעניק לילדיה, ולא לשחזר את ההזנחה והאלימות שחוותה, אם כי הבינה שסיפקה להם הגנת-יתר, והגיעה העת לשחרר את הגוזלים ולתת להם לעוף. בהמשך המסע פחתו בהדרגה הכעסים שחשה כלפי ילדיה. הצעד הבא היה שאורה העזה למצוא לעצמה בן-זוג מיטיב ואוהב, והאמינה יותר בעצמה, בכוחותיה ובכך שמגיע לה לקבל ולזכות ב"חיים חדשים".

טיפול פרטני יכול להיות משמעותי ביותר במיוחד בנקודות בחיים בהן מתבצעות בחירות כמו לימודים, קריירה, זוגיות, לידה והורות. הטיפול יכול לעזור בבחירה מודעת וחופשית יותר, תוך דיאלוג פתוח וכן עם המטפל/ת. 

 

סרטונים

סרטונים

כשהסימפטומים אצל הילד מעידים על בעיות ההורים- התמודדות עם "ילד בעייתי" בטיפול משפחתי

 

רוצים לדעת עוד? מוזמנים לצפות בסרטונים בנושאים שונים עמם מתמודדים בטיפול 

 

 טיפול משפחתי                                                                                                            

"ילד בעייתי"

התמודדות עם בעיות במשפחה שבאות לידי ביטוי בהתנהגות של אחד הילדים.
כיצד מתמודדים עם בעיותיו של הילד בטיפול משפחתי?

 

|  חזרה לראש הדף

 *  *  *

 

טיפול משפחתי כליווי לתהליך "היציאה מהארון" של מתבגרים הומוסקסואלים

מתבגרים רבים שואלים את עצמם שאלות לגבי הזהות המינית שלהם. חלקם לומדים על עצמם במשך השנים שהם נמשכים לבני-מינם ומתאהבים בהם. כאשר הסביבה אינה תומכת, עלולה "היציאה מהארון" להיות קשה ומורכבת. מומלץ לפנות לטיפול שיסייע להתמודד עם הקשיים שעולים במשפחה.

 

 

למאמר בנושא |  חזרה לראש הדף

  *  *  *

 

אחים שכולים

האח השכול מאבד את האדם שהוא הפרטנר הטבעי שלו למשחק, לתחרות ולמריבה, ועל פי רוב גם לפיוס ולקרבה. אובדן שני הוא של ההורים, שאבלם דחק הצידה את אבלו של האח השכול. הטיפול מאפשר לעבד את האובדן הכפול, תוך מסע משותף דרך כל שלבי האבל.

 

למאמר בנושא |  חזרה לראש הדף

 *  *  *

 טיפול זוגי                                                                                                                             

קנאה אובססיבית

הקנאה היא רגש נורמלי ומבטאת תחושת שייכות כלפי בן-הזוג. בזוגיות קיימת התחייבות זה כלפי זו, והחוזה הוא שישנו גבול אותו לא ניתן לפרוץ. זהו הגבול המגן על הזוגיות, ולכן הקנאה באדם שחודר דרך הפירצה, היא טבעית וחיובית. 

יחד עם זאת, ישנם מקרים של קנאה אובססיבית והרסנית, בהם בן או בת הזוג סובלים מחרדת נטישה וחשים מאויימים שייעזבו על-ידי האהוב/האהובה. זוהי קנאה פתולוגית, בה האוהב מגביל את בן-הזוג ורוצה להשיג פיקוח ושליטה מוחלטים עליו. במקרים קיצוניים קנאה אובססיבית עשויה להוביל לאלימות.

באמצעות הטיפול אפשר לזהות את הדינמיקה הבעייתית, ושני בני-הזוג מזהים את חלקם ביצירתה. הטיפול מסייע להפחית את החרדות ולחזק את תחושת הביטחון והשליטה.

 

למאמר בנושא |  חזרה לראש הדף

  *  *  *

 

 

קונפליקטים בין בני-זוג

קונפליקטים בין בני-זוג הם ביטוי טבעי ולגיטימי לאי-הסכמות שישנן בין שניים. אדרבא, אם הם לא מביאים את אי-ההסכמות ביניהם לידי ביטוי, הדבר מעיד על בעייתיות ופגיעות-יתר של המערכת הזוגית. במקרה כזה אחד הסיכונים הוא שהקונפליקטים יתועלו לכיוון אדם שלישי - למשל, הילדים.

קונפליקטים הופכים להרסניים כאשר הם משתלטים על סדר-היום של בני-הזוג, ובייחוד כאשר הם מבוססים על אלימות, כלומר כשאחד מבני-הזוג מנסה למחוק את האחר/ת ולהגיד שדעתו היא הבלעדית בבית.

הטיפול הזוגי מהווה מרחב בטוח בו יכולים בני-הזוג להקשיב זה לזו בדרך של דיאלוג בוגר, ללא ביקורת ושיפוטיות מצד בן או בת-הזוג.

 

 

|  חזרה לראש הדף

   *  *  *

 

פוביית נישואין

פוביה היא חרדה בעוצמה גבוהה, שגורמת לאדם הסובל ממנה לנסות להימנע מגורם החרדה. אנשים הסובלים מפוביית נישואין נרתעים מרצונם של בני-הזוג למסד את הקשר. ככל שבן או בת הזוג מנסים לשכנע אותם, כך ההתנגדויות שלהם גוברות.

הטיפול הזוגי עוזר להעלות לפני-השטח בעיות סמויות מן העין, שגרמו לחרדה. קונפליקטים שישנם נדונים בצורה בוגרת ובשלה. חשוב לא להתעלם מסימני החרדה, להגיע לטיפול ובאמצעותו לשתף את בני-הזוג ולהעזר בהם.

  

|  חזרה לראש הדף

    *  *  *

 

בגידה - סוף הסיפור או התחלה מחדש?

זוגות רבים מגיעים לטיפול זוגי לאחר שנחשפה בגידה של אחד מהם. ישנן סיבות רבות ודרגות שונות של בגידה, מאפיזודה מינית חד-פעמית ועד לרומן ממושך בעל עומק רגשי.

שני בני הזוג מתמודדים אם שאלת האמון ומתקשים לבנות אמון מחדש. אם יש רצון ונכונות מצד שניהם לעבוד על הקשר ולהבין מה הוביל לבגידה, יש סיכוי טוב לשקם את הזוגיות.

 

למאמר בנושא |  חזרה לראש הדף

  *  *  *

 

טיפול זוגי במהלך הגירושין או אחריהם

טיפול זוגי נועד גם לבני זוג שהחליטו להתגרש, והוא מלווה אותם החל משלב ההחלטה, דרך הליכי הגירושין ועד לחייהם לאחר הגירושין.

התהליך כולו כרוך באובדנים רבים: אובדן הקשר עם אדם קרוב, אובדן הסטטוס של אדם נשוי, לעתים אובדן של מקום המגורים, של המעגל החברתי והגבלת הקשר עם הילדים.  הטיפול הזוגי עוזר לעבד את האובדנים הללו ולרכוש תובנות מהפרק הראשון לקראת פרק ב', כדי שלא לחזור על אותן טעויות.

כאשר ישנם ילדים בתמונה חשוב עוד יותר ללוות את תהליך הגירושין בטיפול זוגי. הטיפול מסייע לבני הזוג להמשיך לנהל מערכת תומכת לילדיהם למרות הפרידה.

 

 |  חזרה לראש הדף

 

 

התמודדות משפחתית עם בן או בת שיוצאים מהארון

התמודדות משפחתית עם בן או בת שיוצאים מהארון

מתבגרים רבים שואלים את עצמם שאלות לגבי הזהות המינית שלהם. חלקם, לומדים על עצמם במהלך השנים, שהם מתאהבים ונמשכים לבני מינם. כאשר הסביבה אינה תומכת, עשויה היציאה מהארון להיות קשה ומורכבת. להורים מומלץ לפנות לטיפול והדרכת הורים שיסייעו להתמודד.

מהי הומוסקסואליות?

הומוסקסואליות היא נטיה מינית ורגשית בה אדם נמשך בעיקר לבני מינו, והיא מהווה לפחות עשרה אחוז מהאוכלוסיה. ארוע מזדמן של קשר חד מיני, אינו מעיד בהכרח על הומוסקסואליות, כפי שגם העדר ניסיון חד מיני אינו מעיד על כך שהאדם אינו הומוסקסואל. בדומה למיניות סטרייטית, הומוסקסואליות אינה קשורה רק למושא התשוקה המיני, אלא גם למושא ההתאהבות.

מהו תהליך "היציאה מן הארון" של המתבגרים ההומוסקסואלים וכיצד טיפול והדרכת הורים יכולים לסייע במהלכו?

מתבגרים רבים שואלים את עצמם שאלות לגבי הזהות המינית שלהם. חלקם, לומדים על עצמם במהלך השנים, שהם מתאהבים ונמשכים לבני מינם. בתהליך "היציאה מהארון"  מגבשים המתבגרים את הזהות החד מינית, ומתחילים לגלות לסביבתם שהם הומוסקסואלים או לסביות. כרוך בכך גם תהליך פנימי – בו האדם מקבל את עצמו כחד מיני, וגם כתהליך חיצוני בו הוא נחשף בפני אחרים. לרוב הוא נחשף קודם כל בפני חברים בני אותו הגיל, ורק אחר כך בפני בני משפחתו. בחלק מהמקרים מתקבלת החשיפה באהדה, הערכה ושמחה, אולם בחלק מהמקרים מגלה הסביבה או חלק ממנה קושי להתמודד עם הגילוי. בדרך כלל, מערכת תמיכה רחבה עוזרת בהתמודדות והקבלה העצמית של המתבגר את עצמו כהומוסקסואל. כאשר הסביבה אינה מספקת תמיכה, עשויי תהליך "היציאה מהארון" להפוך לקשה ומורכב. במקרים שהורים מתקשים לקבל את הזהות ההומוסקסואלית של ילדם, מומלץ מאוד להגיע לטיפול והדרכת הורים. טיפול והדרכת הורים יספקו במה נוחה ומכילה, להתמודדות עם הקשיים שעולים במשפחה.

אילו השלכות יש לחשיפה הזו על בני המשפחה, ולמה נדרשים הרבה פעמים טיפול והדרכת הורים בעקבות החשיפה?

בחלק מהמקרים, נוצרת דחייה של המתבגר על ידי משפחת המוצא. לפעמים מתעוררת אצל ההורים אכזבה, תדהמה, כאב ותחושת אשמה, והם שואלים את עצמם: "מה לא עשינו בסדר?”. הומופוביה של הורה עשויה לגרום לו להתנכר למתבגר. הוא עשוי  לפנטז על "תיקון" שהמטפל יעשה, ומתייחס להומוסקסואליות כאל מום, מחלה, או סטייה. היו הורים שהפנו אלי את ילדם ואמרו: "את אשת המקצוע, את אמורה לתקן אותו". כמובן שבמקרים כאלו יש מקום להיפגש גם עם ההורים לעזור להם להבין שהומוסקסואליות אינה מחלה, ושבתהליך "היציאה מהארון" יש שחרור של המתבגר מסודות וכבלים. המטרה בטיפול והדרכת הורים במקרה כזה היא לגרום למשפחה לתקשר, להבין את חשיבות האירוע עבורו, וגם לאפשר להורים לדבר על תחושותיהם. בהרבה מובנים, חשיפת ההומוסקסואליות של המתבגר,  גורמת גם למשפחה "לצאת מהארון", מכיוון שהם נחשפים לחברה ביחס להומוסקסואליות של ילדם, יחד איתו. כאשר בני המשפחה חווים קושי בשל התהליך הזה, יש מקום לבטא את התחושות הללו בטיפול שמלווה את התהליך. טיפול והדרכת ההורים במהלך התהליך יכולים לסייע בתהליך. 

מה קורה למתבגר שהמשפחה דוחה אותו בעיקבות ה"יציאה מהארון"? מדוע במקרים כאלו חשוב במיוחד שההורים יעברו טיפול והדרכת הורים?

במקרים בהם המשפחה מגיבה בדחיה כלפי המתבגר, או מתאבלת על אבדן הפנטזיה, מרגיש המתבגר נטוש ונבגד. הוא עשוי להרגיש אשמה על ההומוסקסואליות שלו, על הקושי של משפחתו. לפעמים נוצרת תחושת אכזבה: “ציפיתי שבמשפחה בה גדלתי יקבלו אותי כמו שאני". במקרים קיצוניים הוא סופג אפילו התעללות או מגורש מהבית. טיפול והדרכת ההורים יהיו חיוניים במקרים האלה, כדי לעזור להורים להתמודד עם הקושי שלהם לקבל את ילדם, ולמתבגר ההומוסקסואל להבין שהוא אינו אשם או אחראי על הקושי של בני משפחתו.

בחלק מהמקרים, בשלבים הראשונים של היציאה מהארון, ולפעמים גם בהמשך, קיימת עדיין אמביוולנטיות ואשמה אצל המתבגר ביחס להחלטה לחשוף את ההומוסקסואליות. במקרים כאלו חשוב שהטיפול בהורים יתמקד בהרחבת האפשרות שלהם לעניק תמיכה ו"מקום מוגן" לילדם, בו הוא יכול לבטא בחופשיות את התחושות והחוויות שלו, כדי שיוכל להתמודד איתן ולצאת מהתהליך מחוזק.

האם יש מקרים בהם מקבלת המשפחה את המתבגר ההומוסקסואל, ומה התפקיד של טיפול והדרכת ההורים במקרה כזה?

בחלק מהמשפחות מתקבלת ה"יציאה מהארון" בהבנה ואפילו בשמחה והערכה. עדיין, לפעמים במקביל לתחושות החיוביות, עשויות להתעורר תחושות נוספות, דאגות ואימביוולנטיות. גם במקרים כאלו יכול טיפול בהורים להקל על ההתמודדות עם הגילוי, ולהעניק להורים כלים להתמודד עם המצב החדש, שיעזרו להם לתמוך בילדם ובתהליך החשוב שהוא עובר. 

בנוסף על טיפול והדרכה להורים, מומלץ לאפשר למתבגר היוצא מהארון, טיפול פרטני. בעבודה עם המתבגר בטיפול הפרטני חשוב לדון בחוויות שלו בעיקבות הגילוי על עצמו, החשיפה, והתגובות השונות של הסביבה.

צפו בסרטון  בנושא יציאה מהארון.

ניכור הורי

ניכור הורי

הניכור ההורי נוצר כאשר במהלך הגירושין קיים קונפליקט קשה ובלתי פתור בין ההורים. הקונפליקט גורם לעוינות, ולהסתה על ידי ההורה המנכר, ולמעורבות של הילד. אותו ילד שלכוד בקונפליקט של נאמנויות, מבטא רגשות שליליים בלתי מוסברים של כעס, שנאה, דחיה, ופחד.

התנכרות של ילד להורים גרושים כלפי ההורה 

תהליכי גירושין יוצרים עומס רגשי גדול אצל הילדים, ובמקרים חריגים הדבר עשוי להתבטא בניכור הורי- תופעה בה הילד מסרב להיות בקשר עם אחד מהוריו.

בעוד שיש מקרים בהם תהליך הגירושין נעשה תוך דיאלוג טוב בין ההורים, על אף האתגר הכרוך בכך, ישנם מקרים רבים בהם קיים קונפליקט קשה ובלתי פתור בין ההורים.

במקרים בהם הקונפליקט גורם לעוינות אצל אחד מהורים כלפי השני ואף להסתה של הילד כלפיו, , עלול להיווצר ניכור הורי, מקרה בו הילד לסרב להיות בקשר עם אחד מההורים.

 הילד שלכוד בקונפליקט של נאמנויות, מבטא רגשות שליליים בלתי מוסברים של כעס, שנאה, דחיה, ופחד. לרגשות הללו אין בסיס במציאות והם עשויים להיות מופנים כלפי הורים מיטיבים, דואגים ואוהבים, אולם ההסתה גורמת לילד לעיוות המציאות. ההסתה היא למעשה שטיפת מוחו של הילד, שאינו יכול להגן על עצמו מהשפעת ההורה הנקמני. שטיפת המוח נעשית באופן מודע או בלתי מודע על ידי ההורה.

במקרים של ניכור הורי, יעלו ההורה המסית והילד האשמות שווא של התעללות כלפי ההורה השני. ככל שגילו של הילד צעיר יותר, כך הסכנה הנשקפת לו גדולה יותר, מכיוון שאין לו מספיק יכולת להבחין בין מציאות לדמיון . במצב כזה, הילד דוחה את אותו הורה, ומתנגד לבקר אותו. מופיעה אצלו שנאה אובססיבית כלפי ההורה ולעיתים גם כלפי משפחתו המורחבת או חלק ממנה.

טיפול זוגי שמלווה את תהליך הגירושין, יכול לעזור להורים להבחין בין המאבקים שלהם כבני זוג לבין האינטרסים שלהם כהורים. במקרים האלה אפשר למנוע את התופעה הקשה של הסתה כנגד ההורה הטוב דיו. כאשר שני ההורים או אחד מהם לא מסוגלים להפריד בין המעגל הזוגי לבין המעגל ההורי, ומערבים בסכסוך שלהם את הילד, ישנו בסיס ליצירת התופעה של הניכור הורי. במקרים של ניכור הורי חשוב מאוד להיעזר במטפל זוגי ומשפחתי בעל ידע בתחום הזה, כי הנזקים הנגרמים הן לילד והן להורה הדחוי ו"השנוא" חמורים.

כשהחליט להתגרש, חשב אריק שהוא וליאת יוכלו להתגרש בצורה נעימה והוגנת בסך הכל. אולם לפני כעשור, התחולל ביניהם סביב תהליך הגירושין, קונפליקט קשה אותו לא צפה. למרות הנדיבות הכלכלית שגילה כלפיה, הרגישה ליאת שנעזבה על ידי אריק, פגועה עד עמקי נשמתה. ליאת קיבלה את המשמורת על שני הילדים – רועי בן הארבע וטלי בת השנה. על פי הסדרי הראיה ביניהם, אריק היה אמור לקחת אותם פעם בשבוע וכל שבת שניה. כאדם רציונאלי ועניני האמין שהחלוקה סבירה, נתן אמון בליאת שהסדרי הראיה ישמרו כדת וכדין, והתחייב לעשות את המרב מצדו לרווחתם הכלכלית ולגידולם..

אולם הפנטזיה של אריק התנפצה במהרה. ליאת הסיתה את הילדים בכל הדרכים האפשריות כנגדו. בעיקבות ההסתה החלו רועי וטלי להאמין שאביהם פוגע בהם ובאימם. מעבר לזאת, השנאה הנוראית של הילדים הורחבה גם כלפי בני משפחתו המורחבת, שאהבו מאוד את הילדים. בהדרגה נוצרו אצל רועי וטלי תלונות חסרות בסיס מציאותי כלפי האבא אודות הזנחה ואדישות כלפיהם.

בטיפול בניכור הורי התגלתה הסיבה להסתה: ליאת אהבה את אריק כשהחליט לעזוב אותה והפרידה נכפתה עליה באופן חד צדדי ומכאיב. הכאב הפך לכעס, ומתוך רצון לנקמה, שקורה לא פעם במהלך גירושין, ערכה שטיפת מוח בלתי פוסקת לילדיה. היא יצרה איתם קואליציה כנגד האב, ושלושתם חברו יחדיו, והאשימו אותו בהאשמות שווא של התעללות.

בעקבות ההסתה, נוצרה תופעה של ניכור הורי. רועי וטלי היו מאוחדים בשנאה עזה כלפי אריק, דחו אותו, וסרבו בתוקף לקיים אתו קשר או לבקר אותו. בשיחה עם הילדים, שהיו בני 15 ו-12 כשהחל הטיפול, חשפו רגשות כעס, שנאה, דחיה ופחד, שלא היה להם בסיס במציאות.

לטיפול פנו מכיוון שרועי סבל מחרדות, הרטיב עד גיל 12, סבל מנתקים וחוסר זהות אישית. טלי הייתה תוקפנית, ילדותית ותלותית ברמה שלא תאמה את גילה. כל אלו היו סימפטומים למצוקה אותה חוו בעקבות ההסתה של אמם, שהפכה לא רק את אריק לקורבן, אלא גם את הילדים. מכיוון שהיו צעירים מאוד כאשר תהליך ההסתה החל, הפגיעה הייתה קשה. החמור ביותר היה עיוות בתפיסת המציאות שנוצר אצלם בעקבות שטיפות המוח הבלתי פוסקות- הם לא היו מסוגלים להבחין היכן נגמרות המחשבות שלהם, והיכן מתחילות המחשבות והתחושות של האם.

במהלך הטיפול נוצרו אצל ליאת תובנות משמעותיות: ליאת הבינה עד כמה ההסתה – שנעשתה באופן מודע או בלתי מודע – מזיקה לילדים, ועשויה להפריע להם ליצור קשרים מיטיבים בעתיד. היא הגיעה להכרה שמרוב רצון להגן עליהם, היא מונעת מהילדים להיות בקשר עם אבא שאוהב את הילדים. ליאת הבינה שהעבירה לילדים מסרים כפולים שהפילו אותם למלכודת: בגלוי אמרה להם לפעמים ש"אבא בסדר" ולפעמים ש"לא אכפת לו מהם". בסמוי העבירה את המסר "תיזהרו ממנו, אי אפשר לסמוך עליו הוא לא אחראי...” כמו כן הבינה ליאת שהמניע שלה הוא לנקום באריק. אומנם לא הצליחה, גם באמצעות הטיפול, לגייס אמפתיה כלפי אריק, אבל הייתה מוכנה לוותר על המלחמות למען טובת הילד. באמצעות התהליך של השינוי שעברה, הסכימה לעודד את הילדים לנהל קשר תקין עם אריק.

 

התובנות הללו אפשרו תהליך של שיקום: היה צורך להבנות מחדש את הקשר בין אריק לילדיו המתבגרים, שבמשך שנים לא היה בקשר איתם.הטיפול המשפחתי הסתיים כאשר הקשר המחודש בין האב לילדים התבסס, האם רכשה תובנות בנוגע למניעים הבלתי מודעים שלה להסית את הילדים, ובין ההורים נוצרה הידברות בוגרת בנוגע לצרכים של ילדיהם.

הדרכה להורה משמורן

הדרכה להורה משמורן

איך מתמודדים עם גידול ילדים בנישואים שניים?

ילדים מפרק א' והורים מפרק ב' 

בעקבות גירושין ונישואין שניים נוצרת משפחה מורכבת, כאשר אחד ההורים מתחתן עם בן או בת זוג אחרים. האתגר העומד בפניהם, הוא לגדל ילד שאינו ילדם הביולוגי. גם הילדים מתמודדים עם הקושי להסתגל להורה בלתי מוכר להם, וכן לאחים שלא גדלו איתם כל חייהם. הילדים נאלצים להתמודד עם משבר ההתפרקות של המשפחה בה גדלו, וכן עם "האב החורג" או "האם החורגת", עליהם מושלכים לעיתים קרובות התסכולים והאכזבות של הילדים. נוצרים בזוגיות מפרק ב'  קשיים המביאים את בני הזוג להתייעצות ולהדרכת הורים.

זמן קצר לאחר שאבי התגרש מסופי (כל השמות בדויים), האם והמשמורנית הראשית של בנותיו, שלי בת העשר ולינור בת החמש, יצרו אבי ועינת את פרק ב' שלהם. הם מגדלים ביחד את שתי בנותיה של עינת – גילי בת השש ומיה בת השנתיים,  "ילדות מקסימות, בטוחות בעצמן שמתמודדות היטב עם הגירושין", לדברי עינת. אבי ועינת הגיעו כדי לרכוש כלים להתמודד עם שלי ולינור, שמגיעות פעמיים בשבוע לביתם.

"כשהן מגיעות הכל מתהפך" אומרת עינת, " הסדר הקיים בבית משתנה".

אבי מסכים איתה שאינו יודע איך לתפקד כאשר בנותיו מגיעות אליהם:

"אני קולט את הלחץ של עינת מצד אחד ושל שלי ולינור מהצד השני, ועקב  המצב גם אני נלחץ. אני מרגיש בין הפטיש לבין הסדן".

כל אחד מבני הזוג מתאר תמונה דומה למדי, לפיה אבי עושה את המקסימום, כדי להשביע את רצונן של הבנות. אבי מסביר:

"אני מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות. הן ילדות וחוו את הפרידה שלי מסופי בצורה לא פשוטה בכלל. אני לא רואה אותן כמעט כל השבוע, מתגעגע מאוד, ומנסה לתת להן בשעות המעטות האלה את כל מה שהחסרתי. חשוב לי שירגישו מוגנות, ושתהיה להן תחושה של בית אצלי ואצל עינת".  

עינת מתאוננת, לעומת זאת, שהאיזון בבית מופר כששלי ולינור מגיעות בגלל עודף פינוק של אבי לבנותיו, ויתורים בלתי סבירים, ושינוי סדר היום של כל בני הבית. “הקשרים שלי איתן היו תמיד חמים וטבעיים" – מסביר האב.

"הגירושין היו מכת גרזן עבורן. סופי עסוקה יותר ממני, היא רואת חשבון, קרייריסטית, אני הייתי המקור העיקרי של החום עבורן, ואני פשוט מטורף עליהן. כשסופי גילתה שאני בוגד בה במקום העבודה שלי עם עינת שעובדת איתי במחלקה, וויתרתי על הזכות להיות המשמורן של הבנות. עשיתי את זה כדי לחיות עם עינת, ואני מרגיש אשם על זה שנטשתי אותן".

במהלך הפגישות חשף אבי בפני עינת ובפני, את רגשי האשם העצומים שלו כלפי לינור ושלי, ואת הצורך לפצות אותן על החסכים שיצר בחייהן. "סופי עסוקה מאוד בעבודה שלה והיא יותר קרה ממני. התפקיד שלי היה להעניק להן חום ופינוק, ואת כל זה אני צריך לעשות בפרק הזמן הקצר שיוצא לנו לבלות ביחד". יחד עם זאת, הבין אבי את הבעייתיות בדרכים שהוא נוקט כדי למלא את החסכים הללו. "אני יודע שזה יותר מדי גם עבורן, ושאני דוחף להן בכל רגע ביומיים האלה, למעלה מהיכולת שלהן לקבל", אמר אבי בהמשך הטיפול. "אני דוחף להן אוכל מפנק, ממתקים, משחקים ובילויים, עד שגם להן זה כבר יותר מדי". אבי הבין שפינוק היתר נובע מתוך הצורך שלו להפיג את רגשי האשם שלו, ללא התאמה לצורך האמיתי של בנותיו.

 במסגרת הדרכת ההורים עלו בהרחבה גם קשייה של עינת:

“חשוב לי מאוד שהגבולות ישמרו גם כשלינור ושלי מגיעות. אני לא מסוגלת להתמודד איתן, כשאתה מושך לכיוון אחד ואני לכיוון אחר".

עינת מבהירה לו, שפריצת הגבולות גורמת לה להיות "השוטר הרע" – תפקיד שמאוד איננה רוצה למלא עבורן, מה עוד שהן מדווחות בדרכן על כך לאימן. אבי, שבדרך כלל היה מתפרץ בבית כל פעם שהנושא של הבנות עלה, גילה יותר ויותר יכולת הקשבה והכלה בחדר הטיפולים. ההבנה בין השניים הובילה לאחר מספר קטן של פגישות הדרכת הורים – להתמודדות יעילה יותר מצד בני הזוג. הם החליטו שאבי יבלה אחת לשבוע לבד עם בנותיו. כמו כן סיכמו בינהם שאבי לא יערער על הסדר הקיים כאשר שלי ולינור מגיעות. גם עינת החליטה לצאת ממשבצת "השוטר הרע", ולסמוך על אבי שיבטא את סמכותו בדרכים הולמות. היא למדה לשחרר את התפקיד הזה, וכשעשתה זאת ראתה שאבי לוקח על עצמו ,להציב גבולות לבנותיו. אבי הבין שכדי להיות "אב נוכח" אינו חייב להיות "אב מפנק מדי", ופיצוי היתר אינו מועיל לבנותיו.

במהלך הדרכת ההורים,  נוצר קשר טוב ובטוח יותר בין עינת לבנותיו של אבי. גם גילי, בתה בת השש של עינת, החלה להרגיש יותר בטוחה במקומה כששלי ולינור הגיעו. "אני חושב שגילי הרגישה, די בצדק, שכשלינור ושלי באות, הן הופכות ליותר חשובות ממנה, כאילו הן מעל החוק בבית", אמר אבי. "הרשיתי להן יותר ממה שעינת הרשתה לה ביום יום, מכיוון שידעתי שסופי מציבה להן גבולות בשאר הזמן, ואני תפקדתי יותר כמו סבא מפנק. עכשיו אני מרגיש הרבה יותר הורה במובן המלא של המילה, שאני יכול גם להיות בשבילן, ולהעניק להן, וגם לשים גבולות ולחנך. אני חושב שהקשר בין גילי לבינן מאוד השתפר בגלל זה, יש פחות קנאה ותחרות. אני מבין שאני צריך להיות רגיש לא רק ללינור ושלי אלא גם לעינת ולגילי, כדי שתהיה בבית תחושה נורמאלית ונוחה".

    

לגדל את הנכד

לגדל את הנכד

אצל סבים וסבתות שהגיעו לטיפול בנסיבות האלה, התפרקה המשפחה הגרעינית עקב אסון. למרות גורמי הסיכון והפגיעה באיכות החיים, בעזרת הטיפול יכולים הסבים והסבתות לצאת נשכרים מגידול הנכד בביתם. הכוח שהם מקבלים בטיפול מאפשר להם להעניק כוחות לנכד.

 (צילום אילוסטרציה: photos.com)

מה מייחד את חווית הסבאות או הסבתאות?

הסבאות והסבתאות מעניקים הזדמנות לתקן את החוויות בהורות ולפצות על נזקים שנגרמו. פעמים רבות מתארת הסבתא את עצמה כאם לא מספיק פנויה, חסרת ידע ובשלות:

"כסבתא אני סבלנית יותר. ומה הפלא בכך?", אומרת שרית, "הציפיות ממני מצומצמות יותר ומוגדרות, ואני פטורה מלחץ והתחייבויות". כאם הכביד עליה כפל התפקידים והיתה עמוסה מאוד.

"בכל יום רביעי הנכדים אצלי, ובסוף היום הם חוזרים להוריהם", אומרת חנה, "עכשיו אני פנויה יותר, פרשתי לפנסיה מוקדמת, כאמא גם עבדתי וגם למדתי". גם הציפיה להיות סמכותית ומחנכת איננה מוטלת על הסבתא. "זו ילדותי השנייה", מתארת חנה בסיפוק את הסבתאות שלה.

אולם, כאשר הנכד גדל בבית הסבא או הסבתא, תוך דילוג על דור, הנסיבות אחרות והחוויה שונה לחלוטין.

מקרים של קפיצה על דור

אצל סבים וסבתות שהגיעו לטיפול בנסיבות האלה, התפרקה המשפחה הגרעינית עקב אסון: תאונת דרכים, מחלה ממושכת - פיזית או נפשית, התמכרות לסמים או לאלכוהול, התעללות או הזנחה. הסיבות האלה קשורות למוות או לחוסר תיפקוד הורי, שבעקבותיהם ממלאים הסבא או הסבתא את תפקיד ההורה. הסבים בוחרים לקחת לביתם את הילד שננטש ומתמודדים עם גידול הנכד בליווי של טיפול פרטני.

מדוע נדרש במקרים האלה טיפול?

הסבים והסבתות התגייסו לתפקיד הבלתי-נורמטיבי והבלתי-צפוי עקב משבר קשה: אובדן הבן או הבת. בנוסף לכך, מוטלים עליהם עומס רב ואחריות שאינם מותאמים לגילם:

"אני כבר בת 62", מספרת רחל, "ולא מסוגלת לטפל ביוני כפי שהייתי רוצה. גם פיזית וגם נפשית אין לי מספיק כוחות כדי להתמודד איתו. יוכי ועמי הזניחו אותו, אין לי הרבה ציפיות מהם, אני חייבת להציל אותו, אבל יוני דורש המון השקעה וקשה לי..."

אחת הבעיות היא שהילד סובל מפגיעות, חרדת נטישה, והשלכות קשות של הזנחה ואלימות, המתבטאות בדיכאון, בעיות קוגניטיביות או בעיות אחרות. בנוסף לכך, פער הגילים בינו לבין הסבא או הסבתא גדול.

"אני לא מבינה את השפה שלו", אומרת חנה, שבתה לקתה בדיכאון ולא היתה מסוגלת לטפל בבנה, עידו. "חשוב לי לבצע את המשימה על הצד היותר טוב, אבל חסרים לי הרבה כלים לשם כך..."

למרות גורמי הסיכון והפגיעה באיכות החיים, יכולים הסבים והסבתות לצאת נשכרים מגידול הנכד בביתם בעזרת הטיפול.

מה מעניק הטיפול לסבא או הסבתא?

ראשית, בעזרת הטיפול מעובד האובדן הקשה של הבן או הבת. הסבא והסבתא עוברים את תהליך האבל על מות הפנטזיה לגדל בן או בת ולזכות לסבאות נורמטיבית. שנית, הסבא והסבתא מקבלים בטיפול תמיכה, שבדרך כלל אינם זוכים לה בחברה.

"כולם שופטים אותי שלא הייתי אמא מספיק טובה, ולכן הבת שלי נפלה לסמים", אומרת דליה, "ואין לי דרך להתגונן, כי אני מרגישה אשמה וחסרת-ערך".

בטיפול זוכה הסבתא לקבלה, תמיכה, עידוד והכלה. הכוח שהיא מקבלת מאפשר לה להעניק כוחות לנכד.

בנוסף לכך, באמצעות הטיפול ניתנים הדרכה, יעוץ כלים ואסטרטגיות כדי להתמודד באופן יעיל עם הנכדים. נעשה נסיון גם לגשר על פער הדורות הקיים. רחל, למשל, קיבלה - תוך ניתוח סיטואציות בעייתיות שהביאה לטיפול - דרכים מתאימות יותר כדי לטפל ביוני, המתבגר המרדן. חנה, שחוותה קשיים רבים בגידולו של עידו, קיבלה זוויות ראיה חדשות לבעיות שונות איתן התלבטה, וכן הורחבה יכולת ההכלה שלה. כאשר הבינה את מניעיו של הנכד במהלך הטיפול אמרה:

"עידו לא פועל כנגדי, אלא חווה מצוקה, חסכים ונטישה כואבת".

כאשר במקום להיפגע הבינה מדוע הוא משליך עליה כעסים ותוקפנות הצליחה להגיב באופן בוגר, וגם התוקפנות שלו פחתה. הסבים והסבתות שאסטרטגיות ההתמודדות שלהם היו בלתי-יעילות, אימצו אסטרטגיות התמודדות יעילות.

בעזרת הטיפול, הצליחו הסבים והסבתות להעניק פירוש ומשמעות חדשים לסבאות שלהם, במקום לתפוס את החוויה כ"כישלון" וכ"חוסר ברירה", הצליחו להעניק משמעות חיובית לתפקידם. שינוי המשמעות איפשר להם לחוות תחושה סובייקטיבית של סיפוק, שביעות רצון, צמיחה וגילוי משמעות חדשה לחייהם.

 

פנייה לטיפול פרטני בעיקבות גיוס הבן הבכור

פנייה לטיפול פרטני בעיקבות גיוס הבן הבכור

השירות הצבאי של הילדים הוא שלב שבו אמהות רבות חוות לחץ ופונות לטיפול. במהלך הטיפול הפרטני הן מעבדות את חוויותיהן ומקבלות לגיטימציה בלי שיפוטיות לבטא את הדאגות והחרדות שלהן.

השירות הצבאי של הילדים הוא שלב שבו אמהות רבות (גם אבות, אבל המאמר הזה מתמקד באמהות) חוות לחץ ופונות לטיפול. במהלך הטיפול הפרטני הן מעבדות את חוויותיהן ומקבלות לגיטימציה בלי שיפוטיות לבטא את הדאגות והחרדות שלהן. לעתים המשבר של האם עמוק יותר, וקשור לאובדנים שלא עובדו. במקרים האלה מסייע הטיפול בחיבור בין חוויות העבר וההווה, כדי להתמודד באופן טוב ככל האפשר עם הפרידה מהבן. במקרים אחרים, קשור הקושי למשברים בזוגיות ולחרדה מפירוק התא המשפחתי, ולעתים הופך הטיפול הפרטני לזוגי.

גיוס הבן הבכור כנקודת מפנה בחיי המשפחה

שלב השיגור הינו שלב בחיי המשפחה, המתחיל עם עזיבת הילד הבכור את הבית ומסתיים עם עזיבת הצעיר ביותר. בישראל מתחיל שלב זה עם גיוס הבכור לצבא בגיל 18. השירות הצבאי מהווה תפנית בחיי מרבית המשפחות בארץ: מצד אחד, זהו שלב נורמטיבי, בו השיגור הוא תופעה אוניברסאלית במעגל חייה של המשפחה, אך מצד שני, הוא מתאפיין בדפוסי תגובה יחודיים הקשורים לקונטקסט הישראלי ונחווה כמאיים ומסוכן.

מה מגביר את פגיעותה של האם שבנה מתגייס?

החוויה הסובייקטיבית של האיום והחרדות מתעצמת אצל אם שחוותה אובדנים, וביחוד אם איננה זוכה לתמיכה רגישה מצד בן-זוגה. חוויה זו מושפעת לא רק מאובדן במעגל הקרוב אלא גם מההיסטוריה של המשפחה לדורותיה, מהמיתוסים, הסודות וסיפורי המשפחה בנוגע לפרידה.

טבעי שאם שחוותה אובדנים אמביוולנטית בנוגע לגיוס בנה: מצד אחד, יודעת האם שבארץ נודעת חשיבות רבה לגיוס הבן לצבא. מצד שני, טבעי שקשה לה להיפרד מבנה האהוב ו"למסור" אותו לצה"ל, בלי שתוכל להגן עליו ולשלוט במתרחש. מצד אחד, זהו שירות חובה כללי, ומצד שני, עבור האם זהו "הבן הפרטי", לו היא דואגת.

אמהות אחדות מקשרות במהלך הטיפול את הפרידה מהבן גם עם אובדנים במעגל המשפחתי הרחוק יותר: האובדנים במשפחת המוצא לדורותיה הם חלק מהמיתוס והנרטיבים במשפחה. כך, למשל, סיפרה דבורה (כל השמות בדויים), שבן-דוד של אמה נהרג ואחד מילדיו נפל בלבנון:

"המורשת המשפחתית שלנו טראגית, ואנחנו סוחבים הרבה טראומות".

אם אחרת מספרת על קרוב שנהרג באסון המסורים, ולמרות שקרבת המשפחה רחוקה יותר, הסיפורים מחלחלים במשפחה "והופכים לחלק מתא המטען", כפי שהיא אומרת.

 מה מביא אמהות לטיפול בעת הגיוס או במהלך השירות?

אמהות רבות מגיעות לטיפול פרטני בעיתוי של שיגור הבן לצבא. האמהות מזכירות היטב את הסכנות הממשיות לבריאותו הפיזית והנפשית של הבן, ומביעות צורך לזכות בטיפול לתמיכה ולעידוד. ככל שתפקיד הבן קרבי ויוקרתי יותר, כך גוברת הדאגה לחשיפתו למוות, תאונות והתאבדויות.

במהלך הטיפול מעלות אמהות רבות את האמביוולנטיות החזקה בין הצורך לשדר לו את המסר: "אל תלך לתפקיד מסוכן, למרות שהוא יוקרתי", לבין הצורך לשחרר אותו, לאפשר, לסמוך עליו ולעודד אותו לאוטונומיה ולעצמאות.

"אני חושבת שאני נקרעת", אומרת חגית, "בין הצורך להגן עליו, לבין הצורך לדרבן אותו להצליח ולהתקדם במערכת המאתגרת של הצבא".

מה מעניק הטיפול לאמהות שבניהן עומדים להתגייס או משרתים בצבא?

בטיפול הפרטני בו חרדת הנטישה קשורה למוות של קרוב משפחה, מעובד האבל הבלתי-פתור. הטיפול מאפשר לעמוד על הקשר בין האירועים של המוות לבין הקושי להיפרד מהבן ערב גיוסו או במהלך שירותו הצבאי.

האובדים המשליכים על חוויותיה של האם ומעובדים בטיפול קשורים לפרידות הטראומטיות בעקבות השואה, אובדן של הורה, אח או אדם שסיפוריו הפכו לחלק מהלא-מודע או המודע של האם. מעובדות חוויות שהוכחשו והודחקו, כי "לא היה מקום לאבל שלי כאחות, והחזקתי את הוריי שלא יתפרקו". משתחזרים התסריטים החרוטים בתודעה ונבדקות האסוציאציות הקשורות לטראומות העכשוויות.

כמו כן, ניתנת בטיפול לגיטימציה לאם "להיות חלשה" בהשוואה לבעלה, ולבטא במקום המכיל והבטוח של הטיפול את החרדות. האמא יכולה גם להעלות את התפקיד הייחודי שבנה הבכור ממלא עבורה. לעתים קרובות מתואר הבכור כמפונק אך אחראי ובוגר יותר. מצופה ממנו לסלול את הדרך לאחיו הבאים אחריו, אם כי זהו ציון-דרך להתרוקנות הקן.

האם קורה שהטיפול הפרטני הופך לזוגי?

במקרים מסויימים קשור הגיוס של הבן לחרדות קיומיות הקשורות לפירוק המשפחה. במקרים קיצוניים בהם לאמהות המטופלות ישנם בנים יחידים, עולות בטיפול חוויות של בדידות. הבן מחבר בין ההורים והבן משמש כווסת של לחצים ומחלוקות. אחדים מהטיפולים הפרטניים הפכו בנסיבות האלה לטיפולים זוגיים, תוך התמקדות בחלל הריק שנוצר עקב יציאת הבן לצבא. טיפולים פרטניים אחרים הפכו לזוגיים כאשר האם הרגישה שבן-זוגה אינו רגיש מספיק לתחושותיה, והיא זקוקה ליותר תמיכה ממנו לקראת הגיוס.

סיפורים מהחיים: מהן ההשפעות של אובדנים במשפחה על חוויות האם?
(כל השמות בדויים)

בעקבות מות הילדה - סיפורה של שרית

לקראת גיוס בנה לצה"ל שרית הגיעה לטיפולי עקב חרדות ודיכאון, שהחלו חודשים אחדים לפני גיוסו של אמיר. במהלך הטיפול העלתה את המוות במשפחה כמקור לחרדות המציפות אותה:

"לפני שנולד אמיר, היתה לנו ילדה ונפטרה. התפתחו אצלי פחדים אפילו מדברים קטנים. כשאת מאבדת מישהו את פוחדת לאבד אדם נוסף, למרות שזה לא הגיוני, ועברו עשרים שנה מאז שנפטרה..."

במהלך הטיפול בשרית הסתבר, שהאבל על מותה של הילדה לא עובד מעולם. על אמיר הושלכו החרדות ורגשי האשם למות הילדה שסבלה ממום קשה.

"המוות במשפחה תפס אותנו לא מוכנים. כזוג צעיר בראשית דרכו זו היתה טראומה, אבל לא דיברנו על הילדה אחרי שנקברה, ופינטזתי שהכל נקבר איתה. אפילו הרגשתי, למרבה הבושה, הקלה כשנפטרה".

"הוצע לנו לפנות לטיפול, אבל אמרנו שזה לא לענין ונתגבר, והלידה של אמיר מפצה על הכל. האמנתי תמיד שאני מספיק חזקה ומשדרת לאמיר ביטחון. אבל מתחת למסווה הביטחון הסתתרו המון חרדות לא רציונאליות"...

בניסיון להסתיר ולשדר חוסן, שילמה שרית מחיר כבד של הכחשה והדחקה. הטיפול בעיתוי של הגיוס היווה הזדמנות עבורה לפתוח את החוויות הלא-מעובדות, ולראות עד כמה האירוע המכונן של המוות עיצב את חייה. בטיפול הצליחה ליצור הפרדות בין העבר שלה להווה והעתיד הצפוי לבוא, חרדותיה פחתו, והיא למדה לחוות אופטימיות ולשדרה לבני משפחתה, וכן הצליחה ליצור אצל בנה תחושת שיחרור שאף הייטיבה עם יחסיהם. 

כשאחות שכולה מגייסת את בנה - סיפורה של מירי

אחיה של מירי נהרג בשגגה בעקבות תאונה סתמית במהלך קורס קצינים.

"מותו חולל משבר קשה במשפחה", מספרת מירי, שהגיעה לטיפול לקראת גיוסו של עמי לצבא. "הוריי לא תפקדו, ונאלצתי לשקם אותם ולתמוך בהם. אמי נכנסה למיטה וכמעט לא יצאה ממנה. כמובן שלא היה מקום לעיבוד האבל שלי".

למירי חרדות עמוקות לקראת גיוסו של עמי לשייטת, וחוסר אמון מוחלט במערכת הצבאית. מירי מתארת בטיפול חוויות פוסט-טראומטיות שמשתחזרות שוב ושוב:

"יש לי טראומות אישיות הקשורות לשירות בצבא. מאז שעמי החליט בנחישות ללכת לשייטת, אני סובלת מנדודי שינה, חוסר הנאה מאוכל, סקס ופגישות עם חברים. אני סובלת מדיכאון. עצם המגע עם נשק הוא טראומטי עבורי. כשעמוס חוזר עם נשק ממילואים, הוא נאלץ להחביא אותו מתחת למיטה... לפני הגיוס אני בחרדה קיומית, רק הדברים הכי נוראיים עולים לי בראש... משתחזרות אצלי כמו בסרט הזוועות שעברתי: הנטישה של אחי והוריי, החרדה הבלתי-פוסקת לשלום הוריי, הטירוף..."

במהלך הטיפול נוגעת מירי שלב אחרי שלב במות אחיה, כאסון שיצר שבר במשפחה, ובעקבותיו נקטע כל מה שהיה קודם לכן "נורמלי", יציב ומובן. האבל שנשאר בלתי-פתור מעובד לראשונה בנסיבות הגיוס של בנה שנולד לאחר נפילת אחיה.

סיבוך האבל שנגרם עקב אירוע טראגי בלתי-מעובד הוא אבל דחוי. מירי השקיעה אנרגיה רבה, כפי שמתבהר לה במהלך הטיפול, בהדחקה ובהימנעות ממגע עם המציאות הכואבת.

"קראתי לו על-שם אחי", אומרת מירי, "אבל ניסיתי לא לקשר ביניהם"...

האבל הלא-מעובד הקשה עליה להיפרד מהמשפחה בה גדלה, מאחיה והוריה שנפטרו זמן קצר לאחר האסון. במהלך הטיפול הצליחה לקשר בין הקושי להיפרד מעמי לבין הקושי להיפרד מבני-משפחתה. השגת המודעות העלתה את יכולתה לשחרר את אחיזתה בעמי, לחוש פחות חרדה, ולשדר לעמי תחושת ביטחון והכלה. היא הפכה קשובה יותר ויותר לתחושותיו של עמי והבינה שחוויותיו נפרדות משלה. היא הצליחה לשמוח בשביל בנה לקראת גיוסו. הטיפול הייטיב מאוד עם תחושותיה, וכן עם יחסיה עם בנה שהפכו קרובים ורגועים יותר. 

טיפול פרטני יכול להועיל בשלבים שונים, במיוחד בתקופות משבר המתעוררות בעיקבות שינוי או התמודדות בחיים, המעלה תחושות קשות הקשורות לחוויות שנותרו לא מעובדות. גיוס הבן לצבא הוא אחד הטריגרים לפניית נשים רבות, אמהות, שמבקשות לעבד את תחושותיהן בטיפול פרטני. 

 

 

 

 

 

זוגיות במשבר כלכלי

זוגיות במשבר כלכלי

אחד המשברים הקשים, המעמידים במבחן את חוסנה של הזוגיות, הינו המשבר הכלכלי. זהו מצב לחץ רגשי, שמצריך התמודדות יעילה והסתגלות למציאות חדשה. אם מצליחים בני-הזוג להתגבר על המשבר, ישנו סיכוי שהזוגיות לא רק תשרוד אלא אפילו תתחזק.

אחד המשברים הקשים, המעמידים במבחן את חוסנה של הזוגיות, הינו המשבר הכלכלי. זהו לא רק שינוי דרמטי ברמת החיים, אלא גם מצב לחץ רגשי, שמצריך התמודדות יעילה והסתגלות למציאות חדשה. כדרכם של משברים טמונים בו סיכונים נפשיים לכל אחד מבני-הזוג ולזוגיות. יחד עם זאת, אם מצליחים בני-הזוג להתגבר על המשבר, ישנו סיכוי שהזוגיות לא רק תשרוד אלא אפילו תתחזק.

מומלץ טיפול זוגי

במקרים בהם המשבר פוגע בזוגיות ואין מספיק דרכים כדי "לצאת מהבוץ" מומלץ מאוד לפנות לטיפול זוגי ולרכוש כלים יעילים בתחום התקשורת, התמיכה ההדדית, הגמישות והיצירתיות בפתרונות, ולפרוץ את מעגל הבושה והסוד. בעזרת הטיפול יכולים בני-הזוג להחלץ מהמשבר, ויפה שעה אחת קודם...

"העסק של הנגריה התמוטט", שיתף בכאב אבי במהלך הטיפול הזוגי, "ומאז הפכתי לצל של עצמי. היחסים ביני לבין רונית הידרדרו. נוסף על רגשי האשם שבלאו-הכי אני סובל מהם, גם היא מאשימה אותי". אבי ורונית הגיעו כדי לבדוק אם ימשיכו לחיות ביחד או יפרדו, כי החיים המשותפים הפכו לגיהנום.

בעקבות המשבר הכלכלי מופר שיווי המשקל הקיים, ונוצרת באופן בלתי-צפוי מציאות חדשה.

"החלום המשותף התנפץ לנו", סיפר איציק, שניהל עם אורית חנות לבגדים ולדברי אופנה. "השקענו זמן, כסף ומחשבה בעסק, והאמנו שיש לנו סיכוי להצליח", סיפרה אורית בטיפול באכזבה ובעצב. אבדה הפנטזיה שלהם לממש את הפוטנציאל של כל אחד מהם: הטעם הטוב של אורית והחריצות של איציק.

זוגות במצבים כאלה מגיעים לטיפול הזוגי כמוצא אחרון, עם תחושות קשות של חוסר אונים ויאוש. חוסר האונים מתבטא לעתים בתגובת היפוך של הפגנת כוח כפיצוי, זעם ואפילו אלימות מילולית או פיזית. הכעסים מושלכים על הקרובים והמשמעותיים ביותר: על בן/בת הזוג או על הילדים, שהופכים לשק איגרוף.

עקב המשבר הכלכלי נוצר פעמים רבות דיכאון, שנובע מהאובדים הנחווים: אובדן החלום המשותף, המשאבים, המעמד החברתי-כלכלי, סגנון החיים ותחושת הביטחון הקיומי. על אלה נוספת גם חווית האובדן של היציבות המשפחתית.

"ציפיתי לקבל ממנה אוזן קשבת ותמיכה", אמר איציק בטיפול, "במקום עידוד הפכה התקשורת לעוינת וטעונה. הבית הפך לשדה מוקשים..."

הדיכאון מתבטא בסימפטומים של חוסר שינה או שקיעה בשינה, אפתיה, חוסר יוזמה ופסיביות. כמו כן, בעיות באכילה (אכילת-יתר או הימנעות מאכילה), חוסר יכולת ליהנות ובעיות בתיפקוד המיני. לעתים קרובות מופיעות גם חרדות קיומיות בנוגע לעתיד.

האווירה הופכת לכבדה, רווית מתח ועוינות. כדי לברוח מהתחושות הקשות ומההאשמות, מתרחקים בני-הזוג, נוצרת חוסר אינטימיות, גוברת החרדה שהזוגיות תתפרק ואז הדיכאון והייאוש גוברים. במקום להיות לעזר זה לזו, הופכים בני-הזוג לזרים והזוגיות בסכנה!

מהם גורמי הסיכון שמחריפים את המשבר ומקשים לצאת מהמבוי הסתום?

גורמי סיכון אישיותיים אחדים מקשים לצאת מהמשבר: פסימיות וחוסר אמון בסיכוי לצאת מהמשבר, אובדן מוטיבציה ויוזמה לשינוי המצאות ונוקשות בדפוסי החשיבה. במקרים האלה יהיה קשה לחשוב על אלטרנטיבות ופתרונות יצירתיים, האנשים ימשיכו לעשות ,עוד מאותו הדבר", ולא יצליחו לחשוב מחוץ לקופסה.

גורמי הסיכון בקשר הזוגי הם תקשורת המבוססת על הסתרה וסודות, האשמות, חוסר אמפתיה והתרחקות במקום עבודת צוות. גם נוקשות בחלוקת התפקידים מקשה על הסתגלות למציאות החדשה שנוצרה.

מהם השינויים שיכולים להתרחש בזכות הטיפול הזוגי?

במקום הבטוח והמכיל של הטיפול הזוגי יכולים בני-הזוג לבטא באופן בטוח ואותנטי את הכאב, התסכול, הכעס, תחושת הכישלון והחרדות הקיומיות שלהם. ייתכן שבזכות הטיפול ייחשפו בעיות נוספות שהוסוו:

"כל עוד היו הצלחה כלכלית, חיי חברה תוססים ובילויים משותפים, היתה לנו אשליה שהזוגיות בינינו טובה. עכשיו אני מבין שזה היה כיסוי לסיר לחץ, ואין ברירה, צריכים לטפל בכל הגורמים ללחץ..."

כאשר התחושות עולות באופן פתוח, אין עוד צורך לברוח זה מזו, וגוברת האינטימיות שאבדה. גם התשוקה חוזרת בהדרגה לזוגיות והדיכאון פוחת. הדיאלוג הבונה שנוצר במהלך הטיפול מסייע להפחית את הכעסים וההאשמות, ולבחון כל אחד את אחריותו לקשיים שנוצרו. במקום להיות מוגדר כ"כישלון טוטאלי", יכול בן-הזוג להיות מוגדר אחרת: "כמי שלא תיכנן נכון, אבל יכול לתקן את הטעויות"...

בעזרת הטיפול יקבלו בני הזוג דרכים כדי להגמיש את דפוסי ההתנהגות שלהם. אם הגבר היה המפרנס העיקרי, יוכלו לאחר המשבר לשנות את חלוקת התפקידים הנוקשה: הגבר יוכל בתקופה מסויימת למלא יותר תפקידים בבית, ואשתו תוכל לקחת על עצמה יותר עבודה מחוץ לבית. אם במקום "כישלון" יפרשו או יעניקו לאירוע משמעות של "סיכוי לשינוי", יוכל הגבר לראות את השינוי הזמני כניצול של הזדמנות שהוחמצה לטפל יותר בילדים, לנצל את הזמן לפיתוח תחביבים שהוזנחו, ואולי לרכוש בהדרגה הכשרה לתפקיד אחר.

במקביל לזאת, אם אשתו לא תתפוס את האירוע כ"סוף העולם" ותחשוב איתו על שינוי גמיש, היא תוכל בעזרת הטיפול לפתח יותר את הקריירה שלה שהוזנחה.

השינוי במערך התפקידים בעזרת הטיפול יכול להתבטא גם במובנים נוספים: תתגמש החלוקה הנוקשה ל"אחראי" ו"חסר אחריות", וכן ל"מנהל עניני הכספים" או "הבלתי מתעניין ומתמצא בתחום הכלכלי", "החסכן" או "הבזבזן". המשבר מספק הזדמנות לזכות במגוון רחב יותר של תפקידים.

ההתמודדות היעילה עם המשבר בעזרת הטיפול הזוגי תאפשר ליצור חוזה חדש ביניהם, לארגן מחדש את המערכת הזוגית והמשפחתית, לפעול ביחד כצוות מלוכד, תוך עידוד ותמיכה הדדית. המשבר הכלכלי שהפך למשבר זוגי מאפשר לבדוק בעזרת הטיפול במה שגו, ולחזק את הזוגיות שאותגרה.

שלב הקן המתרוקן

שלב הקן המתרוקן

שלב הקן המתרוקן מהווה מבחן לבני הזוג: האם תוכל הזוגיות למלא את החלל הריק? בתהליך הטיפולי בני הזוג מוצאים מחדש את השפה המשותפת, הקירבה והאינטימיות. השלב הזה הופך לאתגר, תוך גילוי תפקידים חדשים בחיים, ותמיכה בעצמאותם של הילדים.

 התמודדות בני הזוג שילדיהם עזבו את הבית
טיפול זוגי בשלב "הקן מתרוקן"

שאול ושרה הגיעו לטיפול הזוגי בשנות השישים לחייהם בתחושה ש"משהו מת בבית מאז ששלושת המתבגרים הבוגרים פרשו כנפיים ועפו מן הקן”. שאול עבד כמהנדס והיה עסוק ועמוס מאוד, היה לו סדר יום קפדני, החיים היו מאורגנים מסביב לעבודה כציר מרכזי בחייו. בעבודה נחשב למוערך, ובבית לא נדרש במשך השנים להשקיע הרבה במשק הבית ובגידול הילדים. פרישתו מהעבודה הותירה אצלו חלל ריק, ותעסוקותיו החלופיות לא מילאו אותו. יחד עם זאת, חלה ירידה מסויימת במצבו מבחינה בריאותית, למרות שנראה שלמרכיב הנפשי הייתה השפעה רבה על תיפקודו. שרה בת גילו עבדה כמזכירה בכירה בחברה. בנוסף לכך, השקיעה הרבה מאוד אנרגיות נפשיות ופיזיות בגידול הילדים. היא פרשה לגמלאות, ובמקביל לזאת יצאו שלושת הילדים בהדרגה מהבית. מצד אחד הרגישה גאה שכל השלושה עבדו או למדו, לשניים מהם היו כבר משפחות משלהם, והיא תארה אותם כ"ילדים מוצלחים". יחד עם זאת, התאוננה על "תחושת ריקנות, כאילו עקרו לי את הלב ואיבדתי את שמחת החיים שאפיינה אותי".

מהלך הטיפול: גילויים חשובים

במהלך הטיפול תארו השניים זוגיות שהייתה ממוקדת הן בעבודה והן בילדים ולא בזוגיות עצמה. המטלות בנוגע לגידול הילדים תפסו חלק גדול מהזמן. בני הזוג העסוקים השקיעו את מיטב אונם בהתקדמות בסולם הדרגות, בהתפתחותם ובבעיותיהם של הילדים שמילאו את עולמם. כאשר "השתחררו" מהעול של העבודה וגידול ילדיהם, והיו אמורים להרגיש הקלה בעומס ומרחב אישי וזוגי לעצמם, גילו שאינם מצליחים "לשחרר" את הילדים לדרכם החדשה. מעבר לזאת, גילו שהחלל הריק עקב יציאת הילדים מהבית והפרישה לגמלאות – על אף התיכנון שנעשה מראש – לא התמלא ע"י הזוגיות. השלב הזה, נתפס ונחווה כמדכא.

בתהליך הטיפולי גילו שרה ושאול, שבעיותיהם הזוגיות התחילו כבר בתחילת הנישואין. אלא שהבעיות של הילדים וההתעסקות במשק הבית ובעבודה מיסכו על הבעיות. כבר מלכתחילה הרגישה שרה ששאול מרוחק ולא מצליח להבין אותה. השפה בה דיברו הייתה שונה מאוד: שאול טען "אני לא מבזבז מילים ולא גולש ריגשית", והיה מרוצה מה"עיניניות והתכליתיות שחוסכים הרבה התעסקות בשטויות". שרה הייתה מתוסכלת מחוסר הרגישות שלו כלפייה, וטענה ש"אף פעם לא הייתה לו שפה ריגשית מפותחת", וכאשר ניסתה להסביר לו את ציפיותיה דחה אותה. אחרי שנולד רמי (הבן הבכור) השקיעה את התעסקותה הרגשית בו, חזרה לעבודה ומצאה לעצמה פרטנרים איתם יכלה להרגיש מובנת. לקראת סוף היום חזרו השניים מותשים מהעבודה והמטלות היומיומיות, ושיחותיהם התמקדו בהדרגה יותר ויותר בעניני דיומא, כגון מתי לקחת את הילדים לגן, לחוגים ועוד. כשנולדו שני האחרים כבר היה ברור שלכל אחד מהם עולם משלו ותפקידים מוגדרים משלו. “הבית תיקתק" – הם מעידים - “כמעט ולא התפנינו לביחד שלנו". במהלך הטיפול הבינו את המניעים שנוספים שהרחיקו אותם זה מזו.

הדילמה: האם להישאר יחד או להיפרד

בצומת הזו של "הקן המתרוקן" עמדו בפני הדילמה, אם להמשיך לחיות זה לצד זו או להיפרד. שניהם החליטו שהם מעונינים לשמר את התא המשפחתי בשלמותו, ולנצל את עשרות השנים שנותרו להם ביחד. לשם כך התאמצו לשקם את הזוגיות שהוזנחה ונשחקה. הם עבדו על מציאת תעסוקות משותפות לשניהם ללא הילדים. כמו כן השקיעו מאמץ במציאת דפוסי תקשורת חלופיים: שאול היה מוכן להיות קשור לצורך של שרה בדיבור על רגשות, בפתיחות הדדית ובהרחבת השפה שלו לשדות רגשיים. שרה הייתה מוכנה לא לוותר ולהפנות את "הדיבור הרגשי" כפי שקראה לזה, לא רק לחברות, אלא גם לבן הזוג שלה. הם גילו זה את זו מחדש, ואת חווית הניכור שהתפתחה תפסה הקירבה המחודשת.

שלב הקן המתרוקן מהווה מבחן לבני הזוג: כל עוד ילדיהם עמדו בתווך, הופנו רבים מהקונפליקטים הזוגיים והושלכו עליהם. אופציה אחרת היא שבני הזוג התרחקו זה מזו, עולמם התמלא מחוץ לזוגיות, והם "שכחו" מה בעבר הרחוק חיבר אותם כבני זוג ביחד. לעיתים הם נאחזים בכוח בילדים ומתקשים לשחרר אותם. במקום לראות בגאווה את היכולת שהעניקו לילדים להיפרד ולבנות את חייהם באופן פחות או יותר עצמאי, תוך גיבוש זהות משלהם, הם נתקפים בחרדה מהפיכת "היש" ל"אין". ובייחוד מהצורך להיות זה עם זו ללא המיסוך או הטשטוש של הבעיות ע"י התעסקות בילדים.

יתרונות הטיפול הזוגי

בתהליך הטיפולי ניתן לעזור לבני הזוג למצוא מחדש את השפה המשותפת, הקירבה והאינטימיות. מעבר לזאת, ניתן להפוך את השלב הזה לאתגר, תוך מודעות לשינויים המתחוללים, גילוי תפקידים חדשים בחיים, ותמיכה בעצמאותם של הילדים שעזבו את הבית.

זהו שלב שבו אפשר – בעזרת טיפול – לעזור לכל אחד לממש את הפנטזיות שהודחקו, ואת התוכניות והחלומות של כל אחד כפרט ושל השניים כבני זוג פנויים יותר. 

 

תלות במשפחת המוצא

תלות במשפחת המוצא

רבים מגיעים לטיפול הזוגי עם תלונות על התלות של בן זוגם במשפחה בה גדל. אחד האתגרים העיקריים בטיפול זוגי כאשר רמת הניפרדות ממשפחת המוצא נמוכה, הוא לעזור לבני הזוג לחזק את הגבול המפריד בין הזוגיות שלהם לבין המשפחות בהן גדלו.

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

רבים מגיעים לטיפול הזוגי עם תלונות על התלות של בן זוגם במשפחה בה גדל, ורואים בזאת מכשול ליצירת הזוגיות שלהם. נורית מתלוננת: "אלי נשאר הילד הקטן של אמא שלו. כאשר אימו נותנת לו פקודה להתייצב בארוחת צהריים אצלה, אני והתוכניות שלי לא קיימים...". במקביל לזאת מתלונן אלי: "בסולם העדיפויות של נורית, קודם כל קיימת המשפחה בה גדלה, ורק אחר כך אני והזוגיות שלנו."

 

במהלך הטיפול מתבהר ששני בני הזוג מרבים להתלונן על כך, שהגבול בין המרחב הבינאישי הזוגי לבין משפחות המוצא, הינו גבול פרוץ. דרך הפרצות הללו מסתננות ההתערבויות של משפחות המוצא: "חמותי מכתיבה לו איך לדבר אלי ואיך להתנהג כלפי, והיא פוגעת ביחסים שלנו. לדעתי היא לא ויתרה על הפנטזיה שאבי יהיה שייך לה", אומרת לילי.  במקביל לזאת אומר בכעס אבי בן זוגה: "התסכול שלי הוא שלילי ואימה הן גוף אחד, ואשתי מרשה לה לחדור לחיים שלנו בלי גבול".

על פי התיאוריה החשובה של בואן על הניפרדות (הדיפרנציאציה), זוגות שרמת הניפרדות שלהם נמוכה יותר, מסתגלים  פחות טוב לנישואין שלהם. הדבר מתבטא בפחות לכידות, פחות הסכמה בנוגע לנושאים החשובים והמהותיים ויותר משברים ביניהם. רמות החרדה והלחץ יתגלו כגבוהות יותר, וכמות גילויי החיבה כנמוכה יותר. אין פלא, אפוא, ששביעות הרצון מהזוגיות בקרב הזוגות האלה הרבה יותר נמוכה.

האתגר הטיפולי: הגברת הניפרדות ממשפחת המוצא

אחד האתגרים העיקריים בטיפול זוגי כאשר רמת הניפרדות ממשפחת המוצא נמוכה, הוא להגביר את הניפרדות של כל אחד מבני הזוג, ולעזור להם לחזק את הגבול המפריד בין הזוגיות שלהם לבין המשפחות בהן גדלו. באמצעות הטיפול הזוגי מתפתחת הדיפרנציאציה, מתאפשרת אינטימיות גבוהה יותר, והזוגיות הופכת לבשלה יותר.

יריב ומור בני למעלה משלושים ונשואים כשש שנים, ולהם שני בנים. בגילאי שלוש וחצי שנה. אחת הבעיות איתן הם מתמודדים היא הקשר החזק של יריב עם משפחת המוצא שלו, שמעורר כעס אצל מור, ותחושה שהיא "האחרונה בתור בהשוואה לכל בני המשפחה בה גדל". גם יריב מציג תמונת מראה בנוגע לאשתו וטוען בדומה לה:

“קודם כל קיימים עבורה אמה, אחר כך אביה, אחותה היא השלישית בסדר, ואני – בתחתית סולם העדיפויות שלה. היא פשוט כמו ילדה קטנה שלא ניפרדה מהמשפחה שלה. אני לא מבין את עודף הקירבה הזאת, שמגיעה על חשבון הקשר שלנו".

שניהם לכודים בסבך של הקשר עם משפחות המוצא שלהם, אם כי מסיבות אחרות. שניהם מבינים שאחת מהמשימות ההתפתחותיות שלהם היא לעבור תהליכי היפרדות מוצלחים.

יריב תקוע בעסק המשפחתי, ומרגיש שאינו מצליח לממש את הפנטזיות והיכולות שלו. הוא מוכשר ומתענין בתחומים רבים, אבל עובד בעסק שמנהל אביו, כמו גם אחיו ואחותו. מערכת היחסים עם אביו טעונה: מאז ומעולם העדיף אביו את האח הבכור של יריב, למרות שהוא נופל בהרבה מיריב ביכולותיו. בין יריב לבין האב ישנה תחרות סמויה, הקשורה – כפי שמתבהר ליריב במהלך הטיפול – לקשר הקרוב בין יריב ואימו, בעוד שבין הוריו ישנם קונפליקטים רבים. הקשר האידיאלי בין " הילד הקרוב של אמא" שפינקה אותו ועד היום הוא "הילד האהוב" שלה, מעורר אצל אביו תחושות קנאה ותחרות. "הוא יורד עלי בעסק, לא נותן לי להתקדם, לא מקבל עצות שלי בנוגע ליעול, בעוד שלאח הפרזיט והבלתי יעיל שלי מותר לעשות הכל.."

במהלך הטיפול מציג יריב בפני מור את העלבונות שהוא סופג והכעסים שמצטברים אצלו. הוא מבין שחלק גדול מהכעסים – כפי שאני מפרשת לו, ובודקת אם הפרשנות מתאימה לו – מושלכים על מור. כמו כן מור – שמקבלת את ההזדמנות להיות אמפטית יותר, באוירה החמימה והבטוחה של הטיפול – מבינה מהם הקורבנות שיריב נאלץ להקריב "בהתערבבות במשפחה החמולתית", כפי שהוא שומע ממנה.

הטיפול הזוגי כ"מקום בטוח"

בשלב הזה מתחילות לעלות התלבטויות קשות של שני בני הזוג בנוגע לשימור המצב או לשינויו. אני מבהירה, משקפת ומאפשרת להעלות את ההתלבטויות בדרך בלתי שיפוטית, כדי ליצור "מקום בטוח", שונה מזירת האיגרוף שבבית. יריב מציג את היתרונות עבורו ועבור המשפחה בהשתייכות לעסק המשפחתי הוותיק והמבוסס: דופלקס, ג'יפ, משכורת אסטרונומית ואפשרות בעתיד לבעלות עם האחים שלו. מצד שני, הוא מתאר את העליבות הנפשית וחוסר המימוש העצמי שלו, ומגיע למסקנה שהיה רוצה לעזוב את העסק: “כיום אני מת חי, אין לי שום "אני" משלי, הכל מוכתב לי, אף פעם לא יכולתי לעשות מה שרציתי, זאת עבדות ואני חייב לצאת לחופשי". מור גילתה אמפתיה כלפי העמדה שלו, והצהירה על כך שהייתה רוצה חיים אחרים: “הכל מבוסס על כסף" – אמרה - “גם המשפחה שגדלת בה וגם ביחסים בינינו. הגיע הזמן שנשנה את השפה. לא איכפת לי להצטמצם ולא להרגיש שאתה חייל בצבא של אביך. אין לי ספק שתוכל להגיע בשעות שפויות יותר הביתה".

מור ויריב קישרו – באמצעות התיווך שלי בטיפול – גם בין השיעבוד של יריב למשפחה ולעסק המשפחתי, לבין חוסר ההשקעה במור ובבנים. כמו כן קישרה מור בין ההשקעה וחוסר הסיפוק שלו  בחוץ לבין הצורך שלה בעזרה רבה מצד הוריה. היא הסכימה לא להגיע ישר מהעבודה לבית הוריה ולבלות שם עד הערב, אם תיעזר על ידי יריב. כמו כן עשתה תהליכי היפרדות במהלך הטיפול מהמשפחה בה גדלה, והרגישה: "זה משאיר אותי ילדה קטנה,  והמחיר שאני משלמת הוא חוסר עצמאות ריגשית".

שני התהליכים האלה של ההתפתחות הרגשית שלא יכלו להיעשות בניפרד, ולטיפול הזוג הייתה משמעות רבה בהתרחשותם. אומנם כל אחד מהמטופלים עבר גם תהליך אישי במסגרת הטיפול של אינדיבידואציה וגדילה, אבל הם היו זקוקים גם לעזרת בן הזוג ולגיבויו בתהליך הזה. השינויים  של כל אחד בעולמו הפנימי, איפשרו לשנות גם את הדינמיקה הזוגית, ולהשקיע יותר זה בזו. שניהם – תוך שיתוף פעולה ביניהם – היו צריכים לבחור כיוון אחר: לצאת מכלוב הזהב בו חיו, ולממש את האני שלהם.

סיכום

הטיפול הזוגי מאפשר לבני זוג שלכודים בסבך של משפחות המוצא שלהם, להשתחרר, להיות עצמאיים יותר, ולגבש את המערכת הזוגית שלהם, תוך שמירה על "מרחק בטוח" ממשפחות המוצא שלהם. במהלך הטיפול נוצר בין שני בני הזוג משא ומתן על אופי הגבולות בינם לבין הסביבה החיצונית. הם יכולים באמצעות הטיפול להגיע לשיווי משקל אופטימלי, לגבול שהוא לא נוקשה מידי וגם לא פרוץ מדי, ליחסים עם משפחות המוצא שאינם "מעורבבים" מדי, ואף  לא מנותקים או מנוכרים מידי.

חלוקת תפקידים נוקשה

חלוקת תפקידים נוקשה

חלוקת התפקידים נוגעת לשאלות המהותיות במשפחה, כגון: מי מטפל יותר בילדים, מי האחראי למשאבים הכלכליים מבחינת הפרנסה וניהול הכספים. שביעות הרצון שמבטאים בני הזוג מחלוקת התפקידים שלהם, הינה מרכיב חשוב באיכות הזוגיות ובשביעות הרצון הכללית מהנישואין.

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

 

התפקיד אותו ממלא כל אחד מבני הזוג, מתייחס לדפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם. חלוקת התפקידים נוגעת לשאלות המהותיות במשפחה, כגון: מי מטפל יותר בילדים, מי האחראי למשאבים הכלכליים מבחינת הפרנסה וניהול הכספים, ומיהו "שר החוץ" במשפחה. כל אחד מבני הזוג בוחר או מקבל על עצמו תפקידים מסוימים, בהתאם לציפיות מעצמו ומזולתו. לרוב ישנה הלימה במידה כזו או אחרת, בין הנורמות והערכים של בני הזוג והחברה/ התרבות בה הם חיים. דפוסי ההעברה הבינדוריים  גם הם בעלי משקל ניכר בעיצוב חלוקת התפקידים.

 

אילו השלכות יש לחלוקת התפקידים על שביעות הרצון הזוגית?

שביעות הרצון שמבטאים בני הזוג מחלוקת התפקידים שלהם, הינה מרכיב חשוב באיכות הזוגיות ובשביעות הרצון הכללית מהנישואין. בשאלונים שונים המודדים את איכות הזוגיות, מופיעה מידת שביעות הרצון של הגבר והאישה מתפקידיהם כקריטריון חשוב, לצד ההתאמה המינית, האמון ההדדי, קבלת החלטות זוגיות במשותף, והיכולת לשוחח על רגשות וחוויות.

אין פלא בכך, לאור העובדה שחלוקת התפקידים משפיעה על מידת שיתוף הפעולה, על חלוקת המשאב היקר של הזמן, על תחושות הכוח והשליטה, וכן על היכולת הכלכלית של המשפחה. חלוקת התפקידים מעצבת גם את הצמיחה וההתפתחות האישית של הגבר והאישה.

כאשר מתאפיינת המערכת הזוגית בנוקשות ובקושי להסתגל לשינויים נוצרים קונפליקטים. לעיתים הם נפתרים מחוץ לחדר הטיפול, אולם לעיתים הם חריפים והשניים מרגישים צורך להתמודד איתם בטיפול זוגי. במקרה של רונית וסער הפך הקונפליקט בנוגע לחלוקת התפקידים למלחמת עולם, והם הזדקקו למקום נייטרלי כדי לדון בסוגיה הטעונה.

"כל השנים נתתי הכל בבית" אומרת רונית במהלך הטיפול, "אפשרתי לך לבנות את הקריירה שלך, ולקחתי על עצמי את הטיפול בילדים וטיפוחם. עכשיו הילדים גדלו, והגיע תורי!" 

"אני חושב שההחלטה שלך היא לא ראציונלית", טוען כלפיה בכעס סער. "אני מרוויח בהיי-טק סכומי עתק. אין סיכוי שבעבודה שלך במשרה מלאה תרוויחי סכום דומה".

הדיון במסגרת הטיפול הזוגי, מאפשר לסער להבין את צרכיה של רונית, את תחושת הקיפוח שצברה, ההרגשה שהוא מזלזל בה, ואת הצורך לחולל שינוי במערך התפקידים. סער מבין שנדרש ויתור מסוים מצידו, ואחרי התמסרות מוחלטת לקריירה שלו, ייאלץ להוריד הילוך.

יחד עם זאת, מבין סער שהצמיחה וההתפתחות האישית של אשתו חשובים לא פחות מהכנסת המשפחה. מעבר לזאת, סער מבין ומודה בכך שהתמסרותו הטוטאלית לעבודה, הפכה אותו לחלק מ"מכונת ייצור בה איבדתי את ההנאה מהילדים המקסימים שלנו" אומר סער. במהלך הטיפול נרכשת אצלו התובנה שהשינוי והגמישות בתפקידים יהיו משתלמים לשניהם.

סער נוכח לדעת שהיה שבוי בתפיסות ובנורמות שתקעו אותו. עבור סער היה השינוי הזדמנות "לצאת מכלוב הזהב", ולהתפנות יותר לילדים, לזוגיות ולתחביבים שנזנחו במשך השנים.

חלוקת תפקידים בעייתית

בני זוג אחרים מציגים בטיפול הזוגי תלונות על חלוקת תפקידים בעייתית גם מסיבות אחרות. לימור, למשל, לוקחת על עצמה בקביעות את כל האחריות בבית. מצד אחד היא מתלוננת על חוסר השותפות והיוזמה של בר. מצד שני, היא לא משחררת, זקוקה לשליטה קיצונית ולא מעניקה לו סמכויות ואחריות בבית.בעקבות חלוקת התפקידים הזו, מרגישה לימור שאין לה פרטנר אמיתי ואין לה על מי לסמוך. בר מתאונן מצידו שהוא אדם אחראי, ולימור מצמצמת ומקטינה אותו עקב הדומיננטיות שלה.

בר ולימור אינם מודעים לסיבות לתקיעות שלהם. במהלך הטיפול נעשית בדיקה עם לימור בהסטוריה שלה, שמובילה לגילוי הסיבות לקשייה לסמוך על אחרים. כאחות בכורה הייתה יד ימינה של אמה. בהיותה בת 17 פרץ משבר במשפחה, ואביה חלה בסרטן. לימור לקחה על עצמה את עול הטיפול בשלושת אחיה, כשאמה הייתה רוב הזמן בבית החולים. לאחר שאביה נפטר, חלתה אימה בדיכאון, והאחריות לטיפול נפלה עליה.

המודעות שמתפתחת אצל לימור, מאפשרת לה לא להאשים את בר בחוסר אחריות, אלא להכיר בחלק שלה ובתרומתה לדינמיקה הזוגית. במהלך הטיפול ביטאה לימור את המשאלה שלה לקחת על עצמה פחות אחריות, כריפוי של פצע הילדות שלה, ובתנאי שבר יהיה יוזם ואקטיבי יותר. כמו כן הבינה את הצורך של בר להיות נוכח ואחראי ולקחת יותר מקום ויוזמה בבית. אצל שניהם התפתחה מודעות בנוגע לתרומתם לנוקשות בתפקידים, והתגבשה החלטתם ליצור חוזה חדש ביניהם.

 מה מאפשר הטיפול הזוגי?

בשני המקרים הללו וברבים אחרים מתאפשר בזכות הטיפול הזוגי להגמיש ולהרחיב את חלוקת התפקידים. בזוגיות של סער ורונית עולה בעיית המעברים: במעבר משלב אחד למשנהו, מאותגרת הזוגיות ונדרשת הסתגלות לשינויים. האתגר במעברים עלול לזעזע את המערכת ולהוביל למשבר, או לחלופין להוות מנוף לצמיחה. הטיפול הזוגי עוזר להגמיש את הדפוסים הנוקשים, ומהווה הזדמנות לצמיחה.

עקב הנוקשות מתנהל לעיתים קרובות מאבק המתבטא בכעס ובתוקפנות. במרחב הבטוח והמכיל של חדר הטיפולים הופך הדיאלוג הבלתי בוגר לבוגר. בני הזוג יכולים להתמודד בלי האשמות הדדיות עם הסוגיה הטעונה של חלוקת התפקידים בשלב החדש בחייהם. כל אחד מהם קשוב במהלך הטיפול, מבין ורגיש יותר לצורכי האחר.

בעזרת הטיפול בסער וברונית הבין סער את הצורך של רונית בצמיחה ובהתפתחות. גם רונית הבינה את הצורך שלו לדאוג לרווחת המשפחה. סער הבין את הצורך לתרום את חלקו גם בתפקידים אחרים, וזכה לתחושת ביטחון שהמערכת לא תתערער למרות השינויים. בנוסף לכך, הכיר סער גם בצרכים שלו עצמו שהודחקו ולא סופקו. גם בר ולימור הצליחו להשתחרר מהציפיה שהיתה מלימור לאחריות טוטאלית, ושל בר לפסיביות ומקום מצומצם.

בעקבות הטיפול יוצאים בני הזוג לדרך חדשה, תוך יכולת להסתגל לשינויים ולעבוד ביחד כשותפים לחיים.

טיפול והדרכה לאם לאחר גירושין

טיפול והדרכה לאם לאחר גירושין

סיפור הטיפול של אם חד-הורית לשני ילדים בגיל ההתבגרות, עשר שנים לאחר גירושיה. במהלך הטיפול האם מבינה את המקור לכעסיה ולחרדותיה, ומאפשרת לילדיה ליצור קשר תקין עם אביהם שמעודד אצלם עצמאות.

 טיפול והדרכת הורים

טיפול והדרכת האם לאחר גירושין קשים

 

אורית בת ה-40 הגיעה לטיפול והדרכת הורים כעשר שנים לאחר שהתגרשה. הסיבה המוצהרת לבואה הייתה הבעיות של שני ילדיה המתבגרים – לירן בת ה-14 ורוני בן ה-12. היא תיארה את לירן כילדותית, תלותית וחסרת אונים, ואת רוני כבעל בעיות חברתיות קשות וחרדות. כאשר התבקשה לתאר את עוזי – ממנו התגרשה – הגדירה אותו כ"אדיש, לא איכפתי כלפי הילדים, אב מזניח, ואומנם לא אלים או מתעלל אבל לא משמעותי עבור הילדים". כמו כן ראתה את עצמה כאמא אידיאלית שמקריבה את עצמה למען ילדיה, רגישה מאוד כלפיהם ואיכפתית, "אמא מעולה שמגדלת לתפארת את הילדים שלי, אומנם יש לי מקצוע ועבודה, אבל הם כל חיי..." . לדבריה ברור היה שהיא עורכת פיצול (ספליט) לפיו היא "האימא האידיאלית" בעוד שעוזי הוא "האבא הרע".

טיפול והדרכה לאם לאחר גירושין- מהלך הטיפול 

במהלך הטיפול, בו חלק מהפגישות היו עם אורית והילדים, חלקן רק עם הילדים וחלקן עם אורית,  – כעמוד התווך של המשפחה – לבד, בלט היחס המאשים שלה כלפי עוזי: הוא תואר כ"זרע הפורענות", "הוא האשם בכל הבעיות של הילדים, אף פעם לא לקח כמוני אחריות, ותמיד השתמט מתפקידיו כאבא".

אצל הילדים התפתח ניכור הורי כלפי האב. הם לא רצו כל קשר עם האב. הם הסבירו את ההתנגדויות שלהם לבקר את האב ותיארו את דמותו, באופן זהה לאופן בו תיארה אותו אמם. היה מאוד ברור שהם לא מבחינים בין המחשבות שלהם ושלה, האינטונציה בה דברים נאמרים זהה לזו של אימם.

נראה היה שאין לילדים כלל לגיטימציה לחוש הגעגועים כלפיו, לאובדן של דמות אב, לכאב בהעדרו, אלא רק כעס כלפי "האבא שבוגד בהם ונוטש אותם". בפגישה שהייתה במקביל עם עוזי – לאור הסכמתה של אורית – התגלה שהתמונה שונה, עוזי מעוניין להיות בקשר איתם, וסובל מהדחייה שהוא חווה.

אורית מנתקת את עוזי, ועושה דה-אבלואציה שלו, ואבלואציה שלה ושל בני המשפחה "המושלמת" שלה. היא מפצלת (באמצעות מנגנון הספליט) ל"אני האידיאלי" ו"העולם העויין שבחוץ" ועוזי בתוכו. הפיצול מאפשר לה להשליך על עוזי את החלקים ההרסניים והמאוכזבים שלה עצמה: היא משליכה עליו שהוא תוקפני והרסני, בעוד שבולטים החלקים התוקפניים וההרסניים המוכחשים שאורית איננה מודעת להם, ומתבטאים הן בפסיב-אגרסיב  והן בתוקפנות גלויה כלפיי וגם כלפי הילדים. כאשר החלקים התוקפנים מוחזרים לה באופן מעובד, מצליחה אורית להבין את החלק שלה, את האחריות שלה לתוקפנות המושלכת על עוזי.

כמו כן מצליחה אורית באמצעות הפגישות הפרטניות איתה לחקור את הכעסים שלה, מבלי להשליך אותם על עוזי. אורית נשאלת: מתי עולים אצלך הכעסים בלי קשר לעוזי? מי עוד ברפרטואר שלך ביטא תוקפנות? את מתארת את אמך כתוקפנית ונוקשה – איך הצלחת לעמוד מולה? מתי באים הכעסים לידי ביטוי כלפי הילדים? הדיון בכל הנושאים האלה מאפשר לאורית לאט ובהדרגה לקחת אחריות על החלק שלה, ולהבין שלא עוזי – היושב אצלה על כסא הנאשמים – הוא "האויב" ו"האשם הבלעדי", אלא שהיא צריכה להשקיע עבודה בעצמה, תוך התבוננות פנימה בעולם שלה וביצוגים שלו בעוזי.

 השלכת החרדות על הילדים

 בהמשך התהליך הטיפולי מצליחה אורית להבין שהיא משליכה על לירן ורוני את החרדות, חוסר האונים והתלותיות שלה עצמה. היא מגדירה אותם כ"גוזלים חסרי אונים", שהיא נאלצת לפרוש עליהם כנפיים. היא מסבירה שאין לה ברירה, אלא "לאסוף אותם מהמפגשים המעטים עם עוזי, כשהם יוצאים מפורקים מהפגישות איתו". למעשה, אורית מוצפת בחרדות וחוסר אונים, מתחת למסווה האשה "הכל יכולה, הסופר חזקה" שהיא מפגינה: "אני מנהלת מחלקה, סופר מתפקדת" ועוד. במהלך הטיפול מאפשרת אורית לאט לאט להיכנס בעדינות ובסבלנות בין הסדקים בחומה, ולנהל דיאלוג בין החלק היותר קשה ומתפקד לבין החרדות והחלקים הפגיעים יותר.

 טיפול והדרכת הורים- רכישת תובנות

 אורית מסוגלת לרכוש מודעות לכך שהחרדות שלה הן הבסיס להגנת היתר הניתנת לילדיה, ולקשר הסימביוטי שלה איתם. היא מבינה שהם לא מצליחים לעוף ולהתרומם בלעדיה, עקב המסרים שלה "תהיו צמודים אלי", "אל תסמכו על אבא", "אל תסמכו על העולם בחוץ". היא מבינה שהם נשארים "גוזלים בלי כנפים", כי החרדות שלה יוצרות חוסר ספרציה מילדיה. במהלך הטיפול מודעת אורית לצורך של לירן ורוני לפתח יותר ניפרדות, להרגיש שאמא סומכת עליהם, לצורך שלהם באוטונומיה, ולצורך להפוך למתבגרים בעלי זהות עצמית. הסימפטומים עליהם מתלוננת אורית הולכים בהדרגה ונעלמים, כאשר אורית משחררת אותם בהדרגה, ומאפשרת להם ליצור קשר תקין עם אביהם שמעודד אצלם עצמאות. בעיותיו החברתיות של רוני נפתרות, הוא נפטר מהחרדה שמעיקה עליו, ולירן מתפקדת כעצמאית ובוגרת יותר.

הניסיון הקליני מראה שחוסר הדיפרנציאציה של העצמי – כפי שמתגלה בין אורית וילדיה המתבגרים - הוא מדד לחוסר הבגרות הריגשית, חוסר היכולת לנהל את הרגשות ולווסת אותם, להצפה ריגשית, חוסר עצמאות וחוסר אינדיבידואציה (כפי שמסביר הייטב בואואן בתיאוריה שלו על הספרציה אינגיבידואציה). כאשר הילדים הם בגיל ההתבגרות, והמשימה המרכזית שלהם לרכוש אוטונומיה ועצמאות, ברור שהתופעות הפתולוגיות מחריפות – כמו כן במקרה של לירן ורוני – אם לא ניתן טיפול להורים והדרכת הורים  שעוזרים להתגבר על הבעיות ולהתמודד באופן טוב יותר.

טיפול באחים שכולים

טיפול באחים שכולים

האח השכול מאבד את האדם שהוא הפרטנר הטבעי שלו למשחק, לתחרות ולמריבה, ועל פי רוב גם לפיוס ולקרבה. אובדן שני הוא של ההורים, שאבלם דחק הצידה את אבלו של האח השכול. הטיפול מאפשר לעבד את האובדן הכפול, תוך כדי מסע משותף דרך כל שלבי האבל.

 

אובדן של אדם קרוב יוצר כאב עצום, וחלל ריק אותו הוא  נושא  לתמיד. בנוגע לאחים שכולים, ישנם קשיים ייחודיים איתם אנו מתמודדים במהלך הטיפול בהם. חלקם איבדו את האח עקב מחלה ממושכת, תאונת דרכים פתאומית או התאבדות. חלקם שכלו את יקיריהם במהלך שרותם הצבאי. בכל מקרה, האובדן הוא קשה.

 מה מייחד את השכול של האחים?

האח השכול מאבד את האדם שהוא הפרטנר הטבעי שלו למשחק, לתחרות ולמריבה, ועל פי רוב גם לפיוס ולקרבה. האח הוא השותף שלו לסוד, ולעיתים קרובות מהווה עבורו מודל חיקוי או דמות נערצת, מקור לקנאה ולגאוה. הקשרים בין האחים מבוססים על אינטימיות, אהבה ודאגה. הפנטזיה היא באופן טבעי, שהקשר כאחים יימשך, גם לאחר שההורים יילכו לעולמם. האובדן של האח הוא פעמים רבות אובדן של האדם הקרוב ביותר.     

מהי המודעות לשכול של האחים?

לשכול של האחים ישנה פחות מודעות מאשר לשכול של הורים ואלמנות. פחות הכרה ניתנה לבעיה הן מצד המימסד והן על ידי החוקרים. במסורת הארוכה של האובדן והשכול במדינה, לא זכה כמעט כלל כאבם של האחים להתייחסות. ההודעות על המוות נמסרו עד לפני שנים אחדות להורים.  הילדים שמעו את זעקת הוריהם, אולם אף אחד לא תיווך עבורם את הבשורה, שמשנה לעד את חיי המשפחה וחייהם. רק בשנים האחרונות עלה הנושא לתודעה. כיום ניתן במשרד הביטחון סיוע לאחים השכולים כבר מההתחלה, בעזרת טיפול פרטני וקבוצתי. כמטפלת מטעם האגף למשפחות והנצחה במשרד הביטחון, אני מתמודדת עם הקשיים הייחודיים של האחים השכולים.

מהו המקום הניתן במשפחה לאבל של האח?

הניסיון הקליני מלמד, שגם במשפחה מתעסקים בדרך כלל פחות בכאב שלהם. אפשר להבין  את ההורים שאיבדו את ילדם, ולא מסוגלים להכיל את כאבו של האח. האחים בייחוד אם הם קטנים, עדים לשינויים הדרמטיים המתחוללים במשפחה, אבל אינם מסוגלים לפרש אותם ולהעניק להם משמעות.

רונית מספרת על חוויתה כאחות שכולה:

"הורי היו עסוקים ומרוכזים באופן טוטאלי באבל על אחי. הם לא היו מסוגלים לראות אותי... אני לא מאשימה אותם, אני מבינה אותם, השמים נפלו עליהם, והחיים נגמרו להם. איך הם יכלו להיות פנויים לסבל שלי?" 

 גם אור, שאחותו נהרגה בתאונת דרכים, והגיע אחרי שנים לטיפול מספר:

"הכל היה אצלי בסדר, הם ציפו שאמשיך לתפקד כרגיל. ובאמת הצטיינתי, וזה שימח אותם. הבנתי שהתפקיד שלי בחיים הוא לשמח אותם, ולמלא עבורם את החלל שנוצר. לא היה מקום לאבל שלי, האבל של אבא ואמא מילא את כל החלל של הבית."

האח השכול קולט שעליו לשמור על הוריו ולהיות חזק עבורם. הוא מבין שעליו להשלים את החסר ולשמח אותם. כמובן שהתפקיד הזה קשה ואולי בלתי אפשרי.

כאשר הגיע אור לטיפול לא הבין מה גורם לו – כרואה חשבון מצליח, נשוי ואב לשניים – לדיכאון שנים רבות  לאחר המוות של אחותו. הוא תאר סימפטומים של דיכאון, כגון חוסר תשוקה, חוסר יכולת ליהנות, ביצוע אוטומטי של משימות "כמו רובוט", חוסר יוזמה במשפחה וקושי להרדם בלילות. התמונה הקלינית הזו של דיכאון התפרשה אצלו כעייפות, כנראה מתוך שחיקה, ואולי מתוך חוסר הסיפוק ששרית  אשתו  משדרת. אבל קשה לו לזהות אותה כדיכאון מתמשך שהפך כרוני, כפי שהסתבר בהמשך המפגשים בינינו.

מהלך הטיפול

בטיפול התבהר, שאור סובל מסיבוך אבל, ושמעולם לא עובד האובדן הקשה שהוא חווה. כמתבגר "מוצלח, חסר בעיות, תלמיד מצטיין ודי חברותי", נטה באופן טבעי – כדרכם של מתבגרים שחווים אובדן – ליצור את המרחב הפסיכולוגי שלו, ולהתרכז במשימות ההתפתחותיות שלו מבחינה חברתית ולימודית. באופן נורמלי לחלוטין היה לו צורך להתמודד  עם תהליך ההיפרדות מהוריו, ולחשוב על דרכים כדי להתרחק מהמחשבות על המוות. אלא שהוא הקצין את הבריחה מהחוויות הרגשיות שלו, הדחיק והכחיש אותן.

גם מטופלת אחרת בשם חנה לא היתה מסוגלת להתאבל על אחיה שנהרג:

"אמא נפלה לדיכאון עמוק, היא לא היתה מסוגלת להכיל את הכאב שלי. גם אבא היה שם בשבילה, וניסה להחזיק אותה, אבל היה הרוס. מה יכולתי לעשות? נאלצתי למלא את תפקיד החזקה במשפחה, ולסחוב אותם על הגב שלי".

נוצר אצל חנה היפוך תפקידים, והיא לא היתה מודעת למחיר אותו היא משלמת כאשר הילדות שלה נקטעה. גם חנה כמו אור הבינה שהיא חייבת לשמח את הוריה, וכמוהו לא קיבלה לגיטמציה לביטוי תחושותיה האמיתיות.

שניהם מתארים התנתקות של הוריהם מסביבתם לאחר האסון, וסרוב לארח בביתם אנשים. האבל השתלט על כל אורחות החיים, וההורים מאנו להתנחם.

האובדן הכפול 

בכל הטיפולים  באחים השכולים בולטת החוויה של האובדן הכפול: האובדן האחד הוא של האח האהוב, הפרטנר הטבעי לשיח ולמשחקים. האובדן השני הינו של ההורים, שהאבל שלהם דחק הצידה את אבלו של האח השכול.

 על כך נוסף הקושי של האח השכול להתמודד עם צילו של אחיו.

 "אחי נתפס כמושלם על ידי הוריי" – אומרת רונית. "אין לי שום סיכוי להשתוות אליו . 

לעיתים האחים ממשיכים לממש את החלומות אותם לא זכה האח שנפטר להגשים. הם הופכים להיות בצלמו ובדמותו, ללא מודעות לתהליך הזה.

הטיפול  מאפשר לעבד את האובדן של האח השכול. תלוי, כמובן, באיזה שלב של חייו הוא מגיע, ומה היא רמת העיבוד שכבר נעשתה. במקרה של אור, למשל, לא נעשתה למרות השנים הרבות שחלפו שום עבודה טיפולית. בעיבוד אנחנו עורכים מסע משותף דרך כל שלבי האבל, החל מההכחשה ועד להשלמה.

 שלבי האבל

בתהליך האבל קיימת בשלב ההכחשה התעלמות מהאובדן: "זה לא קרה, הוא יחזור, יתגלה שזאת טעות"...

בשלב הכעס הושלך הכעס על בן הזוג, המדינה, הצבא. במהלך הטיפול מפנה האח השכול הרבה פעמים את הכעס שלו כלפי המטפל, שמפנים, מעבד ומכיל, ואחר כך מחזיר לו את החומר מעובד וניתן להפנמה. לאחר מכן מופיע שלב ההאשמה, שלעיתים קרובות מופנה פנימה והופך לרגשי אשם.

 כך, למשל, אומר בכאב אבי במהלך הטיפול לאחר שאחיו נהרג בפיגוע:

"למה הוא ולא אני? רבתי איתו שבוע לפני שנהרג, ואני מרגיש רגשי אשם שלא נפרדתי ממנו". 

 ורונית אומרת: "היתה בינינו קנאה   בלתי מדוברת. הורי העדיפו אותו, ואני מאמינה שהיו מעדיפים שהוא יישאר. רמי היה הרבה יותר מוכשר ממני, ולאחר שנהרג בכלל הפך למושלם."

הקנאה הטבעית בין האחים הופכת קרקע לצמיחת רגשי אשם. בשלב הדיכאון הופכת הפרידה לקשה ומלווה בכאב, בכי וחוויה שהאדם לא יחזור...

השלב האחרון הוא של ההשלמה. בעזרת הטיפול יכול האח השכול לעבד את האבל. הנפטר ממשיך תמיד להיות בתודעת האח החי, אולם האח השכול יכול לחיות את חייו, ללא דיכאון, זעם או רגשי אשם.  ביטוי נפלא לכך מצאתי בספרו של דויד גרוסמן "נופל מחוץ לזמן", אותו כתב לאחר שנהרג בנו:

 " ... אמרתי לו, האם אוכל לבקש בקשה אחת? אני רוצה ללמוד להפריד את הזיכרון  מהכאב. או לפחות את חלקו, את מה שניתן, שלא כל העבר יהיה ספוג כל כך בכאב. כך אוכל גם לזכור אותך יותר, אתה מבין: לא אפחד כל פעם מכוויית הזיכרון".   

(גרוסמן דויד, 2011. נופל מחוץ לזמן.  עמ' 169, הוצאת הקיבוץ המאוחד) 

קירבה ומרחק בזוגיות

קירבה ומרחק בזוגיות

בני זוג רבים מתמודדים עם הקושי למצוא את שיווי המשקל הרצוי להם בין קירבה ומרחק. הצורך באינטימיות איננו מסופק ונוצר ואקום רגשי. הטיפול הזוגי עוזר לבני הזוג למצוא את שיווי המשקל ההולם, ולשוב וליצור קשר חי ואותנטי, ולהחיות את האינטימיות שאבדה.

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

בני זוג רבים מתמודדים עם הקושי למצוא את שיווי המשקל הרצוי להם בין קירבה ומרחק, אינטימיות ומרחב אישי, ביחד או לחוד.  מהי אינטימיות בין בני זוג? האינטימיות הינה חוויה סובייקטיבית של קירבה אמיתית.

האינטימיות מתקיימת כאשר ישנו דיאלוג פתוח, אותנטי וזורם בין בני הזוג, תוך אמון ונכונות לחשוף גם את החולשות. לקשר האינטימי אופיינית שפה, שלעיתים זר לא יבין אותה, והיא נחלת בני הזוג. לא בהכרח הופך הדיבור לדיאלוג אינטימי, הוא עלול להישאר כאשר אין קירבה לעיתים עקר ומכאני.

מה קורה כאשר האינטימיות הולכת לאיבוד בזוגיות, וכיצד הדבר בא לידי ביטוי בטיפול זוגי?

במסגרת הטיפול הזוגי עולות הסוגיות האלה לעיתים קרובות, תוך מתח ולפעמים כעס ואפילו עוינות. "אין לי מושג מה הוא חושב ומרגיש. אני מרגישה שאני חיה עם בונקר"  מתלוננת שיר. "הוא מסתיר ממני את התחושות שלו", מספרת גם לילך " הייתי רוצה שאייל יחשוף גם את החרדות והכאב שלו, ולא רק את סיפורי ההצלחה שלו".  "תמי חיה בבועה שלה" מתלונן יואב, "וכשאני שואל אותה שאלות מתוך סקרנות כנה, היא מייחסת לי חשדנות. במקום להבין שאני מתגעגע לקירבה שהיתה בינינו, חושבת תמי שאני חוקר אותה ולא סומך עליה ... "

בטיפול הזוגי מתגלה, שהצורך באינטימיות לעיתים קרובות איננו מסופק ונוצר ואקום רגשי. בין בני הזוג נפערת תהום שקשה להם לגשר מעליה ללא המטפל הזוגי כהאדם השלישי הניטראלי. לעיתים כל אחד מהם שקוע בעבודה, בלימודים ובפיתוח הקריירה שלו, והקריירות התובעניות לא משאירות מספיק זמן לקירבה ואינטימיות, בייחוד כשלצד הקריירה ישנה גם מחוייבות כלפי הילדים.

"עמי מהנדס מבריק בהייטק", מספרת רונית שעובדת כארכיטקטית מצליחה. "הוא מוערך ומשתכר יפה וגם אני. אלא שנשאר לנו מעט זמן לבילוי משותף. ככל שגדלה המשבצת של הקריירה, כך נדחקת יותר הזוגיות הצידה.הפכנו לנשואים לעבודה. כל האנרגיות שלנו מופנות למימוש השאיפות להגיע מהר יותר, רחוק יותר וגבוה יותר". גם בן זוגה מסכים איתה ואומר: " במשך הזמן הלכנו והתרחקנו זה מזו... תדירות הסקס, שהיתה מעולה בתחילת הנישואין הלכה ופחתה והאינטימיות הצטמקה ".

אתגרי הזוגיות המודרנית

בני זוג רבים מתארים את הזוגיות המודרנית כמאותגרת על ידי דרישות החברה וציפיותיה. התחרות הכלכלית, השאיפה לסטטוס חברתי גבוה והצורך להתקדם, דוחפים לעיתים להתמסרות טוטאלית לעבודה. דרישות המעסיקים מעודדות את השאפתנות הזו, ומקשות להתפשר ולהקצות מספיק זמן לזוגיות.

בנוסף לכך, מתגלים לעיתים פערים בין גברים ונשים, אם כי השינויים החברתיים מצמצמים את הפערים הללו.

"אני מרגישה מתוסכלת" אומרת נירה בטיפול הזוגי, " כי אני זקוקה ליותר קירבה מצד אמיר."  אומר אמיר: "אני זקוק למרחב ולחופש יותר משנירה מסוגלת להעניק לי". ובטיפול אחר של רזי וטלי מסביר בן הזוג: " זה לא אומר שאני לא אוהב אותך, אלא שאני רוצה זמן לעצמי. אני הולך לפאבים וחברים בלעדייך פחות מרוב החברים שלי". בהקשר הזה מגיבה טלי ואומרת: "זה לא אומר שאני תלותית, חסרת תחומי עניין רבגוניים. אני רוצה שתראה אותי, תרגיש אותי ותבין את הצורך שלי בקירבה, לא במין אלא בשיחה ובהתייחסות." רזי מתלונן על מחנק, וטלי על מרחק גדול מידי.

הצרכים השונים והסותרים בדבר הקירבה מרחק בין בני הזוג, קשורים על פי רוב גם למסרים המילוליים והבלתי מילוליים שקלטו במשפחות המוצא שלהם. " גם אבי היה יוצא הרבה" מתאר רזי את ההעברה הבידורית במשפחתו. ועמי שעובד בהייטק מסביר: " חלוקת התפקידים בין הורי היתה ברורה מאוד. אבי השקיע את כל האנרגיות שלו מחוץ לבית, וגם אני מהבוקר עד הלילה בעבודה".  בנות הזוג שלהם מוחות ומסבירות שבלי הקירבה והאינטימיות אין משמעות לזוגיות.

כמו זוג קיפודים

לחלק מהזוגות המגיעים לטיפול הזוגי, ישנה דינמיקה של זוג קיפודים: מתקרבים לפעמים כדי להתחמם, אבל מתרחקים מיד, כי הם שולפים קוצים זה כלפי זו.  המעגל הסגור השלילי שנוצר הוא של רודף ונרדף, כמו חתול ועכבר. כך למשל הגיעו יריב ומור לטיפול הזוגי עם דינמיקה בעייתית כזו. במהלך הטיפול ביטאו כעס רב.

מתחת לשיכבת הכעס, עלה כאב הבדידות של מור, וההרגשה שהוא חנוק ובלתי מובן של יריב. במהלך הטיפול הביאו דוגמאות אחדות לקירבה והמרחק ביחסים שלהם. יריב תאר את הדרכים שלו להתרחק, ואת הצורך שלו במרחב. מור תארה את המרחב הזה כאיום עליה, כי היא מרגישה נטושה. יריב הסביר שהצורך שלו לא קשור ליחסים עם מור, אלא נובע מקשרים במשפחה בה גדל: “ אמא שלי פולשנית, ותמיד נדחפה בכוח לעניניים הפרטיים שלי. אין לה חיים משלה, גם עם אבא שלי החיים שלה היו רחוקים מלהיות מספקים".

יריב פיתח לעצמו – כך הסביר למור – אסטרטגיות התמודדות שונות כדי לברוח, וכשאימו לחצה עליו לגלות מה הוא עושה הסתיר. באופן בו חשף יריב את הקושי שלו יכול היה לזכות לתגובה אמפאטית מצד מור, ובתמיכה ובעידוד שלי יכלה מור להבין בלי לשלוף מיידית כעס כלפיו.

מור יכלה – במהלך הטיפול – להתחבר גם לקושי שלה: “כשיריב מתרחק אני מיד שולפת ציפורניים ומסתערת עליו. אני מבינה שהוא מתרחק ממני, ואני משיגה את ההיפך". גילתה מור את האחריות שלה לדינמיקה של הקירבה מרחק שבינהם. מור הייתה מוכנה  – במקביל למסע הפנימי של יריב – לבדוק את מקורות התוקפנות שלה. היא הרגישה שההתרחקות שלו מאיימת עליה, ומעוררת אצלה חרדת נטישה. “כילדה" – היא חושפת בפני יריב את החוויה הסוביקטיבית של הכאב שלה - “הייתי שמנה, מסורבלת וחסרת ביטחון עצמי.

הרגשתי לא אהובה, וניסיתי לפצות עצמי על ידי אכילת יתר, וככל שעליתי במשקל כך הרגשתי פגיעה יותר".

ליריב התבהר שהתפקיד של הרודפת אליו היא נתקעת מעורר אצלה תיסכולים, והיא עושה אותו תוך כעסים רבים. במסגרת הטיפול הצליח לגלות אמפתיה כלפי החוויה הקשה שלה, ולהבין את הכאב שמניע אותה.

מתנת הצמיחה שקיבלו הייתה התקרבות – שנידרשה לשניהם אם כי במינון שונה – וכן תקשורת אמפטית במקום התקשורת התוקפנית שהרחיקה אותם זה מזו. המתנה הייתה שהצליחו לממש את האינטימיות ביניהם, וליצור דפוסים חדשים בזוגיות שלהם.

 

במהלך הטיפול יכול כל אחד מבני הזוג לבטא את הכאב, התיסכול והכעס שלו, ולהקשיב במרחב הבטוח של חדר הטיפולים גם לאחר. הדיאלוגים שללא תיווך היו ויכוחים סוערים ופיצוצים עקרים, שרק הרחיקו זה מזו, הפכו באמצעות הטיפול לדיאלוגים שמובילים להבנה, אמפתיה ואינטימיות.

הטיפול הזוגי עוזר לבני הזוג למצוא את שיווי המשקל ההולם בין הקירבה והמרחק. בעזרתו יכולים השניים להחזיר את היכולת ליצור קשר חי ואותנטי, ולהחיות את האינטימיות שאבדה.

טיפול (תרפיה) בילדים

טיפול (תרפיה) בילדים

טיפול בילדים שונה מטיפול במבוגרים. העבודה נעשית ברובה בדרכים לא-מילוליות ועקיפות: באמצעות משחק, אומנות פלסטית, דרמה, ועוד. בעזרת המשחק והיצירה הילד מבטא תכנים מעולמו הפנימי, ובהדרגה מעבד אותם בעזרת תיווך, פרשנות ותמיכה.

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

במה שונה הטיפול בילד מהטיפול במבוגר?

השפה בתרפיה בילדים מותאמת לגיל, לשלב ההתפתחות וליכולות של הילד. העבודה הטיפולים בילדים נעשית ברובה בדרכים לא-מילוליות ועקיפות: באמצעות משחק, אומנות פלסטית, דרמה, תיאטרון בובות, פסיכודרמה, סיפורים, קלפים יצירתיים, סרטים רלוונטיים, מוסיקה ותנועה. הטכניקות היצירתיות מותאמות לנטיותיו של הילד ובדרך כלל משלבות טכניקות אחדות. בטיפול במבוגרים, לעומת זאת, העבודה ברובה מילולית, אם כי אני משלבת בעת הצורך מדי פעם טכניקות יצירתיות.

 

מהם יתרונות הטיפול באמצעות משחק ויצירה עבור ילדים?

המשחק והיצירה הם השפה הטבעית והספונטנית בה הילד מביע את עצמו. בעזרת המשחק והיצירה הילד מבטא תכנים מעולמו הפנימי בחיי היומיום, גם מחוץ למגרש המשחקים של חדר הטיפולים. הילד בונה בארגז בחול ארמונות וממקם בהם דמויות. הוא מצייר באמצעות חיות, דמויות אנושיות או צורות את סיפור המשפחה שלו. הילד מתאר במשחק סיטואציות בעייתיות, זכרונות, חלומות, פנטזיות ודחפים לא מודעים או מודחקים. התכנים שלו מיוצגים באופן סימבולי באמצעות מטאפורות, שנוצרות בתהליך דומה לזה שב"עבודת החלום": הסמל הנוצר ביצירה – כמו בחלום – הוא אמצעי הסוואה שמאפשר לילד להסוות תכנים אסורים ומאיימים.

 כך, למשל, סיפר רועי (שם בדוי) בן ה-7 במהלך הטיפול בעזרת צבעים, פלסטלינה וחימר על משבר במשפחה שהוריו ניסו לטשטש מתוך הכחשה ובושה לחשוף את הסיפור: רועי עסק באופן עקיף וסימבולי באופן שיטתי בסכסוך בין הוריו, ובחרדה הקיומית שלו מהתפרקות התא המשפחתי. רועי צייר פעם אחר פעם בית חצוי או שבור, בתים שיש בהם חלקים חסרים, בתים לא יציבים שחסרה קרקע מתחתם, ועוד. בהדרגה תרגם למילים את החוויה שתיאר וסיפר:

 "אבא ואמא רבים כל הזמן. אבא אומר לה שנמאס לו, ואני פוחד שיעזוב. אם אבא יעזוב, אני לא אראה אותו יותר..."

בתחילת הטיפול היו מסריו של רועי עקיפים ועמומים יותר. בהמשך העז גם לחשוף במילים את "הסיפור שמאחורי התמונה". השאלות הסקרניות והמתעניינות ששאלתי איפשרו לו לתרגם למילים את החוויות. התמונות היו "אובייקט המעבר" בין המציאות הסובייקטיבית לבין המציאות החיצונית שביטא, תוך תיווך, פרשנות ותמיכה שנתתי לו לאורך הדרך. החוויה הדומיננטית שביטא היתה החרדה הקיומית מפירוק הבית, הנטישה של האב ממנה חשש, וחוסר האונים שלו כילד שעולמו מתערער.

 רועי שיתף בהדרגה בחוויות שלו, עיבד אותן בחומר ובמילים, וקיבל ממני לגיטימציה ותוקף לחוויה שלו. במקביל לזאת נעשתה עבודה עם הוריו.

 

מהו הקשר שנוצר עם הוריו של הילד המטופל?

בעבודה עם הילד משולבות תמיד גם פגישות עם הוריו. המינון משתנה בהתאם להשקפת המטפל, אבל אין חילוקי דעות על כך שההורים שותפים בתדירות מסויימת בטיפול. הנחת היסוד היא שהילד הוא חלק מהמערכת המשפחתית, מושפע מבעיותיה ומשפיע הדדית על המערכת כולה, ולכן עבודה במנותק מההורים איננה יעילה. יחד עם זאת, המוקד הוא בעבודה עם הילד, בהשוואה לטיפול משפחתי, בו אני עובדת עם כל בני המשפחה.

 כאשר הוריו של רועי הבינו שהסכסוך המתמשך שלהם הוא המקור לחרדות ולדיכאון של רועי, החליטו לפנות לטיפול זוגי ולעשות "טיפול שורש", להתמודד עם הבעיות המהותיות. הם הצליחו להפריד בעזרת הטיפול בין הבעיות שלהם לבין בנם. כאשר הוצא רועי מהמשולש הטעון בו היה לכוד, יכול היה לחוש פחות מצוקה ולהתפנות לצרכיו כילד.

 

זוגות בטיפולי פוריות, בקריות

זוגות בטיפולי פוריות, בקריות

בתקופה הקשה והמאתגרת של טיפולי פריון, קבוצת התמיכה היא מקום בו יכולים בני-הזוג לבטא בחופשיות את רגשותיהם ולזכות להבנה ולאמפתיה. המנחה המקצועי מוביל את התהליך הקבוצתי, מסייע בחיזוק הקשר בין בני-הזוג ועוזר להם להחזיר לעצמם את הכוחות שאבדו במהלך הטיפולים.

קבוצת התמיכה נועדת לזוגות בתקופה הקשה והמאתגרת במהלך טיפולי הפריון. בני-הזוג בתהליך ההפריה מיטלטלים לאורך זמן, לעתים שנים, בין תקווה ליאוש, וחווים שוב ושוב אכזבה, כאשר הפנטזיה להריון מתנפצת. בכל פעם נוצר מחדש אבל על האובדן: האבל יוצר תחושות של כאב, עצב ודיכאון. נלווים לאבל רגשות בדידות: הכאב מודחק או מוכחש או לעתים מוסתר, כדי לא לפגוע בבן/בת הזוג. ובנוסף לאובדן הילד אובדות גם הקירבה והאינטימיות. על כך נוסף כעס, שמושלך על בן/בת הזוג, ונובע מהכעס על הגורל, העולם, הממסד הרפואי, הפרוצדורה הפולשנית והמכאיבה ועל הגוף שבוגד.

בני הזוג מרגישים לעתים קרובות קנאה כלפי אלה שהצליחו, חוויות כישלון, אכזבה חוזרת ונשנית ובושה. הסקס הופך בהרבה מקרים טכני ומכוון מטרה, ואובדות תחושות ההנאה והסיפוק.

ההתחככות עם האחרים ששואלים, חוקרים ופולשים בסיטואציות חברתיות שונות או בקרב המשפחה המורחבת, גורמת להסתגרות, התרחקות ובדידות, לעתים עד כדי נתק חברתי, שתיקה והסתרת סודות. קבוצת התמיכה מספקת את המענה של הביטוי הרגשי.

מהן המטרות של קבוצת התמיכה?

בקבוצה יכולים בני הזוג לבטא בחופשיות את רגשותיהם.

"זר לא יבין זאת", אומרת לילי (כל השמות בדויים), "רק בקבוצה בה הבעיה משותפת לכולם אני יכולה להרגיש פתוחה ולשתף בכאב ובאכזבות שלי".

"בקבוצה נוצר מרקם של חוויות משותפות, שמחברות ומאחדות אותנו, נוצרה רשת תמיכה הדדית, שהפכה במשך הזמן ליותר ויותר משמעותית עבורי", אומר אלי.

בקבוצת התמיכה אפשר לזכות להבנה ולאמפתיה, ולא להרגיש בדידות.

"לרגשות שלנו אין מקום בחוץ", אומרת רוני, "מי שלא עובר את התהליך הזה, לא יכול להבין אותי. חוץ מזה, לכל אחד ישנו מחוץ לקבוצה שק הבעיות שלו, ואני לא מצפה שיסחוב על הגב שלו עוד שקים. אז אני מעדיפה לשתוף ולהעמיד פנים שהכל בסדר..."

בנוסף לשותפות, האמפתיה והרגישות, נוצרת בקבוצה רשת לייעוץ ולעזרה, העברת מידע ודיון בשאלות שמשותפות לזוגות בתהליכי פריון, כגון:

  •  איך את מתמודדת עם הקונפליקט בין הצורך לנוח ולעבוד: מצד אחד, המנוחה חיונית כי התהליך קשה ותובעני, וגם כדי להשיג תוצאות אופטימליות, ומצד שני קיים הצורך לעבוד ולשמור על שגרה ועניין בחיים.
  • איך מתייחסים במקום העבודה שלך להעדרויות, ואיך אפשר לגייס את האחראי/אחראית לטובת התהליך?
  • מהי מידת החשיפה שבחרתם בה: למי בחרתם לגלות, באיזה שלב של התהליך, האם זהו סוד, מהן התגובות וההשלכות של החשיפה או לחילופין של ההסתרה?
  • איך מתייחסת הסביבה הקרובה לתהליך טיפולי הפריון?

בקבוצת התמיכה לליווי טיפולי פריון יכולים בני הזוג לאמץ טקטיקות ואסטרטגיות יעילות, ללמוד זה מזה, להעשיר את ארגז הכלים להתמודדות עם הלחץ ולשאוב מהידע ומהנסיון של האחרים בקבוצה.

בקבוצת התמיכה יכול כל אחד לבטא את הצרכים, המשאלות, החלומות והעזרה לה זקוקים מבן/בת הזוג.

במה שונה קבוצה וירטואלית מקבוצה "בעולם האמיתי"?

שיעור השימוש בקבוצות תמיכה שונות באינטרנט עולה באופן דרמטי. חשיבותן של הקבוצות והפורומים ברשת רבה. אולם הקבוצות הווירטואליות אינן מהוות תחליף לקבוצה הקטנה והאינטימית, בה נוצרים יחסי אחאות חיים וחמים באווירה נעימה, בין אנשים שחולקים בעיות דומות של טיפולי פריון וזקוקים לשותפות.

מהי תרומתו של מנחה מקצועי בקבוצת תמיכה?

קבוצת תמיכה המונחית על-ידי אשת מקצוע שונה מקבוצות לעזרה עצמית. המנחה מוסמכת ובקיאה במקצועה כפסיכותרפיסטית, וכן בעלת ידע ונסיון ספציפי בתחום של ליווי זוגות בטיפולי פריון.

למנחה המקצועית כלים ויכולת לחזק ולעודד את חברי הקבוצה. אשת המקצוע מסוגלת להכיל את הרגשות המורכבים והטעונים של חברי הקבוצה. המנחה מסייעת לווסת, לאזן ולהוביל את התהליך הקבוצתי, מגדיר את האמפתיה, הרגישות וההכלה של כל אחד מחברי קבוצת התמיכה.

כמטפלת זוגית מנוסה, מסייעת המנחה בחיזוק הקשר בין בני-הזוג, שמאותגר על-ידי תהליך טיפולי הפוריות. המנחה עוזרת לבני-הזוג להחזיר לעצמם את הכוחות, ההבנה, הקירבה והאינטימיות שאבדו להם במהלך הטיפולים.

חשיפת סודות בטיפול

חשיפת סודות בטיפול

הצורך לחשוף סוד מעיק בפני איש מקצוע, שחלה עליו חובת סודיות, הוא אחד המניעים לפנות לטיפול פרטני. החשיפה במרחב הבטוח מקלה על הלחץ ורגשי האשם שחש המטופל ומסייעת לו להתמודד גם עם האירוע עצמו וגם עם השלכות ההסתרה.

הצורך לחשוף סוד מעיק בפני איש מקצוע, שחלה עליו חובת סודיות, הוא אחד המניעים לפנות לטיפול פרטני. בעל הסוד משקיע במשך חייו אנרגיות רבות בשמירה על הסוד. במשך הזמן הולכת ומצטמצמת התקשורת שלו עם האחרים. האדם סובל מפחד להסגיר את מי שפגע בו, וקושי לזכות בתמיכה מהסביבה.

במהלך הטיפול אומר לי לעתים קרובות המטופל: "אני מגלה לך סוד שלא העזתי אף פעם לחשוף, ויודע שאני מפקיד בכספת את הסוד שמעיק עליי". בעזרת הטיפול אני עוזרת לו לפרוץ בהדרגה את מעגל השתיקה. לאחר מכן אני עוזרת לו לעבד את החומר המוכחש, המודחק והמוסתר. כמו כן אני מעניקה לו הכלה ותמיכה, שלא זכה לקבל כל עוד שמר על הסוד. אני נותנת לו מקום בטוח, בו הוא דן בהשלכות של הסוד על חייו ועל חיי האחרים הקשורים לסוד.

 

מהם הסודות שעולים בטיפול פרטני?

מגוון הסודות שנחשפים בפניי בטיפול הוא רחב: חלק מהסודות נורמטיביים יותר, ובמבט ראשון קשה לעתים להבין למה הדבר נשמר בסוד. למשל: "סבלתי מהצקות או מחרם בחברת הילדים", או "יש לי ליקויי למידה שהתביישתי לספר עליהם". חלקם סודות אפלים, כגון גילוי עריות או התעללות מינית. חלקם מלווים את האדם מגיל צעיר והוא מספר לי: "גדלתי עם אח מפגר והסתרתי מאחרים", וחלקם קשורים להווה: "העסק שלי בקשיים כלכליים, ואני מעדיף לא לשתף אף אחד בכישלון שלי". חלק מהסודות הנחשפים הם של המטופל בלבד, ולחלקם ישנם שותפי סוד אחרים במשפחה. לרוב הסודות השפעה מכרעת על חייו של המטופל, ובמסגרת הבטוחה של הטיפול הוא יכול לחשוף אותם.

הסודות נוגעים לכל תחומי החיים: בטיפול נפתחים בפניי סודות הקשורים לבעיות בתפקוד המיני, פחד מאינטימיות, נטיות חד-מיניות, מחלה קשה, התמכרויות כגון אלכוהוליזם, סמים או הימורים, עבירה פלילית שבוצעה בעבר, תקיפה או התעללות מינית שהמטופל מספר לי שעבר במשפחה, בעבודה או במקום אחר. נוספים על כך בגידה, מום מולד, מחלת נפש של מישהו במשפחה, הפרעת אכילה או אהבה אסורה.

במהלך הטיפול אני בודקת עם המטופל באיזו מידה הסוד שהוא חושף תלוי תרבות או קונטקסט. לדוגמה: אם הוא ממשפחה מסורתית יותר, נהגו פחות לדבר במשפחה שלו על סקס, וקשה לו יותר לחשוף סודות בתחום הזה.

 

מה גורם לאנשים לשמור על הסודות, למרות המחיר הכבד שהם משלמים על כך?

אחת הסיבות העיקריות לשמירה על הסוד היא הבושה. 

"הייתי בן תשע", סיפר לי דודו (כל השמות בדויים) כעשרים שנה מאוחר יותר, כשהגיע לטיפול עקב חרדות ודיכאון, "כאשר הפכתי קורבן לתעללות מינית של נער מהשכונה במרתף שמתחת לבית. התביישתי לספר להוריי ולאחותי, למרות שהוריי הבחינו בשינויים שהתחוללו אצלי: הסתגרתי, איבדתי עניין בנעשה סביבי, ולא קיבלתי שום עזרה של איש מקצוע. אין ספק שהסוד הזה השפיע על כל חיי, וגרם לי להתנתק, להשתמש בסמים, ולבסוף לחזור בתשובה בשביל להתנקות מהחטא..."

לבושה נלווה החשש להידחות: 

"אם במשפחה של אופק יגלו שאני בולמית, ישפיעו עליו אולי לעזוב אותי. חשוב לי להרשים אותם. יחד עם זאת, כל ארוחה משפחתית מלחיצה אותי, ואני לא אני...", אומרת לי עידית שפוחדת מדחייה, אובדן וסטיגמה.

בטיפול היא מעוניינת לפתוח בפניי את הסוד, לעבוד על הבעיה, לבחון את מקורותיה ולהתמודד איתה.

על כך נוספים לעתים קרובות רגשי אשם שגורמים להסתרת הסוד. 

"בגדתי באורלי במשך כארבע שנים. אני מרגיש רגשי אשם שהתפתיתי לנהל עם נורית רומן מחוץ לנישואין", אומר יוסי. 

יוסי פוחד שאם הסוד יתגלה, אשתו תעזוב אותו, והוא מבקש ממני להיות שותפת הסוד שלו כדי לבדוק מה הניע אותו לבגידה, האם כדאי לו לחשוף את הסוד, ואיך יוכל לשקם את הזוגיות שלו.

 

מה ההשלכות של השמירה על הסודות על האדם?

הסודות מצמצמים את התקשורת עם האחרים. "הפחד לחשוף את הסוד של ההתעללות", אומר דודי בכאב, "היה כל כך גדול, שנמנעתי יותר ויותר מקשר עם אנשים בכלל". ההימנעות מהקשר מצמצמת את היכולת להיעזר באחרים.

"הייתי ילד מוכה עד שהתגייסתי לצבא", מספר יוני. "הבושה והנחת היסוד שלא יאמינו לי שאבא שלי - איש צבא בכיר מאוד - מכה אותי, גרמו לי לשתוק. שילמתי על כך מחיר של ילדות שלא היתה ילדות. לא האמנתי שמישהו יוכל לעזור לי ולהציל אותי מאבא שהיה סאדאם חוסיין!".

רק כאשר מעגל השתיקה נפרץ, אפשר להגיש עזרה לבעל הסוד או הקורבן. פרט לכך, הסודות מתבטאים באופן מטאפורי על-ידי סימפטומים שונים, כגון הרטבה, מריטת שיער, אסטמה, כאבי בטן או תסמינים אחרים שמאותתים "אני בסכנה" או "אני במצוקה". כמובן שהטיפול בסימפטומים אינו פותר את הבעיה היוצרת את הסימפטום, אלא הטיפול בסוד עצמו.

 

"שותפי סוד" במשפחה

לעיתים הסוד אינו רק נחלתו של היחיד, ויש לו "שותפי סוד" במשפחה, המשאירים את האחרים מחוץ ל"ברית השתיקה". 

"הסוד שלי", מספרת נירה, "היה רק ביני ובין אבא. הוא לא הרשה לי לגלות לאמא ולאחים שלי מה שקרה בינינו, ואני צייתתי להוראה שלו. הפכתי בעצם לבת-הזוג של אבא".

במקרה הזה הפכה נירה לבעלת מעמד מיוחד בקרב האחים שלה, והמשיכה להיות "נושאת הסוד" עד להתפרקות נפשית שעברה. הסוד יוצר קואליציות, וחוצה את המשפחה לאלה ששותפים או אינם שותפים לסוד.

לעתים הסוד משותף לבני המשפחה, והמסר הינו "אסור לספר לאף אחד מחוץ למשפחה", "הסוד עלול להכתים אותנו", "זר לא יבין זאת", "העולם עויין, ואחרים עלולים להשתמש במידע לרעתנו...". המשפחה מבודדת אז ואינה מקבלת תמיכה מהסביבה. 

גם במקרים בהם הסוד הוא של כל בני המשפחה, יכול המטופל לבקש בטיפול הפרטני לפרוץ את מעגל האלם והשתיקה ולשתף את המטפל בסוד.

 

מה מעניק הטיפול הפרטני לאדם שחושף את הסוד?

האמון שנפגע, עקב המסר ש"אי אפשר לסמוך על אף אחד" נבנה בהדרגה במהלך הטיפול. כאשר הסוד האפל קשור לגילוי עריות, אלימות במשפחה, בגידה של אחד ההורים שנחשפה למטופל או סוד אחר, נדרשת עבודה ממושכת ורגישה לצורך בניית האמון הפגוע.

בעזרת הטיפול אני עוזרת למטופל להוריד את משא הסוד מעל כתפיו ולחוש הקלה.

בנוסף לכך אני מאפשרת במסגרת הטיפול לדון בשאלות ובדילמות הקשורות לחשיפת הסוד:

  • האם ישנו מישהו נוסף שכדאי לפתוח בפניו את הסוד?
  • מהם הסיכונים והסיכויים בחשיפת הסוד בפני אדם נוסף?
  • מהו הקצב בו כדאי יהיה לחשוף את הסוד?

בכל מקרה, המטופל הוא, כמובן, זה שבוחר - לאחר ההתלבטויות בטיפול - אם יחשוף את הסוד בפני אחרים או לא.

הנושא המוסתר שנחשף נבדק בטיפול. אני עוזרת למטופל להפחית את רגשי האשם שנוצרו, בעיקר אם האדם הפך קורבן להתעללות או נחשף לאלימות ולא שיתף בה. בעבר לא היו לו מספיק כוחות וחופש פעולה ונאלץ לפעול בדרך מסויימת, אבל בשלב הנוכחי הוא יכול סוף סוף לדון את עצמו לכף זכות, להשתחרר מרגשי האשם ולהשלים עם כך שלא היתה לו ברירה. אני עוזרת לו לרכוש כלים חדשים שלא היו לו בעבר, כדי להתמודד עם הבעיה.

אני מאפשרת בעקבות חשיפת הסוד לעשות נורמליזציה של התופעה, כמו במקרה של נטיות חד-מיניות, וכך להפחית את רגשי האשם. באמצעות התהליך הטיפולי מחליט לעתים קרובות המטופל לחשוף את הסוד בפני האחרים, תוך בדיקת העיתוי, הקצב, האנשים בפניהם תיעשה החשיפה, וההשלכות שיהיו לחשיפה כזו.

טיפול בהשלכות של שמירת הסוד: בעזרת הטיפול נחשף הסוד כמקור ליצירת הסימפטום הרלוונטי. אם אני עוזרת למטופל לגלות את הקשר בין הסימפטום למניע הפנימי, נוצרת על פי רוב הקלה בסימפטום. אם לא, אני מתאימה את השיטות והאסטרטגיות המתאימות כדי להתמודד עם הבעיה. לדוגמה: אם הסוד הוא גילוי עריות ובעקבותיו נוצרה הפרעת אכילה, אני מציעה טיפול ממושך ומורכב, הן בפגיעה הקשה עקב גילוי העריות והן בהפרעת האכילה.

לחשיפת הסודות במהלך הטיפול השפעה מכרעת על חיי המטופל: נוצרת תחושת הקלה. כמו כן מתרחבת התקשורת שהצטמצמה עקב השמירה על הסוד, תחילה בחדר הטיפולים ואחר כך מחוץ לחדר.

במקרה הצורך אני מסייעת למטופל להרחיב, לאחר שנחשף הסוד, את משאבי התמיכה הרלוונטיים. למשל: אם פתחה בפניי מתבגרת סוד שקשור לקונפליקט קשה בין הוריה, אני בודקת אם היא מסכימה להרחיב את המעגל ולהזמין גם את הוריה לפגישה, כחלק מהבעיות איתן היא מתמודדת.

הגישה שלי כלפי המטופל שחשף את הסוד היא רגישה, אמפתית, מכילה ובלתי-שיפוטית. המטופל שקיבל ממני לגיטימציה לסוד, מרגיש פחות בושה, רגשי אשם, סטיגמה וערך עצמי פגום.

במהלך הטיפול אני עוזרת לעבד את הסוד, ולבחון את המחירים הכבדים שהמטופל שילם על שמירת הסוד. אם לשמירת הסוד ישנם היבטים חיוביים, אני עוזרת לו להבחין בהם, למשל: פרטיות, כוח והגנה פיזית או נפשית.

בכל מקרה, כמובן שזכותו של המטופל לבחור אם הוא רוצה לשתף בסוד שנחשף גם אנשים אחרים, מיהם וכיצד ייעשה הדבר.

 

אתגרי החופש הגדול

אתגרי החופש הגדול

האתגר האמיתי הוא לא רק לצלוח את החופש הגדול, אלא גם להפוך את החוויה המשפחתית למספקת ומהנה. הכלי העיקרי להתמודדות מוצלחת עם האתגר הוא דיאלוג בוגר בין ההורים לבין כל אחד מהילדים, על דרך ההתנהלות בתקופה זו.

(צילום אילוסטרציה: Photos.com)

 

במסגרת הדרכת הורים מעלים אצלי הורים רבים את השאלה: איך נשרוד את תקופת החופש הגדול? האתגר האמיתי הוא לא רק לצלוח את החופש הגדול, אלא גם להפוך את החוויה המשפחתית למספקת ומהנה.

בראש ובראשונה, ההבדל בין אירוע חיובי או שלילי קשור למשמעות הסובייקטיבית שהאדם מעניק לאירוע: אותו אירוע עצמו של "החופש הגדול" יכול לזכות להגדרה ולפירוש של "קטסטרופה או מכה", ויהפוך את בעלי המחשבה השלילית לכזה. לחילופין, יכולים ההורים להגדיר אותו כאתגר וסיכוי לצמיחה והתנסות מעשירה לבני המשפחה, והתחזית הזו תתממש.

מה עוד יכול להפוך את החוויה לבונה, תורמת ללכידות המשפחה, לבריאות הנפשית ולהנאה המשותפת?

חשיבה יצירתית - החשיבה המקובעת בתוך הקופסה היא, שהילד חייב ללכת לקייטנה יוקרתית, ואם אין אמצעים כלכליים לממן את הקייטנה - זו קטסטרופה. החשיבה היצירתית דוחפת לגמישות בפתרון בעיות, כגון:

  • הורים אחדים בשכונה מתארגנים ביחד לצורך "קייטנה מסוג אחר", שהיא קייטנה ביתית, צנועה יותר, והמספר המצומצם של הילדים הופך ליתרון. בקייטנה כזו ההורים והילדים שותפים אקטיביים לפעילויות, ומוצאים באופן יצירתי דרכים צנועות וזולות יחסית לעשות דברים מעניינים. לדוגמה: אבא שמומחה במדע עורך ביום "התורנות" שלו סדנה להתנסויות חווייתיות בבניית מכשירים שונים. או אמא שאוהבת לבשל ולאפות, עורכת "יום אפיה ובישול" להנאת הילדים. בפגישת "סיעור מוחות" יכולים ההורים והילדים לתרום רעיונות ולגבש תוכניות מעניינות.

הסבא והסבתא יכולים לעתים קרובות להיות מעורבים יותר בתקופת החופש הגדול, תוך משא ומתן איתם לבדיקת האפשרויות. הגיוס של הסבים והסבתות יכול לתרום להם הנאה לא פחות מאשר לנכדים. הרבה סבים וסבתות כיום הם צעירים, מתפקדים מצוין, והמעורבות יכולה להועיל לכל הצדדים.

חופש מול גבולות - החופש הגדול מאתגר את היכולת של הורים, שמגיעים להדרכת הורים, למצוא את שיווי המשקל המוצלח בין חופש לבין גבולות. המסגרת של הגן או בית הספר, שמעניקה במידה מסויימת ביטחון, נפסקת. מצד אחד הילדים זקוקים לחופש, למנוחה, לתקופה בה פחות מוכתב להם בכל רגע נתון מה המשימות המוטלות עליהם. מצד שני, הילדים זקוקים לגבולות, אירגון, סדר, משמעות וחוקים.

האתגר המוטל על ההורים הוא לעזור לילדיהם למצוא את האיזון בין החלקים האלה, תוך מספיק גמישות ויצירתיות.

המשפחות הכאוטיות, שגם בתקופות הלימודים מתקשות להתמודד עם סוגיית הגבולות, מבקשות במהלך הדרכת ההורים דרכים כדי להתמודד עם התקופה המלחיצה. במשפחות בהן הגבולות פרוצים ולהורים יש קושי להנהיג את המשפחה, נדרשת עבודה מקצועית מורכבת לצורך זיהוי מוקדי הקושי והכוחות והדרכים היעילות ביותר, כגון:

  • איך ליצור פיקוח מתאים?
  • איך לשתף את הילדים במשימות ולהגביר את מידת האחריות שלהם?
  • איך לנצל את החופש כדי להיות יותר ביחד, ואז הפיקוח יתפס על-ידי הילדים כמשהו חיובי?

גמישות בחלוקת התפקידים - החופש הגדול מאתגר את יכולת ההורים לעצב חלוקת תפקידים אחרת בין האב והאם. אם האבא עסוק כל ימות השנה מבוקר עד לילה, והאם משקיעה הרבה יותר בטיפול בילדים, יתכן שיש למשפחה הזדמנות לשנות את האיזון וחלוקת התפקידים הנוקשה, ולהגמיש את התפקידים. הרווח עשוי להיות של כל אחד מבני המשפחה. החופש מספק הזדמנויות לבלות ביחד ולמלא את החלל הריק של זמן משותף, שקיים בהרבה משפחות.

האתגר וא גם להגמיש את חלוקת התפקידים בין ההורים והילדים. זו הזדמנות לזכות לשיתוף פעותה בוגר מצד האחים והאחיות הבוגרים יותר, כל עוד הנושא נדון באופן תרבותי ונעשה במינון המתאים, כך שהמתבגר, למשל, לא יהפוך בעל כורחו ל"אבא" או "האמא", אלא יישאר בסטטוס של "האח הבוגר", כשותף לאחריות על האחים הצעירים יותר.

הוצאת כספים בחופש הגדול - החופש הגדול הוא עבור משפחות רבות, כפי שמתאוננים ההורים המגיעים להדרכת הורים, משאבת כספים מלחיצה ומסתכלת.

"אנחנו צריכים לעמוד בדרישות של הילדים, שאין לנו אפשרות לעמוד בהן. לבן של השכנה קנו לקראת החופש טאבלט, וחברים מהכיתה נוסעים לחו"ל. אנחנו לא נוכל הנה..."

התסכול של ההורים והילדים לגיטימי. יחד עם זאת, השאלה היא איך לייצג את קול המציאות בצורה כנה ומתאימה לגיל של כל אחד הילדים, כדי להפוך אותם לשותפים לסוגיה: מה אפשר ואי אפשר לספק? מהם הגבולות שהמציאות מכתיבה? וכן, איך כהורים להתגבר על הבושה ורגשי האשם, על הצורך "להראות או להפגין", ועל ההשוואות שהילדים (והמבוגרים, כמובן) עורכים עם האחרים בסביבה?

 

הדרכת הורים בניהול דיאלוג עם הילדים

הניסיון מתאר שהדיון הפתוח והאותנטי עם הילדים, בשפה שמתאימה לגילם, מאוד עוזר ואפילו תורם כדי לעזור לילדים להתמודד באופן מוצלח עם תסכולים גם בעתיד.

הכלי העיקרי להשגת האתגרים הללו הוא דיאלוג בוגר בין ההורים לבין כל אחד מהילדים בנוגע לחלוקת התפקידים לתקופת החופש, הגבולות והחופש, דרכי הבילוי, שעות השינה, מספר השעות לטלוויזיה ולמחשב וכל שאר השאלות. במסגרת הדיאלוג נערך משא ומתן תוך הקשבה, הבנה והכלה הורית. התירגול של דיאלוג בוגר נערך במסגרת הדרכת ההורים ככלי חשוב וחיוני בתקשורת לתקופות מסויימות, כגון החופש הגדול, ולהתמודדות עם אתגרים נוספים במשפחה.

טיפול זוגי בחיפה והקריות ובתל אביב

טיפול זוגי בחיפה והקריות ובתל אביב

טיפול זוגי באזור הצפון והמרכז: זוגיות היא עבודה נקודה. נכון שקשה להתייחס אל מערכת הזוגיות בה אתם חיים כעבודה, אך המציאות מוכיחה כי ללא תחזוק נכון של המערכת המורכבת הסיכוי להחזיק מעמד הולך וקטן.

טיפול זוגי באזור הצפון והמרכז: הרצלה צח היא מטפלת זוגית מוסמכת. מקבלת טיפולים פרטיים בקליניקה לטיפול זוגי בקריות, ובקליניקה לטיפול זוגי בתל אביב

זוגיות היא עבודה נקודה. נכון שקשה להתייחס אל מערכת הזוגיות בה אתם חיים כעבודה, אך המציאות מוכיחה כי ללא תחזוק נכון של המערכת המורכבת הסיכוי להחזיק מעמד הולך וקטן. שני אנשים אשר מנהלים חיים יחדיו, נתקלים בקשיים במהלך החיים ועל מנת להצליח להתגבר עליו יש צורך לפתח תקשורת בריאה ונכונה. טיפול זוגי בחיפה יכול להוביל זוגות רבים שהגיעו למשבר לחזור למצב האינטימי ולאהבה הראשונית שאפיינה את תחילת הקשר. כל אדם נכנס לזוגיות עם חלום וחזון אשר לא בהכרח מתממש במהלך הזוגיות והשגרה המאפיינת אותה. עם הזמן קיימת דעיכה הדרגתית בעוצמת האהבה, באינטימיות במיניות ביכולות התקשורת ועוד.
טיפול זוגי בקריות או טיפול זוגי בתל אביב עתיד להשיב אתכם למסלול האינטימי בו אתם חושקים ולמנוע מכם לחפש את האינטימיות מחוץ למסגרת הנישואין.

ממשבר לצמיחה – טיפול זוגי בקריות, טיפול זוגי בתל אביב
התמודדות עם משברים יכולה להוביל אתכם לשני מישורים מנוגדים, מצד אחד יכול המשבר לנפץ את הזוגיות ולהוביל אתכם לוויכוחים וריבים רבים במהלך השגרה ואילו הצד השני של המטבע היא צמיחה מתוך המשבר וחיזוק הקשר בניכם. הצמיחה על פי רוב מתרחשת מהתבוננות עמוקה אל תוך המשבר והקפדה לשמור על רצונותיהם השונים של בני הזוג. האהבה העתידית מתחילה בראש ובראשונה מאהבה וקבלה עצמית, כך שככל שתצליחו להתחבר לעצמכם כך יהיה לכם קל יותר להכיל את האהבה של בן הזוג שלכם.

טיפול זוגי בחיפה, טיפול זוגי בקריות, טיפול זוגי בתל אביב:

לא מתגרשים לפני שמגיעים לטיפול זוגי


אם גם אתם כבני זוג עומדים בפני משבר שמאיים לפרק את הזוגיות בנכם, אל תרחיקו לכת לקבלת החלטות הרות גורל ופנו אל טיפול זוגי בקריות. טיפול זוגי בחיפה עתיד בטווח הקרוב והרחוק גם יחד, להוביל אתכם אל מסלול הפוך מזה שצעדתם בו ברגעים בהם החלטתם לפנות אל טיפול. זוגות רבים על סף פרוק התא המשפחתי, מגיעים לטיפול ויוצאים ממנו כשהם מחוזקים ומאוחדים להמשך הדרך.


מערכת זוגית שעולה על שרטון אינה חייבת להסתיים בבית דין לענייני משפחה ובגירושים אלא ניתן באמצעות טיפול לחזק את התקשורת, וחדש את הדיאלוג שיוביל להבנה ושיקום היחסים.

אם גם אתם עומדים בפני משבר ואין אתם מצליחים לצאת ממנו, צרו קשר עם הרצלה צח מטפלת ומדריכה מוסמכת וזכו לטיפול מקצועי שיסלול עבורכם את הדרך לשיקום מערכת היחסים שכשלה עם השנים. לא כל משבר חייב להסתיים בגירושין או בריבים בלתי פוסקים.

קליניקה לטיפול זוגי בצפון:

טיפול זוגי בקריות- רחל 4, קריית ביאליק

קליניקה לטיפול זוגי במרכז:

טיפול זוגי בתל אביב, הירשנברג 4, תל אביב

תפקיד המנחה בקבוצת תמיכה למטופלות בטיפולי פוריות

תפקיד המנחה בקבוצת תמיכה למטופלות בטיפולי פוריות

בקבוצת התמיכה לנשים בתהליך טיפולי פוריות ישנו מכנה משותף משמעותי: לכולן בעיה דומה של פוריות, וכולן מתמודדות עם סבל נפשי ופיזי. למה, אם כך, יש צורך במומחה שמנחה את הקבוצה?

 

יצירת מרחב בטוח

הפסיכותרפיסט (או פסיכותרפיסטית, השימוש בלשון זכר הוא לנוחות בלבד) הוא המיכל לתחושות והחוויות המורכבות של הנשים בקבוצה. תפקידו ליצור אווירה שמעניקההזדמנות לחוש ביטחון במרחב המוגן של הקבוצה. בעיניי הוא מעין סכר, שעוזר לסיפורי הנשים בתהליך טיפולי הפריון לזרום בספונטניות בלי להציף.

לשם כך, מעצב המנחה בראש ובראשונה את הגבולות החיצוניים של קבוצת התמיכה לנשים בתהליך טיפולי ההפריה: מקום מוגדר ונעים, זמן קבוע שנוח לכולן, ומספר מתאים של נשים (כדי שהאינטימיות תישמר בקבוצה). על כך נוספים הכללים בנוגע לסוגיות, תוך הגדרת הגבול החיצוני של הקבוצה: סיפורי הקבוצה לא ייחשפו מחוץ לקבוצה, אלא אם כן מטושטשים לחלוטין הפרטים המזהים את המשתתפות.

 

כיבוד התהליך האישי

המנחה עוזר גם בעיצוב הגבולות מבחינת דפוסי התקשורת: כבוד לסיפור האישי של כל משתתפת בקבוצת התמיכה, לקצב האישי ולמידת החשיפה שכל אחת בוחרת בשלב נתון בתהליך. לכל חוויה ניתנים לגיטימציה ותוקף, תוך הימנעות מביקורת, מזלזול ומתוקפנות. כאשר מושלכים כעסים, מכיל אותם המנחה, מעבד ומחזיר אותם מעובדים, תוך שמירה על האווירה התרפויטית החמה והתומכת. המנחה מעודד את ההקשבה הרגישה והאמפטית לכל אחת מהנשים בתהליך הקשה של ההתמודדות עם טיפולי הפריון. האמפתיה והכלת הרגשות הקשים, הטבעיים בעת טיפולי הפריון, מאפשרות לכל אחת לשתף בחופשיות את אחיותיה לתהליך, תוך הגברות על הבושה שבחשיפה.

המנחה מסייע לנשים בתהליך הטיפולים להביע באופן גלוי ואותנטי את הכאב הבלתי נסבל של האבל על התינוק שלא נולד, ושל הפנטזיה שמתנפצת בכל פעם מחדש, את הקנאה באלו שעבורן הכניסה להריון קלה וטבעית, הכעס של האישה על עצמה, על בן-זוגה, על בית החולים ועל הסביבה שלא מבינה את הקשיים. עולות גם החרדות מכשלונות נוספים, בושה, אכזבה ורגשי אשם.

באווירה החמה, המקבלת והמאפשרת יכולה כל משתתפת בקבוצה לחוש מספיק ביטחון כדי לשתף בסיפור האישי שלה. הסיפור זוכה להרחבה ולהעמקה בעזרת השאלות הפותחות של המנחה. הנשים האחרות מהדהדות, מזדהות, מבינות ותומכות.

 

פרשנות בונה

לעתים נוספת פרשנות המנחה, תוך זהירות, עדינות ורגישות, כדי לא לדחוף בטרם עת לפירושים ותוך כבוד לגבולות החשיפה.

הנרטיבים של חברות הקבוצה נשזרים בעזרת המנחה למארג, שמתפתח באופן דינמי ככל שנוספים עוד סיפורים אודות ההתמודדות עם טיפולי הפריון, תוך מסע פנימי של כל אחת ומסע משותף של הקבוצה. המנחה עוזר להבחין בין ה"אני" וה"אנחנו", בין הסיפור האישי והקולקטיבי. הפסיכותרפיסט עוזר לכל אחת להרחיב את המודעות שלה, לרכוש תובנות, ולזהות את כוחותיה וחולשותיה. בתהליך האישי והקבוצתי רוכשת כל אחת כלים, כדי להתמודד טוב יותר עם הקשיים בתהליך טיפולי הפריון.

 

ה"אני מאמין" שלי כמנחת קבוצות תמיכה לנשים בטיפולי פריון

בארגז הכלים שלי כמנחה כלול מיגוון רחב של טכניקות מילוליות ובלתי-מילוליות מתחום הטיפול האקספרסיבי: הטכניקות של גשטאלט, פסיכודרמה, הרפיה, תרפיה באמנות ותרפיה בעזרת כתיבה יצירתית. האני מאמין שלי הינו שסל כלים רבגוני יכול להעניק לכל אחת מהנשים בקבוצת התמיכה דרכים ייחודיות להביע את עצמה ולספר את הסיפור האישי שלה.

 

 

 

 

המעבר לכיתה א

המעבר לכיתה א

המעבר לכיתה א הוא שלב נורמטיבי, כלומר צפוי מראש ומשותף לרוב הילדים. למרות זאת, גם להורים וגם לילדים יש תחושות מעורבות לקראת המעבר: שמחה על סיום שלב בחיים לצד חששות מיכולתו של הילד להתמודד עם הסביבה החדשה. על השאלות שמתעוררות והדרכים לפתרונן במאמר הבא.

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

בשלב המעבר מהגן לבית הספר פונים לעתים הורים להדרכת הורים. זהו שלב מעבר נורמטיבי, כלומר צפוי מראש ומשותף לכל הילדים בגיל מסוים. כמו כן, נעשית הכנה מובנית בגן הילדים לקראת המעבר הזה, כדי לרכך אותו ולעשותו טוב ככל האפשר. ולמרות הכל, ההורים לא פטורים מלהתמודד עם השינוי המשמעותי בחיי ילדיהם. גם להורים וגם לילדים תחושות אמביוולנטיות טבעיות ולגיטימיות לקראת המעבר: מצד אחד, שמחה על סיור השלב האחד והמעבר לשלב שיש בו יותר דרישות ואחריות, ומצד שני, חששות שיהיה קשה לילד לעמוד במשימות החדשות בהצלחה.

מהם הקשיים שהילד עשוי להתמודד איתם, וכהורים תוכלו לזהות אותם ולעזור לו להתגבר עליהם?

הפרידה של הילד היא אחד הקשיים המרכזיים: פרידה מחלק מילדי הגן, שלעתים הם חבריו הטובים, מלווה בתחושת אובדן של המוכר והיקר. בנוסף לכך, פרידה מהמסגרת הבטוחה והמוכרת, ומעבר למסגרת חדשה, שנתפסת הרבה פעמים כמאיימת וזרה. מה עוד, שמערכת החוקים במסגרת החדשה שונה, ונדרשת יכולת מהילד להסתגל למערכת השונה.

ההורה הרגיש והאמפתי מזהה את הקשיים הללו, ומאפשר לילד לשוחח עליהם באופן פתוח וחופשי, בלי להדחיק ולהכחיש את תחושותיו. מאוד עוזר לשקף ולעשות נורמליזציה של התחושות האלה במשפטים כגון:

"אני מבין שכואב לך שלא תיפגש בבית-הספר עם עדי וימית שנשארים עדיין בגן. טבעי מאוד להרגיש ככה. לכל אחד שנפרד קשה..."

אבל בנוסף לכך אפשר להבטיח לילד שניתן להמשיך לשמור על הקשר עם אותם ילדים, גם אם המסגרת משתנה. זהו שילוב של משהו מציאותי ומרגיע.

למאמר על הכנה לכיתה א' באמצעות סיפורים לחצו כאן

מתי המעבר קשה יותר?

כאשר ישנם פערים בין הגיל של הילד ורמת הבשלות החברתית והרגשית שלו, טמונים קשיים שחשוב לטפל בהם. לדוגמה: אם לילד קשה להיפרד בגלל מסגרת משפחתית לא יציבה או חסכים. או אם לילד יש קשיים לקבל מרות, בגלל מסרים סותרים בין ההורים בנוגגע לחוקים ולסמכות. או אם הילד פגיע ורגיש יותר מהרגיל, ומתקשה להסתגל למציאות חדשה. במקרים האלה אני ממליצה לפנות להדרכת הורים, ולנצל את ההזדמנות של המעבר לבית-הספר כדי להציף את הבעיות האלה ולהתמודד איתן, תוך סיכוי לצלוח את המעבר.

אילו קשיים מולדים מתעצמים לקראת העלייה לכיתה א'?

קשיים קוגניטיביים מסויימים, שמשקלם בגן היה קטן יחסית, עלולים להדאיג מאוד את ההורים לקראת המעבר לבית הספר. למשל: קשיים בקשב וריכוז, ליקויי למידה ספציפיים, בעיות בהיגוי ועוד. סביר להניח שהקשיים הללו אותרו בשלב הגן וטופלו (על ידי מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, ניאורולוג ועוד). אבל אם עדיין קיימים פערים, בהשוואה לבני גילו של הילד, טבעי שקיימות חרדות בלב ההורים. כדאי שלהורים עצמם יהיה מקום בטוח ומוגן במסגרת יעוץ והדרכת הורים, בו יאווררו את רגשותיהם וירכשו כלים כדי לעזור לילד להתמודד בהצלחה עם המעבר.

הקשיים האלה פוגעים בדרך כלל גם בדימוי העצמי של הילד, ולכן אני מציעה לעודד את הילד, לתמוך בו, לחזק את הישגיו בהשוואה לעצמו (לא לחבריו), ולשדר לו אמון ביכולתו להצליח. במידה רבה אתם המראה בה הילד מתבונן על עצמו, ואם תחזקו את כוחותיו יתגבר על הקשיים יותר בהצלחה.

קשיים במעבר שקשורים למערכת המשפחתית

הדבר האופטימלי הוא שלא יתחוללו זעזועים בחיי הילד בסמוך לשלב המעבר. יחד עם זאת, ישנם לעתים מעברים דרמטיים שלא ניתן לתזמן אותם באופן אחר, והם מצטלבים עם האירוע של העלייה לכיתה א'. למשל: מעבר דירה, גירושין, מוות של אדם משמעותי במשפחה, מחלה קשה של אדם קרוב או אירוע טראומטי שמתרחש באותה עת במשפחה.

בנסיבות האלה, תשומת הלב שאמורה להיות מכוונת לאירוע הנורמטיבי של המעבר לכיתה א' מוסטת באופן טבעי לאירוע הטעון יותר. במקרים כאלה מומלץ לקבל הדרכת הורים, כדי לעזור לילד ולמשפחה להתמודד עם הקשיים.

 

הכנה לכיתה א

הכנה לכיתה א

רבים מההורים לילדים שעולים לכיתה א מתמודדים עם שאלות שמציקות להם ולילדיהם. אחת הדרכים לעזור לילדים להתמודד בהצלחה עם הקשיים במעבר מהגן לבית הספר היא לקרוא להם שירים וסיפורים העוסקים בנושא של העלייה לכיתה א. לרשימת ספרים מומלצים לחצו כאן.

הכנה רגשית בעזרת סיפורים לילדים שעולים לכיתה א'

רבים מההורים לילדים שעולים לכיתה א' מתמודדים עם שאלות שמציקות להם ולילדיהם:

  • איך לעזור לילד להתגבר על הפחדים שלו?
  • האם הוא יסתגל מבחינה חברתית למסגרת החדשה?
  • האם יצליח לעמוד בדרישות ובציפיות של המסגרת מבחינת הגבולות והחוקים החדשים?

למאמר על המעבר לכיתה א' לחצו כאן

אחת הדרכים לעזור לילד להתמודד בהצלחה עם הקשיים במעבר מהגן לבית הספר היא: לקרוא לו שירים וסיפורים העוסקים בנושא של העלייה לכיתה א'. מומלץ לשוחח עם הילד בעקבות הסיפור, להמחיז, לתת לו לצייר באופן חופשי, ולספר על החוויות שמתעוררות אצלו. הקריאה מאפשרת לילד להזדהות עם גיבור הסיפור, לבטא את חששותיו ולקבל כלים כדי להתגבר עליהם.

ישנם הרבה מאוד ספרים על המעבר לבית הספר, ובחרתי להציג כאן אחדים מהם:

1. אמא הולכת לכיתה א'

מחברת: תרצה אתר.

בספרה הוותיק והמרגש מתארת תרצה אתר את התרגשותה של האם, שמוצאת נחמה בכך ש"כל האמהות מתרגשות". בספר ניתנת לגיטימציה לפחד של הילד מבדידות, כי "לא תמיד מוצאים מייד חבר או חברה..." (עמ' 10). אבל בסופו של דבר, הילד מצליח למצוא חבר ולהתגבר על הפחד מהבדידות.

 

2. ברלה, ברלה, בוא לבית הספר

מחברת: פנינה קז.

גיבורו של הספר הוא ברלה, חלזון צעיר, כוכב סדרת ספרי "ברלה", שמתמלא פחדים שלא יוכל לעמוד בסטנדרטים של בית הספר ולהיות "כמו כולם". אמו מנחמת אותו שחלזונות הולכים "לאט אבל בטוח". בסופו של דבר גם המורה מעבירה לו מסרים דומים, שיילך "לאט אבל בטוח".

 

3. עולים לכיתה אלף

מחברת: סמדר שיר.

בספר המצויין מסופר על כרמל, ילדה שרוצה להישאר בגן-חובה "עוד שנה, שנתיים או מאה...". לבסוף היא משתפת בפחדיה את אמה, שעוזרת לה להתגבר על חששותיה, שמא המורה תכעס, האותיות ייצאו לה עקומות, או תאחר ותיענש על-ידי המורה. כל השאלות הלגיטימיות שלה מקבלות תשובות נרחבות, מרגיעות ומעודדות.

 

4. מי הולך לכיתה א'?

מחברת: סמדר שיר

ספר נוסף זה של סמדר שיר עוסק בחששות של הילדים. בהומור ובחריזה מסופר על הילדים שעומדים לעלות לכיתה א', ו"לכולם נאמר, בהצלחה!".

 

5. אור ומור עולים לכיתה א'

מחברת: גלילה רון-פדר

אור ומור הם תאומים, שעומדים להיכנס ביחד לכיתה א', והם דומים אבל שונים: אור, למשל, שמח שילמד לקרוא, מור שמחה שתלמד חשבון. הם לא שמחים, אלא גם חוששים להשתעמם, להיפרד מהצעצועים ולהגיע למקום חדש. הם חוששים להתבלבל ולהיות הילדים הכי קטנים בבית הספר. בהדרגה הם לומדים להתגבר על התסכולים שלהם ונהנים ללמוד בבית הספר.

 

מכירים ספרים נוספים שמספרים על המעבר מהגן לכיתה א'? הכנסו לדף הפייסבוק שלי ושתפו אותי והורים אחרים.

 

 למאמר על המעבר לכיתה א' לחצו כאן

 

 רשימת הספרים שהוצגו במאמר:

  1. אתר, ת. (2000). אמא הולכת לכיתה א'. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  2. קז, פ. (2002). ברלה, ברלה, בוא לבית הספר. ירושלים: הוצאת כתר.
  3. רון-פדר-עמית, ג. (2013). אור ומור עולים לכתה א'. מושב בן שמן: הוצאת מודן.
  4. שיר, ס. (1997). עולים לכתה א'. תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות.
  5. שיר, ס. (2011). מי הולך לכתה א'? תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות.

 

טיפול בילדים חרדתיים

טיפול בילדים חרדתיים

הדרכה להורים שמתמודדים עם ילד שסובל מחרדות, פוביות או פחדים בנויה ממספר שלבים, החל מהאבחון, דרך בניית תוכנית פעולה וכלה בהדרכה עצמה. המאמר סוקר את התהליך ואף מציג הדרכה כזאת לדוגמא.

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

הדרכה להורים שמתייעצים איך להתמודד עם ילד שסובל מחרדות, פוביות או פחדים מתמקדת תחילה באבחון, שנועד למיין את הבעיות לתקינות או פתולוגיות ברצף מסוים, ובהתאם לך לסייע להחלטה על ההתערבות הנדרשת.

שלב ראשון: אבחון התחלתי

בשלב הראשון באבחון עולות השאלות:

  • האם הילד סובל מפחד נורמטיבי שמותאם לגיל או לשלב ההתפתחותי שלו, או שמא הפחדים עמוקים יותר?
  • האם המידע המתקבל מעיד על פחד כתגובה לגורם סכנה חיצוני, ספציפי ואובייקטיבי, או על חרדה מסכנה דמיונית, פנימית וסובייקטיבית?

לדוגמה: אם הילד בן ארבע, והוא סובל מפחדים מחושך ומחלומות בלהה - התופעה נורמלית, ואז אני מרגיעה את ההורים ומציעה דרכים להתמודד עם הבעיה השכיחה, למשל, על-ידי קריאת סיפורים בהם הילד מתגבר על מפלצות ומנצח אותן. לעומת זאת, אם הוא חרד מפגיעה פיזית בלכתו לגן, נדרשת העמקה והבנה יסודית של מקור החרדה, תוך בדיקה מהו האיום האובייקטיבי או הסובייקטיבי הקיים אצלו.

בהמשך האבחון אני בודקת אם הילד סובל מחרדה או מפוביה, שמתאפיינת בהימנעות מחשיפה, כגון: פוביית בית ספר, הגורמת לשיבוש החיים באופן קיצוני.

 

שלב שני: הבנת הבעיה

בשלב השני אני מעמיקה בהבנת הבעיה, באמצעות שאלות מעגליות שעוזרות לקבל תמונה מדויקת יותר, כגון:

  • מתי התחילה התופעה?
  • בנוכחות מי מתגלית החרדה?
  • עם איזו דמות משמעותית (נניח, האם) העוצמה פחותה?
  • האם היה אירוע מסוים שגרם לתופעה, כגון פריצה, פגיעה פיזית או נפשית או איזשהו איום אליו הילד נחשף?
  • באיזו מידע נתפס האירוע כטראומטי על-ידי בני המשפחה האחרים?
  • האם ישנם קונפליקטים בין ההורים אליהם הילד נחשף?
  • האם סבלה המשפחה מאובדנים משמעותיים שהשפיעו על הילד?

 

שלב שלישי: צירוף הילד למפגש

בשלב השלישי מצטרף הילד להוריו, כדי לבחון שאלות נוספות, כגון:

  • האם מתגלה פער בין המידע שמסרו ההורים לבין המידע המילולי והלא-מילולי שמתקבל מהילד?
  • מהי רמת המצוקה שמשדר הילד בפגישה? 
  • האם כאשר הילד נוכח רמת המצוקה של ההורים משתנה?
  • האם הילד מוכן לשתף פעולה ולהיעזר על-ידי המטפל?
  • האם הילד מילולי, או שכדאי לעבוד איתו בעיקר בטכניקות לא-מילוליות (כגון ציור)?
  • עד כמה הילד מודע לקשיים?

לעתים יש מקורות חיצוניים, שההורים מבקשים לעיין בהם במסגרת הדרכת ההורים, כגון: אבחון נאורולוגי, אבחון פסיכו-דידקטי, חוות דעת של המורה או הגננת, א רלבנטיים או אבחונים שתורמים להבנת הבעיה.

 

שלב רביעי: תוכנית פעולה

בשלב הבא אני עושה מיפוי, תוך צירוף כל האינפורמציה לתמונה אחת. ההערכה נמסרת להורים, ובעקבותיה מתוכנן הכיוון של העבודה, תוך יצירת הסכם בנוגע לתוכנית הדרכת ההורים.

בהסכם מוגדרים פרק הזמן (למשל, 10-12 פגישות), התדירות, כמה פגישות יהיו עם הילד והוריו וכמה רק עם ההורים. כמו כן, אני מתארת את הטכניקות והאסטרטגיות שיותאמו להדרכת ההורים, כגון עבודה עם קלפים טיפוליים.

 

 ======================================================

סיפורים מהחיים
(כל השמות בדויים)

======================================================

אייל ונועה הגיעו אליי להדרכת הורים: 

"אנחנו רוצים להתייעץ בנוגע להתמודדות עם יואל בן השמונה. ילד מאוד נכון, רגיש ויפה. אבל יואל סובל מחרדות שמעיקות עליו. אין לזה בסיס אובייקטיבי: הוא אהוב בבית, בן בכור מוצלח ונכד ראשון לסביו משני הצדדים".

במהלך הפגישה איתם מסתבר, שאחותו הצעירה ממנו בשלוש שנים הרבה יותר בטוחה בעצמה, וההורים מודאגים בקשר אליו. כאשר אני אוספת את כל האינפורמציה, כדי להבין מהו מקור החרדה, מספר אייל על אובדן לא מעובד שחווה במשפחת המוצא שלו:

"אחותי נהרגה כשהייתי בן 14. זאת היתה רעידת אדמה במשפחה. הוריי לא התאוששו מהמשבר. אני מנסה להגן על יואל ממש בגופי. כאשר אנחנו יוצאים לטיול, למשל, נועה רצה קדימה בלי לשים לב מה קורה ליואל. אני מרגיש דופק מואץ, יובש בגרון, הבטן מתכווצת לי. נועה מתעצבנת ואומרת שהחרדות שלי משפיעות על יואל ולא נותנות לו אוויר לנשימה. אני מבין ברמה ההגיונית למה נועה מתכוונת, אבל לא מבין איך אני אמור לשלוט בתחושות שלי..."

בהדרכת ההורים התמקדנו במקור של החרדה - האובדן הנורא שאייל חווה, ולא עובד עד כה. כמו כן, התייחסנו לתגובותיה הכועסות של נועה, שבמקום להרגיע את אייל, כפי שהיא רוצה לעשות,מגבירות עוד יותר את הלחץ והמועקה שלו.

"יואל הופך להיות שק ההשלכות של אייל", שיקפתי ופירשתי לאייל ונועה אחרי פגישות אחדות, "וכל עוד לא יטופלו החרדות של אייל והתקשורת ביניכם - לא ייעלמו החרדות של יואל".

לעתים נדרש להעמיק, וההורים מביעים נכונות להרפות מהפוקוס על הסימפטום של הילד - במקרה הזה, החרדה - ולטפל בשורש הבעיה.

------------------------

רוצים להגיב למאמר? הצטרפו לדף הפייסבוק שלי

 

טיפול בקורבן לאלימות

טיפול בקורבן לאלימות

האתגר בטיפול הפרטני בקורבן הוא, להפוך את הנרטיב של האלימות וההתעללות לנרטיב של הישרדות והעצמה. הטיפול מאפשר לחולל שינוי בתפקיד ובסטטוס במערכת היחסים הזוגית, ולשנות את יחסי הכוח הקיימים.

האתגר בטיפול הפרטני בקורבן הוא, להפוך את הנרטיב של האלימות וההתעללות לנרטיב של הישרדות, העצמה, הגדרה מחדש כאדם אוטונומי ובעל-ערך, וסיכוי להעניק לקורבן כוח כדי להשמיע את קולו שהושתק. הטיפול מאפשר לחולל שינוי בתפקיד ובסטטוס במערכת היחסים הזוגית, ולשנות את יחסי הכוח הקיימים.

מתי קשה יותר לזהות את האלימות?

האלימות הפיזית מזוהה בקלות על-ידי הקורבן. גם אם האדם האלים מנסה לטשטש ולפייס, קל לזהות ולשיים את האלימות. לעומת זאת, כאשר האלימות מילולית, כלכלית או נפשית, קשה יותר לקורבן להגדיר אותה כ"אלימות", ולוקח הרבה יותר זמן עד להתגייסות לטיפול. כאשר האלימות היא מינית קשה בדרך-כלל עוד יותר למותקף להודות באלימות. ההכחשה, הבושה, הגבולות הלא-ברורים מכסים על האמת.

מדוע הקושי להגדיר את האלימות ככזו?

רוב המטופלים שסבלו מאלימות לא הגדירו את עצמם בראשית הטיפול כ"קורבנות לאלימות", ורק במהלך הטיפול התחדדה המודעות שלהם לבעיה. הרבה פעמים הרגישו ש"מגיע להם" יחס משפיל, עקב פגם ממשי או סובייקטיבי, ולקח להם זמן להכיר בזכותם לחולל שינוי במעמדם ובתפקידם, ולעצור את היחס הלא אנושי כלפיהם. הרבה פעמים נתלו בחלקים הטובים, כגון סקס סוער, הרפתקנות או בסיס כלכלי איתן, והיו מוכנים לוותר על הזכויות שלהם.

מיהו האדם האלים?

לעתים קרובות האלים הוא החסר-אונים ובעל הערך העצמי הירוד, שמשתמש באופן פרדוקסאלי בדרכים אלימות כדי להפגין כוח מדומה. לעתים קרובות מנגנוני ההגנה הפרימיטיביים של ההשלכה והפיצול פועלים אצלו, בלי שהוא מודע לקיומם, ואז הוא משליך על "שק האיגרוף" את דחפיו התוקפניים והחלקים העוינים בעולמו.

סיפורי החיים שאביא בהמשך ממחישים את התהליכים של השינוי, שהתחוללו אצל המטופלים ועזרו להם להיחלץ מתפקיד הקורבן שמילאו על הווריאציות השונות שלו.

 

============================================================================

סיפורי חיים
(כל השמות בדויים)

============================================================================

סיפורה של איילה

איילה נשואה כ-15 שנה ליהודה, שעבר תהליך של חזרה בתשובה. היא סבלה מהאמצעים הכוחניים שהפעיל עליה בעלה ואבי-ילדיה לקיים אורח חיים שאינו מקובל עליה:

"הוא כופה עליי ללכת למקווה, לשמור שבת ולהתלבש בצניעות. אני מתנגדת לסגנון החיים הדתי-חרדי. מצד שני, אני לא מסוגלת לעזוב אותו, ואין לי סיכוי למצוא בעל טוב יותר".

במהלך הטיפול מסתבר שאיילה חיה במשטר של אלימות כלכלית, בלי לדעת שזו אלימות, אבל תוך תחושה של חוסר אונים ותלות מוחלטת בבעלה המפרנס אותה:

"אין לי פנקס צ'קים ולא כרטיס אשראי. יהודה מקציב לי סכום קבוע שבקושי מספיק לי, אך שאני תלויה בו. הוא טוען שאני לא מספיק אחראית כדי לנהל את עניני הכספים".

בהדרגה מבינה איילה את הקשר בין הכפייה הדתית לבין האלימות הכלכלית, ומקשרת בין הכניעה לתכתיביו בתחום הכלכלי ובתחום הדת. איילה מלאת חרדה, שאם תתמרד ולא תיכנע לו – ינטוש אותה והיא תישאר חסרת כל.

תוך כדי טיפול נחשפים דפוסי ההעברה הרב-דוריים המשתחזרים אצל איילה באופן לא מודע:

"במשפחה בה גדלתי היתה אמא קטנה ומחוקה, ואבא השליט טרור. כאשר יהודה ואני נישאנו לא תפסתי אותו כ"גבר אלים", כי מעולם לא היכה אותי, ובהשוואה לאבא היה בעל טוב. הכוחניות שלו נתפסה אצלי כטבעית".

בהמשך הטיפול עברה איילה בהדרגה תהליך של העצמה והיתה מסוגלת לעמוד מול בן-הזוג שלה. היא הכירה יותר בזכויותיה והבינה שיהודה זקוק לה לא פחות משהיא זקוקה לו. לאט לאט קיבלה החלטות בחייה, התחברה לכוחותיה והחליטה לצאת לעבוד מחוץ לבית. ככל ששידרה ליהודה יותר אמונה בעצמה וביטחון בעמדותיה, כך הכיר יותר בזכותה לניפרדות: לחשוב אחרת, לפעול אחרת ולגבש לעצמה את האוטונומיה שלה.

 

סיפורה של שושנה

שושנה היתה נשואה ליצחק וחוותה אלימות מילולית ונפשית. יצחק השפיל אותה, צעק עליה ובייש אותה בנוכחות זרים וקרובים. במהלך הטיפול העמידה שושנה את המטרה לשנות את תפקידה ולצאת מתפקיד הקורבן: "זאת מלכודת שאני חייבת לצאת ממנה!".

כמו איילה, גם שושנה נחשפה במשפחת המוצא שלה לאלימות: אחרי תקופה ארוכה למדי, כשהתבסס האמון שלה בי כמטפלת, נחשף הסוד הנורא שלה: היא היתה קורבן לאלימות מינית מצד אביה. גם מצד האחים שלה זכתה להשפלה. הדימוי העצמי שנוצר אצלה היה נמוך מאוד:

"אף פעם לא תפסתי את עצמי כשווה, תמיד הרגשתי שאני פגומה. הייתי הכבשה השחורה בבית, ואמא לא הגנה עליי אף פעם".

איך יכלה ללמוד להגן על עצמה? איך יכלה להאמין בערך שלה?

"תפסו אותי תמיד כאשמה בכל מה שקרה. הייתי עסוקה בהישרדות והשתדלתי לצמצם את עצמי עד כמה שאפשר..."

במהלך הטיפול הממושך שעברה נבנה לאט לאט הדימוי העצמי שלה. שושנה למדה להכיר בחלקים המוצלחים והקומפטנטים שלה, שלא זכו להכרה קודם לכן. התפתחה אצלה המודעות לשיחזור הלא-מודע של תפקיד הקורבן בחייה, והתגבשה אצלה ההחלטה והבחירה לערוך שינוי אמיתי בדפוסי ההתנהגות שלה.

 

סיפורו של דורון

לא תמיד האלימות היא נחלתם של הגברים. לעתים הנשים הן האלימות, אם כי לרוב האלימות שלהן היא מילולית או נפשית ולא פיזית.

דורון הוא מהנדס מבריק, שהתחתן בגיל צעיר בנישואי בוסר, ונכנע ללחץ של בת-הזוג שלו, נעמה, להתחתן "אחרת אעזוב אותך", איימה עליו. במהלך נישואיו היה כנוע, ויתר כדי להימנע ממריבות, ונעמה היתה הדומיננטית ביחסים שלהם. במשך הזמן מנעה ממנו את הזכות הטבעית להיות בקשר עם בני המשפחה שלו, תוך כדי דמוניזציה של דמות החמות. בייחוד החריף המשבר כשנולדו שני ילדים, ונעמה מנעה מהוריו כמעט לחלוטין להיות בקשר איתם.

דורון נכנס למצוקה קשה, הרגיש שהוא נאלץ לוותר על חייו הקודמים ולפגוע בהוריו. בהיותו "הילד הטוב הנוטה לרצות", כפי שהתבהר לו במהלך הטיפול, חשש לאכזב את אשתו ונכנע לה. אשתו הרגישה צורך לשלוט, מתוך צרות עין פתולוגית ביכולותיו ובהצלחתו המקצועית. לאחר לידת הילדים הרגישה שהיא "על הסוס", והגבירה את שליטתה. דורון נכנס לחוויה של חוסר אונים, כעס על עצמו ורגשי-אשם שאינו מצליח לעמוד מול אשתו.

באמצעות הטיפול התגבשה אצלו ההכרה שהוא "גבר מוכה", שנתון במעגל האלימות הנפשית. במהלך הטיפול התחזק, התבגר והצליח לעבור מול נעמה את תהליך ההתבגרות והמרד עליו דילג לפני נישואי הבוסר שלו. הוא נוכח לדעת שנהג לברוח מעימותים במהלך חייו, פחד מתוקפנות ונטה להיכנע. הוא בחר לעמוד מול נעמה, לא להשלים עם תהליך מחיקת הזהות שלחווה, לא לוותר על חבריו כמשאבי התמיכה הלגיטימיים שלו, וכן לא לוותר על הקשר עם בני משפחתו, שעזרו לו "לעמוד שוב על הרגליים".

בהמשך הגיע למסקנה שהזוגיות הזו איננה מתאימה לו. הוא סיים את פרק א', התגרש מנעמה, ועבר תהליך עיבוד של הפרידה. את פרק ב' התחיל מנקודת פתיחה הרבה יותר טובה: בזכות התובנות שרכש בטיפול באשר למניעיו לבחירה הבעייתית שעשה ובנוגע לבת-הזוג שתתאים לו באמת, בחר דורון בת-זוג עדינה, רגישה ואמפטית, וכמובן שונה מאוד מהאקסית שלו. בפרק ב' השכיל ליצור מערכת יחסים שחוקיה אחרים: יחסים שוויוניים שמבוססים על כבוד והתחשבות, במקום מערכת יחסים של "שולט ונשלט".

=============================================================================

מהי תרומתו של הטיפול הפרטני?

בטיפולים הפרטניים בקורבנות אלימות השלב הראשון הוא לזהות את האלימות שהוכחשה. לזיהוי נוספת ההמשגה: האם זו אלימות פיזית, מילולית, נפשית, מינית או כלכלית, תוך הדגשת המאפיינים של כל אחת מהקטגוריות האלה.

איילה, שושנה ודורון עברו בטיפול תהליך של הכרה בכך שהם לכודים במעגל האלימות, ושאין מילים אחרות כדי להגדיר את הדינמיקה הזוגית שלהם.

השלב השני הוא של לקיחת אחריות, להבדיל מאשמה, תוך התמודדות עם השאלות:

  • איך נוצר שיתוף הפעולה בדינמיקה הזוגית?
  • על איזה צרכים הוא אונה?
  • מהי תרומתו של הקורבן לריקוד הזוגי הזה?
  • מדוע נשאר תקוע שם?
  • מהם הרווחים אותם הוא מפיק, כגון: נוחיות, תלות או הימנעות ממאבק.

לאחר מכן נעשה תהליך ההתגברות על הבושה. בשלב הזה נוצרת בהדרגה חשיפה בפני אלה שאפשר לסמוך עליהם ולשאוב מהם כוחות ועידוד: מכרים וחברים, בני משפחה ולעתים בעלי תפקידים רלוונטיים בממסד. כאשר מגויסות הדמויות המיטיבות ונפרשת רשת התמיכה החברתית, גוברים הסיכויים להתחזק ולפרוץ את מעגל האלימות.

בנוסף לכך, בכל המקרים נחקרים לעומק המקורות הלא-מודעים של בחירת בן או בת-הזוג האלים. בין היתר נבדקת משפחת המוצא של הקורבן. כאשר נפתח ומתרחב החלון של המודעות, מתפתחת היכולת לשנות את תפקיד הקורבן ולעצב יחסים שמבוססים על שוויוניות, רגישות, אכפתיות וכבוד.

בכל הטיפולים האלה אני מחזקת את בטחונו של האדם ומעלה את הדימוי העצמי שלו, שנרמס מסיבות שונות: עקב חשיפה לאלימות בעבר, וחוויה של דחייה או חוסר קבלה וזלזול שחווה.

"כשהגעתי לטיפול", אמרה לי שושנה, "תפסתי את עצמי כפגומה. בטיפול למדתי להתאהב בעצמי, לראות את עצמי בעיניים אחרות, להתייחס לחלקים המוצלחים שלי. אני לא מוכנה לתת יותר לאף אחד להשפיל ולרמוס אותי!"

 

מן הראוי לציין, שבמסגרת הטיפול הפרטני עולה פעמים רבות בקרב הקורבנות לאלימות והתעללות הדילמה: האם להישאר בזוגיות או לצאת ממנה. הדילמה מורכבת, התשובות אינן חד-משמעיות והטיפול מספק את ההזדמנות לדון בשאלות הללו ולבחון אותן. לעתים הבחירה היא להישאר, תוך שינויים מהותיים שבן-הזוג יעבור ותוך חוזה חדש. לעתים הבחירה היא להתגרש ולבחור, לאחר עיבוד החוויות, בזוגיות טובה יותר. בכל מקרה מספק הטיפול הזדמנות להרחיב את טווח הבחירה, להגדיר את "העצמי" מחדש, לא כ"נתון לשליטה"/כפוף/תלוי, אלא כאינדיבידואל אוטונומי. הטיפול עוזר להשתחרר מהמגבלות, להכיר בצרכים של "האני", לדרוש את המגיע, להתחזק ולחוות תחושת ניצחון.

לגדל ילד מחונן

לגדל ילד מחונן

הילד המחונן הוא חריג בקהילה ובמשפחה, וגידולו מעלה שאלות רבות בקרב הורים, ביניהן: איך להתמודד עם הפער בין ההתפתחות הקוגניטיבית להתפתחות הרגשית שלו? האם לשלב אותו במסגרת מיוחדת? המאמר מציג את השאלות שמלוות גידול ילד מחונן ואת הפתרונות המומלצים.

הורים לילדים מחוננים פונים לעתים להדרכת הורים, כדי "לא לעשות טעויות על הגב שלו" – כפי שאומרת אריאלה – "בר הוא ילד מחונן, ואנחנו רוצים להתמודד עם האתגר לגדל אותו באופן הטוב ביותר".

הילד המחונן הוא חריג, וגידולו מעלה שאלות רבות בקרב הורים: איך להתמודד עם הצרכים האינטלקטואליים יוצאי הדופן שלו? איך להתמודד עם הפער בין ההתפתחות הקוגניטיבית להתפתחות הרגשית שלו? איך לשלב אותו במשפחה ולהיענות לצרכים הייחודיים שלו, אבל גם לתחושות המתעוררות בקרב האחים "הרגילים" שלו? כמו כן עולות במסגרת הדרכת ההורים שאלות לגיטימיות וחשובות בנוגע למסגרת בה ישתלב.

רוב ההורים מגלים כבר בשלב מוקדם את הפוטנציאל המיוחד של הילד, ואינם מופתעים מה"גילוי" שהוא מחונן.

"ידעתי תמיד שרון ילד חכם במיוחד", אומר עמוס, "והתוצאות בבחינה היו רק החותמת עבורנו ועבורו".

בכל זאת, ישנם גם מקרים בהם הילד מחונן למרות שלא עבר את הבחינה מסיבות שונות, ואז יש להורים תחושת החמצה. כדאי לזכור שישנן דרכים רבות כדי להעשיר את הילד גם בלי "החותמת הקובעת".

מהו ילד מחונן?

מנת המשכל (ה-I.Q.) של הילד המחונן גבוהה במיוחד:  מ-135 ומעלה. התופעה היא חריגה מבחינה סטטיסטית: הילד שייך לאחוזון העליון באוכלוסיית הילדים בשנתון שלו. הילד המחונן מתאפיין ביכולות קוגניטיביות יוצאות דופן בתחום המתמטי, המילולי, בזכרון, ביכולת לקלוט מידע ולנתח אותו ועוד. בנוסף לכך מתאפיין הילד גם בסקרנות וצמא לידע, התעניינות בתחומים שונים שאינם מאפיינים רבים מבני גילו (כגון במדע, ספרות, פוליטיקה ועוד), מוטיבציה, יצירתיות, מעורבות במתרחש סביבו והומור. יחד עם זאת, מופיעות בשכיחות גבוהה בעיות רגשיות וחברתיות.

מהן הבעיות החברתיות שאופייניות לילדים מחוננים רבים?

הורים לילדים מחוננים מרגישים לעתים קרובות גאווה. ההורים הגאים יכולים לספר בנוכחות האחרים ה"רגילים", החברים והשכנים על "הילד המיוחד" שלהם, והילד משלם מחיר כבד מבחינה חברתית על הגאווה. עלולים להתפתח אצלו יהירות ושחצנות, שגורמים לבני-גילו לקנא, להירתע ולכעוס עליו.

"שגיא דחוי בבית הספר" – מספרת חגית בדמעות, "הילדים קוראים לו 'שוויצר' ומתרחקים ממנו. לפני בחינה הם מתקשרים אליו לפעמים, כדי לקבל עזרה, אבל ברוב הזמן הוא בודד. יואל ואני פנינו ליועצת, שהזמינה אותו לשתיים-שלוש פגישות, אבל מצבו מבחינה חברתית לא השתפר. אנחנו אובדי עצות..."

בתהליך הדרכת ההורים נבדקו המסרים שהוריו הגאים העבירו אליו בנוגע ל"הצלחה", "תחרות" ו"הפגנת ידע": ההורים הגיעו למסקנה שהגאווה שלהם חלחלה לתודעתו של שגיא והפכה אותו למתנשא ומזלזל. הם הכירו באחריות שלהם ושינו את הכיוון. שגיא אימץ אסטרטגיות התמודדות יעילות יותר מבחינה חברתית, ושינה את דפוסי ההתנהגות שלו. גם הוריו הבינו שאין טעם להאשים את הילדים, שמתקשים להכיל את "השונה" או "האחר".

מתי מנסה הילד המחונן לספק "בכוח" את הוריו?

במקרים קיצוניים הופך הילד לשלוחה נרציסטית של אחד ההורים.

"רון מחונן ואני גאה בהצלחה שלו", מספרת במפגש הדרכת ההורים אורית. "ההצלחה שלו היא ההצלחה שלי כאמא. אני עצמי לא הצלחתי לממש את עצמי, ואני מממשת את עצמי דרכו".

במהלך הדרכת ההורים ציינתי את המחירים שרון משלם על היותו השלוחה הנרציסטית של אימו: רון לא מסוגל להיות הוא עצמו! בהדרכת ההורים רכשה אורית נפרדות רבה יותר בינה לבין רון, בין הצרכים והמאוויים שלה ושלו, ולמדה להעניק לו קבלה בלתי מותנית בבחירותיו.

בספרה הנפלא "הדרמה של הילד המחונן" מגדירה הפסיכואנליטיקאית אליס מילר את הילד הרגיש מגיל צעיר לתחושות הוריו ולפנטזיות שלהם כ"ילד מחונן". ההגדרה שונה מזו שמתמקדת במנת המשכל כקריטריון עיקרי לאבחנה בין הילד המחונן ו"הרגיל". אבל הדמיון הוא בציפיות שמוטלות על כתפיו של הילד, ובכובד המשקל שהן יוצרות על התפתחותו. "הילד המחונן", לפי אליס, כמו במקרה של רון, קולט את צרכי הוריו מגיל צעיר במיוחד, וכדי להיענות להם מוותר על הצרכים והרצונות שלו עצמו. לכן מוותר הילד על "האני האמיתי" שלו ומאמץ "אני שקרי" (וויניקוט), כדי לזכות באהבת הוריו. קבלה ללא תנאי, לעומת זאת, מאפשרת לו להיות הוא עצמו.

עם אילו בעיות רגשיות מתמודד הילד המחונן?

אופייני לילד המחונן פער גדול בין יכולותיו הקוגניטיביות והרגשיות. לעתים סיטואציות שלילד פחות אינטליגנט ברורות יותר, הן עבורו קשות לקריאה ולפענוח. לעתים ההפניה של הרבה מאוד אנרגיות לכיוון הקוגניטיבי היא על חשבון ההתפתחות הרגשית. על ההורים לזכור שהילדים זקוקים לא רק לגירויים אינטלקטואליים, אלא גם להקשבה, הבנה, אמפתיה והכלה.

ילדים מחוננים שחווים דחייה בקרב בני-גילם מרגישים תסכול, עצב ובדידות. לעתים הופך הילד לאובייקט עליו משליכים הילדים מתוך קנאה את התסכול והכעס שלהם. צרות עין היא מקור לדחפים תוקפניים, שלעתים אינם מרוסנים.

איך משתלב הילד המחונן במסגרות?

המודעות ההולכת וגוברת לתופעת "הילד המחונן" מתבטאת בריבוי המסגרות המיוחדות: כיתה מיוחדת בבית ספר רגיל, בית ספר למחוננים, או קורסים ביום לימודים ארוך אחת לשבוע. באופן טבעי מתלבטים ההורים והילדים בנוגע למסגרת המתאימה: מצד אחד, מתגלים אצל הילד המחונן הרבה פעמים קשיים להשתלב במסגרת הרגילה, עקב וכחנות, דעתנות, חיפוש מקורי של דרכים לפתור בעיות, ושעמום בהעדר גירויים מתאימים. בית הספר עלול להפוך למסדרון אפרורי ומשעמם, בו יעשה הילד "טבלת ייאוש" עד לסיומו. במקרה הטוב, ישרוד במסגרת ויישמרו האיכויות הייחודיות שלו. במקרה הגרוע, יהפוך ל"עושה צרות" משועמם, שיעצבן את המורים "המרובעים", וינסה להשתמט מבית הספר. במקרים אחרים יקרא ספרים מתחת לשולחן ולא יפריע באופן אקטיבי למורה.

יחד עם זאת, לעתים מעדיף הילד להישאר במסגרת הכיתה או השכונה שלו, כדי לא להיתלש מהסביבה ולהיות "כמו כולם".

בכל מקרה, מומלץ, לדעתי, לא ללחוץ על הילד ולכבד את הבחירה שלו. חשוב לדון איתו באופן מעמיק בכל אחת מהאפשרויות, תוך פתיחות, סבלנות, הקשבה רגישה ואמיתית והומור. ההורה יכול להציע לראות את המסגרת המיוחדת ולהתנסות בה פרק זמן מסוים, בתנאי שהילד יידע שיוכל אחרי תקופה מסוימת להחליט שאינה מתאימה לו.

גם אם אי אפשר להתמודד כהורים עם כל בעיותיו של הילד המחונן, עדיין אמור הבית להיות המקום החם, הטוב, המזין והמכיל. גם אם בחוץ מרגיש הילד לא מובן, צריך הילד לדעת שבבית הוא זוכה להקשבה אמיתית ובלתי שיפוטית לקשייו ולתסכוליו.

 

אם למרות המאמצים שלכם כהורים עדיין מתעוררים אצלכם לבטים וקשיים, אל תהססו לפנות לייעוץ ולהדרכת הורים. הדרכת הורים לילד מחונן נותנת רעיונות, עוזרת להתגבר על קשיים ומרחיבה את ארגז הכלים להתמודדות עם הבעיות.

צעדים ראשונים בחטיבה

צעדים ראשונים בחטיבה

המעבר מבית-הספר היסודי לחטיבה מלחיץ לא פחות מאשר המעבר מהגן לכיתה א. נוסף על הקושי בפרידה ממקום מוכר, מבחינה התפתחותית הוא מתרחש בתחילת תקופת ההתבגרות, שכוללת גם היא שינויים שיש להתמודד עמם. איך אפשר לתמוך במתבגרים ולסייע להם להפוך לבוגרים עצמאיים?

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

 

המעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים מעורר אצל ההורים וילדיהם שאלות, התלבטויות ולחץ, וחלק מההורים בוחרים ללבן את הסוגיות במסגרת הדרכת הורים. למרות שהמעבר מהיסודי לחטיבה הוא מעבר נורמטיבי, כלומר צפוי מראש ומתרחש בעתו בקרב בני אותו גיל, מראה הניסיון שהמעבר הזה מלחיץ. למעשה, המעבר מלחיץ לא פחות מאשר המעבר מהגן לכיתה א', אם כי נותנים עליו פחות את הדעת.

 

פרידה ממקום מוכר

 

במסגרת הדרכת ההורים מעלים לעתים קרובות ההורים חששות מהמעבר, עקב שיחזור לא-מודע של חוויות בשלב הזה אצלם עצמם. להורים רבים זכורה החוויה הטעונה של המעבר ממקום חמים ומוכר למסגרת מלחיצה יותר:

 

"היסודי הוא חממה", אומרת ציפי בפגישתנו (כל השמות בדויים). "היחס לניר היה אישי, ורוב המורות גילו כלפיו סבלנות. המעבר לחטיבה מפחיד אותי, ובמקום לעודד אותו אני מעבירה לו את תחושות החרדה שלי. לי עצמי היה משבר במעבר לחטיבה, ומתלמידה טובה הפכתי לבינונית וחוויתי כשלונות. הפכתי לביישנית ומסוגרת יותר..."

 

במהלך הפגישה שידרתי לציפי ובעלה, אריאל, את המסר, שהתחושות שלהם טבעיות, כי המסגרת בחטיבה היא שונה: הכיתות גדולות וצפופות יותר, תוכנית הלימודים דחוסה יותר, ובמקום מורה "מרכזי" אחד, נגיד ומוכר ישנם מורים רבים. מהילדים נדרשת הסתגלות למציאות חדשה, עם נורמות וחוקים חדשים. כדי להשתלב במסגרת החדשה נדרשות גמישות, עמידות ותמיכה הורית. הילדים צריכים להתארגן מחדש, כדי להשתלב במסגרת החדשה ולהתמודד עם בעיות חדשות. הפרידה היא מהמקום המוכר והבטוח, וכן מחברים ותיקים. גם אם בית הספר היסודי לא היה "גן עדן עלי אדמות", עדיין זו פרידה ממקום, אנשים וחברים.

 

המעבר לגיל ההתבגרות

 

בנוסף לכך, המעבר לחטיבת הביניים הוא מעבר משלב החביון לשלב ההתבגרות (שכבר החל על-פי-רוב בשנה-שנתיים האחרונות ביסודי). זהו מעבר משמעותי בו מתרחשים אצל הילדים בתחילת ההתבגרות שלהם שינויים פיזיולוגיים ורגשיים.

 

מבחינה פיזיולוגית מופיעים שינויים הורמונאליים, שגורמים למתח מיני, התעסקות בדימוי הגוף ושאלות בנוגע לזהות המינית. אצל הבנים הפחות מפותחים מבחינה פיזית נוצרות לעתים מבוכה ובושה.

 

מבחינה חברתית גובר המשקל של "קבוצת השווים" על חשבון המשקל של "דעת ההורים".

 

"הילד הביתי שלי הפך לבן-אדם חדש", אומרת לילי. "אני מרגישה שיש לנו פחות יכולת להשפיע עליו. אם חגי או עמית [חבריו] יגידו לו שכדאי לעשות משהו, הוא יקשיב להם יותר מאשר לנו. אנחנו מבולבלים ולא יודעים מה המקום שלנו עכשיו בחייו..."

 

הדילמה בין תלות לעצמאות

 

במהלך ההדרכה עלו הקונפליקטים בין הצורך ההורי להחזיק והצורך לשחרר, הקונפליקט בין התלות לעצמאות. "איך אפשר להיות הורים משמעותיים ותומכים וגם לאפשר מספיק אוטונומיה", כפי שהצגתי את הדילמה בפניהם. זו אחת השאלות המרכזיות שבגיל ההתבגרות המתבגר והוריו מתמודדים איתה: איך אפשר למצוא את האיזון בין האוטונומיה והתלות? מצד אחד, לאפשר למתבגר לגבש את "האני" שלו, ליצור ניפרדות (ספרציה) מהוריו, ומצד שני לתמוך בו ולתת לו הרגשה שהוא לא בודד וזוכה לקבלה ולתמיכה בעת הצורך. לא קל למצוא את האיזון הזה, וחלק מההורים בוחרים להיעזר במסגרת של הדרכת הורים כדי להתמודד בהצלחה עם הקונפליקטים האלה. שיווי המשקל שנדרש הוא בין הקשבה לבין הימנעות מ"חפירה", בין מעורבות מעניקת ביטחון לבין התערבות מעיקה, בין קשר טוב לבין סבך רגשי שלא מאפשר להשתחרר.

 

שאלה נוספת שמעסיקה הורים רבים בשלב העלייה לחטיבת הביניים היא: איך אוכל לסמוך על הילד שלי.

 

"אני חוששת שעומר ייגרר אחרי הבנים הדומיננטיים יותר, שיש להם השפעה עליו", אומרת רותי. "ואני פוחד שכדי להיראות "אחד מהחבר'ה" ייגרר לעישון, שתייה ואלימות", אומר בעלה, איציק, "כמו שקרה לי כשהייתי בחטיבה. לא היתה לי יכולת לעמוד מול הבנים החזקים יותר, ועשיתי שטויות כדי להיות מקובל. עומר הוא חסר כישורים חברתיים, יש לו רק חבר אחד שילמד מעתה בכיתה אחרת כך שהוא יהיה לבד..."

 

החשש של רותי ואיציק הוא מאוד לגיטימי. הם תופסים את עומר כנער שלמרות היותו תלמיד מצוין הוא דחוי, והם פוחדים שיהיה חשוף להשפעות שליליות. במהלך ההדרכה הסתבר שרותי גוננה עליו מאוד, והמסר היה שתאפשר לו להתמודד יותר באופן עצמאי, תגן עליו פחות ותחזק אותו על-ידי מסרים שהיא סומכת עליו. איציק, שהיה שולי במעורבות שלו במשפחה, לקח על עצמו תפקיד אקטיבי ומשמעותי יותר. מ"הכספומט" של הבית הפך להיות נוכח יותר. הנוכחות הרבה יותר של האב הפכה את עומר לדעתן ותקיף יותר, והיציאה ממשבצת "האם המגוננת מדי" איפשרה לעומר להיות אוטונומי ובוגר יותר.

 

במקום התערבות חודרנית ומסבכת מומלץ לספק תמיכה שיש בה כבוד, חוסר שיפוטיות, נוכחות הורית אמיתית ותחושת אכפתיות. הילד צריך לדעת בשלב המעבר מהיסודי לחטיבה, שההורה לא "נכנס לו לווריד", אבל קיים באמת עברו, מתעניין אבל לא חוקר:

 

"אני סומך עליך, אתה אחראי ויכול להסתדר, אבל אשמח להיות שותף לחוויות, לקשיים ולהתלבטויות, ולהיות שם בשבילך".

 

רעיונות אחדים להורים:

  • קבלו את השינויים אצל הבן/הבת המתבגר שלכם.
  • התאימו את דפוסי ההורות שלכם בהתאם לשינויים האלה.
  • השלימו עם הידיעה שכמתבגר החברים שלו חשובים לא פחות מכם, אבל שהנוכחות שלכם בכל זאת חשובה לו.
  • היו מעורבים אבל לא מתערבים.

אם למרות הנסיונות לעזור לילד המתבגר שלכם, בשלב בו הוא עובר מהיסודי לחטיבת הביניים אתם נתקלים בקשיים, אל תהססו לפנות להדרכת הורים.

להגיד לילד שמתגרשים

להגיד לילד שמתגרשים

תהליך הגירושין, וגם התקופה שאחריו, הם מורכבים גם לבני-הזוג וגם לילדיהם. מומלץ שההורים יפרידו בין המעגל הזוגי למעגל ההורי שלהם ויפעלו באופן מתואם כהורים. מה להגיד לילדים? מהן התגובות הצפויות? על כך במאמר הזה.

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

האתגר הגדול בעיניי כמטפלת זוגית ומשפחתית הוא לעזור בעת הגירושין להורים להפריד בין המעגל הזוגי למעגל ההורי שלהם. גם אם הכעסים והטינה קיימים, וההורים עדיין לא השלימו עם הגירושין, אני מנסה לייעץ להורים לפעול באופן מתואם כהורים. זאת, למרות ההסתייגויות והחששות של חלק מההורים, שטוענים: "אם לא הצלחנו להיות מתואמים עד כה, מה הסיכוי שנצליח בזה עכשיו?"

זהו האתגר בגירושין!

אילו מסרים תעבירו לילד בעת גירושין?

המסר החשוב ביותר הינו:

  • · שנינו אוהבים אותך, דואגים לך ונמשיך לדאוג לך גם בעתיד.

 השפה בה מנוסח המסר שונה, כמובן, בהתאם לגיל ולרמת ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילד.

מסרים נוספים שמומלץ לכלול בשיחה עם הילד במהלך הגירושין הם:

·         אבא ואמא לא מסתדרים, ואחרי הרבה שיחות ומחשבה החלטנו להיפרד.

·         ההחלטה להיפרד משותפת לאבא ואמא.

·         אתה (כילד) לא אחראי או אשם בהחלטה, והיא באופן מוחלט ההחלטה שלנו.

·         אין לדיעה או לתחושה שלך בנוגע לגירושין השפעה על ההחלטה שלנו, והיא תלויה בנו כמבוגרים.

·         בעקבות הגירושין עומדת מסגרת החיים להשתנות ונחיה בשני בתים – בית של אבא ובית של אמא. נשתדל לעצב את הבתים כך שתרגיש נוח, ובכל בית יהיו לך ספרים, משחקים, בגדים וכל מה שדרוש לך.

·         בבית של אבא תהיה יומיים בשבוע ובבית של אמא ארבעה ימים בשבוע (לדוגמא). בסופי שבוע תהיה לסירוגין פעם אצל אבא ופעם אצל אמא.

·         מדי פעם ישתנו הימים, אבל באופן בסיסי יהיו ימים קבועים.

·         אנחנו נפרדים אמנם כבני-זוג, אבל ממשיכים לתפקד כהורים תוך שיתוף פעולה בינינו. נמשיך להיות בקשר שוטף בינינו כהורים שלך בנוגע למסגרת (הגן, בית-הספר וכו'), החברים, הפעילויות המיוחדות, החוגים וכל השאר. בכל בעיה שתהיה, נשתף כהורים זה את זו, נתייעץ ונתמוך בך ביחד.

·         כאשר אתה אצל אבא תוכל להתקשר לאמא ולהיפך, כדי לשתף ולספר מה עבר עליך. 

כדי שההורים יעבירו את המסרים באופן אותנטי ולא טכני, סתמי וחיצוני, כמובן שהכרחי להאמין ששיתוף פעולה כזה אפשרי. בהדרכת ההורים אני מדגישה שההסברים, "משכנעים" ו"נכונים" ככל שיהיו, אינם קלים לעיכול. הילד עובר רעידת אדמה ואנו נעשה את המקסימום כדי למזער את הזעזוע. בכל מקרה, הציפיה שהילד יקבל מיידית את המסרים וישלים איתם אינה מציאותית. טבעי שיהיה בתחילה בהלם, ואחר כך יכעס, יתאכזב וירגיש כאב. חשוב, משום כך, לחזור שוב ושוב על המסרים בסבלנות וברגישות, עד שיחלחלו ויופנמו בהדרגה על-ידי הילד בתהליך הגירושין.

החשוב מכל הוא להקשיב שוב ושוב לקולותיו של הילד, לתחושותיו ולתגובותיו, ולקחת בחשבון שתהליך הגירושין, וגם התקופה שאחריו, הם מורכבים גם למבוגרים וגם לילד.

טיפול זוגי לבני זוג בתהליך גירושין

טיפול זוגי לבני זוג בתהליך גירושין

טיפול זוגי מסתיים לעתים בגירושין. הגירושין הם משבר המלווה בכאב, אכזבה ותחושת כישלון. כאשר ישנם ילדים משותפים, ההשלכות על גידולם כילדי-גירושין מורכבות. למרות זאת, עולה באופן תלול שיעור הגירושין בחברה המודרנית. מהן הסיבות לגירושין?

ברוב המקרים, פנייה לטיפול זוגי מגיעה מתוך תקווה להישאר בקשר הזוגי. אולם בחלק מהמקרים, בטיפול הזוגי מגיעים בני הזוג להבנה שהקשר אינו בר תיקון, והוא מסתיים בגירושין. הגירושין הם משבר המלווה בכאב, אכזבה ותחושת כישלון, גם אם אי-ההתאמה בין בני-הזוג בולטת. טיפול זוגי במהלך תקופת הפרדה והגירושין, יכול להביא לעיבוד החוויות, ושימור יחסים תקינים ובריאים, בעיקר כאשר לבני הזוג ילדים משותפים.

"למרות שבמשך שש-שבע שנים התלבטתי אם הגירושין הכרחיים, ברור לי היום שהם בלתי נמנעים", אומרת שרית (כל השמות בדויים) בטיפול זוגי אליו הגיעה עם צביקה, בעלה ב-19 השנים האחרונות. הם הגיעו לטיפול זוגי בתקווה לשקם את יחסייהם אולם מהר מאוד הבינו שהם מחפשים דברים שונים וכי הפגיעה בקשר הזוגי שנבעה מהזנחתו במשך העשור האחרון, אינה ברת תיקון. בטיפול חשפה שרית את תחושותיה: "יש לי תחושת כישלון מכיוון שהבחירה שעשיתי בתחום הזוגי התבררה כשגויה, וזאת הבחירה החשובה ביותר בחיי, יחד עם זאת אני מאושרת שאני וצביקה יכולים להתגרש כידידים במיוחד למען נועה" (ביתם בת ה15). "אני חושבת שהתהליך שאנחנו עוברים כאן ביחד, אולי לא יכול להפוך אותנו לבני זוג מתאימים, אבל בהחלט יצר אצלנו את היכולת לתפקד כפרטנרים טובים בגידולה של נועה גם בהמשך".

כאשר ישנם ילדים משותפים, גירושין הם דבר מורכב ומשפיעים על גידולם. יחד עם זאת, עולה באופן תלול שיעור הגירושין בחברה המודרנית, והלגיטימציה שניתנת לגירושין מתרחבת ומאפשרת יותר חופש לבחור באופציה הזו.

מהן הסיבות לגירושין?

גירושין מתרחשים עקב תקשורת זוגית לקויה, אלימות, שחיקה, שעמום ושיגרה של בני-הזוג. על כך נוספת התמודדות עם טיפולי הפריה, כאחד האתגרים שבני-זוג רבים אינם מצליחים לעמוד בהם, אם אינם זוכים לתמיכה מספקת. אתגר נוסף שיוצר שינוי באופי הזוגיות, ולעתים גם לפרידה ולגירושין, הוא ההורות. על כך נוסף האובדן של התשוקה, הרומנטיקה והמשיכה המינית. בעיות נוספות שלעתים בני-הזוג לא מצליחים להתגבר עליהן הן יחסים בעיתיים עם משפחות המוצא, הטרגדיה של אובדן ילד וכן אי-ביטחון תעסוקתי ובעיות כלכליות.

מהי הסיבה כבדת המשקל ביותר?

מבין כל הסיבות מתארים בני-זוג בקליניקה לא את המרירות והקונפליקטים, אלא את "השקט הרצחני" כאויב המשמעותי ביותר וכסיבה העיקרית לגירושין. השחיקה והשיגרה, אובדן התשוקה, חוסר העניין של האחד בעולמו של האחר עד כדי "מוות" של הנישואין, מביאים לעתים לנקודת אל-חזור בה נסיונות ההחייאה אינם מצליחים ובני-הזוג מחליטים להתגרש.

האם תמיד השגרה, השעמום והשחיקה גורמים לגירושין?

לא בהכרח מסתיימת בגירושין מערכת יחסים בה השיגרה מכרסמת בזוגיות. ישנם בני-זוג שממשיכים לחיות במקביל באותו בית, תחת אותה קורת גג, מטעמי נוחות, חיסכון וחרדה מהבלתי-נודע. ישנם בני-זוג שממשיכים לחיות עד סוף הדרך ללא רומנטיקה, אינטימיות וסקס. לעתים ההרגל, המחויבות והערך של "הקרבה לטובת המשפחה" מכריעים את הכף.

אולם יותר ויותר בני-זוג חושפים בקליניקה את חוסר הנכונות להמשיך לחיות באופן כזה ובוחרים להתגרש. הטיפול הזוגי ביעל וכפיר, ממחיש את השעמום וההתרוקנות כסיבה מרכזית לגירושין: הנישואין נחוו כמוות, והגירושין נתפסו כצעד בלתי נמנע.

במהלך הטיפול הבינו יעל וכפיר כי עליהם להיפרד זה מזו. "כפיר העניק לי ביטחון ויציבות", אומרת יעל. "התחושה הזו ענתה על צורך עמוק מאוד אצלי, ועזרה לי לבנות את עצמי. הייתי כמהה לתחושת ביטחון, כי הנישואין של הוריי היו בלתי-יציבים, ונוצרה אצלי חרדת נטישה עמוקה. יחד עם זאת, הפך השעמום, בסופו של דבר, את הזוגיות לתפלה. נוצר חלל ריק, שניסיתי למלא אותו בקריאה ולימודים, אבל זה לא הספיק לי. ואז מצאתי רומן סוער, שהחזיר אותי לחיים. הבגידה נחשפה וכפיר לא היה מוכן להמשיך לחיות ביחד. אבל הסיבה לגירושין היא לדעתי, השעמום. הבגידה נבעה מהשעמום הזה, ומילאה את הואקום שנוצר".

בספרו המרתק של סטיבן מיטשל (2009), "האם יכולה אהבה להתמיד?", מוצג הפרדוקס המובנה בין הצורך של בני-הזוג בשגרה לבין הצורך בשינוי ובחידוש; בין המוכר והביתי לבין הבלתי-מוכר; בין הבטוח לבין ההרפתקני. לכל אחד מאיתנו, מסביר מיטשל, ישנו צורך למקם את עצמו באמצעות "הבית": המקום ממנו באתי, המקום אליו אני משתייך ואתגעגע אליו. יחד עם זאת, קיים הצורך לצאת מאיזור הנוחות, להתנסות באתגרים, לצאת למסעות ולחפש את החדש.

בטיפול ביעל וכפיר עלה בחוזקה, בעיקר מצד יעל,  הקונפליקט שבין הצורך  במוכר והבטוח לסוער והמאתגר. הטיפול הזוגי הוביל להבנה שההחלטה הנכונה מבחינתה היא להשתחרר מהשחוק והבטוח ולבחור בגירושין. הבגידה היתה מבחינתה "כרטיס היציאה" מהמסגרת היציבה אך המגבילה. אילו התנסו יעל וכפיר בטיפול זוגי בשלב מוקדם יותר ביחסיהם,  לפני שהזוגיות שלהם התדרדרה לנקודת האל-חזור, יתכן שאפשר היה לסייע להם להחזיר את התשוקה והרומנטיקה לחייהם. יתכן שיעל היתה יכולה להנות משני העולמות- הסוער והמוכר, ולספק לכפיר תחושת ביטחון ונאמנות לה היה זקוק כל כך.

בחלק גדול מהמקרים, טיפול זוגי אליו פנים בשלב מוקדם, יכול לאפשר הכירות מעמיקה וכנה עם צרכי כל אחד מבני הזוג, ותקשורת פתוחה שמאפשרת לעבוד על הקשר ולשמרו. 

ביבליוגרפיה:

 מיטשל, ס. א. (2009). האם יכולה אהבה להתמיד? ישראל: תולעת ספרים.

גירושין באמצע החיים

גירושין באמצע החיים

חלק ניכר מבני-הזוג המגיעים לטיפול זוגי בסביבות גיל 50 בא בעקבות החלטה להתגרש והרצון לעבור את הגירושין באופן טוב ככל האפשר. מה מניע בני-זוג להתגרש דווקא בשלב זה בחייהם?

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

חלק ניכר מבני-הזוג מגיעים באמצע החיים - סביב גיל חמישים - לטיפול זוגי כדי לעבור את תהליך הגירושין באופן טוב ככל האפשר. גירושין אלה הם כאשר הילדים הם מתבגרים או בוגרים בני 18 ומעלה, שעזבו כולם או חלקם את הבית או נמצאים בתהליך של עזיבת הבית. תוחלת החיים המתארכת והלגיטימציה לשינויים בשלב אמצע החיים מעלים את שיעור בני-הזוג המתגרשים בשלב זה בחייהם.

מה מניע בני-זוג להתגרש דווקא בשלב אמצע החיים?

1. המתנה שהילדים יגדלו

זוגות שמתגרשים באמצע החיים חיכו לעתים קרובות שילדיהם יגדלו, כדי שהם ייפגעו פחות מכפי שנפגעים ילדים קטנים, וכדי שיהיה בשלב שבו כבר ייצרו לעצמם את מעגל החיים האוטונומי יחסית שלהם, הנפרד מההורים.

"שני והילה (כל השמות בדויים) כבר בוגרות, והן מספיק בשלות כדי להתמודד עם הגירושין שבחרנו לערוך בשלב הנוכחי.  שני בצבא והילה כבר סיימה את השירות הצבאי ולומדת באוניברסיטה", מסבירים עינת ואבי, בני החמישים.

"שנינו דואגים לבנות, ושקלנו בעבר את האפשרות להיפרד פעמים אחדות", אומרת עינת, "האחריות ההורית תמיד היתה השיקול המרכזי שהוביל אותנו".

לעתים הזוגיות נוראית, עקב תקשורת גרועה או מצומצמת, אלימות, סקס גרוע, חוסר כבוד בסיסי זה כלפי זו, בגידות של אחד מבני-הזוג או שניהם ותחושה ש"הזוגיות מתה". למרות הכל, עושים בני-הזוג מאמצים כדי לא להתגרש, למרות שאין טעם בחיים המשותפים, מתוך אמונה או תפיסה או מיתוס שהילדים ייפגעו אם יתגרשו.

"במבט לאחור", אומרת רויטל, "תקענו את עצמנו בזוגיות בלתי נסבלת. היה ברור שליאור ואני כבר לא זוג. ידעתי על הרומנים שניהל מהצד, וגם לי היה רומן משמעותי. בדיעבד זאת היתה שטות לחכות עד שהבנות יגדלו. הן ספגו את הברוגזים, השתיקות הרועמות שלנו, הכעסים הבלתי-פוסקים שלנו, והיה טוב יותר אילו היינו משחררים ומתגרשים כבר לפני עשר שנים".

השיקול של טובת הילדים מתגלה כשיקול שגוי, כי המודל לזוגיות שהילדים קיבלו הוא גרוע. האווירה היתה טעונה ועכורה, והבעיות לא נפתרו, אלא אף החריפו עם השנים. בסופו של דבר רויטל הרגישה שבשלב אמצע החיים כבר קשה לה יותר לבנות זוגיות חדשה.

"סתם התעקשנו", אומר ליאור, "לפעמים צריכים להיות מציאותיים, לדעת מה אפשר לתקן ומה לא, לשחרר ולהרפות ולא להיאחז בכוח".

2. ההורות הסתירה את הבעיות בזוגיות

סיבה נוספת לגירושין באמצע החיים היא, שההתעסקות המשותפת בהורות מיסכה את הבעיות והסיטה את המוקד מהבעיות בזוגיות. גם אם לא היתה הכחשה או הדחקה טוטאלית, עדיין היה גידול הילדים חלק חשוב מהאנרגיות הנפשיות והפיזיות שהושקעו. לעתים היתה גם אשליה, שלאחר שהקן מתרוקן יהיו יותר כוחות לזוגיות.

"תלמה ניחמה אותי בכל פעם", אומר דודי, "שכאשר אסף ושרית יצאו מהבית נוכל סוף סוף להתפנות לעצמנו. אבל הסתבר שבמשך השנים לא השקענו מספיק בזוגיות. אנחנו הורים טובים אבל הזוגיות לא תוחזקה והלכנו והתרחקנו זו מזו...".

גם לדעת תלמה, הילדים היו הדבק שליכד ביניהם, ובמשך הזמן אבדו התשוקה, האינטימיות, הרומנטיקה והתקשורת היפה שאפיינו את הקשר בשנים הראשונות.

אפשרות כלכלית

המצב הכלכלי בשלב של אמצע החיים בדרך-כלל טוב יותר, והיכולת למכור את הבית ולרכוש שתי דירות סבירה יותר. החסכונות שהצטברו והסרת הדאגה הכלכלית לרווחת הילדים מאפשרים הרבה פעמים לזוג לממש את הפנטזיה להיפרד, שהיתה קיימת גם במשך שנים לפני כן.

שלב של חשבון נפש

בשלב אמצע החיים נעשה חשבון נפש פסיכולוגי של אחד מבני-הזוג: מה הספקתי עד כה בחיי? איפה הייתי תקוע? מה בזוגיות תקע אותי? מהם השינויים שהייתי רוצה לעבור מבחינה מקצועית/תעסוקתית או מבחינת הכיוון בחיים, מקום המגורים, המעגלים החברתיים או מבחינות אחרות. לעתים מוביל חשבון הנפש למסקנה שהגירושין הם צעד בלתי נמנע ועם כל הכאב שבאובדן עשויות להיפתח דרכים חדשות בעתיד.

חוויה שאופיינית להרבה אנשים בשלב אמצע החיים היא של הזמן שאוזל.

"הרכבת טסה", אומר אהרון בטיפול זוגי בו הוא מסביר את ההחלטה בנוגע לגירושין. "מתי אעשה את השינוי אם לא עכשיו, כשאני בן חמישים, ושלושת הילדים שלנו כבר בוגרים. אני פוחד לאחר את הרכבת..."

 הסיבות לגירושין בשלב אמצע החיים קשורות, אפוא, לתחושה ש"אם לא עכשיו, אימתי?" 

הצורך בשינוי בשלב הזה, הצורך למצוא משמעות חדשה לפני שמאוחר מדי, הצורך להשתחרר מהאזיקים שכבלו בנישואין גרועים, כל הצרכים הללו דוחפים רבים לגירושין דווקא בשלב החיים הזה.

גירושין בספרי ילדים

גירושין בספרי ילדים

בתהליך הגירושין נחשפים הילדים למריבות וויכוחים בין ההורים ומרגישים כאב, כעס, בושה, רגשי אשם וקונפליקטים פנימיים עקב נאמנות כפולה. אחת הדרכים היעילות להתמודד עם הקשיים היא להיעזר בספרי ילדים שנועדו לילדי הגן ועוסקים בגירושין. כאן תמצאו רשימת ספרים מומלצים

הורים רבים מגיעים אליי להדרכת הורים בתהליך הגירושין, כדי לרכוש כלים שיעזרו לילדיהם להתגבר על משבר הפרידה של ההורים.

בתהליך הגירושין נחשפים הילדים למריבות וויכוחים בין ההורים ומרגישים כאב, כעס, בושה, רגשי אשם וקונפליקטים פנימיים עקב נאמנות כפולה.

אחת הדרכים היעילות להתמודד עם הקשיים היא להיעזר בספרי ילדים שנועדו לילדי הגן ועוסקים בגירושין.

הניסיון מראה, שהקריאה והדיון בספרים האלה עוזרים לעבד את הרגשות ולהביע אותם. אני ממליצה על ספרות יפה, בה נוצרת הזדהות של הילד עם גיבור הסיפור, עולות שאלות שנדונות בשפה בהירה ומובנת, ונדונות "בגובה העיניים" של הילד ללא הטפה, התנשאות או עודף דידקטיות. בעזרת הספרים האלה אפשר לפתח דיונים במשפחה באופן טבעי יותר. בעזרתם מאמץ הילד דפוסי התנהגות יעילים, כדי להתמודד עם המשבר, להתגבר על הקשיים ולהסתגל למציאות החדשה.

מתוך שפע הספרים העוסקים בגירושין ונועדו לילדים בחרתי באחדים עליהם אני ממליצה:

1. אבא גר בקומה אחרת (גילאי 3-7)

מחבר: בועז זק

הספר כתוב בגוף ראשון, מזווית הראיה של ילדה, שחווה בושה עקב גירושי הוריה ומסתירה את הסוד מחבריה. בתחילה מנסה הילדה לשכנע את אביה לא לעזוב את הבית, אבל אחרי תהליך מסוים היא משלימה בהדרגה עם הפרידה:

"כי הוא אבא שלי, וכך הוא יישאר לעד,

וכך הוא תמיד ישאר,

גם אם הוא במקום אחר,

אפשר לאמר שזכיתי בשני בתים"

2. שני בתים לשני (גילאי 3-6)

מחברת: ענת יגיל

שני עדה למריבות של הוריה, מזדהה עם הכאב של אמה ומרגישה רגשי אשם. נקודת המפנה בתהליך היא "המפגש המשפחתי החשוב", בו נמסרת ההודעה הגורלית על הפרידה. שני שואלת שאלות רבות על המריבות, הסיכוי שיחזרו לחיות ביחד ועם מי תגור. כמו ב"אבא גר בקומה אחרת", גם הספר הזה מסתיים במסר שלשני יש עכשיו שני בתים...

3. כל אחד והמשפחה שלו (גילאי 3-8)

מחברים: יהודה אטלס ויעל משעלי

בספרם המחורז והנפלא של אטלס ומשעלי מתואר באופן בלתי שיפוטי מגוון רחב של משפחות, והמסר הוא: אין משפחה אחת "נורמלית" של אבא, אמא, שני ילדים וכלב. ישנן משפחה חד הורית, משפחה מאמצת, ומשפחה שיש בה שתי אמהות או שני אבות. המסר הנוסף בנוגע למשפחה החד-הורית הוא שטוב יותר להתגרש מאשר לחיות במשפחה "שלמה" עם הרבה מריבות. ובנוסף לכך:

"כל משפחה היא אחרת ומיוחדת", ו"אם כולם היו דומים לכולם, כמה משעמם כבר היה בעולם..."

4. אבא ואמא של טל נפרדים (גילאי 3-6)

מחברת: שולה מודן

הספר עוסק בתהליך הרגשי שעובר על טל: הכאב, החששות ורגשי האשם, עד לשלב ההשלמה.

5. נמרוד גם וגם (גילאי 3-6)

מחבר: איציק יושע

לנמרוד שני בתים נפרדים – אחד של אבא והשני של אמא. כמעט הכל כפול (המיטות, הדובי, ועוד) פרט לסוס העץ אצל אמא והכלב אצל אבא. לחבר שמקנא בו אומר נמרוד שלשניהם יש דבר משותף: אבא ואמא שאוהבים אותם. בסופו של דבר זהו המסר החשוב ביותר שההורים רוצים להעביר לילד!

6. "בית עם אמא, בית עם אבא" (גילאי 3-6)

מחבר: רונן פרידמן

גם בספר של פרידמן חוזר הנושא של החיים במקביל בשני בתים. כמו בשאר הספרים, גם כאן המסרים אינם שיפוטיים בנוגע לבחירה להתגרש ולסגנון החיים בכל אחד מהבתים.

7. לא לגרש את נני (גילאי 3-8)

מחברת: נורית זרחי

הספר המורכב והמעמיק של נורית זרחי מתאר ברגישות את הקשיים של דורי לקבל את אביה החורג. נני הכלבה שלה היא מקור הנחמה שלה, ודורי בורחת איתה. ברגע האמת, כשהכלבה נדרסת, עומד אביה החורג לצדה, מטפל במסירות בכלבה ורוכש את אמון הילדה.

הספר עוסק בנאמנות הכפולה של הילדה, בקושי לקבל את האדם הזר לחייה כאב חורג, בצורך להעמיד במבחן את הוריה ובקושי להשלים עם הגירושין. המסר הינו שלמרות הקשיים ישנו סיכוי להתגבר על חוסר האמון, אם האב החורג מגלה אכפתיות אמיתית כלפי הילדה.

8. מה קרה לאבא ואמא (גילאי 4-8)

מחברת: רחל הרץ לזרוביץ'

בספר מתואר תהליך הגירושין בשלבים המוכרים שלו: ראשית, הקונפליקטים בין ההורים. שנית, הפרידה, כאשר האב עוזב את הבית ויפית (הילדה) מאמינה שיחזור. ולבסוף – שלב ההתמודדות וההסתגלות למצב החדש: לבית החדש של אביה ול"סידור" של המשמורת. בתחילה מתנגדת יפית לשינוי, כועסת על האב שעזב ומסרבת להגיע אליו. בהמשך היא משלימה עם הפרידה, ומרגישה שטוב לה בכל אחד משני הבתים.

9. לנגה ולדורי יש שני בתים (גילאי 3-6)

מחבר: גילי גולן

גילגולון מספר על נגה ודורי – אחים שיש להם שני בתים. כיף לילדים שיש להם מהכל "כפל כפליים": חדרי שינה, מקלחות ואהבה פי שניים"...

המסר העיקרי הוא שלא משנה אם ההורים חיים ביחד או לחוד, אלא שההורים אוהבים את הילדים.

רשימת הספרים:

  1. זק, ב. (1996). אבא גר בקומה אחרת. ישראל: הוצאת כנרת.
  2. יגיל, ע. (2010). שני בתים לשני. ישראל. הוצאת ענת יגיל.
  3. אטלס, י. ומשאלי, י. (2006). כל אחד והמשפחה שלו. תל אביב: הוצאת ראשית.
  4. מודן, ש. (1991). אבא ואמא של טל נפרדים. תל אביב: הוצאת מודן.
  5. יושע, א. (2002). נמרוד גם וגם. תל אביב: הוצאת עם עובד.
  6. פרידמן, ר. (2005) בית עם אמא, בית עם אבא. תל אביב: הוצאת שניים
  7. זרחי, נ. (1979). לא לגרש את נני. תל אביב: הוצאת מודן.
  8. הרץ לזרוביץ', ר. (1979). מה קרה לאבא ולאמא. תל אביב: ספריית פועלים.
  9. גולן, ג. (2012). לנגה ולדורי יש שני בתים. ישראל: חממה ספרותית.

טיפול בתהליכי הפרייה

טיפול בתהליכי הפרייה

קבוצת תמיכה לנשים בטיפולי פוריות מהווה מקום בטוח בו יכולות הנשים לבטא בקול רם את החששות, הכאב והאכזבות בזמן הטיפולים. המנחה מעניקה מהידע המקצועי, מחדדת תובנות ומסייעת לנשים לעבד את חוויותיהן.

קבוצת תמיכה לנשים בטיפולי פיריון

קבוצת תמיכה לנשים בעת טיפולי פריון כוללת מנחה מקצועית ונשים אחדות (שש עד עשר), שמהוות קבוצה קטנה ואינטימית. הנשים בקבוצה בוחרות לעבור את התהליך הקשה והמאתגר עם "אחיות לצרה" ובליווי שלי כמנחה שמומחית בטיפול זוגי ומשפחתי, בהנחיית קבוצות ובליווי של זוגות ויחידים בתהליך של טיפולי הפריה.

הקבוצה מעניקה תחושת השתייכות ל"אחיות לצרה":

"לכולנו בעיה דומה", אומרת אביבה (כל השמות במאמר בדויים), "ולכן קל לי לדבר בקבוצה. בתהליך שאנו עוברות, כל אחת כאן הפכה לנפש תאומה שלי".

לתחושת האחאות מתייחסת גם גילי, שמשתפת אותי ואת חברותיה לקבוצה:

"עבורי תהליך הטיפולים הוא מסע, שמפגיש אותי עם קשיים רגשיים עצומים, מעבר לקשיים הפיזיים והכלכליים. אני זקוקה לתמיכה של האחיות בקבוצה כדי לשרוד ולהתגבר".

נושא נוסף שחוזר ועולה בקבוצת הנשים קשור להשוואה בין ההתמודדות כנשים וההתמודדות של הגברים/בני-הזוג, וכן לשפה המשותפת בין הנשים:

"מומי חושב שמסע האלונקות שעבר בצבא היה שיא כל השיאים מבחינת הקושי. כיום, כשאני מתמודדת עם האתגרים שבטיפולי פריון, נראה לי שאין לו מושג מהם הקשיים הרגשיים שאני צריכה לצלוח במשך חמש השנים של הגיהנום הזה...", אומרת חגית בדמעות.

"אני מבינה אותך לחלוטין", מצטרפת אליה באמפתיה שלומית. "גם אסף התמודד עם הרבה קשיים בשנים האחרונות במקום העבודה שלו, ואני לא מנסה להפחית מערכם. מופעל עליו לחץ אטומי בסטרט-אפ שלו. אבל יש משהו בהתמודדות שלי עם טיפולי הפריון של ה-IVF, שנמשכים כבר שנה וחצי, שהוא בעיניי הכי קשה! זו החוויה הקשה ביותר שאני התמודדתי איתה, ואולי קשה יותר מהאתגרים שעומדים בפני אסף".

לעתים מרגישות הנשים בקבוצת התמיכה, כמו חגית, שלומית ואחרות, שהחוויה המשותפת שהן עוברות בעת טיפולי הפריון היא הקשה ביותר, ואפילו בן-זוגן – קשוב ומבין ככל שיהיה – אינו מצליח להבין. הנשים חשות לעתים שהן זקוקות ל"מעגל התמיכה הנשי", כדי להעלות בפתיחות את רגשותיהן, לעבד אותם ולהיות מובנות ומוכלות.

התחושה ש"זר לא יבין זאת" לובשת משמעות כפולה: האחת, החוויה הקשה מנשוא של טיפולי הפריון מובנת רק למי שחווה אותה. השנייה, שהטיפולים נעשים בגוף האישה, והסבל שלה גדול פי כמה מזה של הגבר. הסוגיה הזו נדונה בקבוצה, ומעלה תוך התלבטויות ודעות שונות, שאלות רבות בהנחייתי:

·         האם אפשר להשוות בין הסבל של האישה והגבר?

·         מהי מידת השיתוף הפעולה של בן-הזוג שלך בתהליך שאת עוברת, ואיזה השלכות יש לשיתוף על הזוגיות?

·         אילו השלכות יש לתהליכי ההפריה על הזוגיות מבחינת הקירבה, האינטימיות, הסקס המתוכנן במקום הסקס הספונטני ועוד קשיים שעולים.

·         מהם משאבי התמיכה שלך מבחינת המשפחה, החברות, מקום העבודה שלך?

·         עד כמה את מרגישה שלגיטימי עבורך לבטא בקול רם את החששות והחרדות, הכאב והדיכאון, האכזבות הבלתי-פוסקות, הכעס שלך והבדידות?

בקבוצה בה "כולן בסירה אחת" קל הרבה יותר לתת מקום לקולות האלה, ולזכות באמפתיה, רגישות והבנה מצד "האחיות לצרה". הקבוצה מהווה מיכל משמעותי שנאספות בו כל התחושות המורכבות והטעונות של הנשים בתהליכי טיפולי הפריון. הנשים בקבוצה מתביישות או מרגישות אי-נוחות לדבר בפתיחות על הנושאים האלה בפני גברים.

ההנחיה המקצועית תורמת מאוד לתהליך שנוצר בקבוצה. כמנחה אני מחברת את קטעי הסיפורים ויוצרת מהם סיפורים בעלי משמעות חדשה. כל אחת בקבוצה מראה את החוט היחודי לה, וכמנחה אני עוזרת לטוות מהחוטים רשת של תמיכה לה שותפות כל נשות הקבוצה. אני מאזנת ומווסתת, מובילה ומנווטת את התהליך הקבוצתי. כמו כן, אני ממקדת לנקודות מרכזיות ומשמעותיות, משקפת תכנים וחוויות שעולות, מפרשת ומעניקה מהידע והנסיון שלי כבעלת מקצוע זויות ראייה חדשות ונוספות. בדרך כזו אני מרחיבה את המודעות לגבי הבעיות וההתמודדות איתן, ומעמיקה את התובנות שעולות מחברות הקבוצה. בקבוצת התמיכה לנשים בטיפולי פריון מתרחב מאגר הכלים והטכניקות, הן בעזרת כל אחת מנשות הקבוצה והן בעזרתי, כמנחה מקצועית. ביחד אנחנו כותבות את הסיפור החדש של ההתמודדות כנשים עם בעיות בפריון.

 

טיפול פרטני בעיקבות מחלת בן משפחה קרוב

טיפול פרטני בעיקבות מחלת בן משפחה קרוב

מחלת הסרטן בקרב אחד מבני המשפחה מהווה משבר, שמשנה באופן דרמטי את חייהם של בני המשפחה. הטיפול המשפחתי עוזר להתייחס למציאות הקשה באופן יעיל יותר: להתייחס למחלה כאל אתגר, שמחייב את כל בני המשפחה להתאחד, לתקשר בפתיחות ולהתארגן מחדש כמערכת משפחתית.

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

טיפול פרטני בעיקבות מחלת בן משפחה קרוב

בעת גילוי מחלת הסרטן בקרב אחד מבני המשפחה עשוי להיווצר משבר שיעורר את הצורך בפניה לטיפול פרטני. ההתמודדות עם מחלה של בן או בת זוג, אם, אב, אח או ילד – כמצב לחץ קיצוני ומורכב – מהווה אתגר  בתחום הרגשי, הפיזי והארגוני.

בעקבות מחלת הסרטן נוצרים שינויים רבים במשפחה, למשל בחלוקת התפקידים, בחוקים, בגבולות, בדפוסי התקשורת, באינטראקציות בין בני-המשפחה ובדפוסי החיים. מרגע גילוי המחלה משתנים חיי בני המשפחה גם ברמה הרגשית, ועולה שכיחות התחושות של דיכאון, חרדה ותופעות פוסט-טראומטיות, לא רק אצל החולה אלא גם אצל בני משפחתו.

איך עוזר הטיפול הפרטני באדם שגילה על מחלתו של אדם קרוב,  יכול לעזור להתמודדות עם המחלה?

הטיפול הפרטני מרחיב את מאגר המשאבים, מגביר את החוסן בהתמודדות מול קשיים, ומלמד אסטרטגיות יעילות להתמודדות עם המשבר. אצל בן משפחה שגילה שאדם קרוב לו חולה יתעוררו מצוקה רגשית, בלבול, חוסר אונים וחוסר ודאות בנוגע לעתיד. בנוסף לכך, עשויות להתעורר אצלו בתקופה זו התלבטויות ושאלות רבות.

השאלות מתייחסות לשאלת שיתוף הילדים במחלה, לטיפול בילדים בשלבי התפתחותם השונים, וגם לסוגיית גיוס העזרה של משפחת המוצא, שיוצרת גבולות חדשים (כגון: צורך לערב יותר את החמות, תוך אמביוולטיות של בן או בת-הזוג). עולות שאלות גם בנוגע ליחס הרצוי כלפי החולה. שאלות נוספות מתייחסות לדפוסי תקשורת חדשים שנוצרו או התחזקו עקב המחלה, כגון שמירת סודות והסתרה מאנשים בתוך ומחוץ למשפחה. כמו כן, הטיפול הפרטני יאפשר מקום להתלבטויות בנוגע להתמודדות עם החרדות, הדיכאון והתחושות הקשות האחרות שמופיעות אצל שאר בני המשפחה.

 

 

קשיים במיניות בזמן טיפולי הפריה

קשיים במיניות בזמן טיפולי הפריה

חוסר חשק מיני אצל נשים בטיפולי פוריות

מדוע פוחת החשק המיני אצל נשים בטיפולי הפריה?

בקרב נשים בטיפולי פוריות, ובעיקר של הפריה חוץ גופית (IVF) נפוצות בעיות של חוסר חשק מיני נשים בטיפולי פוריות, סובלות לעיתים קרובות  מדיכאון וחרדות. כמו כן נפגע הדימוי העצמי הגופני שלהן. הרבה פעמים נוצר קישור אוטומטי בין מיניות לביןסבל וכאב. על כך נוספים ריחוק כללי וחוסר אינטימיות בין בני הזוג בעת טיפולי הפוריות. במקרים קיצוניים נוצר אפילו וגיניזמוס משני, כדרך ביטוי של הגוף האומר "אני לא מאפשר חדירת  אבר מין לגוף הסובל מפלישה במהלך טיפולי ה IVF " עקב הפרוצדורה המכנית הקרה והמנוכרת של ה IVF. הוגיניזמוס מבטא את הרתיעה הקיצונית ממגע מיני.

האישה בטיפולי הפוריות סובלת לרוב מהשמנה עקב הטיפולים ההורמונליים, שבמקרים רבים יוצרת חווית דחיה עצמית מהגוף, ובושה מהחשיפה בפני בן הזוג. הגוף נתפס כפגום, ומואשם כבוגד. כאשר האזור של אבר המין מזוהה עם כאב, קשה לאישה לחוש חשק. בעקבותהשינויים בגוף, נוצר לעיתים נתק, והחוויה שמבטאות נשים רבות בטיפול מיני בעת טיפולי פוריות היא "אני לא מכירה את הגוף שלי", "זאת לא אני", ועוד ביטויים שמבטאים דחיה מעצמה ומגופה.

אם האישה העוברת טיפולי הפריה, סבלה בעבר מתחושת חוסר ערך עצמי וחסר ביטחון, יופיעו ביתר שאת בעיקבות הטיפולים וההשלכות שלהם, מחשבות אוטומטיות שליליות כגון: "אני לא שווה כלום" ו"טיפולי הפוריות מראים שאני לא שווה". אם התפיסה המוקדמת שלה את עצמה קשורה ל"חוסר אהבה" שמתבטאת בתחושה שהיא אינה ראויה לאהבה, יופיעו מחשבות שליליות במהלך טיפולי הפוריות, כגון: "ברור שאני דוחה את בן הזוג שלי",  "אני לא נחשקת ולא נאהבת", "ישנו סיכוי טוב שכל הנשים המושכות והמפתות בעבודה שלו נחשקות., ואני לא..."

טיפול מיני בשיטה קוגניטיבית התנהגותית בנשים העוברות טיפולי הפריה

על פי הפסיכותרפיה הקוגניטיבית התנהגותית, CBT, יולידו תפיסות מוקדמות אלו של האישה (אמונות הליבה), המחשבות אוטומטיות שליליות, ואז ייווצרו דיכאון וחרדה. מכאן, יופיע חוסר חשק מיני, שיתבטא בהימנעות ממגע מיני. פעמים רבות מופיעות עקב המצוקה התנהגויות של פיצוי ונחמה רגעית, כגון: אכילת יתר, ובעיקר של מאכלים מתוקים. כמובן שהמעגל הסגור השלילי מוביל להפחתה הולכת וגוברת של יחסי המין והאינטימיות בקרבבני הזוג.

מה תורם הטיפול המיני,  לנשים בטיפולי פוריות שסובלות מחוסר חשק מיני?

הפסיכותרפיה הקוגניטיבית התנהגותית יעילה מאוד לשבירת המעגלים הסגורים השליליים, שמניעים את חוסר החשק המיניבעת טיפולי הפוריות. נוצרים שינויים בעזרת הטיפול בתפיסה. מופחתות בהדרגה המחשבות האוטומטיות השליליות, הנובעות מאמונות הליבה "אני חסרת ערך" ו"לא אהובה". באמצעות שיטות וטכניקות רבגוניות של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מאותגרות התפיסות האלה.מניסיוני כמטפלת, השינויים הנוצרים בזכות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי המיני הינם משמעותיים. כמו כן אני משלבת בטיפול המיני בנשים שסובלות מחוסר חשק מיני במהלך טיפולי הפוריות שיטות נוספות: קשיבות של האישה לגופה (מיינדפולנס), דמיון מודרך, ייעוץ והסבר, טיפול זוגי המלווה את בני הזוג במהלך טיפולי פוריות, קבוצת תמיכה לזוגות במהלך טיפולי פוריות, ולימוד ותרגול טכניקות להגברת החשק המיני של האישה בעת טיפולי הפוריות.

התנגדויות לפניה לטיפול מיני

התנגדויות לפניה לטיפול מיני

התנגדויות לפניה לטיפול מיני

כארבעים אחוז מהנשים והגברים סובלים מבעיות שונות בתחום המיני במהלך חייהם. חלק מהבעיות מופיעות מתחילת קיום היחסים, וחלקן בשלבים שונים של החיים, כגון בעיות מיניות לאחר לידה, בעיות מיניות במהלך טיפולי פוריות, או בעיות מיניות בזקנה. למרות זאת נרתעים אנשים רבים מפניה לטיפול מיניממה נובעות ההתנגדויות לפנייה לטיפול מיני?

  • התנגדות לפניה לטיפול מיני יכולה להתעורר על רקע קיימת חרדה טבעית ומובנית לחשוף בפני אדם זר את החלקים האינטימיים. " אני נבוך", אומר לי עמי בן הארבעים (הפרטים המזהים טושטשו).. "לספר על חיי המין שלנו הוא להתפשט, לא פיזית כמובן אלא באופן מושאל..." לרוב, פוחתות בהדרגה הבושה והמבוכה, עקב הנינוחות וההתייחסות המכבדת, כבר בפגישה הראשונה.
  • ביחוד נבוך הגבר שמרגיש "אני כישלון", ולהגיע לטיפול מיני זו "הודאה בכישלון". כאשר פוגש האדם את המטפלת, ומבין שהבעיה שלו שכיחה וניתנת לטיפול, גוברת הנכונות להסיר את השריון ולהיחשף.
  • כאשר הטיפול המיני זוגי מתגלית בעיה נוספת: "כל העבר המיני שלי יתגלה לבן/בת הזוג שלי". ובכן, אין "חובת דיווח" על כל ההיסטוריה המינית. הקצב ומידת החשיפה מותאמים לכל אחד ואחת. לא מופעל לחץ לשתף בניגוד לרצון. כמו כן, יכולות חלק מהפגישות להיערך פרטנית, ואחרות באופן זוגי.
  • ההתנגדות לפניה לטיפול מיני נובעת אצל רבים מהעדר שפה על מיניות: "אנחנו לא נוהגים לשוחח זה עם זו על סקס "אומר לי דני, "עושים ולא מדברים". תורמים לגישה הזו: המסרים בבית, בו לא דיברו על מין, והמיתוס ש"הדיבור הורג את התשוקה". השיח הפתוח על מיניות, מתגלה במהירות כחיוני לפתרון הבעיות.
  • נשים וגברים חוששים שחשיפת בבעיות בתפקוד המיני, מציגה אותם כ"חריגים", "לא תקינים" ו"פגומים". ביחוד בעולם בו המדיה מציגה את הסקס של כולם כמושלם, ואפשרי בכל רגע נתון. במציאות, שיעור התופעה של הסובלים מקשיים כאלה ואחרים בתחום המין גבוה.

פסיכותרפיה מינית  מאפשרת להתמקד באופן מקצועי, תוך ידע, רגישות וניסיון. כאשר מתגברים על ההתנגדויות, ומגיעים לטיפול, אומרים הרבה מהמטופלים: "יכולנו לחסוך לעצמנו כל כך הרבה סבל, אילו פנינו כבר מזמן לטיפול..." וכן: "נגמרו מערכות היחסים הקודמות שלי בגלל אותה בעיה מינית. אני אסיר/ת תודה לבן הזוג שלי שלא ויתר. אני לא מוכן לשלם את המחיר הגבוה שוב, וברור לי שהטיפול המיני בלתי נמנע..."

חרדות בחולי סרטן

חרדות בחולי סרטן

מחלת הסרטן היא ארוע טראומטי שיוצר אצל החולה אובדנים רבים. מטרות הטיפול הפרטני בחולה הסרטן הן להגביר את החוסן של המטופל, לסייע לו לשנות תפיסות עולם שגויות שמצמצמות את מרחב האפשרויות שלו ולאמץ תפיסות עולם חדשות שמתאימות לו יותר כפרט בשלב זה של חייו.

טיפול בדיכאון ובחרדות בחולי סרטן

(כל השמות בדויים)

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

במשך שנים אני מתמודדת בקליניקה ובמסגרות הציבוריות השונות בטיפול בחולי סרטן ובבני משפחותיהם, שמגיעים לטיפול הפרטני כדי לנסות ולמצוא דרכים להתגבר על החרדות והדיכאון שלהם. גילוי המחלה ותקופת הטיפולים הם ארועי חיים מלחיצים ולרוב טראומטיים עבור החולים ובני המשפחות שלהם. חולי הסרטן סובלים מתופעות שונות של דחק נפשי ומשיעור גבוה של דיכאון, חרדות ותופעות פוסט-טראומטיות.

מהן מטרות הטיפול?

מטרותיי בטיפול הפרטני בחולה או חולת הסרטן הן להגביר את החוסן של המטופל, לסייע לו לשנות תפיסות עולם שגויות שמצמצמות את מרחב האפשרויות שלו ולאמץ תפיסות עולם חדשות שמתאימות לו יותר כפרט בשלב זה של חייו. בעזרת הטיפול גוברת יכולת התיפקוד שלו בזכות גילוי הכוחות הטמונים באדם. כמו כן, אני מסייעת לו להפחית את היאוש וחוסר הפשר בחייו, ולגלות משמעות חדשה בחייו. המשבר של מחלת הסרטן הינו הזדמנות לשנות את סגנון החיים הקיים ולמצוא דרך חיים אחרת, תפקידים חדשים ותכנים חדשים בחייו. חיפוש המשמעות עוזר לאדם החולה להפחית את עוצמות הדיכאון, החרדה והסימפטומים הפוסט-טראומטיים שרבים מהחולים סובלים מהם. בעקיפין, יש לשינויים אלה השלכות גם על שיפור התיפקוד הפיזי, בהתבסס על התפיסה שלא ניתן להפריד בין הגוף והנפש. כמו כן, אני מסתמכת על הגישה המערכתית, ורואה את הפרט כחלק מהמערכת המשפחתית והחברתית, וגם במסגרת הטיפול הפרטני בחולה הסרטן האוריינטציה שלי הינה של שילוב הטיפול ביחיד ובעולמו הפנימי עם בעיותיו במסגרת המשפחה, השותפה למשבר שלו. אבל מעבר לשילוב האקלקטי של הגישות, חשוב לציין ששום גישה לא תועיל ללא קשר חם ואנושי בין המטפל למטופל.

ממה נובע הדיכאון של חולה הסרטן?

מחלת הסרטן היא ארוע טראומטי שיוצר אצל החולה אובדנים רבים, עליהם האדם מתאבל במסגרת הטיפול: אובדן הבריאות הפיזית והפנטזיה לאריכות חיים. בנוסף, המחלה והטיפולים מפגישים את האדם עם חוויות של אובדן שליטה:

"האמנתי שאוכל עד סוף חיי להיות 'אדון לגורלי'", אומר אבי, "כפי שהייתי רוב חיי. ברגע שנכנסתי לטיפולים הבנתי שחייתי באשליה, ואני צריך לוותר על השליטה שלי..."

לאובדן השליטה מתלווה גם החוויה של אובדן הכוח.

"אני מרגיש חסר אונים", ממשיך אבי ואומר. "כל חיי הבוגרים כמהנדס בכיר נתפסתי על-ידי כולם במשפחה ובחברה כאדם חזק ובעל השפעה. פתאום הפכתי ללא-כלום, חלש פיזית ורגשית, ממש עלה נידף..."

אובדן נוסף קשור ליכולת לנבא את העתיד.

"אני זקוק לתחושת ודאות", אומר אמיר, שבגיל 55 חלה בסרטן. "כל חיי חייתי לפי לוח זמנים מסודר וקפדני, כמעט אובססיבי. החרדה העמוקה שלי היתה שמשהו במסגרת הברורה הזו ישתנה, ופתאום הכל קרס ואין לי עוד יכולת לצפות מה יתרחש..."

תחושה נוספת שחולי סרטן מתארים לעתים קרובות היא של אובדן המשמעות בחיים:

"המשמעות שלי בחיים היתה העבודה שלי", מודה אמיר. "הצבתי לעצמי מטרה לעבוד עד שאחזיר ציוד... ככה אבא שלי חינך אותי. העבודה מילאה את חיי בתוכן, ונתנה לי טעם לחיים. עכשיו אין לי יותר תוכן וגם אין לי אלטרנטיבה... העבודה הזריקה לי תחושת הצלחה, ועכשיו אני כישלון! העבודה הקנתה לי סטטוס חברתי וכלכלי, התפרנסתי יפה, עזרתי לשני ילדיי לרכוש דירות וזכיתי להערכה על היוזמה וההישגים שלי. מכאן שאבתי את הכוח והדימוי העצמי שלי, וזו היתה המשמעות של חיי".

עבור אמיר, לדוגמה, השינוי המוכתב לו עקב המחלה מתפרש כאובדן כל מה שהעניק משמעות לחייו – העבודה. אמיר עבד רוב שנותיו 24X7 בשתי משרות. אובייקטיבית היה מסוגל לפרוש, ליהנות עם בני משפחתו ולמצוא לעצמו ערוצים חדשים של תעסוקה מהנה. אבל קוגניטיבית ורגשית היה נעול בתפיסה ובחוויה, שללא העבודה הוא כישלון וחייו חסרי משמעות. ואם חייו ריקים מתוכן, והוא מאבד את כל מה שיקר עבורו, אין טעם לחייו.

הדיכאון שהשתלט עליו הוביל אותו למחשבות אובדניות ולפחד שהוא משתגע. גם הטיפול התרופתי נוגד הדיכאון לא עזר לו להתגבר על החוויה שאין טעם בחייו, ושום דבר לא מסוגל ליהנות אותו. המחשבה שבכל זאת מנעה ממנו להתאבד היתה שילדיו לא יסלחו לו, ועבורם זו תהיה טרגדיה שלא יוכלו לשאת.

מה נותן הטיפול הפרטני לחולה הסרטן?

במרחב המוגן של הטיפול הפרטני יכול החולה לבטא בחופשיות ובפתיחות את חוויותיו ולעבד את החוויות האלה. החולה יכול לתאר את הסבל הפיזי והנפשי, את חוסר המשמעות שהוא חש וחוסר התקווה, את החרדות שלו מהטיפולים ומהכאב. האדם שאינו יכול לחשוף בפתיחות את תחושותיו במסגרת משפחתו, כי אינו רוצה להעיק עליהם או מרגיש רגשי אשם על כך שבלאו-הכי הם סובלים, יכול לבטא את רגשותיו בטיפול ולזכות להבנה, אמפתיה והכלה.

בנוסף לכך, אני מאמינה שהמחלה יכולה להוות נקודת מפנה, בה יכול החולה בעזרת הטיפול לחפש משמעות חדשה לחייו. בהקשר הזה אני רוצה להביא מדבריו של הסופר היפני הרוקי מורקמי, שמתאר בספרו "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" את הריצה כמטאפורה לחיים:

"גם אם לא אחיה זמן רב, לפחות אני רוצה לחיות חיים מלאים. אם ניקח, למשל, עשר שנים, מובן מאליו שעשר שנים של חיים מלאים ובעלי מטרה מוגדרת עדיפות על עשר שנים של חיים עמומים... במסגרת היכולות שכל אדם ניחן בהן..." (מורקמי, 2010, עמ' 88).

על פי תפיסתו האקזיסטנציאליסטית של מורקמי, לא הסבל אלא המשמעות והפשר שמעניק האדם לסבל – למשל עקב הריצה המכאיבה והמעייפת – הם הקובעים איך יוכל להתמודד עם הסבל. המשבר מזמן לאדם את האתגר למצוא משמעות חדשה ואמיתית לחייו.

מהי המשמעות החדשה שיכול האדם למצוא, כאשר הוא מרגיש דיכאון, חוסר משמעות וחוסר טעם בחייו?

בספרו החשוב של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות", טוען פרנקל שפירוש החיים הוא לקחת אחריות כדי לגלות את התשובה הספציפית המתאימה לכל אדם לשאלה: מהי המשמעות שאתה מוצא בחיים, מהו פשר החיים שאתה מגלה, מהם התפקידים שאתה בוחר לעצמך, איך אתה מתמודד עם בעיותיך? התשובות לכך שונות עבור כל אדם בכל רגע נתון, ואין אפשרות להגדיר באופן כללי את משמעות החיים. לכל אדם ישנה הגדרה ייחודית ברגע נתון למשמעות חייו. ברגעי הייאוש צריך המטפל לעזור לאדם לגלות את כוחותיו הפנימיים ולגבש לעצמו מטרות לעתיד (פרנקל, 1970).

גם בגישתו של ארוין יאלום בולטים העקרונות האקזיסטנציאליסטיים, והמחלה היא הזדמנות לגילוי משמעות חדשה בחיים. בספרו "להביט בשמש", לדוגמה, מתוארת מחלת הסרטן כ"חווית יקיצה בחיי השיגרה", כלומר: דווקא החוויה הכרוכה בסבל רב ובסטרס קיצוני, מאפשרת לחולה להתעורר משיגרת יומו ולעצב לעצמו בעזרת הטיפול הפרטני מציאות אחרת (יאלום, 2009).

עבור האחד המשמעות החדשה היא הקשר עם בן או בת הזוג באיכות חדשה שלא התממשה עד שפרצה המחלה. עבור האחר זו הזדמנות לתקן את פצעי הילדות של ילדיו וליצור איתם יחסים בינאישיים בריאים ומזינים יותר. מטופל אחר, כמו אמיר למשל, גילה שהמחלה היא הזדמנות עבורו לקחת פסק זמן מהעבודה שהתמכר לה, ולהשקיע את זמנו בכתיבה:

"כל חיי הייתי כמו מכונת עבודה. עכשיו אני מכיר בעזרת הטיפול בכך שברחתי מלהיות רגע אחד עם עצמי. כל חיי הייתי ב-doing מטורף, ורכשתי בטיפול את התובנה שלא הייתי מסוגל להתבוננות פנימית. הייתי בחרדה שאם אנוח לרגע, יציף אותי החלל הריק, ויתמלא – כפי שקרה לי כשחליתי – בחרדות ובדיכאון. במשך הזמן הבנתי בעזרת הטיפול שאני רוצה לכתוב את סיפור חיי ואולי גם סיפורים אחרים".

בעזרת הטיפול הפרטני בחולה הסרטן יכול החולה לממש חלומות ופנטזיות שלא העז לממש, לבדוק מחדש את סדרי העדיפויות בחייו ולהעניק לחייו משמעות חדשה, שתסייע לו להפחית את הדיכאון והחרדות ולממש איכות חיים טובה יותר. הטיפול הפרטני בחולה הסרטן עוזר לאדם לגלות מהי המשמעות הייחודית לו בשלב הזה בחייו שירצה לממש.

 

רוצים להגיב? לשתף? כנסו לדף הפייסבוק שלי

 

רשימה ביבליוגרפית

יאלום, א. (2009). להביט בשמש. אור יהודה: הוצאת דביר.

מורקמי, ה. (2010). על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה. ירושלים: הוצאת כתר.

פרנקל, ו. (1970). האדם מחפש משמעות. אור יהודה: הוצאת דביר.

 

 

אחריות חולה הסרטן

אחריות חולה הסרטן

אחד הקשיים בהם נתקלים חולי סרטן הוא תחושת אובדן השליטה. רצוי, לכן, שהמטופל יהיה שותף פעיל בטיפול שלו וייקח חלק בקבלת ההחלטות על הטיפול הנבחר, יחד עם הרופא, הפסיכותרפיסט ובני המשפחה.

טיפול בחולה סרטן - ההחלטות והאחריות של החולה

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

הטיפול בחולה הסרטן מעלה שאלות והתלבטויות רבות בקרב המשפחה, הצוות והחולה עצמו. חלקן נוגעות לפערים בין הרופאים הקונבנציונאליים, ההוליסטיים או אלה שמשלבים את הגישות הללו. חלקן קשור לשאלות אתיות מהותיות בנוגע לזכויות החולה ובני-משפחתו, ולתפיסות הכלליות בנוגע לאחריות ולחופש.

בספרו "סרטן כנקודת מפנה" מציג לה-שאן (2000) עמדה מעניינת בנוגע לסמכויות המטופל וטווח האחריות שלו, שחולקת לדעתי כבוד רב למטופל כאדם: המטופל חייב להיות שותף פעיל בטיפול שלו, וחייב לעזור לעצמו להבריא. במה מתבטאת ההשתתפות האקטיבית של המטופל? האחריות שלו היא לבחור לעצמו תזונה הולמת (למשל, צמחונית או אחרת), צורת הרפיה, לקיחת תרופות ועוד (לה-שאן, 2000).

הרופא והפסיכולוג הם אמנם בעלי ידע בטיפול בחולים בעלי מאפיינים שונים, רמות שונות של חומרת מחלה ורקע שונה, אולם המטופל הוא בעל הידע בנוגע לתחושותיו ולחוויותיו הסובייקטיביות. עם כל האמפתיה שלנו והרגישות כמטפלים, עדיין ישנו מרחק מסוים בינינו לבין המטופל. עדיין המשימה שלנו היא לאורך כל הדרך להכיר את המטופל, ללמוד על המצוקה שלו ולהכיר בכך שהוא האדון לגופו ולנפשו.

הנסיון הקליני מראה, ששיתוף המטופלים החולים בסרטן בקבלת ההחלטות משפר את תיפקודם ומפחית את הסימפטומים של דיכאון וחרדות. השיתוף יוצר צוות בו הרופא, המטופל, הפסיכותרפיסט, בני המשפחה הרלוונטיים ולעתים תרפיסטים נוספים, עובד בתיאום, אבל בכל מקרה חולה הסרטן הוא במרכז.

"חיי יצאו מכלל שליטה", אמר לי נועם, שחלה בסרטן בשנות החמישים לחייו. "החוויה הקשה לי יותר מהסבל הפיזי והפחד מהמוות הוא אובדן השליטה. כל חיי הייתי הנווט והמוביל של האחרים בבית ומחוץ למשפחה. פתאום הפכתי למובל, פסיבי וחסר יוזמה. לקול שלי אין מקום, ואני צריך לציית לבעלי הידע והסמכות. אני מכיר בעדיפות שלהם עליי ומעריך את המקצועיות שלהם. אבל החוויה של אובדן השליטה היא בלתי נסבלת עבורי".

במהלך הטיפול התמקדתי בדרכים שיש לנועם להחזיר לעצמו – במגבלות הקיימות – את התחושה של השליטה על חייו כחולה. נועם אימץ לעצמו אסטרטגיית התמודדות אקטיבית, בה הבחירה והשליטה היו המוקדים. לצוות הרב-מקצועי שטיפול בו הביא נועם את עיקרי גישתו בנוגע לבחירה והאחריות האישית שלו, בדרך מעובדת ומעוררת כבוד. תחושת הקומפטנטיות (המסוגלות האישית) שלו גברה, והיכולת שלו להתמודד באופן אקטיבי עם המחלה גברה.

הטיפול הפסיכולוגי בחולה הסרטן יכול לעזור לו להיות אקטיבי, יוזם ומאמין ביכולותיו, וכן לראות את עצמו כחלק מהצוות הרב-מקצועי המטפל.

ביבליוגרפיה:

 

לה-שאן, ל. (2000). סרטן כנקודת מפנה. תל אביב: הוצאת אלטרנטיבות.

זוגות בטיפולי פוריות

זוגות בטיפולי פוריות

הטיפול הזוגי מעניק מקום בטוח ומכיל בו בני הזוג יכולים לבטא את תחושותיהם בתהליך המורכב של טיפולי הפוריות.

"בן לו היה לי", מבטאת המשוררת רחל את כמיהתה לילד, ורואה בדמיונה במדויק איך ייראה. לאורך כל ההסטוריה ובתרבויות השונות בא הרצון העז להורות לידי ביטוי, והעקרות נתפסת כמיכשול ואצל חלק מהאנשים כפגם. רחל מקנאת באחותה הפוריה, ומבקשת מיעקב בנים, "ואם אין מתה אנוכי" (בראשית, ל:1).

בחברה המערבית המודרנית ובחברה הישראלית בכללה, ישנם בני זוג שבוחרים מטעמים שונים בזוגיות ללא ילדים. אולם עדיין שכיח הרצון לילד משותף כשלב טבעי בזוגיות.

כאשר מתעוררים קשיים בכניסה להריון, והוא אינו מתרחש כצפוי באופן טבעי, מתעוררים חששות ותיסכולים אצל בני הזוג. מתחיל תהליך הבירור הרפואי, ולעיתים "פוסקים" הרופאים שאין ברירה ועליהם להיכנס לטיפולי הפרייה, עקב בעיות הפריון של הגבר או האישה. התהליך הטבעי והנורמטיבי הופך לקשה , ומאתגר את הזוגיות. בני הזוג מגיבים לטיפולי ההפריה באופנים שונים, ומתמודדים בהתאם למשאבים הרגשיים, החברתיים והכלכליים העומדים לרשותם. אולם בכל מקרה, האתגר העומד בפניהם מורכב, ומעמיד במבחן את הזוגיות.

 איך משפיעים טיפולי הפוריות על בני הזוג?

התהליך הטבעי והאינטימי של יחסי המין, מופקע מבעלותם של בני הזוג למרחב הזוגי שלהם נכנסת הפרוצדורה הרפואית הקרה והטכנית. יחסי המין מתבצעים על פי הוראות הרופאים לא באופן ספונטני כשמתעורר החשק, אלא כש"צריך" לפי משבצת זמן מלאכותית של הביוץ.

"עזבתי את העבודה וזינקתי הביתה", מספר שגיא במהלך הטיפול "כי הייתי חייב לעשות סקס עם גלית בחלון הזמן המסויים שקבעו לנו. במקום הנאה היתה כאן מחוייבות."

החדירה של הצוות הרפואי למרחב הזוגי נתפסת כפלישה וחוסר פרטיות.

"הגבול האישי והזוגי שלנו נפרץ", אומרת גלית. "זאת חדירה למקום הכי פרטי שלנו. הביטוי הספונטני של האהבה, התשוקה והרומנטיקה הפך לשיגרה לא מהנה. אני תוהה אם נחזור מתישהו לסקס טבעי..."

 מה ההשלכות של החדירה למרחב הזוגי?

בנוסף לכך, חודרים למרחב הזוגי אחרים בסביבה: במשפחה הקרובה והמורחבת, במקום העבודה ובמעגל החברתי.

"כשהגענו לחתונה של אחותי" מספרת שרית במהלך הטיפול "נעצו אנשים מבטים בבטן שלי ושאלו שאלות טורדניות כגון: נו, אתם נשואים כבר שנתיים. מה עם ילד? למה אתם מחכים? בארועים משפחתיים שונים כגון בחגים, הנושא הכאוב עולה שוב ושוב בחוסר רגישות. אני מעדיפה למעט ככל האפשר בארועים כאלה..." 

גם במקום העבודה מעיזים אנשים "מתוך דאגה איכפתיות או מחוסר גבולות לחדור לפרטיות ולשאול שאלות מכאיבות" אומרת שרית שאובדן הפרטיות קשה לה.

ההורים של בני הזוג מעמיסים גם הם לעיתים קרובות את משא הציפיות שלהם, ומגבירים את התחושה של הפגימות וחוסר העמידה בסטנדרטים. במקום הכלה ותמיכה, זוכים הרבה פעמים השניים לתגובות ביקורתיות שהן "מכה בבטן הרכה":

"אימי נותנת לי את ההרגשה שאני לא מספקת את הסחורה", מספרת במרירות לילך. אמא שלי אומרת שהיתה רוצה כבר להיות סבתא וזה ישמח אותה יותר מכל דבר אחר." אומרת גם ליאורה במהלך הטיפול. "כאילו שזה תלוי בי, וחוץ מזה כאילו אני צריכה לתת לה משהו שישמח אותה."

בתהליך הטיפולי מתאפשר לבני הזוג לבטא את הכאב, התיסכול והכעס שלהם, על החודרנות ועל חילול המרחב הזוגי האינטימי. בני הזוג מנהלים בטיפול משא ומתן בינם לבין עצמם ואיתי, בנוגע לאמביוולנטיות כלפי שיתוף האחרים בטיפולי הפוריות: איך להתמודד עם הפלישה הפיזית והרגשית שהם חווים, ואיך יציבו גבולות הולמים מצד אחד, בלי להתנתק ולהתבודד מצד שני.

 איך משפיעים טיפולי הפוריות על חיי המין של בני הזוג?

רמת הליבידו פוחתת בדרך כלל במהלך טיפולי ההפריה: החובה והתשוקה אינן עולות בקנה אחד. הלחץ שקיים לבצע את האקט המיני במועד מסויים מכניס את המימד של האוטומטיות. במקום לבטא צורך ודחף אמיתיים מבוצעת הוראה שנוחתת "מלמעלה". עקב הלחץ נפגעת הרבה פעמים אצל גברים היכולת להגיע לזיקפה. נשים יכולות להישאר פסיביות, אבל הן יכולות להגיע לאורגזמה.

בכל מקרה, משפיעים טיפולי הפוריות על חיי המין ופוגעים בהנאה.

 מהן ההשלכות של טיפולי ההפריה על הדימוי העצמי?

האשה בעלת בעיות הפוריות תופסת את עצמה לעיתים כפגומה, ושואלת בטיפול " מה לא בסדר איתי? למה זה מגיע לי? יש לי רחם ריק"  הגבר מרגיש פגיעה קשה בדימוי שלו כגבר, אם בו המקור לבעיות הפוריות, ויכול להרגיש "לא שווה וחסר ערך". בספרו של דודו בוסי " אמא מתגעגעת למילים" מספרת נזימה שהבעיה איננה אצלה אלא אצלו, ורחמים מגיב בזעם " מה רצית להגיד לי?... שאני לא גבר?!"

כמו כן משפיעים הטיפולים על השמנה  עקב התהליך ההורמונאלי. אשה בעלת רגישות לדימוי הגוף שלה, מגיבה בעוצמה רבה לשינויים המתחוללים בגופה עקב הטיפולים. כך למשל אומרת טלי לאילן במהלך הטיפול:

"אני מסתכלת על הגוף שלי, ושונאת את עצמי ואת הגוף שלי. השמנתי בגלל הטיפול ההורמונאלי, ואני כבר לא מכירה את הגוף שלי. החזה מתנפח והבטן גדלה. אני כבר לא מכירה את עצמי"...

טלי מסבירה לאילן שהיא חווה אובדן שליטה, עקב השינויים הפיזיים, ואין לה חשק להתלבש כפי שהיא רגילה. "אני לובשת כל הזמן את אותם סמרטוטים..." היא אומרת. תחושת הכישלון  מוכללת ומשפיעה על הדימוי העצמי, אבל מתמקדת לעיתים יותר בדימוי העצמי הגופני.

מהן התחושות הכלליות המופיעות אצל בני הזוג?

בן ובת הזוג חווים לעיתים קרוות במהלך טיפולי הפריון כישלון, פסימיות ולעיתים חרדות.

"אם אני לא מצליחה להיכנס להיריון, המשמעות היא שאני כישלון. לא חשוב כמה אצליח בעבודה או בתחומים אחרים", אומרת זהבית, "מבחינתי אני כישלון, וזה גורם לי לפסימיות ודיכאון".

במהלך הטיפול אני משקפת לזהבית את החלק שלה בתפיסה ובחוויה הטוטאלית שצובעת הכל בשחור. בטיפול נעשית עבודה, כדי להפריד בין החוויה הספציפית והחוויה המוכללת, בין חוסר ההצלחה להיכנס להריון, לבין המשמעות והפירוש שמעניקה זהבית לאירוע, וההגדרה העצמית שלה כ"כישלון טוטאלי".

כמוכן ישנם בתהליך ההפריה כל הרגשות המופיעים באבל: בכל פעם שמתקבלת תשובה שלילית,  אחרי טיפול הפריה הפריה שלא הצליח, מופיע שוב ושוב אבל על הפנטזיה שמתנפצת לילד, והחוויה היא של אובדן. התופעות של האבל הן בכל פעם ההכחשה, הכאב, הכעס והעצב העמוק או הדיכאון, עד למחזור הבא של הטיפולים. שוב ושוב מופיעים חוסר האונים והחרדות. הכעס מופנה לפעמים פנימה, לפעמים כלפי בן ובת הזוג שמוגדרים כ"אשמים", ולפעמים כלפי הרופאים. לעיתים מופנה הכעס כלפי החמות, בייחוד אם בלאו הכי יש יחסים מתוחים בין הכלה והחמות:

"אני בכלל לא מעניינת אותה. בשבילה אני רחם ריקה. אני מרגישה שהיא מאוכזבת ממני". 

הרבה פעמים משליכים בן ובת הזוג על מישהו משמעותי בסביבה את הכעס והאכזבה שלהם מעצמם.

במה עוזר הטיפול הזוגי במהלך טיפולי ההפרייה?

הטיפול הזוגי מעניק מקום בטוח ומכיל בו בני הזוג יכולים לבטא את תחושותיהם בתהליך הקשה והמורכב של טיפולי ההפרייה. זוגות רבים עלולים בלי הטיפול להימנע מהבעת תחושותיהם, ולאט לאט להתרחק זה מזו, ולהגביר את חוסר האינטימיות שגם ככה עלולה להופיע בעקבות הטיפולים.

אופייני ליחסים במהלך הטיפולים השלכות הדדיות שהופכות להאשמות. בת הזוג מרגישה הרבה פעמים כעס על כך שבגוף שלה מתבצעת הפרוצדורה הרפואית של הזריקות או שאיבת הביציות.

"התהליך של ההפריה הוא בגוף שלי "אומרת לילך לבן הזוג שלה, "לעולם לא תוכל להרגיש מה שאני מרגישה. אתה פחות מוטרד ולא סובל מהטיפול"...

במהלך הטיפול יכול  בעלה להסביר לה, שאומנם הוא לא עובר בגופו את ההתערבות הרפואית, אבל הוא שותף רגשית לכל מה שקורה. כמוכן יכול בן הזוג להסביר שהוא מתמודד בסגנון אחר מבת הזוג.

"זה לא אומר שלא איכפת לי, אני פשוט פחות חושף את הרגשות שלי ואת יותר מוחצנת", אומר הבעל ללילך.

בטיפול ניתנת לגיטימציה לדפוסי ההתמודדות השונים.

במהלך הטיפול יכול בן הזוג להביא לידי ביטוי את הכאב שלו תוך פחות התגוננות. פעמים רבות מצופה ממנו, עקב נורמות חברתיות ותרבותיות שונות להפגין יותר חוזק. בטיפול מתגלה לו שציפיית בת הזוג היא שיהיה גלוי ואוטנטי.

"כשאתה מסתיר את הכאב שלך אני מרגישה בודדה". אומרת שירה לתמיר.

כאשר בן הזוג מבין שהוא יכול להניח בצד את השיריון שלו, הוא מאפשר גם לעצמו להיות אמיתי יותר, וגם לבת הזוג שלו להרגיש את השותפות והאיכפתיות שלו.

 במקרים של תרומת זרע או ביציות נוסף עוד היבט שעולה בטיפול הזוגי: בני הזוג מתמודדים עם הסוגיה שהמטען הגנטי אינו של בן ובת הזוג במשותף.

במהלך הטיפול מצליחים בני הזוג להפוך את המשא הכבד של טיפולי ההפריה למשא משותף אותו הם נושאים ביחד. כל אחד מהם לומד על דפוסי ההתמודדות הייחודיים לבן ובת הזוג,  ומאמץ דרכים וטכניקות ספציפיות כדי להתמודד יותר ביעילות  עם האתגר הקשה. לדוגמה: טלי מאוד אקספרסיבית, ומחליטה בעזרת הטיפול לאמץ לעצמה כתיבה של "יומן מסע במהלך טיפולי ההפריה" וכן לצייר ולבטא באופן כזה את תחושותיה. אייל מאמץ לעצמו את הטכניקה של גלישה, לצורך רכישת יותר ידע והתייעצות ושיתוף בפורומים שונים. אלון מתגייס לצורך תיכנון של יותר חופשות זוגיות ותענוגות משותפים שיאפשרו "לשמור על החלקים הבריאים בזוגיות". כל אחד מגבש לעצמו את האסטרטגיות ודפוסי ההתמודדות המתאימים לו. בני הזוג יכולים להצעיד את הזוגיות קדימה, בזכות ההתמודדות המשותפת באתגר המורכב. הטיפול עוזר לבני הזוג לא לאבד את הזוגיות בדרך להורות, אלא לחזק את הקשר הזוגי.

חשבונות לא סגורים

חשבונות לא סגורים

סגירת חשבון פתוח בטיפול פרטני וזוגי היא תהליך משמעותי, שמאפשר להיפרד מחוויה מכאיבה, משפילה או מכעיסה. מעבר לכל, סגירת החשבון מאפשרת להיפרד מהעבר ולהתמקד בהווה ובעתיד.

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

במהלך טיפול פרטני וזוגי אני שותפה לעתים קרובות לסגירת "חשבון לא סגור" (unfinished business). בנסיוני כמטפלת פרטנית וזוגית אני פוגשת אנשים רבים שמסתובבים עם משא כבד של חשבונות לא סגורים עם הורה, בן או בת, בן או בת זוג, חבר משמעותי או אדם מהמעגל הרחוק יותר. לעתים קרובות, האדם הפוגע אינו יודע כלל שפגע, או שאינו מודע לעוצמת הפגיעה. לעתים אינו עוד בחיים, אבל העניין הלא סגור עדיין חי, בועט ונושם. במהלך הטיפול הפרטני והטיפול הזוגי על הגישות והתיאוריות השונות, ניתן לסגור את החשבונות הללו.

מהו "החשבון הלא סגור"?

"החשבון הלא סגור" הוא אחד המושגים המרכזיים בגישת הגשטאלט, כפי שניתן למצוא את המושג בתורתו של פרלס – מאבות הגישה (פרלס, 1978). הנחת היסוד בגישה זו הינה, שלכל אחד מאיתנו תבניות (גשטאלטים), שנאספות במהלך חיינו, של זכרונות, חוויות, תחושות, תפיסות ופרשנויות שונות לחוויות. כל תבנית שנוצרה מבקשת להגיע לסיום והשלמה. כולנו נוטים לצרף חלקים לפאזל שלם, בהתאם לדמיון ביניהם (גודל, צבע, רעיון ועוד). וליצור רצף במוח. לכן, כאשר התבנית נשארת פתוחה, אנחנו מופעלים ומנסים באופן מודע או בלתי-מודע לסגור אותה. לעתים אנחנו ממלאים את החלל הריק על-ידי פנטזיות, כדי לסגור את התבנית.

החשבון הלא סגור לוחץ ומציק, גם אם האדם עושה ככל יכולתו כדי להכחיש ולהתעלם מהמצב הבלתי סגור. האסטרטגיה של ההימנעות מהתמודדות עם המציאות הלא פתורה, מגבירה בדרך-כלל את המועקה, כי החשבון הלא סגור ממשיך להתקיים ולהפעיל.

במה תורם הטיפול?

בעזרת הטיפול אני עוזרת לאדם לזהות את החשבון הלא סגור ולסגור אותו. סגירת החשבון נעשית הן בטיפול פרטני והן בטיפול זוגי, הן בדיאלוג ישיר עם האדם הפוגע והן בהעדרו הפיזי של האחר.

דוגמה לחשבון לא סגור בטיפול זוגי

הדסה ומיקי (כל השמות בדויים) הגיעו לטיפול זוגי עקב התרחקות וחוסר אינטימיות. במהלך הטיפול הסתבר שלהדסה חשבון לא סגור, שהפעיל אותה וגרם לה להתרחק בהדרגה ממיקי: כחמש שנים לפני תחילת הטיפול גילתה שבעלה בוגד בה. היא סלחה לו, לכאורה, על הבגידה, אבל הרגישה מושפלת, ובעומק לבה לא סלחה לו על הפרת האמון והעלבון. היה לה צורך לנקום בו, אבל היא התביישה ברגש הזה, הדחיקה והתעלמה ממנו. יחד עם זאת, נמנעה גם מקירבה ואינטימיות, ומיקי הרגיש דחוי ונטוש, לא פחות משהדסה הרגישה בעבר.

במהלך הטיפול חזרנו לטראומה שחוותה, ל"חשבון הלא סגור" ולריבית שהצטברה. כמו כן, התייחסנו לדפוסי ההימנעות שהתפתחו אצלה מגיל צעיר, והקשו על סגירת החשבון. בתהליך הטיפולי לקח מיקי אחריות על מעשיו, ועזר לה לסגור את החשבון איתו. גם הדסה לקחה אחריות על ההימנעות והקושי לחשוף את רגשותיה בפני מיקי. בזכות סגירת החשבון לעומק, הצליחה הדסה להגיע לאיזון רגשי שהתערער אצלה, והמערכת הזוגית חזרה לאיזון הרצוי.

דוגמה לחשבון לא סגור בטיפול פרטני

במהלך טיפולים פרטניים נחשפים חשבונות לא סגורים רבים ביחסי המטופל עם הוריו.

"כשהייתי ילד", מספר רמי (שם בדוי), "לא יכותי לבטא כעס כלפי הוריי וביחוד כלפי אבי. אבא היה איש צבא, שהרגשתי כלפיו פחד והערצה. לא יכולתי לבטא באופן גלוי את הכעס שהרגשתי כלפיו, כי ידעתי שאספוג ממנו תוקפנות ודחייה..."

בלי התמיכה והאהבה עלול הילד ללכת לאיבוד. לכן, כדי לשרוד, הוא חייב להדחיק את הכעס ולדכא אותו. כשהוא גדל, החשש שלו מדחייה פחות מאיים בדרך כלל. אלא שבשלב זה בחייו הוא רגיל להכחיש. ככל שההורים מכילים פחות את תחושות הכעס, ומביעים יותר אי-שביעות-רצון כלפי הכעס, כך הופך דיכוי הכעס לחלק דומיננטי יותר ולא-מודע של האדם. כמבוגר – הופך הדפוס למוטמע, והתגובות מורחבות גם כלפי בני-זוג או אחרים משמעותיים נוספים.

רמי זיהה במהלך הטיפול שאימץ לעצמו "אני כוזב" של "ילד טוב", "ילד מרצה", "ילד שמחייך ולא כועס", מתוך חשש לחוות דחייה. בטיפול לא יכול היה להביא באופן פיזי את אביו, כדי לסגור איתו את החשבון הפתוח. אבל הצעתי לו דרכים יצירתיות אחדות כדי להתמודד עם הבעיה בהעדרו הפיזי של האב. הטכניקה שבחר בה היתה של הכסא הריק. רמי ניהל דיאלוג עם אביו בעזרת הכסא הריק, והעז לראשונה בחייו לבטא את הכאב והתסכול שהרגיש:

"תמיד הרגשתי" – אמר לאביו שיוצג סימבולית על-ידי הכסא הריק – "שהאהבה שלך אליי היא על תנאי. לא יכולתי להרשות לעצמי לאבד אותך, ולכן לא בטאתי כלפיך אף פעם כעס. השליתי את עצמי שהכעס נעלם, אבל אני מרגיש אותו עכשיו בגוף שלי, וחייב להיפטר ממנו..."

במשך פגישות אחדות ביטא רמי את הכעס שלו תוך בכי, שהקל עליו ושחרר אותו. בסוף התהליך סלח לאביו, ונפרד מהכעס שאגר במשך שנים. מכיוון שאביו כבר היה מבוגר וחלש פיזית, הרגיש רמי שסגירת החשבון צריכה להעשות כתהליך פנימי שלו, ולא עם אביו הקונקרטי.

לרמי היה חשוב לעבור את התהליך הזה כל עוד אביו חי, כדי שיוכל להיפרד ממנו כראוי.

דרכים אפשריות לסגירת חשבונות

דרך נוספת לסגירת חשבונות, בה אני מרבה להשתמש היא כתיבת מכתבים, שלעתים נמסרים ישירות לאדם ובמקרים אחרים נזרחקים לפח או נדחפים למגירה. זו אחת הטכניקות המקובלות בגישה הנרטיבית, שפותחה על-ידי מייקל וייט ודיוויד אפסטין (1999) והוכחה כיעילה מאוד. סגירת החשבון מאפשרת להרחיב את הסיפור המצומצם, לפרש אותו אחרת, ולכתוב סיפור (נרטיב) חדש.

דוגמה:

החשבון הלא סגור של טלי (שם בדוי) היה עם שתי חברות שהטילו עליה חרם כילדה בת עשר וגרמו לכך שכל חברי הכיתה החרימו אותה. כעשרים שנה אחרי הארוע הטראומטי שחוותה עדיין פצע הילדות הזה לא נסגר, והשליך על חוויותיה הסובייקטיביות בהווה:

"אני אישה מצליחה מבחינה כלכלית ותעסוקתית, אבל חוויות הדחייה שאני סוחבת איתי מהעבר עדיין מציקות לי והייתי רוצה להיפטר מהן בטיפול", אמרה.

לאחר שסיפרה על ההשלכות שיש לאירועים האלה בהווה, הצעתי לה לכתוב מכתבים לכל אחת מהבנות שנידו אותה. טלי קיבלה את הרעיון, ותיארה את חווית הדחייה, העוול שנעשה לה, הבדידות שהרגישה באותה תקופה והחוויה שננטשה, כנראה עקב קינאה שחשו כלפיה.

לאחר שהחוויות עובדו בטיפול, הרגישה טלי שהחשבון נסגר, והיא פנויה לכתיבת סיפור חדש, בו היא לא ממלאת את תפקיד הקורבן.

 

לסיכום, סגירת החשבון בטיפול פרטני וזוגי היא תהליך משמעותי, שמאפשר להיפרד מחוויה מכאיבה, משפילה או מכעיסה. על פי רוב, מאפשרת הסגירה של החשבון הפתוח לסלוח לאדם הפוגע ולכתוב במקום הסיפור הישן והמצומצמם – סיפור חדש. סגירת החשבון מאפשרת לשנות תפקיד ולהיפרד מתפקיד "השעיר לעזאזל", "הדחוי", או תפקיד בלתי רצוי אחר. ומעבר לכל, סגירת החשבון מאפשרת להיפרד מהעבר ולהתמקד בהווה ובעתיד.

מתי לפנות לטיפול?

מתי לפנות לטיפול?

הניסיון בטיפול הזוגי מראה, שככל שהטיפול בבעיה נעשה במקצועיות בשלב מוקדם יותר, כך הטיפול מועיל יותר, בעוד שאם מזניחים – לפעמים מאחרים את המועד. מה מעכב את הפנייה לטיפול זוגי?

 (צילום אילוסטרציה: photos.com)

הנסיון בטיפול הזוגי מראה, שככל שהטיפול בבעיה נעשה במקצועיות בשלב מוקדם יותר, כך הטיפול מועיל יותר, בעוד שאם מזניחים – לפעמים מאחרים את המועד.

השבוע הכנסתי סוף סוף את המכונית למוסך. "מה קרה שהתעוררת מאוחר כל כך? הברקסים במצב גרוע! לא שמעת את הרעשים והחריקות?", שאל איציק, מהמוסך שלי. "כן", אמרתי לו, "שמעתי אבל לא הקשבתי. התעלמתי בחוסר אחריות מסימני האזהרה..." ההזנחה עלתה לי ביוקר, וההשלכות היו עלולות להיות עוד הרבה יותר הרסניות!

למה הדבר דומה? לבני זוג שמגיעים אליי לטיפול זוגי בשעת האפס (או אחריה...), לאחר הזנחה ממושכת של בעיות בזוגיות ובמשפחה. כל הכתובות מופיעות על הקיר, אבל מתעלמים מהן.

מה מעכב את הפנייה לטיפול הזוגי למרות הבעיות?

לעתים מתעכבת הפנייה לטיפול הזוגי עקב מצוקת חיי היומיום (מי מאיתנו לא מכיר את הקשיים האלה?) או סדרי עדיפויות שמתמקדים בראש ובראשונה בהישרדות, בלי להתפנות להתבוננות פנימית ב"אני" ובזוגיות.

לעתים פועלים מנגנוני ההגנה של ההכחשה וההדחקה, וכן הפרשנויות השגויות של המציאות הבעייתית. במקרים אחרים מושלכים החלקים התוקפניים על בן/בת הזוג, והשניים עסוקים בהאשמות הדדיות במקום בטיפול.

"חגית אשמה", אומר לי רן (כל השמות בדויים), שנגרר על-ידי אשתו לטיפול הזוגי לאחר שנים של מריבות קשות. "מה פתאום שאגיע איתה? זאת בעיה שלה! היא בלגניסטית, לא משקיעה מספיק בבית, ומצפה שאני – שעובד מהבוקר עד הלילה – אעזור לה בבית. אני סובל מההזנחה שלה..."

כאשר מתקשה כל אחד מבני-הזוג לקחת אחריות על חלקו בבעיה, קשה יותר להתגייס לטיפול הזוגי.

במקרים רבים מנסים בני-הזוג לחסוך בהוצאות, ומסבירים בהגיון:

"אחת הבעיות שלנו היא בתחום הכלכלי. ההתנהלות הכספית בעייתית, ואנחנו לא גומרים את החודש. אז להוציא כסף גם על טיפול זוגי זה להוסיף קושי על קושי..."

יחד עם זאת, ככל שפונים לטיפול הזוגי בשלב מוקדם יותר, כך קל יותר להתמודד עם הבעיות, בדומה לפנייה לרופא שיניים כשהחור בשן עדיין קטן אין צורך בעקירה או בטיפול שורש. שנית, הנזק שנגרם עקב גירושין חמור יותר בדרך כלל, ולפעמים אפשר למנוע הידרדרות ביחסים.

במקרים אחרים, מנסים בני הזוג המסוכסכים להיעזר בקרוב משפחה במקום באיש מקצוע. אלא מה? הניסיון מראה לנו, שלעתים קרובות, הבעיות מחריפות על-ידי התערבות "השבט".

"אחד הדברים שפוגעים בי והורסים עוד יותר את הזוגיות", אומרת הילה במהלך הטיפול הזוגי, "הוא ההתערבות של אמו ואחותו של מוטי בחיים שלנו. ההתערבות שלהן היא מכת גרזן לזוגיות הבעייתית שלנו. אם השתיים האלה לא יפסיקו לבחוש בסירים שלנו ולהרעיל את האווירה, אין לנו סיכוי לשקם את הזוגיות שלנו..."

התערבותם של בני המשפחה, מתוך ניסיון לדחות את הפנייה לטיפול זוגי או להימנע ממנו, איננה מקצועית וניטרלית, ננקטת עמדה ונוצרת קואליציה כנגד בן/בת הזוג "מהצד השני".

מה המסקנה בנוגע לפנייה לטיפול זוגי?

  • לפנות מוקדם ככל האפשר לטיפול זוגי, בלי להתעלם מהחריקות ואותות האזהרה של הסכנה.
  • לא לחיות באשליה שהבעיות בזוגיות ייפתרו מעצמן, כי "הזמן מרפא הכל"...
  • לא לחשוב שהחיסכון הכספי מצדיק את הזנחת הזוגיות וחיי המשפחה.
  • לא לערב קרובי משפחה בסכסוך, אלא לפנות למטפל זוגי מוסמך, מיומן ומקצועי, מוקדם ככל האפשר.
  • להציב את הטיפול בבעיות בזוגיות בראש סדר העדיפויות.

מהו תיאום הורי?

מהו תיאום הורי?

התיאום ההורי נועד לזוגות גרושים או בתהליכי גירושין, שאין להם יכולת לשתף פעולה כדי לבצע את הסכמי הגירושין והחלטות בתי-המשפט. מטרת התיאום ההורי היא לסייע לזוגות אלה להפחית את רמת הקונפליקט ולהוציא את הילדים ממעגל הסכסוך.

תיאום הורי – אלטרנטיבה לקונפליקטים בגירושין

התיאום ההורי נועד להורים שמנהלים מאבקים מתישים ומשתמשים בפקידי הסעד ובבתי המשפט כדי "להגן" על ילדיהם, אבל בפועל הילדים נפגעים מהסכסוכים הקשים. ה"אני מאמין" המנחה אותי כמטפלת זוגית ומשפחתית לאמץ את גישת התיאום ההורי הינו הצורך לסייע להורים גרושים, או כאלה שנמצאים בתהליך גירושין, למצוא דרכים וטכניקות בעזרתן יפחיתו את רמת הקונפליקט, ולהוציא את הילדים ממעגל הסכסוך ביניהם.

מהו התיאום ההורי?

התיאום ההורי הוא תהליך של עבודה עם הורים שהגירושין שלהם רוויים קונפליקטים. בתהליך התיאום ההורי מוקד ההתייחסות הוא הילד וצרכיו, ללא היחסים בין הפרודים הגרושים. המתאם עובד באופן מובנה וממוקד-מטרה, ועוזר לנהל את המשבר באופן יעיל יותר בעת גירושין או אחרי הגירושין (Boyan & Termini, 2004).

לאיזו אוכלוסיה מיועד מודל התיאום ההורי?

תפקיד המתאם ההורי נועד כדי לסייע להורים שרמת הקונפליקט ביניהם גבוהה. למרות הסכמי הגירושין והחלטות בתי-המשפט, אין להורים יכולת לשתף פעולה ביניהם כדי לבצע את ההחלטות שניתנו (הוניגמן, 2012).

בתהליך גירושין טבעי שנוצרים אצל כל אחד מבני הזוג תחושות של כעס, כישלון, אכזבה ורגשי אשם. כאשר הרגשות אינם מעובדים, מושלכים הרגשות האלה על בן הזוג (בהווה או בעבר), בעיקר אם תהליך הגירושין אינו מלווה בטיפול פסיכותראפי, פרטני או זוגי.

בני הזוג מרגישים שחייהם יצאו מאיזון, תחושת הביטחון שלהם הופרה, והם חווים אובדן שליטה, כאב וחוסר אונים. השניים מרגישים חרדה, הצפה רגשית וכעס. בייחוד באה הדינמיקה של הזוג בקונפליקט גבוה לידי ביטוי כאשר הם לא נפרדו בפועל, אלא "רק על הנייר".

סיפור לדוגמא: יעל וניר (השמות בדויים)

"גם עכשיו, אחרי חמש שנים, לא סלחתי לניר על הבגידה. אמנם כאילו המשכתי הלאה בחיים שלי", אומרת יעל, "אבל אני ממשיכה להרגיש את הזעם והעלבון מפעפעים בי. אני לא סולחת לו, ביחוד מפני שהוא המשיך הלאה והוא חי עם המכשפה הזאת. גם הילדים מרגישים כמוני. אז אני מתנקמת בו, ומריצה אותו לבתי המשפט ולפקידת הסעד..."

יעל מרגישה שהיתה קורבן לבגידה של ניר. היא לא סגרה את מעגל היחסים איתו, והיא הופכת את הילדים לכלי הנשק בעזרתם היא נאבקת בניר. בזירה המשפטית מתנהלים מאבקים אינסופיים בין ניר ויעל, ומעורבים בהם עורכי הדין, פקידות הסעד והשופטים. רק בדרך האלטרנטיבית של התיאום ההורי מצליחים ניר ויעל להפריד בין המעגל הזוגי והמעגל ההורי.

מהם היתרונות של התיאום ההורי?

בעזרת התיאום ההורי משתנה השיח בין ההורים. הבעיות נפתרות באופן יעיל, מהיר וענייני יותר. ההורים מנהלים הידברות בוגרת יותר, שמפחיתה את הנזק הנגרם לילדים (גוטליב, 2007).

המסר שמעבירים ההורים לילדים הוא:

למרות שאבא ואמא לא ממשיכים לחיות יחד, אנחנו ממשיכים לספק לכם הורות נאותה. לא הצרכים שלנו במרכז, אלא שלכם כילדים. למרות אי-ההסכמות בינינו כבני-זוג, אנחנו לא מערבים אתכם כילדים: הסכסוכים הם מחוץ לתחום של הילדים!

במקום לבזבז כוחות נפשיים ומשאבים כספיים בסכסוכים משפטיים, תוך ניסיון להשיג "צדק", יכולים ההורים לרכז את משאביהם לצורך חיפוש פתרונות הולמים לילדים. הילדים מרוויחים מכך, משום שהם לא לכודים בקונפליקט הנאמנות הכפולה להוריהם.

מהם הכישורים הנדרשים ממתאם הורי?

בנוסף להכשרתו כמטפל, המתאם צריך להיות מצויד גם בידע בגישור, בחוקים הרלוונטיים, ביצירתיות וכן בידע ובניסיון בהתמודדות עם זוגות במשבר, ניכור הורי ואלימות. המתאם ההורי צריך ידע בדינמיקה של זוגות בתהליכי גירושין בקונפליקט גבוה ויכולת להתמודד עם משברים במשפחה בגירושין.

לקריאה נוספת: מכתב מילד להוריו הגרושים

רשימה ביבליוגרפית:

·         גוטליב, ד. (2007). מתאם הורי – parenting coordinator – מודל ליישוב סכסוכים בין הורים הגרים בנפרד. רפואה ומשפט, 36, 118-126.

·         הוניגמן, ע. (2012). תוכנית להכשרת מתאמים הוריים.

 

·         Boyan & Termini (2004). The psychotherpist as parent coordinator in high conflict divorce: strategies and techniques. N.Y.: Taylor Publishers

גמגום אצל ילדים

גמגום אצל ילדים

מה לעשות אם הבחנתם בגמגום או בנטייה לגמגום אצל ילדכם? קודם כל – להתערב! בנוסף לפנייה לקלינאי תקשורת, יש מספר צעדים שאתם יכולים לנקוט ואשר עשויים להקל על התופעה. צעדים אלה רשומים במאמר. רוצים ללמוד עוד על התופעה? פנו להדרכת הורים!

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

לעתים מבחינים הורים בתופעת הגמגום אצל ילדם, אפילו כבר בשלב מוקדם של התפתחות השפה, ופונים לייעוץ ולהדרכת הורים. ישנן דרכים שיכולות לעזור לילד, כדי למנוע את החרפת הבעיה. כאשר הגמגום מתפתח ללא התערבות מספקת של ההורים – הוא עלול להפוך להפרעה חמורה, שפוגעת בדימוי העצמי של הילד וגורמת לו לסבל, בושה וכאב. ילד שחושש לדבר, שמא יצחקו לו, על פי רוב נמנע יותר מקשרים חברתיים והופך להיות מופנם וחרד יותר.

לעומת זאת, אם מתחילים בטיפול כשנה לכל היותר מאז שהתחיל הגימגום ובגיל צעיר, אפשר לטפל בבעיה ולרוב להכחיד אותו. העבודה דורשת שיתוף פעולה בין ההורים, שמקבלים הדרכת הורים, קלינאי תקשורת, ולעתים גם הצוות החינוכי.

מה יכולים ההורים לעשות כדי להפחית, למנוע או להפסיק את הגמגום?

1.       להיות קשובים לילד, בייחוד כאשר הוא מדבר לאט או נאבק במילים. אל תעירו לו הערות ביקורתיות או שליליות (כגון: "אתה מדבר לא מספיק ברור..."), כי אז נוצרת אצלו חווית כישלון.

2.       להתאים את קצב הדיבור שלכם לקצב של הילד. אצל הילד עדיין לא מפתוח מספיק מנגנון הדיבור, ולכן אם אתם מדברים במהירות הוא מנסה בכוח להתאים את עצמו לקצב שלכם. אם הוא נמצא בלחץ של זמן, שטף הדיבור שלו נפגע. יתכן שלא יהיה לכם קל להסתגל לקצב שלו, אבל המודעות לחשיבות הענין תעזור לכם בכך.

3.       מדי פעם ערכו הפסקה בדיבור, כדי לספק לילד מודל של דיבור מדוד ללא לחץ של זמן.

4.       העניקו לילד פסקי זמן של שקט. אם אתם הורים עם כישורים מילוליים מאוד מפותחים, הילד מקבל רמת גרייה מילולית גבוהה. אם המנגנונים המוטוריים להפקת המילים עדיין לא מפותחים אצל הילד בהשוואה להבנה ולאוצר המילים הפסיבי שלו, עלול להתפתח אצלו גמגום.

5.       שמרו על גבולות בדיבור של כל אחד מבני המשפחה. לדוגמה: "אורן מדבר עכשיו. אני מבקש שתתני לו לסיים, ואז נקשיב לך"... אם לעומת זאת, אורן רגיל שמתפרצים לעתים קרובות לדבריו, עלול להתפתח אצלו חוסר שטף בדיבור.

6.       נסו לפתח שיחה בזמן פעילות נחמדה משותפת ובעקבותיה. לדוגמה: "יעל, את רוצה לצייר ביחד? או.קיי". ואז, תוך כדי הפעילות, ההגדים המילוליים ברורים, רלוונטיים לסיטואציה ופחות כלליים.

7.       אל תדרשו מהילד לחזור על משפט מסוים או לדקלם בלי שהוא עושה זאת מרצונו, כי אז הוא מרגיש לחץ-ואי נוחות.

8.       ארועים ייחודיים מפתיעים ובעלי דרגת עמימות גבוהה עלולים להיחוות כיוצרי לחץ. נסו להפחית את רמת אי-הוודאות ולהודיע לילד באופן ברור מהי התכנית הצפויה באותו יום. הכינו את הילד לקראת הארוע באופן שיפחית את המתח שלו. לדוגמה: "היום ניסע לטייל באיזור הגליל. ארוחת הבוקר תהיה מוכנה בעוד כמה דקות. לאחר מכן תאספו, בבקשה את המשחקים שלכם. אחר כך ניסע..." וכו'.

9.       פיתוח כישורים יעילים של תקשורת במשפחה, לדוגמה: "כאשר אמא מדברת, אני מבקש שלא תתפרצו לדבריה". או: "אחרי שמיכל תסיים לדבר, יהיה תורך, אתה לא צריך לדאוג שישתלטו לך על השיחה"...; וכן: "לכל אחד במשפחה יש תרומה חשובה לשיחה".
החוקים הברורים לתקשורת טובה במשפחה מעניקים תחושת בטחון והגינות. לילד שמגמגם או נוטה לגמגום מאוד עוזרת ההגנה על המרחב שלו. כמובן, שגם בני המשפחה האחרים יוצאים נשכרים מהתקשורת היעילה ויכולים ליישם את החוקים האלה בעתיד בזוגיות, בסביבה החברתית ובמסגרות שונות.

10.   הקדישו פרק זמן "נקי מרעשים" באופן קבוע לילד שסובל מגמגום או מנטייה לגמגם. באותה יחידת זמן כדאי להשתדל להימנע מעיסוקים אחרים. לרוב זה עניין של החלטה ומודעות.

אם בכל זאת קשה לכם ליישם את העקרונות, הרעיונות והעצות האלה – אתם מוזמנים לקבל הדרכת הורים. כמו כן, אם אתם רוצים להעמיק את הידע וההבנה בנוגע לתופעת הגמגום, ואתם רוצים לרכוש רעיונות נוספים – אתם מוזמנים להדרכת הורים!

סיום טיפול זוגי

סיום טיפול זוגי

תהליך הסיום הוא חלק חשוב בטיפול, ועיקרו הכרה בהישגים ובשינויים שהתחוללו לצד הכרה בכאב המלווה את הפרידה מהמטפל ואת אובדן המקום הבטוח בו בני הזוג חלקו את רגשותיהם ותסכוליהם. איך נקבע המועד לסיום הטיפול? מה כולל תהליך הפרידה? על כך במאמר.


(המחשה: photos.com)

מהו סיום טיפול זוגי?

תהליך הסיום הוא חלק חשוב בטיפול. בטיפול זוגי, על פי רוב ההחלטה לסיים את הטיפול איננה משותפת לשלושת המעורבים -  למטפל ולשני בני הזוג. יתכן שאחד מבני הזוג מרגיש מוכן לסיום והשני לא. או שהמטפל הזוגי חושב שהזוג עבר כבר דרך משמעותית ויכול להיפרד ממנו, אבל בני הזוג מרגישים שעדיין אינם מוכנים לסיים.  על פי סיגל (Siegle, 1992), בספרו הדן בשיקומה של האינטימיות, סיום מתוכנן הוא סיום שהפסיכותרפיסט ובני הזוג דנו אודותיו והחליטו על פרידה באופן מוחלט.

מהו תהליך הסיום בטיפול זוגי?

הסיום – כפי שאני מדגישה במהלך הטיפול הזוגי – הינו תהליך ולא "זבנג וגמרנו..." בסיום אני מדגישה את ההישגים שהשיגו. לעתים קשה לבני הזוג או לאחד מהם להכיר בהישגים, והם מבטלים אותם או מתעלמים מהם. חשוב שיכירו בהם, ובכך יהיו שלמים יותר עם ההחלטה לסיים את הטיפול.

לדוגמה: דינה ואבי (כל השמות בדויים) היו כחצי שנה בטיפול עקב בעיות בתקשורת שלהם. במהלך הטיפול השתפרה התקשורת, והם הצליחו ליישם את הכלים והעקרונות בהם התנסו בפגישותיהם גם ללא התיווך והמסגרת שהענקתי. לקראת סוף הטיפול הודגשו המאמצים, המוטיבציה, ההסתגלות והשינויים שהתחוללו.

"אנחנו יוצאים עם צידה לדרך", אמרה דינה לקראת סיוף הטיפול. "עכשיו יש לנו יכולת לתקשר טוב בינינו", אומר אבי, "ולכן המריבות פחתו, אנחנו מדברים במקום לריב..."

בנוסף לכך, אני עוזרת לבני הזוג להתייחס לאובדן שקיים בכל פרידה וסיום. הסיום מעלה כאב ולעתים דיכאון, תחושות אכזבה על החלקים שהוחמצו ולא הושגו, וכעס על כך שהולך לאיבוד משהו משמעותי ויקר. נדרשת הכלה של כל התחושות הללו, עיבוד והחזרה מעובדת שלהם לבני הזוג.

"המקום שלנו", אומר יוסי בתסכול, "ייתפס עכשיו על-ידי בני זוג אחרים".  "קשה לי להשלים עם האובדן של המקום הטוב והבטוח שהיינו בו שבוע אחרי שבוע במשך כשנה וחצי", אומרת בת הזוג שלו. אני מרגישה כאב על האובדן הזה". "האובדן", אומר יוסי, "הוא למרות ההכרה בהישגים בטיפול. זה לא עומד בסתירה אחד לשני, הדברים מורכבים".

האובדן הוא חלק חשוב מהגדילה וההתפתחות, והוא קיים בתחנות שונות בחיים. על אחת כמה וכמה בתחנות בדרך בהן ישנן פרידות. בוודאי כאשר הקשר שנוצר בטיפול הוא משמעותי ועמוק. הנורמליזציה של התחושות האלה והכלתן עוזרת לבני הזוג להתגבר על הכאב והאובדן ולא להכחיש שהם קיימים.

בנוסף להתמודדות עם ההצלחות וההישגים מצד אחד, ועם התחושות העולות עקב האובדן המתקרב מצד שני, מתעוררת אל רוב הזוגות אמביוולנטיות לגבי הסיום. האמביוולנטיות מתבטאת בשאלות כגון:

"מצד אחד אנחנו מעלים לאחרונה פחות נושאים, ומצד שני אנו פוחדים מנסיגה לאחר הפרידה – האם כדאי להסתכן?"

או: "מצד אחד אנחנו משקיעים הרבה מאוד זמן וכסף, ומצד שני לא יודעים אם אנחנו מוכנים לחלוטין לפרידה..."

האמביוולנטיות הזו זוכה להתייחסות ולעיבוד, תוך בחינה מחדש של מטרות הטיפול, ההשקעה שנעשתה וההישגים שהושגו.

בתהליך הפרידה נוטים פעמים רבות בני הזוג לייחס לי את ההישגים, וחשוב לי לעזור להם לראות את החלק והתרומה שלהם לתהליך. העברת ההכרה בתהליך הצמיחה למטופלים מתבטאת בשאלות כגון:

"מה במערכת היחסים שלכם כבני זוג תלוי בכם ולא בי כמטפלת?

מה השינויים שעברתם?

מה יוכל להעניק לכם תחושת ביטחון כאשר הטיפול יסתיים?"

בתהליך הפרידה מבני הזוג חשוב לי להדגיש מה למדתי מהם, איזו מתנה הם נתנו לי ותישאר מופנמת ומוטמעת אלי, כפי שאשאר מופנמת אצלם. כמו כן, חשוב לי להעביר את המסר: ,אם יהיה צורך בעתיד, תפנו שוב לטיפול..."

אילו מכשולים קיימיים בנוגע לסיום של טיפול זוגי?

בקרב 30-40% מהזוגות יסתיים הטיפול מוקדם מדי. הסיבות לכך הן אחדות:

האחת היא, השיחות יוצרות מתח, וקשה לבני הזוג או לאחד מהם לשאת את המתח.

השנייה, למטפל עצמו קשה להכיל את הכעס או הכאב.

הסיבה השלישית היא, שמסיבות שונות מרגיש אחד מבני הזוג שנוצרה קואליציה של המטפל עם בן הזוג האחר, או בגלל דמיון מגדרי או מסיבות סובייקטיביות לא מודעות, כגון חוויות דחייה שמושלכות בטיפול על המטפל. המטופל אינו מצליח לעמוד בתחושת הקנאה או בחוויה של "הנבגד" שעולה אצלו.

כאשר הטיפול הזוגי נמשך למרות כל התסכולים הללו, נוצר מקום לעיבוד החוויות האלה. אבל לפעמים מחליט אחד מבני הזוג לעזוב בלי לעבור את תהליך הפרידה ולהתנתק. במקרים האלה קשה להתמודד עם ההחלטה החד-צדדית.

יחד עם זאת, בטיפולים הזוגיים אני מתאמצת לא לוותר על התהליך החשוב והמשמעותי של הסיום והפרידה, ולעזור לבני הזוג לצאת עם עיבוד ראוי של החוויות.

"למרות הכאב באובדן המקום המכיל והחם שזכינו לו", אומרת לילי בפרידה, "השינויים שעברנו הם עצומים. ומה לעשות? אי אפשר להישאר תמיד בטיפול. אנחנו מסוגלים עכשיו לתת זה לזו את התמיכה והאמפתיה שקיבלנו, ואנחנו מספיק בטוחים בכוחות שלנו כבני זוג!"

 

 

טיפול פרטני כמענה לחווית הבדידות

טיפול פרטני כמענה לחווית הבדידות

מטופלים רבים מתארים חוויה סובייקטיבית של בדידות למרות היותם מרושתים היטב, מסודרים בעבודה בה הם מוקפים בני אדם, והם בעלי קשרים משפחתיים וחברתיים. הבדידות מהווה גורם סיכון, יותר מכל מחלה, ופוגעת בתפקודים הגופניים של האדם, אך טיפול פרטני יכול לסייע.

הבדידות היא החוויה הסובייקטיבית של האדם: "אף אחד לא מבין אותי", "אני שקוף ואף אחד לא רואה אותי", "גם אם אני מוקף בהמון אנשים – החוויה הבסיסית שלי היא של בדידות..."

לבדידות יש סטיגמה שקשורה לאכזבה עצמית ובושה: "אם אף אחד לא רואה אותי – אני לא ראוי להתייחסות, אני לא שווה..." לכן פחות אנשים בודדים פונים לקבל עזרה בטיפול, ואז גוברת תחושת הבדידות שלהם. מעגל הקסמים הזה מאפיין את הבדידות. האדם הבודד אומר: "בלאו הכי לאף אחד לא אכפת ממני, אף אחד לא יוכל לעזור לי, ולי עצמי אין שום כלים כדי לשנות את מצבי..." היותו של האדם בהמון, מוקף בבני אדם, אינה מפחיתה מחוויית הבדידות.

הבדידות מהווה גורם סיכון, יותר מכל מחלה, ופוגעת בתפקודים הגופניים של האדם. בהרצאתו של הפסיכיאטר אבי וייצמן, ביום העיון על התמודדות עם דיכאון וחרדה במצבי בדידות, הודגשה הסכנה הפיזית והנפשית של הבדידות: הבדידות הורגת ומהווה מקור למחלות רבות: ככל שהאדם חווה יותר בדידות, כך מתפתחות אצלו יותר תופעות של מועקה ולחץ. הסטרס (מצב דחק) גורם להפרשת יתר של סטרואידים, ולפיכך לדיכוי המערכת החיסונית ולהופעת מחלות זיהומיות (וייצמן, 2013).

הבדידות נמצאה קשורה לעלייה משמעותית בשיעור הדיכאון והחרדות, עד כדי סכנת התאבדות במקרים קיצוניים, כאשר נוצרת חוויה של אין מוצא. אמנם רשת חברתית תומכת עשויה להפחית את חווית הבדידות, אבל הניסיון הקליני מראה שמטופלים רבים מתארים חוויה סובייקטיבית של בדידות למרות היותם מרושתים היטב, מסודרים בעבודה בה הם מוקפים בני אדם, בעלי משפחות מוצא ששומרות על קשרים איתם, ובעלי קשרים חברתיים. בכל זאת ולמרות הכל החוויה הבסיסית איתה הם מגיעים לטיפול היא חווית הבדידות. זו החוויה איתה אנחנו מתמודדים בעזרת הטיפול.

הבדידות והמוות הן שתי החוויות הקיומיות המהותיות, טוען ארווין יאלום בספרו "פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית". בניגוד לתיאוריה הפסיכו דינמית שמתמקדת בפרט, ההיסטוריה, הדחפים והלא מודע שלו, עוסקת הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית ביחסים הבינאישיים. הבדידות מוסברת על-ידי יאלום בקונטקסט של הקשר הבינאישי, ולכן גם המרפא הינו באמצעות היחסים בין המטפל והמטופל והמפגש האנושי ביניהם (יאלום, 2011).

בהקשר הזה חשוב לציין את ויקטור פרנקל, שיצר את התשתית לתיאוריה האקזיסטנציאליסטית והראה שכל עוד יש לאדם משמעות למענה הוא חי – הוא מסוגל לשאת כל סבל אנושי (פרנקל, 1970). מעניין להזכיר בהקשר הזה את סרטו הבריטי של הבמאי טוני ריצ'רדסון "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים". גיבורו של הסרט הוא מתבגר שבוחר לא ללכת בעקבות אביו – פועל קשה יום ומתוסכל, אלא להתפרנס מגניבות. לאחר שהוא נתפס ונשלח למוסד לעבריינים צעירים, הוא פותח בקריירה של רץ למרחקים ארוכים ואומר: "ריצה היתה אצלנו במשפחה תמיד אמצעי לבריחה מהמשפחה, בחרתי בריצה למרחקים ארוכים. אולם לרוץ בלי לדעת למה – זו בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים..." כמובן שהריצה היא המטאפורה לחיים, וללא משמעות – החוויה היא של בדידות.  כדי להיחלץ מהבדידות נדרשות משמעות וקשר, כפי שמעמידה במרכז התרפיה האקזיסטנציאליסטית של יאלום ופרנקל. העיקרון אותו אני מאמצת מהתרפיה האקזיסטנציאליסטית הינו: ליצור קשר בינאישי משמעותי ואותנטי ביני לבין המטופל.

כאשר המטופל מרגיש שהקשר שלנו משמעותי, חי וחם, הוא מצליח לחוות חוויה אמיתית של יציאה מהבדידות. בגישה בה אני עובדת יש קירבה וגילויים של אכפתיות. כאשר אני מרגישה שהמטופל נוגע ברגשותיי, גורם לי לשינוי לא פחות משאני גורמת לו לשינוי, המטופל לא מרגיש בדידות וניכור בחדר הטיפולים. חוויה זו נלקחת גם לקשרים אחרים, וניתנת ליישום בזוגיות, בהורות או בקשרים אחרים. לכן, בכוחו של הטיפול להפיג את תחושת הבדידות.

ביבליוגרפיה:

  •  וייצמן, א. (2013). בדידות כגורם סיכון שתורם להפרעות דיכאון וחרדה. הכנס השנתי הבינלאומי להתמודדות עם דיכאון וחרדה במצבים של בדידות. תל אביב, 30/10/2013
  •  יאלום, א. (2011). פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית. הוצאת מאגנס בשיתוף עם הוצאת כנרת-זמורה-ביתן.
  •  פרנקל, ו. (1970). האדם מחפש משמעות. מבוא ללוגותרפיה. תל אביב: הוצאת דביר.

מעשיות, אגדות וחרדות

מעשיות, אגדות וחרדות

המעשיות העממיות עוסקות בבעיות המהותיות המעסיקות את הילד. העיסוק בבעיות האלה עוזר לילד להתמודד עם החוויות הפנימיות שלו ולא להכחיש או להדחיק אותן. כאשר אתם מספרים מעשיות ואגדות לילדיכם, המסע המשותף שלכם עוזר לילדים להפליג על כנפי הדמיון ולהתגבר על חרדותיהם.

המעשייה והאגדה כדרך להתגבר על חרדות

למה לספר לילדים מעשיות?

המעשייה העממית מספקת את הצרכים הלא-מודעים של הילדים. הן מאפשרות לילד לצאת למסע לארץ קסומה, תוך תרומה להתפתחותו הנפשית וליכולת שלו להתמודד במצבי לחץ ולהתגבר על פחדים וחרדות.

הפסיכואנליטיקאי החשוב ברונו בטלהיים (1980) מסביר כיצה משפיעות האגדות על צמיחתו הרגשית של הילד, מכיוון שהן דנות בבעיות הקיומיות והמהותיות המעסיקות אותו. בנוסף לכך עוסקות המעשיות בקונפליקטים האופייניים לילד בשלבי התפתחותו השונים, כגון: חרדת נטישה, חרדה מפני עונש על הפנטזיות האדיפליות ועוד.

העיסוק בבעיות האלה עוזר לילד להתמודד עם החוויות הפנימיות שלו ולא להכחיש או להדחיק אותן. לעומת זאת, מנסים המבוגרים לעתים להתעלם מהחרדות והקשיים של הילד ולנסות לשכנע אותו שהן לא רציונאליות. למשל: "אין מפלצות, אין שום סיבה הגיונית לפחד שלך", וכו'. או: "אתה כבר ילד גדול, אתה צריך להבין שאין מכשפות או שדים..."

הנסיון מראה שהתגובות האלה אינן מפחיתות את החרדות. הן נותנות לילד הרגשה שהמבוגרים לא מבינים אותו, ולא חולקים כבוד לרגשותיו. המסקנה שלו היא, שכדאי להסתיר את רגשותיו מפני המבוגרים, כי הם לא מסוגלים להכיל אותו ולהיות אמפתיים כלפיו.

מהן הסגולות הצורניות של המעשייה, המשפרות לילד לערוך באמצעותה מסר לחוויות הפנימיות שלו בלי להרגיש מאוים?

ראשית, הסיפור מתרחש במקום ובזמן רחוקים (|היה היה פעם, לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה אחת..."), במציאות אחרת, ולכן הילד מרגיש בטוח ומוגן. בנוסף לכך, המעשייה עוסקת בנושאים הבעיתיים באופן סמלי ומוסווה, לדוגמה: הילד שמתמודד עם החרדה מסמכות ההורה שומע בעקיפין על הבעיה באמצעות הסיפור על מלך ומלכה בעלי כוח בלתי מוגבל. כמו בחלום כך גם במעשייה יש לילד טווח ביטחון מהחוויה המעוררת חרדה.

מעבר לזאת, הילד יכול להתגבר על השדים והמפלצות, על ידי הזדהות עם הגיבור שמנצח את המפלצות, בעזרת שימוש בקסם, תושייה ואומץ. הילד שחרד מאמו הדוחה לפעמים, מענישה או כועסת, יכול להשליך את כעסיו, דחפיו התוקפניים ופחדיו על האם החורגת. בה בעת הוא משמר בתוכו את הדמות של "האם הטובה" שפוצלה במעשייה מ"האם הרעה".

האם הדמויות המפחידות במעשייה מגבירות חרדות?

הזאב, המכשפה ושאר הדמויות המפחידות מנוצחות בסופו של דבר על-ידי הדמויות החיוביות, ואחרי הדרמה המתחוללת בזירת הסיפור נוצרת רגיעה. לכן המעשיות עוזרות להתמודד עם הקונפליקטים והחרדות בשלבי ההתפתחות השונים.

איך לספר את הסיפור?

הטלוויזיה כספקית של סיפורים איננה חלופה מספיקה. הילד זקוק לכם כדמויות מתווכות. הילד זקוק להתמקדות שלכם כהורים בו ובחוויות הרגשיות שהוא חווה, ולאווירה רגועה שתעזור לו להפליג על כנפי הדמיון ולשים בצד את ארועי היומיום. המסע המשותף הורה-ילד בעולם האגדה והמעשייה הוא שיעזור לו להתגבר על החרדות שלו.

ביבליוגרפיה:

  • בטלהיים, ב. (1980). קסמן של אגדות. תל אביב: הוצאת רשפים.

 

 

חינוך מיני לילדים

חינוך מיני לילדים

אחד הנושאים הקשים ביותר להורים בגידול ילדיהם הוא התחום המיני. בהדרכת הורים אני בודקת מהם המסרים שההורים עצמם קיבלו כילדים, ומה המסרים שהיו רוצים להעביר לילדיהם.

הדרכת הורים בנושא חינוך מיני לילדים

אחד הנושאים הקשים ביותר להורים בגידול ילדיהם הוא התחום המיני. הורים רבים, שמגיעים אליי לטיפול או להדרכת הורים, פותחים בחדר הטיפולים את ההתלבטויות בנוגע למסרים אותם יעבירו לילדיהם בנוגע למין. הרבה יותר תשובות ברורות יש להורים בנוגע לשאלה "איך בא תינוק לאוויר העולם", בזכות ספרי העזר הקיימים בתחום זה, וכן משום שמדובר במידע ספציפי ומכוון מטרה, שלהורים קל יחסית למסור אותו.

לעומת זאת, הרבה הורים תועים באפלה בנוגע למיניות, ורוצים להתמודד עם הסקרנות הטבעית של הילדים מצד אחד, אבל חוששים להרוס על ידי הסברים לא מותאמים מצד שני. בנוסף לכך, נתקלים הורים רבים במחסום של מבוכה ומעצורים שלהם עצמם, והרבה יותר קל להם להסביר על הירח והמאדים מאשר על סקס.

אני שואלת את ההורים שאלות שפותחות להם חלון בנוגע למסרים שקיבלו הם עצמם כילדים במשפחה שגדלו בה, כגון:

·         אילו מסרים בנוגע למין העבירו אליך אבא ואמא?

·         האם התנהלו על כך שיחות באופן חופשי? עם מי מהם?

·         האם היו מסרים כפולים או מבלבלים בנוגע לסקס? (כגון: "תרגיש חופשי לדבר איתי", אבל כשדיברת עם אבא על סקס הוא התחמק...)

השאלות הללו מאפשרות לעצב את המודעות בנוגע למיניות כמבוגר, תוך התייחסות למשפחת המוצא.

בשלב הבא אני פותחת עם ההורה את העניין של שביעות הרצון או התסכולים שלו במבט לאחור, מהמסרים שקיבל על מיניות, בשאלון כגון:

·         מה בתסריט המיני אתה כמבוגר רוצה לשנות?

·         מה היה עוזר לך להרגיש יותר בנוח עם המיניות שלך?

·         מה היה מצייד אותך בכלים נאותים, כדי לא להיות עצור ובעל דעות קדומות (אם זו התמונה שמעלה המטופל)?

·         מה היה עוזר לך להיות חושני וליהנות ממין (אם הוא מתלונן על קושי ליהנות מסקס)?

מכאן סלולה הדרך לדיאלוג טיפולי או הדרכתי בנוגע להורות ולמיניות. השאלות שאני פותחת בפני ההורה המתלבט הן, למשל:

·         האם היית רוצה שילדך ייחשף באופן פתוח יותר משנחשפת אתה למידע על מין?

·         האם אתה רוצה שהילד יהיה מוגן יותר מבחינה מינית משהיית אתה כילד?

·         אם כילד התביישת לשאול – מה היית רוצה לעשות כהורה?

·         איך אתה יכול לעשות את זה, כדי לא לשחזר את דפוסי ההתנהגות והמסרים שהועברו אליך, אלא ליצור לילדך חוויה אחרת?

הדיון בשאלות על עברו של ההורה כילד, ההווה כמבוגר והפנטזיה כהורה, מאפשר להתבונן פנימה, לרכוש מודעות, ולעצב דרך כהורה מודע. כאשר להורה יש מודעות בנוגע למיניות שלו ולחינוך שקיבל בתחום הזה, המרחב שלו גדל והוא יכול לבחור באופן חופשי יותר בדרך שמתאימה לו ולמשפחה שלו, תוך התייחסות גם לקודים חברתיים-תרבותיים בסביבה בה הוא חי.

ילדים מעצם טיבם הם יצורים מיניים במובן שביכולתם ליהנות ממגע פיזי. בחלקה ההתנהגות של הילדים היא חיקוי המודל המיני של ההורים, מבחינת הקירבה הפיזית (או היעדרה, למרבה הרעה), בחלקה היא התנהגות מולדת ובחלקה היא נובעת מסקרנות בריאה בנוגע לגוף, כפי שהילד סקרן בנוגע לסביבתו. כל אלה יחד יוצרים את ההתנהגות המינית אם כי אין בה משמעות בוגרת של המודעות המינית.

מה, אם כך, תפקידו של ההורה כבוגר, כסוכן של מידע ורגשות?

בעיקר לא לחבל בתהליך הטבעי של ההיכרות עם הגוף, ולהימנע מהעברת מסרים שליליים בנוגע למין. אחת הבעיות העיקריות בטיפול בנושא המיניות של הילדים קשורה לתחושות המבוכה וחוסר הנוחות של ההורה הבוגר עצמו בנוגע למין. הילד, שקולט את התחושות האלה, מזהה את המין עם תחום אסור או מביך. כאשר הוא שואל שאלות ורואה את ההורה מתחמק מלענות לו באופן ישיר ופתוח על המין, משתדל הילד להימנע מלפנות להורה בתחום הזה. האופציות שנשארות פתוחות בפני הילד הן לתפוס את הסקס כמשהו מלוכלך שאסור לגעת בו או לדבר עליו, להכחיש את התחושות שלו, או לחפש מקורות מידע אחרים שלעיתים הם מפוקפקים.

מה הגישה המומלצת?

הגישה שאני דוגלת בה היא ישירה, כנה ופתוחה. כאשר הילד פונה אליך, השתדל לענות לו באופן מותאם לגילו ובלתי מתחמק. אם קשה לך, עקב המסרים השליליים שהעבירו אליך כילד – אני ממליצה לפתוח את הקשיים בטיפול או בהדרכת הורים. אל תשכח שהתפקיד החשוב ביותר בחינוך המיני של הילד, בעיצוב העמדות והעולם הרגשי שלו – מוטל עליך כהורה.

גירושין בשיתוף פעולה נשמעים דבר והיפוכו, אבל זה יכול לעבוד

גירושין בשיתוף פעולה נשמעים דבר והיפוכו, אבל זה יכול לעבוד

גירושין בשיתוף פעולה נשמעים דבר והיפוכו, אבל זה יכול לעבוד

גירושין בשיתוף פעולה נשמעים דבר והיפוכו. יחד עם זאת, יישוב סכסוכים כאשר שני הצדדים נאלצים להמשיך לעבוד, זה עם זה, אפשרי בתחום העסקי, ואפשרי גם בין בני זוג שמתקשים. התחום חדש יחסית, יש בגישה זו פריצת דרך, ואנחנו – שהוכשרנו לפעול על פי השיטה הזו – עדיין החלוצים.

מהי גישת הגירושין בשיתוף פעולה (Collaborative Divorce)?

בגישה החדשה יחסית של גירושין בשיתוף פעולה ישנו צוות רב מקצועי, שפועל במשולב כדי להביא את בני הזוג המתגרשים ל"קו הסיום" עד מינימום נזקים להם ולילדיהם, על ידי ניהול משא ומתן הכל וזהיר בין כל אנשי הצוות. אנשי הצוות הם: עורך דין לא לוחמני לכל אחד מבני הזוג, מטפל או יועץ שתומך בכל אחד מהשניים (אחד לגבר ואחד לאישה), יועצי ילדים שקולטים את מצבם של הילדים ומדברים או מייצגים את קולם, ואקטואר. כל אחד מאנשי הצוות הוכשר והוסמך על פי הקריטריונים של האקדמיה הבינלאומית של בעלי מקצוע מומחים בגירושין בשיתוף פעולה (I.A.C.P).

 מהן הנחות היסוד בגירושין בשיתוף פעולה?

בעוד שההליך הקונבנציונלי של הגירושין הוא ללא שליטה והחלטה של הלקוחות, הרי שבגירושין בשיתוף פעולה ההליך ממוקד בלקוח עצמו. הלקוחות הם אלה שמצופה מהם ליצור באופן קומוניקטיבי ויצירתי פתרונות, לא במסגרת בית המשפט, ותוך התחשבות בנקודות המבט של בן ובת הזוג ושל המשפחה כולה. הבסיס ממנו מתנהלים הוא אמון, שקיפות, מחוייבות לתהליך והתחייבות לחתור לפתרונות, תוך הימנעות מפניה לערכאות.

 מהו התפקיד שלי כיועצת נישואין בצוות הרב מקצועי?

היועצת השותפה בצוות איננה מטפלת בגבר או באישה המתגרשים. תפקידה לתמוך רגשית באחד מהם, תוך תקשורת גלויה עם היועצת / היועץ של בן / בת הזוג. בניגוד לטיפול בו חוקי האתיקה מחייבים אותנו בשמירה על סודיות, הרי ש"כללי המשחק" כאן הם של שקיפות מירבית: כל הקלפים מונחים באופן גלוי על השולחן, כדי לאפשר שיתוף פעולה מירבי.

יועצת הנישואין יוצרת קשר גם עם יועץ הילדים, כדי לדעת הם הקשיים והבעיות של הילדים בעת הגירושין, איך יכולים בני הזוג להערך להתמודדות עם הקשיים הללו, מהם הצרכים של הילדים ואיך ייענו להם. בהתאם לכך נכתבת התוכנית ההורית, בה נכללות התייחסויות לשאלות כגון: מה יקרה כאשר אחד ההורים יוצא לחופשה? מה יקרה כשאחד מהם יכיר בן / בת זוג אחר? ועוד סעיפים רבים שכל זוג בהליכי גירושין מתלבט לגביהם.

אנו יועצי הנישואין תורמים לתקשורת בין בני הזוג: מפחיתם את הקונפליקטים, מהווים "בולמי זעזועים", מתווכים מילולית ביניהם תוך שימוש בכישורים בתקשורת הבינאישית לטובת שני בני הזוג. שני יועצי הנישואין מסייעים גם ב"ישיבות הצוות הרב מקצועי", כדי להגביר את ההכרה ולעזור לשיח שבצוות לקלוח, בסופו של דבר צריך לזכור שהשיח בצוות הרב מקצועי אינו ברור מאליו: כל אחד מהמומחים מצויד בשפה משלו, בקצב ונורמות משלו, אבל כאשר השיח בוגר וממוקד צרכים, מוכתב לא על ידי "האגו" אלא על ידי טובת בני הזוג וילדיהם, אפשר לעזור בגירושין בשיתוף פעולה.

 מהו הרווח של בני ה זוג בגירושין בשיתוף פעולה?

 

התהליך קצר יותר לעין שיעור ממאבקים משפטיים שנמשכים לעיתים שנים, זול יותר, וביחוד – מאפשר להיפרד תוך כבוד הדדי ושיח בוגר, בלי להפוך לאויבים. הורים שדואגים לשלומם הנפשי של ילדיהם, לא יקריבו אחד את השני למען "הצדק", "הכבוד" ו"הנקמה", אלא יחדשו תהליך שמגן על הילדים, ומאפשר שיתוף פעולה גם בהמשך הדרך.

גילוי עריות

גילוי עריות

גילוי עריות – התעללות מינית במשפחה – הוא הסוד הנורא שכולם שותפים ‏לשמירה עליו:‏ הפוגעים מתביישים, כמובן, ופוחדים מהעונש הצפוי להם בחוק, ולכן לעיתים ‏רחוקות פונים לקבלת עזרה. הילדים (הן בנים והן בנות) שנפגעים על ידי התוקף ‏פוחדים לחשוף את הסוד, מתוך חשש שה

מהו גילוי עריות?

גילוי עריות הינו השבירה של הטאבו האוניברסאלי: האב או אדם אחר שאמור להגן על הבת (כגון אח בוגר, דוד וכו') פוגע בה, מתעלל בה מינית באופן סאדיסטי, וההורה הלא מתעלל מתעלם מהנורא מכל. ניצול מיני על ידי בן משפחה אינו בדרך כלל אירוע חד פעמי, אלא דפוס התנהגות מתמשך לאורך זמן. הפגיעה המינית איננה נכפית בהכרח בכוח פיזי ובאלימות.

המיתוס על מכירת הנשמה לשטן ממחיש באופן פלסטי את מאפייניו של גילוי העריות:

"היה היה טוחן עני לטוחן היו רק הטחנה שלו ועץ תפוח גדול שצמח מאחורי התחנה. יום אחד יצא הטוחן ליער, ולפתע פתאום פגש איש זקן שאמר לו, כל מה שמאחורי התחנה שלך". הסכים הטוחן העני, כי חשב שמאחורי הטחנה ישנו רק עץ תפוח. חזר הטוחן לביתו וסיפר בשמחה על כך לאשתו. כעסה עליו אשתו ואמרה לו: "טיפש שכמוך, מאחורי העץ עמדה הבת שלנו, והזקן הוא השטן". כאשר הגיע השטן לבת הטוחן פרצה בבכי, והשטן לא יכול היה לגעת בה. ניגש השטן לטוחן ואמר לו: "קצץ את ידיה של בתך, ולא – רע ומר יהיה גורלך..." ניגש הטוחן לבתו ואמר לה: "אני חייב לקצץ את ידייך, אחרת ייקח אותי השטן". אמרה לו בתו: "אבא יקר, עשה בי כרצונך, אני הבת שלך, עשה בי כרצונך..." (מתוך סרטה התיעודי של קרן לב "היהלום שבפנים" על נשים שורדות גילוי עריות).

במערכת היחסים בין האב והבת הופכת הילדה לחפץ, לכלי שרת לסיפוק צרכיו המעוותים והאב מוכר את נשמתו לשטן, כי הרי אחרת – איך אפשר לקלוט את הבלתי נתפס? האם יודעת על הזוועה, אבל מכחישה, נכנעת לאב האלים, והופכת להיות שותפה לסוד. מעבר לזאת, גם האם ששומעת את הבת מפריכה את הסיפור שלה, ומייחסת לה שקר ועיוות מציאות. המסר הגלוי או הסמוי של האם הוא לא לחשוף את הסוד ש"יפגע באב ובתדמית המשפחה".

אפילו בשנים האחרונות, כאשר הולכת וגוברת המודעות בציבור בנוגע לתופעת גילוי העריות, עדיין זהו הסוד הנורא מכל, והבושה, הסטיגמה, החשש שהאב ייאסר וחוסר האמון במערכת גורמים לשמירה על הסוד לאורך שנים. על כך נוספת ההכחשה של הנאנסת שחיה הרבה פעמים תוך פיצול ל"ילדה הקורבן" ו"לילדה הרגילה". להרבה מטפלים חסר הידע הספציפי שנדרש לזיהוי הסימפטומים של ניצולות הטראומה של גילוי עריות, ואז נשארת הרבה פעמים הבעיה לא פתורה.

מהן ההשלכות לטווח ארוך של גילוי עריות?

הפגיעה מתרחשת בתוך הבית ובתוך המשפחה, שהם המקומות הפיזיים והסימבוליים שאמורים להקנות תחושת ביטחון אישי והגנה, שחיוניים לפתוח חוסן נפשי. כאשר המסגרת שאמורה לתת הגנה וביטחון נפרצת, נוצר עיוות בתפיסת הילד לגבי המושג של בית. הקרבן  לאינססט הופכת להיות חסרת בית באופן סמלי וממשי, ומרגישה הומלסית (גור, 2004). רבות מהן בורחות לרחוב, בו הן מפנטזות להשיג "מקום בטוח". בפועל, ברור שהרחוב הוא הרה סכנה, והרבה פעמים הופכות הנשים קורבנות להתעללות מינית חוזרת, זנות, סמים ועבריינות.

כאשר מגיעה אלי לקליניקה אישה שמעידה על עצמה, לאחר שנחשף הסוד "בנס לא הפכתי לזונה ונרקומנית", אני חושבת לעצמי "כמה שאת צודקת..."

הסימפטומים האופייניים לקורבנות הן של דיכאון ויאוש, עד כדי רצון למות, חרדות, חוסר יכולת ליהנות מבחינה מינית וחרדות פוסט טראומטיות של שיחזור שוב ושוב של תסריטי האימה שעברו. התפיסה הבסיסית היא של "האישה מלוכלכת, שנושאת איתה כתם לכל חייה" – כפי שאמרה לי ליאורה (שם בדוי) בת השלושים ושמונה, אחות ואם לשתי בנות. הניצולות סובלות לעיתים קרובות מדיסוציאציה (נתק), עד כדי התפתחות של אישיות דיסוציאטיבית.

הדיסוציאציה הינה מנגנון שמאחד ספליט (פיצול), הזדהות השלכתית, השלכה, בידוד ואקטינג אאוט. בעזרת הדיסוציאציה מתוך החומר הבלתי נסבל של הטראומה מהחוויה המודעת, אבל בלי לעבור תהליך של עיבוד. זהו מעין ניתוח כירורגי בו החלק המנותח לא מורחק מהגוף, אלא להיפך: צובר עוד ועוד כוח, וחוזר לתקוף באופן הרסני. אצל ניצולת גילוי העריות מופיעים התסריטים הפוסט טראומטיים, הסיוטים, סימפטומים פיזיים ונתקים. כאשר הניצולה מספרת את סיפורה היא נראית הרבה פעמים כאילו היא מספרת על מישהי אחרת.... קיימות בי תמונות קפואות... אני לא יכולה בדרך כלל לתרגם את התמונות לרגשות... אני כאילו צופה מן הצד או מלמעלה (כוהן, 1991), בדומה לאבי בהמשך מודגש הניתוק כחלק מהותי מההתנהלות של האישה בזוגיות ובהירות.

מה אופייני למשפחה האינססטואלית?

אחד המאפיינים הבסיסיים שמשותפים למשפחות של קרבנות התעללות מינית במשפחה הינו הכשל האמפטי. העדר אמפטיה הוא מרכיב בסיסי של הורות כושלת בכלל, ושל גילוי עריות בפרט: ההורה רואה את הילד כשלוחה נרציסטית שלו, חסר רגישות והבנה לצרכיו, חסר יכולת להבחין במצוקה שלו, דוחה, מזניח ומפחיד (מור, 2008). המרכיבים האלה מסבירים התעללות הורית, ובייחוד כאשר מדובר בהתעללות מינית של הורה בילד. על כך נוספת התעלמות של בת הזוג, שלעיתים קרובות הייתה בעצמה קרבן להתעללות, וגם לה אין כוחות כדי להגן על הילד.

האם הסיבה המוצהרת לפניה לטיפול הינה ההתעללות המינית?

לעיתים קרובות (ולרוב) מגיעות ניצולות ההתעללות המינית לא "בגלל" הפגיע המינית. לרוב הפניה הינה עקב דיכאון וחרדות, סיוטים ותופעות פוסט טראומטיות, או חוסר יכולת להיענות לצרכי בן הזוג, חוסר הנאה מבין ורתיעה ממגע מיני, באמתלות שונות. הפניה לעיתים היא עקב פער גדול בין התפקוד הטוב בתחום המקצועי לבין תחושת הפגיעות וחוסר האונים. לעיתים ה"נפילה" קשורה להורות, כאשר עקב הכשל האמפאתי שחוויה קשה לה להיות אם אמפאטית בעצמה. לעיתים סיבת הפיה הינה חוסר יכולת למסד את הזוגיות:

"אני מושכת הרבה גברים, הכישורים שלי לפתות הם מועילים. אני מצליחה לקרוא אותו מרחוק ולהריח מה הם רוצים" – אומרת לי בטי (שם בדוי).  "אבל כשמדובר על קשר מעבר לפלירט לא מחייב אני בורחת. את חושבת שיש לזה קשר לפגיעה מינית שעברתי כילדה?"...

בטי למדה להשתמש בפיתוי ובגוף, אבל התקשרות נתפסת אצלה כמקור לסכנה, והיא בורחת ממנה ונשארת בודדה וחרדה מזוגיות.

המעילה באמון בה התנסתה כילדה עיצבה את החוויה הבסיסית שמלווה אותה גם כבוגרת: "אי אפשר לסמוך על אף אחד..."

בטי ורבים אחרים מגיעים, אם כך, לטיפול פרטני או זוגי בלי מודעות לשורש הבעיה של ההתעללות המינית. אבל החשיפה במהלך הטיפול של הסוד יוצרת שינוי משמעותי.

 

דוגמא לטיפול זוגי באישה שהייתה קרבן לגילוי עריות (הפרטים המזהים טושטשו)

רונה ויריב (שמות בדויים) הם זוג מצליח בשנות הארבעים של חייהם. הם פנו אלי לטיפול זוגי עקב חוסר אינטימיות והימנעות מסקס מצד רונה. וחוויות של דחיה, תסכול וכעס של יריב – גבר נאה ומרשים. שניהם עמדו על פרשת דרכים בנוגע לזוגיות ביניהם. מצד אחד, זוגיות יציבה שנמשכת מאז שרונה בת שבע עשרה ויריב בן עשרים, ושלושה ילדים משותפים. מצד שני, ייאוש של יריב שמחזר ונדחה, עד כדי חוויה של "מיותר". רונה בחרה ביריב מהסיבות הנכונות: "הוא יציב וחביב", והאבא הטוב שמעולם לא היה לה: האב הביולוגי נהרג כשהייתה תינוקות, לאביה החורג "לא היה אבא, אני בכלל לא רוצה לדבר עליו ולהכניס אפילו את השם שלו לחדר, למשפחה. מה שהיה היה... הוא מת לפני שלוש שנים והכל נקבר..." אולם יחד עם הבחירה המוצלחת שעשתה בגבר שמהווה הזדמנות לחוויה מתקנת עבורה, נמנעה ממגע איתו, דחתה אותו וברחה בדרכים שונות מ"האבא הטוב". את הואקום מילאה בצ'אטים, ושיחות טלפוניות אינסופיות עם "חברה טובה שנמצאת במצוקה, היא בחוסר אונים מוחלט, ואני מצילה אותה. אם לא אתגייס באופן טוטאלי – היא תתרסק..." רונה הזדהתה עם החברה, והצליחה לנסות להציל אותה – בעוד שאותה לא היה מי שיציל כילדה חסרת אונים, אבל גם השתמשה באופן לא מודע בשיחות הטלפון הללו כדי לברוח מהקשר עם יריב. גם כאב התלונן יריב על קשיים: "ישנה המון עשייה, אפיית עוגות וכו', אבל חוסר אמפתיה לצרכים האמיתיים שלהם, רונה דוחפת להם המון אוכל, כמו שעשו לה, במקום ללטף אותם, לדבר איתם, ולראות מה באמת הם צריכים..., האכילה הרגשית השתזרה באופן לא מודע אצל רונה, וכפי ש"תקעו לי בלי לראות אותי" אמרה "ככה גם אני עושה"...

חדר השינה הפך לחדר העבודה של רונה, "היא יושבת על המיטה ומפלרטטת עם הלפטופ, מנותקת מכל מה שקורה לאחרים..." איך נוצר הנתק של רונה, למרות שבחרה ביריב כבן זוג שיכול לתקן את החוויות הילדות שלה?

אחרי חודשים אחדים נחשף בטיפול הסוד הנורא שרונה סוחבת איתה:

"האבא החורג שלי ניצל אותי במשך שנים ואימא התעלמה... הוא היה נכנס לחדר שלי, נועל את הדלת, ואומר בכל פעם משפט קבוע: "אני אכין לך סנדוויץ'..." ואז היה קורה האירוע, הוא שלח את הידיים, הייתי כמו בעילפון, ולא יכולתי להתמקד. בסוף האירוע היה אומר לי תמיד משפט קבוע, אחרי שעשה מה שעשה: "קחי חמישים שקל, ותקני לעצמך חולצה..."

רונה מתארת את הטקס הקבוע החוזר באופן אובססיבי של ההתעללות המינית: הטקס נפתח במשפט קבוע, שמסמל את תחילת האירוע, לאחריו היא כבר יודעת מה יהיה בהמשך, שהוא לקונה מנותקת מהתודעה ומהזיכרון, ומסתיים במשפט קבוע שמפריד בין המציאות האינססטואלית לבין הבאנליה של היומיום (כגון לשכב לישון או ללכת לבית הספר).

"הייתי חפץ שאבי השתמש בו, ואפשר היה לעזוב אותו אחרי השימוש. איפה הייתה אימא? אימא הייתה חסרת אונים, אמרה לו תודה שאחרי שהתאלמנה הוא מוכן לאסוף אותה אליו עוד ילדה קטנה ולפרנס היטב. אני הייתי המבוגרת יותר והצטרכתי להגן עליה. ידעתי שהיא לא מסוגלת להגן עלי. אף פעם לא שיתפתי אותה במה שקרה, כי הייתה מתפרקת. היא כנראה ידעה והעלמה, כי פחדה ממנו, הוא היה כוחני מאוד, וידעה שלא תעזוב אותו. לא יהיו לה כוחות כדי לגדל אותי..."

התפיסה של האם כחסרת אונים, אופיינית לקרבן האינססטי. היא יודעת שמעבר לקורות אותה שומעת, אבל מתעלמת ומכחישה, ובהכרח שותפה לסוד הנורא. החרדה כילדה שהמשפחה "תתפרק בשלמותה", כאשר גם כך היא מרגישה אשמה, והאב ייענש, דוחפת לשמור על הסוד ועל השלמות של המשפחה הפתולוגית. כילדה ואפילו כיום אני מרגישה שהבגידה הייתה גם מצד אבי וגם מצד אימי.

"כשהכרתי את יריב סיפרתי לו כבדרך אגב על היחסים החולניים עם אבי, אבל לא אמרתי יותר ממשפט או שניים, שלא הבהירו את התמונה האמיתית. אז כבר לא דיברתי איתו, ולא רציתי להכניס את הלכלוך לחיים שלנו. האמנתי שאנחנו מתחילים מחדש. לא הבנתי שהטראומה תרדוף אותי ותיכנס לי גם למיטה ולזוגיות ואפילו להורות..."

רונה חשבה שתינצל: "בפנייה שבחרתי ללכת אליה, כדי להתרחק מהאבא המופרע והאם המזניחה, חשבתי שיהיה לי בית אחר, בריא יותר. נחשבתי לתלמידה מופרעת וחסרת שקט, לא הייתי פנויה ללימודים, והיה פער מטורף בין הפוטנציאל שלי לבין ההישגים הירודים. ואז היה בפנימייה מדריך שניצל אותי מינית. הפעם עזבתי מיד, חזרתי הביתה, ניתקתי את הקשר עם אבא שניסה שוב להתעלל בי, והזהרתי אותו שלא יתקרב אלי בחיים..."

רונה הייתה מספיק חזקה כדי להחליט לצאת מהבית, במקום לרחוב ל"בית אחר", וכאשר גם שם חוותה התעללות היו לה כוחות כדי ליצור מציאות חדשה. הכוחות האלה אפשרו לה גם לבחור ביריב כבן זוג חם ואמפאתי, ש"הכיר לי משפחה אחרת, מאוחדת וחמה, ואחר כך הציע לי נישואין..."

במהלך הטיפול נוצרה בהדרגה הקרבה בין רונה ויריב. רונה תפסה את יריב כמבין, רגיש ובעל עמדות ברורות וחד משמעיות בנוגע לעוול שנגרם לה. יריב עזר לי לתקף את הסיפור שלה – דבר שהיה לה כל כך חשוב לאור הערעור של המציאות, השאלה של "היה או לא היה" והספק שהיה לה "מי האשם". המרחב הבטוח של חדר הטיפולים יכלה רונה לשחזר את עברה, ולזכות להקלה שלו ושלי. רונה הבינה שההתרחקות והחרדה מהאינטימיות נובעים מהפגיעה והפלישה שחוותה למרחב שלה. במהלך הטיפול היו הרבה "נפילות" ונסיגות, ביטוי לחוסר האמון המובנה שהשתחזר אצלה כלפי, אבל הכלת החוויות עזרה לרונה לחוש יותר ויותר אמון.

השלב הנוסף בעובדה עם רונה היה מול אימה, האם הלא מתעללת נתפסה (באופן טבעי) כנוטשת, מזניחה ומפקירה. או כפי שכותבת מאיה רוזן כשורדת התעללות מינית, לאם הנוטשת בספרה "שבויה" (רודן, 2002):

"את, שאילמת היית כל חייך,

וראית הכול ושתקת,

וצרחת את צעקותייך טרם נולדו

והקפאת אותן בכפור נשמתי..."

רונה התלבטה לאורך זמן רב במהלך הטיפול, אם לחשוף את הסיפור בפני אמה, או להמשיך להסתיר ממנה: "לספר או לא לאימא, שהיא כבר זקנה, מותשת וחסרת אונים? מה בעצם יהיה הרווח שלי אם אספר לה? מה הצורך שלי, שאף פעם לא נענה להביא את הצעקה שלי לידי ביטוי? האם יש לגיטימציה שבכלל אפעל בהתאם למה שלי טוב?" ההתלבטות של רונה הייתה קשורה לשלב בו אמה נמצאת: האם תוכל כאישה מבוגרת וחולנית לעמוד באמת? מצד שני העלתה רונה את החשש של ההחמצה:  אם לא עכשיו – מתי? אולי לעולם לא?" "אני זקוקה" – אמרה, "לדיאלוג איתה, כדי להבין איך יכלה להפקיר אותי..."

המרחב של חדר הטיפולים היה המקום הבטוח בו יכלה לבטא את השאלות והספקות שלה, בלי לקבל תשובות שיפוטיות. הדילמות שהביאה רונה היו מאוד לגיטימיות, והפתיעו במוסריות ובאמפתיה כלפי החלש שנעדרו במשפחה בה גדלה, בסופו של דבר בחרה לספר לאימה על הפגיעה, לאחר סימולציות שנערכו בחדר, והעניקו לה תחושת ביטחון לעבור את התהליך עם אימה. רונה הגיעה להכרה שבלי לנהל דיאלוג עם אימה, לא תוכל לכתוב סיפור חדש ולהיפרד מהתסריט הישן. אמנם אימה הכחישה שידעה, ותהליך שלם של מחילה לא התאפשר לרונה, אבל רונה הגיעה כאדם בוגר להכרה ש"עשיתי את הדבר הטוב ביותר שיכולתי לעשות בשלב הנוכחי בחיי..."

המעגל האחד בו התנהל הטיפול היה המעגל האינטרה פסיכי: שיחזור חלקים מהטראומה, קבלת תיקוף שהיא לא "משוגעת" או "בודה דברים מליבה", והבנה לגבי האופן בו התנהלה כניצולת טראומה בעבר. המעגל השני התייחס להשלכותיו של העבר על הווה: רונה יכלה כניצולה שורדת ובוגרת להתבונן בגאווה ובסיפוק בעצמה ולהגיד: "לא הדרדרתי לזנות, סמים ועבריינות. בניתי לעצמי למרות הכול משפחה, בחרתי בן זוג שונה מקצה לקצה מהאבא שהיה לי. אני בוחרת לבנות את הזוגיות שלי עם יריב באופן בריא יותר מהזוגיות שהייתה להורי. המעגל השלישי, שגם הוא התייחס לקשר בין ההווה והעבר, התמקדה בטיפול בהורות: העיבוד של חוויות הילדות איפשרו לרונה להבין שהיא לא תהייה אם נוטשת וחסרת אונים כמו אימה, ומתעללת כמו אביה.

הסיפור החדש שכתבו רונה ויריב אפשר להשתחרר מהתסריט הישן והטראומטי של ניצולת גילוי עריות. בסיפור החדש הובלטו כוחות הנפש של רונה והאומץ שלה לחשוף את הסיפור, ולהיות לא רק שורדת אלא אישה שהצליחה לבנות זוגיות ומשפחה אחרת, בריאה יותר.

 

רשימה ביבליוגרפית

גור, ע. (2004). הסרסור שלי לא היה צריך ללמד אותי כלום, אבא לימד אותי הכול בבית. גילוי עריות כגורם מרכזי בהתדרדרות של נשים ונערות לזנות, סמים ופשע. מתוך: סלומון, ז. וזליגמן, די (עורכות), סוד ושיברו – גילוי עריות: מאפיינים, השלכות ודרכי טיפול, קובץ מאמרים. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.

כוהן, ת. (1991). להיות בצל הסוד, הוצאת מודן.

מור, א. (2008). ילדות בצל התעללות והורות כושלת: הקשר בין התעללות מינית ופיזית בילדות, אמפתיה הורית לקויה והסתגלות פסיכולוגית בבגרות. מפגש, 27, 125-144.

ריד, מ. (2002). שבויה. תל אביב: הוצאות תמוז.

טיפול ביתמות

טיפול ביתמות

טיפול באנשים שחוו אבדן של הורה בגיל צעיר חווים "אבדן בלתי נראה". העדר זיכרון ממשי וברור מההורה המת

שנים רבות אני עוסקת בטיפול באנשים, שחוו אובדן של הורה בגיל צעיר. כמטפלת אני שותפה למסע ההתמודדות שלהם עם האובדן והשכול. אתייחס לאלה שהתייתמו מאב בשלב מוקדם של התפתחותם.  חלקם חווים "אובדן בלתי נראה". כלומר:

העדר זיכרון ממשי וברור מההורה המת ( למפרט - צמרת, 2007 ) .  לחלקם כבר נוצר כילדים בני 3, 4 ואילך זיכרון שמבוסס על קשר עם ההורה המת, אבל היעדר הדיבור אודותיו עם ההורה החי גרם להדחקת הזכרונות. בטיפול זוכה האובדן לעיבוד, והחללים בזיכרון מתמלאים. 

דוגמאות מטיפולים ( השמות כולם בדויים והפרטים המזהים טושטשו ).

"נולדתי כחודשיים לפני שאבא נהרג ", מספר אורן בן ה 30.  "אני פונה אלייך לטיפול עקב משבר קשה של פרידה מבת זוג שעזבה אותי".  הפרידה היא שדה מוקשים עבור אורן, שהתייתם בגיל צעיר, ולא זכה מעולם להכיר את אביו. בעקבות הפרידה התעורר החומר הלא מודע והבלתי מעובד של הנטישה שחווה. 

 ... "חוץ מכמה תמונות באלבום, אין לי שום זיכרון ממשי של אבא. חשבתי שאני אמור להמשיך את דרכו, אבל אני לא יודע עליו כמעט כלום"... 

  לאורן חסרים היו כילד ייצוגים מנטליים, שמתהווים אצל ילד בעל קשר ממשי עם ההורה המת  "כילד צעיר", מספר אורן בכאב,  "שאלתי פעמים רבות את עצמי: איזה מין אבא היה לי? במה היה מוכשר? מה ירשתי ממנו? האם אני דומה לו?"

   במשך השנים היה זקוק אורן לתיווך של אימו, כדי שתשלים את החללים במידע, ותעזור לו מנטלית לבנות את דמות האב הנעדר.  אבל האם , שהתאלמנה כאישה צעירה מאוד, התרסקה נפשית ולא היתה מסוגלת לספק לו תמיכה רגשית.  "אמא היתה עסוקה במלחמת ההישרדות שלה עצמה. לא תפסתי אותה כמספיק חזקה. השתדלתי לא להעיק עליה עם שאלות על אבא שנהרג". 

  במהלך הטיפול אני ממלאת עבור אורן מיכל לרגשותיו הקשים: הכאב שלא יכול היה להביע, הכעס, האכזבה, ותחושת חוסר הצדק שגדל בלי אב. כמו כן  אני מתווכת בין  "הזיכרון האבוד" של האב שאיננו לבינו כבוגר. בהדרגה יוצר אורן מהחלקים סיפור שלם, שכדי לכתוב אותו נדרשת בדיקה יסודית. 

בין המשימות שאורן לוקח על עצמו במהלך הטיפול, נכללות שיחות עם אימו, סבתו, הדודה וחברים טובים של האבא. שיחותיו עם אימו הולכות ומעמיקות. בכל פעם נוספים עוד שברי זכרונות, שמורכבים לפאזל שלם. החוויות שהיו חסרות מילים, צורה ופשר, זוכות לתרגום מילולי, והסיפור שנוצר זוכה למשמעות חדשה. 

כילד נעדר אורן מיבנים מנטליים שמאפשרים לארגן את החוויה. אבל כבוגר - במסגרת הטיפול מצליח אורן באירגון, האירגון מחדש והענקת משמעות לאובדן. 

  

גם רוני ( שם בדוי) הגיע אלי במסגרת משרד הביטחון כיתום צה"ל. רוני בן ה 37 פנה עקב קושי ליצור זוגיות משמעותית. במהלך הפגישות הגיע לתובנה, שהיעדר דמות אב בחייו היא זו שיצרה אצלו פגיעות, וחסר במודל לזוגיות תקינה. אחרי שאביו נהרג, לא יצרה אימו מערכת יחסים יציבה. לכאורה כדי "לא לתת לאף אחד לתפוס את מקומו של צביקה", שנהרג כשרוני היה בן ארבע. בנוסף לכך, לא השתמרה בתודעה של רוני דמות אב ממשית. הזכרונות שנשארו לו מאביו היו מקוטעים ומצומצמים. אימו נמנעה מלדבר על האב " כדי לא להכאיב לו", ואולי כדי לא להכאיב לעצמה. לרוני קשה היה להבנות תמונה של "זהות גברית" ושל "זוגיות". 

כדי לגלות מי היה אביו, יצאנו למסע משותף במהלך הטיפול. רוני עסק ב"חפירות ארכאולוגיות", בעליית הגג בבית. צעד אחרי צעד, שלף את המכתבים המאובקים שאביו שלח לאימו, את הספרים, התקליטים והתמונות הדהויות. הזכרונות המטושטשים התבררו לאט לאט במהלך הטיפול. רוני הציג את החומרים בפני אימו ושאל אודותיהם. 

"האבא שציירה באופן שטחי בפני כשהייתי קטן, הינו אבא גיבור. אבא מושלם. אם האבא הזה לא יכולתי להתחרות. גם לא יכולתי לתפוס אותו כמי שהיה יצור אנושי בשר ודם". השיחזור של הפרטים והעובדות הפכו אותו לממשי ומובן. בהדרגה הצליח רוני ליצור מהפיסות המקוטעות יריעה שלמה, תוך הבנה מי באמת היה אביו: "במה התעניין, מה אהב, איך חיזר אחרי אמא, מה היה בו מעניין ומורכב",  לרוני נוצרה בתודעה לאחר שנים רבות דמות הזדהות גברית ממשית, שאפשרה לו להשלים את החלקים הריקים אצלו. הסיפור שנוצר הפך לרציף, שלם ומשמעותי. מכאן ואילך יכול היה לסלול את דרכו ליצירת זוגיות מוצלחת.

  

הבוגרים שמגיעים אלי לטיפול, עם הצל הגדול של האובדן, מצליחים לעיתים קרובות לתפקד בתחומי החיים השונים: מבחינה תעסוקתית, חברתית ועוד. אבל חוויות מסוימות עלולות לטלטל אותם, כגון: פרידות, מעברים, יצירת זוגיות ועוד.  הנטישה שחוו עקב מות ההורה בגיל צעיר יוצרת פגיעות. חווית הנטישה, אם איננה מעובדת, משתחזרת עקב פרידה. מחלה שפורצת אצל ההורה החי עלולה לעורר חרדה רבה. כל אלה עשויים להיות הטריגרים למשבר. 

נדרשת עבודת עיבוד של האובדן: עיבוד הפחדים, הכאב, הגעגועים, הכעס, וכל הרגשות שבמסגרת הטיפול יכולים לבוא לידי ביטוי, ולזכות לתיקוף ולהכלה. 

 לאובדן השפעות עמוקות וארוכות טווח. לכן תהליך ההתמודדות עם האובדן פעיל וחיוני במשך כל שנות התפתחותו של האדם. הילד מתמודד עם האובדן בכל שלב בהתפתחותו באופן אחר, בהתאם לכלים המנטליים והקוגניטיביים העומדים לרשותו. וכן, בהתאם למידת התמיכה וההכלה לה הוא זוכה מההורה שנשאר. אולם ככל שהילד צעיר יותר, כך הינו פגיע יותר: חסרים לו כלים להתמודדות עם החוויה הטראומטית של האובדן.

 

הבוגר שהתייתם כילד, ומגיע לקליניקה לטיפול מסוגל לעבד את האובדן, ליצור סיפור חדש בעל משמעות לאובדן שחווה, ולהתגבר על האובדן.  הבוגר מגיע לפעמים עקב חרדות, דיכאון, קושי ליצור זוגיות או משבר פרידה קשה. אבל במהלך הטיפול מסתבר לו שהמקור העמוק הוא האובדן שחווה כאשר התייתם בגיל צעיר. 

טיפול בבעיות ויסות רגשי

טיפול בבעיות ויסות רגשי

לילד בעל ויסות רגשי יכולת לאיזון בתחושות ובתגובות ה מייצגות איזון רגשי ‏תקין. מהן התגובות המבטאות ליקוי בויסות? אם עקב אירוע שגרתי הוא מגיב ‏בהקצנה, ובדרמטיות, תוך עוררות רגשית מוגזמת, אנחנו מקבלים תמונה של ‏חוסר ויסות רגשי. כמובן, שהאבחון תלוי שיטתיות בת

מהו ויסות רגשי?

לילד בעל ויסות רגשי יכולת לאיזון בתחושות ובתגובות: כאשר, לדוגמא, החתולה של הילד מתה – התגובה הספונטנית והטבעית היא לבטא כאב על האובדן. או כאשר הצליח בבחינה – תגובתו הטבעית הינה לבטא שמחה. התגובות הללו מייצגות איזון רגשי תקין. מהן התגובות המבטאות ליקוי בויסות? אם נודע לילד שחברו הטוב חלה במחלה קשה, והוא מגיב בקהות רגשית, אנו חושדים בחוסר ויסות רגשי. לחלופין, אם עקב אירוע שגרתי הוא מגיב בהקצנה, ובדרמטיות, תוך עוררות רגשית מוגזמת, אנחנו מקבלים תמונה של חוסר ויסות רגשי. כמובן, שהאבחון תלוי שיטתיות בתגובות. לילד בעל הויסות הרגשי ההולם יכולת להפחית את ההצפה הרגשית.

מהו תפקידם של ההורים בתהליכי הויסות הרגשי?

ההורים הם "לוח הבקרה" שאחראי על עיצוב התהליכים הפנימיים של הויסות. ראשית, האב והאם מהווים מודל לויסות או אי הויסות.

שנית, ההורה המכיל עוזר בויסות, בעוד שההורה המוצף רגשית אינו מסוגל להכיל את התחושות של הילד ולווסת אותן.

שלישית, ההורים בעלי הויסות הרגשי יוצרים תחושת ביטחון ורוגע, שמאפשרים לפתח ויסות רגשי, בלי להתגונן ולהשטיח רגשות או לחלופין לייצר התנהגויות מסוכנות וחסרות שליטה עצמית.

דוגמה מהתמודדות עם בעיית חוסר ויסות רגשי של ילד בהדרכת הורים.

(כל השמות בדויים)

אילן וסיגל גדלו בבית סוער, והפנימו דפוסי התנהגות של "אבא עם פתיל קצר" אצל אילן, ואימא עם תנודות רגשיות בלתי צפויות אצל סיגל. כאשר נולד בנם הבכור רועי, היו נתונים, בנוסף לדרמטיות העזה בתגובותיהם, למצוקה רגשית עקב אובדן שחוותה סיגל במשפחת המוצא שלה: אחיה חלה ולאחר שלוש שנים נפטר.

במסגרת הדרכת ההורים תארו אילן וסיגל את הקושי להתמודד עם התפרצויות הזעם של רועי בן השמונה. באסטרטגיות הבלתי יעילות של אילן וסיגל בלטו חוסר איפוק, הצפה רגשית, כעסים לא פרופורציונאליים לאירועים שתוארו בנוגע לרועי ואימפולסיביות בייחוד מצד האבא.

"הילד הזה מקפיץ לי את הפיוזים" אמר בדרכים שונות אילן. "רועי מאוד דומה לאילן ולי..." אמרה סיגל. "גם רועי מוציא ממני אש" אומר אילן, "וגם כל מיני סיטואציות / אנשים אימפולסיביים". אבל בייחוד מושלכות התגובות התוקפניות על רועי, דווקא משום שהוא בן דמותו של אילן ושל סיגל, ודווקא משום שהם אוהבים אותו והוא "חלק מהאני שלהם".

כאשר המנגנון שמצית את הבעה התפענח והובהר במהלך הטיפול, נוצרה יותר מודעות מצד ההורים לתגובותיהם כלפי רועי. האסטרטגיה הבלתי יעילה של "הירייה מהמותן" הוחלפה בהדרגה בתגובות בעליות יותר שליטה עצמית רבה יותר. חלק מהאסטרטגיות נרכשו בעזרת טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות שההורים תרגלו, בתחילה במרחב הטיפולי ולאחר מכן בבית, תוך משוב שקיבלו על השינויים שהתחוללו בטיפול.

בנוסף לכך רכשו גישה יעילה יותר גם בטיפול בעומר בן השלוש. לגביו נוצר פיצול בתגובות של הוריו: אילן נהג להתעלם מהבכי והמצוקה שביטא לעיתים קרובות, בהנחה שגויה ש"לא נורא, עומר יבכה ויתרגל..." ואילו סיגל הגיבה בדריכות ובחרדה שהיו מוגזמים, ונועדו כדי לאזן את תגובתו של בעלה כאשר שיקפתי להם את הדינאמיקה המשפחתית בדרך בהירה ומובנת, החלו בהדרגה להגיב באופן מאוזן יותר גם כלפי עומר, ובמהירות גבוהה יחסית השתנו דפוסי ההתנהגות של הילד.

 

לסיכום, בעזרת הדרכת ההורים אפשר לזהות את הדפוסים הלא יעילים של ההורים (או של אחד מהם), היוצרים חוסר ויסות רגשי של הילד (או הילדים). ככל שההתערבות הטיפולית נעשית בגיל צעיר יותר, כך נמנעות בעיות שעלולות להחריף ולהפוך לדפוסים אישיותיים בלתי מסתגלים: התנהגות של הרס עצמי, הפרעות אכילה, אימפולסיביות בלתי נשלטת או לחלופין שליטת יתר. 

הילד, אתם (כהורים) והסמארטפון

הילד, אתם (כהורים) והסמארטפון

היום בעידן הטכנולוגי, הילדים רוצים להיות כמו חבריהם ומבקשים מההורים שיקנו להם ‏סמארטפונם כמו לחברים, אם אתה כהורה נכנע רק תגרום לילד להגביר את התובענות של ‏הילד. במאמר זה אסביר איך אפשר להתמודד עם תביעתו של הילד להיות כמו החברים שלו.‏

הילד, אתם (כהורים) והסמארטפון

במאמר יובאו דוגמאות אחדות בשמות בדויים ותוך טשטוש של הפרטים המזהים

"מה לעשות עם הילד שדורש סמרטפון ..."שואלים ההורים הנבוכים. "ולא סתם, אלא שיהיה לפחות כמו של אייל ושחר מהבלוק שלנו". באותו הקשר אומרים ההורים: "אנחנו משפחה ממוצעת מבחינה כלכלית, חיים בדירה צנועה בקריות, ולא יכולים לעמוד בדרישות של עמית..." בהדרכת ההורים בולטים חוסר האונים, הקושי לעמוד מול הלחץ של עמית, והצורך להיות "הורים טובים".

סוגיית הסמרטפונים עולה שוב ושוב בהדרכת הורים בקליניקה שלי, ואין בכך פלא כי נוכחות הסמרטפונים בחיי הילדים (בערך מהעריסה ועד להודעה חדשה...) הולכת וגוברת בקצב אש. לטלפון החכם מכל אדם מכורים הרבה מהמתבגרים, שהחלו מגיל צעיר את הרומן עם הסמרטפון.  בנוסף לכך המכשיר יקר, וההורים נקרעים בין הצורך "לספק לילד שלנו את כל מה שהוא רוצה", לבין הצורך לשים גבולות, ולהתאים למציאות "של מה שמתאים לנו כהורים וכמשפחה.."כפי שמציגים ההורים של טל בן השמונה.

בהדרכת ההורים מתחדדת השאלה: אם לחברים יש סמרטפון יוקרתי – האם חיוני כהורים לספק גם כן לילד מכשיר כזה?

ובכן, נוצרת תחרות פרועה בין הילדים "למי יש גדול יותר". ההורים נלחצים. וזאת במקביל לתהליך החברתי שאם להורים לא תהיה מכונית מרשימה כמו לשכנים, הם – לכאורה – "שווים פחות." לילדים מחלחלים המסרים התחרותיים הללו, וגם הם מרגישים מתוסכלים אם יש להם ג'ינס, נעליים, או סמרטפון שאינם נושאים מותגי יוקרה.

בהדרכת ההורים עולה השאלה: האם תחושת הרווחה של הילד באמת מותנית באובייקט קונקרטי כזה או אחר?

רוב ההורים שמבררים לעומק את השאלה הזו, מגיעים למסקנה שהחוויה האובייקטיבית של הילד כ"מרוצה" או "מאושר" איננה תלויה ביוקרת המותגים. הורות טובה ומזינה, היא הגורם העיקרי המשפיע על שביעות הרצון ואיכות החיים של הילד: חיבוק, נשיקה, איכפתיות אמיתית, חום ויכולת להיות אמפטיים כלפי הילד הם המדדים להורות טובה. על כך נוספת היכולת כהורים להציב גבולות באופן לא פרוץ ולא נוקשה מידי.

האם מסוגל הילד לעמוד בלחץ החברתי?

נראה לי שככל שתפיסת הערך העצמי של הילד חיובית יותר, כך יכול הילד להאמין שהנכסים הפנימיים שלו ראויים להערכה. ילד שמאמין בעצמו לא ינסה לרכוש את מעמדו בזכות אלמנטים חיצוניים ושטחיים. בהתאם לזאת, ככל שהמסרים של ההורים הינם "יש לך דברים מדהימים וזה העיקר", כך יפנים הילד את ההערכה והכבוד כלפיו.

האם – במקביל לעמידה של הילד בלחץ החברתי – יכולים ההורים לעמוד בלחץ של הילד?

הורים רבים מנסים להימנע מקונפליקטים עם הילד: "אני אתפס כאבא גרוע על ידי רועי" אומר לי דרור בהדרכת ההורים. "אני אתפס כאמא גרועה" אומרת סיגל אשתו. ובכן, הדרך הקצרה אבל הארוכה היא להיכנע מתוך חששות ללחץ של הילד. אבל כדאי לזכור כהורים שהנכסים הפנימיים שלו ראויים להערכה. ילד שמאמין בעצמו – בזכות המסרים שיעבירו לו הוריו – לא ינסה לרכוש מעמד בזכות דברים חיצוניים ושטחיים. ככל שהמסרים כהורים הינם "יש לך המון דברים מדהימים, שמעוררים את ההערכה וההתפעלות שלנו", כך יפנים הילד את תחושת ההערכה והכבוד כלפיו.

האם, במקביל לעמידת הילד בלחץ החברתי, יכולים ההורים לעמוד בלחץ שמפעיל עליו הילד?

הורים רבים מנסים להימנע מקונפליקטים עם הילד. "אני אתפס על ידי רועי כאבא גרוע", אומר לי דרור בהדרכת הורים. בבדיקה מעמיקה יותר מסתבר שלדרור יש מעט זמן משותף עם רועי, ומכאן נובע הצורך שלו להשתיק את רגשי האשם שלו, ולהיכנע ללחצים של הילד. למעשה מתפתחת אצל האבא ההכרה בהדרכת ההורים שהוא לא פותר בעיות ביחסים לעומק, אלא "סותם חורים": "הדרך הקצרה, ואני מבין שהלא יעילה, הייתה להיכנע לרועי. אבל לעומק נשאר החור.." אומר דרור.

האם הורים שנותנים הכל הם "הורים מושלמים"?

"אין אמא מושלמת", טען בצדק וויניקוט, אלא "אמא מספיק טובה". הגדרה זו אפשר להרחיב, כמובן, גם ל"אבא טוב דיו.."

 

ההורה הנענה לכל גחמותיו ותביעותיו של הילד, ומנסה לספק מיידית את רצונותיו, אינו "ההורה המושלם". בהדרכת ההורים מתבהר מנין נובע הצורך לספק מייד ותמיד את רצונות הילד: חרדות, חוסר אונים, רגשי אשם או צורך לפצות. בהדרכת ההורים מקבלים ההורים כלים לעמוד ביעילות מול לחצי הילד, ולהבחין מתי הדרישות מותאמות או לא, ואיך יכול הילד להתמודד עם תסכולים כחלק מהמציאות.

הדרכת הורים בקריות

הדרכת הורים בקריות

כמעט כל ההורים באשר הם מתמודדים עם אתגרים רבים במהלך גידול הילדים. לעיתים, האתגרים הם רגילים ונורמטיביים, כאלו שמאפיינים מעבר של שלבים בחיים (כגון עליה מהגן לבית הספר או הבית הספר היסודי לחטיבת הביניים). גם כאשר מדובר על מצב שמשותף כמעט לכולם, יש הורים שמ

כמעט כל ההורים באשר הם מתמודדים עם אתגרים רבים במהלך גידול הילדים. לעיתים, האתגרים הם רגילים ונורמטיביים, כאלו שמאפיינים מעבר של שלבים בחיים (כגון עליה מהגן לבית הספר או הבית הספר היסודי לחטיבת הביניים). גם כאשר מדובר על מצב שמשותף כמעט לכולם, יש הורים שמרגישים שנחוץ להם סיוע מקצועי שיסייע להם לעבור הלאה, ביחד עם הילד, בצורה טובה, נכונה וחיובית יותר.

לעיתים אחרות, מדובר על אתגרים הוריים שהם ייחודיים יותר ופרטניים יותר. כאן ניתן למצוא למשל את ההורים שמתמודדים עם ילד שאובחן כמחונן אך הפך לדחוי חברתית או לחילופין עם ילד שמופיעות אצלו בעיות בוויסות הרגשי או חרדות בעוצמה רבה. בכל המקרים הללו, חשוב לאבחן היטב את המצב בכדי שניתן למצוא את הדרך הנכונה לשיפור.

השפעה הורית

לדברי הרצלה צח, מטפלת פרטנית, זוגית ומשפחתית, הורים רבים אינם תמיד מודעים לרמה שבה הם, כהורים, משפיעים על הילד (למעשה, בצורה שאיננה שניה לה). ההשפעה, שאיננה רק בצורה של מסרים גלויים, אלא גם ואולי בעיקר בצורה של מסרים בלתי מילוליים (בהתנהגות, בשפה בלתי מילולית), יוצרת דברים נפלאים אך גם עשויה לעורר קשיים.

את אחת הדוגמאות, שמאפיינת חלק מהילדים בעלי כישורים קוגניטיביים גבוהים (ילדים מחוננים), ניתן לתאר בצורה הבאה:

ההורים, שגאים מטבע הדברים ביכולת הגבוהה של הילד, נוהגים לספר בגאווה על ההישגים והיכולות. עם הזמן, הילד מפנים את ההנחה ההורית המובלעת שהוא "שווה יותר". כאשר פרשנות זאת לובשת ביטוי בכיתה או במהלך קשרים חברתיים עם ילדים אחרים, נוצרת מציאות של ניכור ולעיתים של בידוד חברתי.

חוסר האיזון הזה, שבין יכולת קוגניטיבית לבידוד חברתי, מתסכל מאוד, הן את הילד והן את הוריו. התמודדות נכונה יכולה בהחלט ניתן להביא לשינוי, באמצעות טיפול והתייחסות להנחות יסוד הוריות, וכן לאלה של הילד.  

להתמודד עם חרדה

חרדה ילדית יכולה להיות דבר שגרתי ורגיל, כאשר למעשה מדובר על מאפיין חשוב שמלווה את מרבית הילדים. עם זאת, הורים רבים מרגישים שהילד מגלה רמות בלתי סבירות של חשש וחרדה. לעיתים החרדה מתלווה לקשיים נוספים ולעיתים מדובר על שכפול של חרדות ופחדים הוריים, מודעים ובלתי מודעים.

הטיפול בילד החרדתי מצריך מיומנות אבחון גבוהות ובניית תוכנית פעולה להתמודדות.

לדעת יותר

מלבד הדוגמאות שהזכרנו, אודות ילדים חרדתיים או מחוננים הדחויים חברתית, הורים רבים מבקשים הדרכה וסיוע בתחומים רבים נוספים. בין היתר מדובר על:

·         התמודדות עם גירושין.

·         ילדים חורגים כתוצאה מנישואין שניים.

·         בעיות גמגום.

·         תקשורת חסומה.

·         מאפייני גיל ההתבגרות, התמודדות עם לחץ חברתי ועוד.

 

 

 

 

ילדים וסמארטפונים

ילדים וסמארטפונים

היום בעידן הטכנולוגי, הילדים רוצים להיות כמו חבריהם ומבקשים מההורים שיקנו להם ‏סמארטפונם כמו לחברים, אם אתה כהורה נכנע רק תגרום לילד להגביר את התובענות של ‏הילד. במאמר זה אסביר איך אפשר להתמודד עם תביעתו של הילד להיות כמו החברים שלו.‏

במאמר יובאו דוגמאות אחדות בשמות בדויים ותוך טשטוש של הפרטים המזהים

"מה לעשות עם הילד שדורש סמרטפון ..."שואלים ההורים הנבוכים. "ולא סתם, אלא שיהיה לפחות כמו של אייל ושחר מהבלוק שלנו". באותו הקשר אומרים ההורים: "אנחנו משפחה ממוצעת מבחינה כלכלית, חיים בדירה צנועה בקריות, ולא יכולים לעמוד בדרישות של עמית..." בהדרכת ההורים בולטים חוסר האונים, הקושי לעמוד מול הלחץ של עמית, והצורך להיות "הורים טובים".

סוגיית הסמרטפונים עולה שוב ושוב בהדרכת הורים בקליניקה שלי, ואין בכך פלא כי נוכחות הסמרטפונים בחיי הילדים (בערך מהעריסה ועד להודעה חדשה...) הולכת וגוברת בקצב אש. לטלפון החכם מכל אדם מכורים הרבה מהמתבגרים, שהחלו מגיל צעיר את הרומן עם הסמרטפון.  בנוסף לכך המכשיר יקר, וההורים נקרעים בין הצורך "לספק לילד שלנו את כל מה שהוא רוצה", לבין הצורך לשים גבולות, ולהתאים למציאות "של מה שמתאים לנו כהורים וכמשפחה.."כפי שמציגים ההורים של טל בן השמונה.

בהדרכת ההורים מתחדדת השאלה: אם לחברים יש סמרטפון יוקרתי – האם חיוני כהורים לספק גם כן לילד מכשיר כזה?

ובכן, נוצרת תחרות פרועה בין הילדים "למי יש גדול יותר". ההורים נלחצים. וזאת במקביל לתהליך החברתי שאם להורים לא תהיה מכונית מרשימה כמו לשכנים, הם – לכאורה – "שווים פחות." לילדים מחלחלים המסרים התחרותיים הללו, וגם הם מרגישים מתוסכלים אם יש להם ג'ינס, נעליים, או סמרטפון שאינם נושאים מותגי יוקרה.

בהדרכת ההורים עולה השאלה: האם תחושת הרווחה של הילד באמת מותנית באובייקט קונקרטי כזה או אחר?

רוב ההורים שמבררים לעומק את השאלה הזו, מגיעים למסקנה שהחוויה האובייקטיבית של הילד כ"מרוצה" או "מאושר" איננה תלויה ביוקרת המותגים. הורות טובה ומזינה, היא הגורם העיקרי המשפיע על שביעות הרצון ואיכות החיים של הילד: חיבוק, נשיקה, איכפתיות אמיתית, חום ויכולת להיות אמפטיים כלפי הילד הם המדדים להורות טובה. על כך נוספת היכולת כהורים להציב גבולות באופן לא פרוץ ולא נוקשה מידי.

האם מסוגל הילד לעמוד בלחץ החברתי?

נראה לי שככל שתפיסת הערך העצמי של הילד חיובית יותר, כך יכול הילד להאמין שהנכסים הפנימיים שלו ראויים להערכה. ילד שמאמין בעצמו לא ינסה לרכוש את מעמדו בזכות אלמנטים חיצוניים ושטחיים. בהתאם לזאת, ככל שהמסרים של ההורים הינם "יש לך דברים מדהימים וזה העיקר", כך יפנים הילד את ההערכה והכבוד כלפיו.

האם – במקביל לעמידה של הילד בלחץ החברתי – יכולים ההורים לעמוד בלחץ של הילד?

הורים רבים מנסים להימנע מקונפליקטים עם הילד: "אני אתפס כאבא גרוע על ידי רועי" אומר לי דרור בהדרכת ההורים. "אני אתפס כאמא גרועה" אומרת סיגל אשתו. ובכן, הדרך הקצרה אבל הארוכה היא להיכנע מתוך חששות ללחץ של הילד. אבל כדאי לזכור כהורים שהנכסים הפנימיים שלו ראויים להערכה. ילד שמאמין בעצמו – בזכות המסרים שיעבירו לו הוריו – לא ינסה לרכוש מעמד בזכות דברים חיצוניים ושטחיים. ככל שהמסרים כהורים הינם "יש לך המון דברים מדהימים, שמעוררים את ההערכה וההתפעלות שלנו", כך יפנים הילד את תחושת ההערכה והכבוד כלפיו.

 

האם, במקביל לעמידת הילד בלחץ החברתי, יכולים ההורים לעמוד בלחץ שמפעיל עליו הילד?

הורים רבים מנסים להימנע מקונפליקטים עם הילד. "אני אתפס על ידי רועי כאבא גרוע", אומר לי דרור בהדרכת הורים. בבדיקה מעמיקה יותר מסתבר שלדרור יש מעט זמן משותף עם רועי, ומכאן נובע הצורך שלו להשתיק את רגשי האשם שלו, ולהיכנע ללחצים של הילד. למעשה מתפתחת אצל האבא ההכרה בהדרכת ההורים שהוא לא פותר בעיות ביחסים לעומק, אלא "סותם חורים": "הדרך הקצרה, ואני מבין שהלא יעילה, הייתה להיכנע לרועי. אבל לעומק נשאר החור.." אומר דרור.

האם הורים שנותנים הכל הם "הורים מושלמים"?

"אין אמא מושלמת", טען בצדק וויניקוט, אלא "אמא מספיק טובה". הגדרה זו אפשר להרחיב, כמובן, גם ל"אבא טוב דיו.."

 

ההורה הנענה לכל גחמותיו ותביעותיו של הילד, ומנסה לספק מיידית את רצונותיו, אינו "ההורה המושלם". בהדרכת ההורים מתבהר מנין נובע הצורך לספק מייד ותמיד את רצונות הילד: חרדות, חוסר אונים, רגשי אשם או צורך לפצות. בהדרכת ההורים מקבלים ההורים כלים לעמוד ביעילות מול לחצי הילד, ולהבחין מתי הדרישות מותאמות או לא, ואיך יכול הילד להתמודד עם תסכולים כחלק מהמציאות.

טיפול זוגי בקריות

טיפול זוגי בקריות

במהלך החיים הזוגיים עוברים על שני בני הזוג תהליכים שונים, שעשויים לערער על הקשר ביניהם. לעיתים מקור הקשיים קשור גם באירועים חיצוניים ולעיתים המקור נעוץ יותר בדינמיקה של הקשר עצמו, אולם יש דבר אחד שנכון תמיד. פתרון אמתי למשבר, יכול להיעשות כאשר מוכנים להיר

במהלך החיים הזוגיים עוברים על שני בני הזוג תהליכים שונים, שעשויים לערער על הקשר ביניהם. לעיתים מקור הקשיים קשור גם באירועים חיצוניים ולעיתים המקור נעוץ יותר בדינמיקה של הקשר עצמו, אולם יש דבר אחד שנכון תמיד. פתרון אמתי למשבר, יכול להיעשות כאשר מוכנים להירתם, להבין את מקור הקשיים, האישיים והזוגיים, ולעשות מאמץ לשנות הרגלים.

באמצעות טיפול זוגי בקריות, בקליניקה של הרצלה צח, ניתן להבין טוב יותר כיצד מתמודדים עם אירועי חיים שונים וכיצד יוצאים מהם מחוזקים. בטיפול בודקים מאין מגיעות הבעיות, מהי המוטיבציה האמתית להתגבר ביחד על הדברים ואיך עושים את זה נכון.

מתגברים על ההורים

על פי ניסיונה של הרצלה, זוגות רבים מביאים לקשר הזוגי הרגלים וקיבעונות שראו וחוו בבית ההורים. חוסר אמון, מריבות וכעסים, קנאה, תסכול וסוגים שונים של דינמיקות שאינן מקדמות, מופנים ומשוכפלים על ידי הילדים, לעיתים באופן בלתי מודע.

כאשר מבינים לאורך הטיפול, שישנן דרכים שמאפשרות לצאת מהדפוסים שהופנמו, שהקשר הזוגי יכול להיות אחרת מזה שנחווה בבית ההורים, התוצאות יכולת להיות בהחלט מפתיעות.

האתגרים שבחיים

לא תמיד מקור הקשיים הזוגיים הוא בבית ההורים. הדינאמיקה של החיים מעמידה בפני זוגות רבים אתגרים לא פשוטים. בין אירועי החיים שיכולים לפגוע במחויבות הזוגית (וגם במשאבים הפנימיים של כל אחד בנפרד) ניתן למצוא:

·         התמודדות עם פגיעה כלכלית, שיכולה להיות תוצאה של פיטורין או התמוטטות עסק. מצב זה יכול להיות מלווה בירידה בביטחון העצמי, בתחושת הביטחון בעתיד, בתחושה של התרסקות חלום.

·         הילדים שעוזבים את הבית – זוגות רבים מגלים, לאחר שילדיהם עוזבים את הבית, שהזוגיות שהוזנחה עם השנים תובעת התמודדות חדשה. בעיות ישנות צפות והרגלים חדשים נדרשים כדי לבנות ביחד מציאות טובה יותר.

·         טיפולי פוריות – מצב שבו בני הזוג מתקשים להביא ילדים לעולם, לרבות תקופה ממושכת של טיפולי פוריות, מציפה על פני השטח אתגרים לא קלים. לצד זוגות שבוחרים להיפרד, יש כאלה שדווקא יוצאים מחוזקים ומאושרים יותר.

הרצלה צח, מטפלת זוגית בעלת ניסיון רב שנים, כבר ראתה זוגות מכל הסוגים, רבים מהם הפכו את המשבר למנוף לשינוי חיובי. בקליניקה הנעימה שלה, בקריית ביאליק רח' רחל 4, היא מסייעת לזוגות שפונים אליה למצוא את הדרך הנכונה שלהם.

באמצעות חשיפת קשיי תקשורת, באמצעות שינוי דפוסים בלתי מקדמים ובאמצעות הבנה שלמה יותר של הצד השני והמקום ממנו הוא מגיע, אפשר להתמודד גם במצבים של בגידות, כעסים, היבטים של קנאה מוגזמת, חלוקת תפקידים בלתי מאוזנת ועוד.

 

 

 לתיאום פגישה בקרית ביאליק או בתל אביב ניתן לפנות בטלפון 054-4501925 או במייל herzela.zach@gmail.com.

 

הורים בקונפליקט גבוה

הורים בקונפליקט גבוה

לא אחת קורה שהורים גרושים ממשיכים במאבקים מתישים וארוכים בזירה ‏המשפטית כדי להראות לו / לה ולעשות דווקא ומשתמשים בילדים ככלי ‏לניגוח. המאמר בא להראות איך ניתן בתהליך של הדרכת ההורים להיות מודע ‏לנפרדות של ההורים מילדם. ‏

ישנם הורים גרושים שגם שנים רבות לאחר שפורמאלית הסתיימו הגירושין, ממשיכים במאבקים מתישים וארוכים. הורים שיחסיהם מתאפיינים בקונפליקט גבוה, משתמשים במשך שנים בזירה המשפטית כדי "להראות לו / לה" ו"לעשות דווקא". לכאורה המניע הוא "להגן על הילדים מפני המפלצת". למעשה הנפגעים העיקריים הם הילדים. ההורים מופעלים על ידי "האני הפגוע", חוסר האונים, הכאב, החרדות והזעם. ההורים מנוסים מהפגיעה והעלבון, ולא מסוגלים לסגור את המעגל הזוגי ולהתמקד בצרכי הילדים כנפרדים.

"אני אחסל את המכשפה שהוא חי איתה..." 

אומרת לי יעל, שנים לאחר גירושיה הכואבים מניר. "הדרך הכי יעילה שלי לפגוע בניר היא, לא לתת לו לראות את הילדים... ניר אינו מוותר, נאבק באמצעות עורכי דינו בבתי המשפט, מפעיל את פקידת הסעד, והמלחמה ביניהם אינה מסתיימת.

בהדרכת ההורים מצליחים ההורים הגרושים לנהל סגנון הידברות בוגר, ולהוציא מהלקסיקון את הביטויים המשפילים באווירה הרגועה יחסית שנוצרת בהדרגה בתהליך הדרכת ההורים, מתפתח שיח שמבוסס על הקשבה הדדית, כבוד, הבנה ומודעות לצרכי הילדים.

ההורה הגרוש הלא מודע לצרכים של ילדיו, רואה את הילד כשלוחה של עצמו, ולכן גם שותף לרגשותיו ולמחשבותיו. בנוסף לכך מאמין ההורה הבלתי מודע שהמציאות שלו היא המציאות האמיתית היחידה, ואינו יכול לתת אמון בכוחותיו של הילד, ובזויות הראיה הלגיטימיות של ההורה האחר. ההורה מגיע עם תפיסת עולם טוטאלית, של "הכול או לא כלום", ואינו יכול להאמין שאפשר ליצור אינטגרציה בין "האמת שלו" ו"האמת של בן / בת הזוג".

בתהליך הדרכת ההורים גוברת המודעות של ההורים הגרושים, וישנה עבודה על הנפרדות של ההורים מילדם:

"אתה זועם על גרושתך,

אבל אתה הוא אדם נפרד מהילד שלך,

והרגשות שלו אינם זהים לרגשות שלך".

כמו כן ישנה הגברה של האינטראקציה במקור "הכול או לא כלום": אתה מייצג חלקים מסויימים עבור הילד, וגם האקסית שלך מייצגת חלקים לא פחות חשובים עבור ילדכם. החיבור של החלקים האלה, יאפשר לילדך להיות "אני שלם", ולא יצור אצלו קרע הרסני.

 

הדרכת הורים בקונפליקט גבוה היא חיונית למען בריאותם הנפשית של ילדי הגירושין.

האם גירושין גורמים להרס המשפחה?

האם גירושין גורמים להרס המשפחה?

האם גירושין גורמים להרס המשפחה?‏ לא אחת אני נתקלת בזוגות שבהם בן זוג אחד בוגד בבן הזוג השני והם מתלבטים האם להמשיך ‏לחיות ביחד לאחר הבגידה או לא? תוכל לקרוא במאמר המלא.‏

האם גירושין גורמים להרס המשפחה?

בני זוג רבים מביאים לקליניקה בטיפול הזוגי התלבטויות מורכבות: האם כדאי להתגרש לאחר בגידה? האם גירושין יהיו "חורבן הבית"?  האם יגרם לילדים נזק בלתי הפיך? האם הנזק בגירושין חמור מהנזק בחשיפה לכעסים, אלימות או התעללות זה בזו? האם אנו חייבים לעשות הכל, כדי להשאיר את המשפחה כיחידה שלמה בכל מחיר? עם השאלות האלה אנחנו מתמודדים בהרבה טיפולים זוגיים.

חלק מהאנשים מאמינים ש"משפחה נורמלית היא משפחה שלמה". ולכן אם בן/בת הזוג מסרב להישאר בזוגיות, ילחמו בו בכל הכוח, כדי לא לפרק את המשפחה, כי "משפחה כזו הרוסה והילדים מסכנים".

המסר שלי הינו, שחשוב לנסות לשקם את הזוגיות. אולם אם במהלך הייעוץ הזוגי מגיעים בני הזוג, או רק אחד מהם, להכרה, שלא ניתן בשום פנים ואופן לפתור את הבעיות, שהסבל גובר על ההנאה, שהזוגיות מתה ואי אפשר להחיות אותה, הרי שהפרידה בלתי נמנעת.

במקרים בהם החליטו במהלך הטיפול בני הזוג להתגרש, התפקיד שלי הוא לאפשר את תהליך המעבר: אני עוזרת לכל אחד מבני הזוג לעבד את האובדנים של הקשר שאבד, הזכרונות המשותפים, החלומות והפנטיות אודות שלמות המשפחה, ההרגלים, והאובדנים הקונקרטיים של מי שעוזב את הבית. להורים אני עוזרת ליצור את ההפרדה בין היותם בני זוג שנפרדים, לבין תפקידם החדש כהורים לילדים, שאומנם נפרדים, אך אמורים להיות יחידה משותפת. בעבודתי עם ההורים בשלב המעבר, חשוב לי לסייע להם, לא לנקום זה בזו באמצעות הילדים, אלא לספק הורות בריאה ומזינה, תוך תמיכה הדדית ומעורבות ידידותית משותפת.

בקרב מטופלים רבים, בטיפולים הפרטניים והזוגיים, אני פוגשת את ניצולי התפיסה האומרת: "צריכים להחזיק בכוח את בן הזוג ולא לשחרר".

בדוגמאות הבאות מטושטשים הפרטים המזהים (כולל השם, הגיל, המקצוע ועוד):

"הלוואי והורי היו מתגרשים כשהייתי קטנה", אומרת לי נורית בטיפול פרטני אליו הגיעה כמבוגרת שסובלת מחרדה ודיכאון. "האווירה בבית הייתה בלתי נסבלת. אבא לא הסכים להתגרש, כי האמין שיגרם הרס נפשי לי ולאחיותי.."

מטופלת אחרת, טלי בת הארבעים, מספרת במהלך הטיפול: "אמא המשיכה לחיות עם אבא, ולא נתנה לו גט, כנקמה על כך שבגד בה. אמא לא הקשיבה לקול שלנו כבנות, ולא ראתה אותנו ואת הצרכים שלנו. לכאורה, נשארה איתו מסיבות כלכליות. אבל, בעצם המניע שלה היה לנהל איתו חשבונות דרכנו. השיקולים שלה היו אגוצנטריים, למרות שטענה שהיא נשארת איתו למענינו, ומקריבה את עצמה.." גם רועי מספר לי בטיפול הפרטני שלו על החוויות הקשות שחווה כילד, שהוריו התעקשו לא להתגרש: "למרות שהחיים בבית היו גיהנום, נשארו אבא ואמא ביחד כאילו בגללי. הזכרונות שלי הם שסבלתי, כי נאלצתי להיות עד למריבות הנוראיות שלהם.."

המסקנה שלי כמטפלת פרטנית וזוגית היא, שלמרות הניסיונות לשקם את הזוגיות – לא תמיד הדבר אפשרי. ההחלטה להשאיר את המשפחה בשלמותה במקרים הללו הינה בעייתית: המחיר שמשלמים בני הזוג והילדים כבד.

בטיפול הזוגי אני עוזרת לבני הזוג להעריך את הסיכוי לשיקום הזוגיות. אנחנו עורכים, אם זו החלטת השניים  – מסע לשיקום הזוגיות. אולם אם למרות הטיפול, מחליטים שניהם, או רק אחד מהם להיפרד, – אני מסייעת להם בטיפול הזוגי לסגור את המעגל, ולהיפרד באופן אמפטי ורגיש ככל האפשר. כאשר ישנם ילדים משותפים, אני עוזרת במהלך הטיפול הזוגי, ליצור הפרדה בין הזוגיות וההורות, וליצור הורות משותפת ומזינה ככל האפשר.

שאלות של הורים גרושים

שאלות של הורים גרושים

הורים גרושים מתמודדים עם התלבטויות רבות בנוגע לגידול הילדים בכוונה ‏ליצור שיתוף פעולה, השלמה ומיזוג של איכויות כל אחד מההורים. בחרתי ‏להציג שאלות העולות לא אחת בעת שאני מדריכה הורים

א.     אמהות רבות שואלות לאחר הגירושין: איך אדע מה קורה אצל האקס שלי כשהילדים אצלו?

במסגרת הדרכת ההורים ניתנות הזדמנות לדון בסוגיה הזו ולבדוק את מקורותיה. כך, למשל, אומרת ניצן, הדרכת הורים לאחר גירושין:

"כל עוד חיינו ביחד הצלחתי למתן אותו. עכשיו אני מודאגת: מה קורה כשאופיר לוקח אותו אליו? מה אני אמורה לעשות כדי לדעת מה בדיוק קורה?"

-         האם אופיר אב חסר אחריות, ילדותי, או פוגעני?

-         או, שלחלופין, ניצן "קונטרול פריק" וקשה לה לשחרר?

-         אם הסיבה לדאגה אוביקטיבית, יש מקור להעמיק ולבדוק מהן הסכנות הנשקפות לילדים. אבל אם האב אחראי ודואג לילדיו, חשוב להבין למה קשה כל כך לניצן לתת לאקס שלה קרדיט?

-         איזה מטרות סמויות משרתת השליטה בילדים ובאופיר?

-         למה גם כשחיו ביחד הרגישה ניצן צורך להיות "הצודקת" ו"המתקנת" ולא הרשתה לעצמה להיות בתפקיד "הסומכת" ו"המאפשרת"?

ובכן, האם לא אמורה לדעת במדויק מה ילדיה עושים בכל רגע נתון אצל האב. אם ירצו יספרו על כך באופן חופשי וספונטני, כל עוד לא ירגישו שהם נחקרים, עקב חריצות בלתי מותאמת למציאות, או צורך להציץ ולראות מה מתרחש אצל האקס. כאשר המניעים לבדיקת הילדים והאקס יהיו מודעים, יפחת הצורך הלא מודע בשליטה, והאם תרגיש חופשי יותר. כשהאם תשחרר מהצורך להיות "על המשמר", תוכל לנצל באופן יעיל יותר את זמנה הפנוי וליהנות ממנו.

ב.     שאלה נוספת שעולה אצל אמהות גרושות רבות הינה:

איך אני מתמודדת עם החלוקה הקיצונית ל"אבא לונה פארק" ו"אימא שיעורי בית"?

החלוקה הדיכוטומית ל"אבא מפנק מאוד" ו"אימא שיעורי בית" / אימא דורשנית מידי, עלולה להיות בעייתית לכל אחד מהשלושה – לאב, לאם ולילד. בפיצול הקיצוני לתפקיד "האבא הטוב" ו"האם הרעה" נפגעת האם, ומתמרמרת (בצדק...) על תפקיד "השוטר הרע", כתפקיד מתסכל שמזמין השלכות תוקפניות מצד הילדים והסביבה. הילד יוצא לעיתים מתוסכל מהחלוקה הקיצונית בין "האבא שמתיר הכול" ו"האימא הדורשנית והאוסרת": "למה אצל אימא תמיד אסור, ואצל אבא תמיד  מותר?"

בהדרכת ההורים נעשית אינטראקציה בין "החלק המאפשר" ו"החלק האוסר", שמיוצגים בקיצוניות אצל אחד ההורים. בתהליך ההדרכה אנחנו עובדים על מיזוג החלקים, תוך הצגת השאלות המאתגרות את המציאות המצומצמת.

השאלות שמופנות לאב במסגרת הדרכת ההורים, הן: איך יוכל להיות פחות קיצוני, לא טואטלי, להציב גבולות וגם לשחרר?

במקביל לזאת, שאלת האם: איך כאימא את יכולה להרחיב את מינעד האפשרויות ודפוסי התגובה שלך, ולהיות אם דורשנית וגם מספיק גמישה?

האם לומדת במסגרת הדרכת ההורים, שאם תרחיב ותכלול גם את החלקים המהנים, הפתוחים והספונטאניים, לצד הגבולות שלה - הילדים לא יפרקו כל עול, והגבולות לא יתפרקו, מעבר לזאת, גם היא לא תתפרק...

בעזרת הדרכת ההורים לומד גם האב, שאם ימזג את ההנאה עם גבולות, חוקים וסמכות, עדיין יתפס כ"אבא טוב" ולא יאבד את אהבת ילדיו. האב הדורש באופן מאוזן דרישות סבירות מילדיו, יחד עם ההנאה, החופש והיצירתיות, יתפס אצל ילדיו, כ"אבא טוב" לא פחות מהאב "תמיד לונה פארק..."

במהלך הדרכת ההורים רוכשים גם האם וגם האב תובנות, שהחרדה שמא יהפכו ל"הורים לא טובים" אם יאמצו את החלקים האחרים (האב את הגבולות והאם את הספונטאניות), איננה עומדת במבחן המציאות. החרדה של האם שלא תהייה אם מספיק טובה אם תתגמש, וגם החרדה של האב שלא יהיה טוב דיו – נובעת מרגשי אשם, שבמסגרת הדרכת ההורים אפשר לבדוק לעומק. הדרכת ההורים מסיטה את המוקד מהתחרות על "כתר ההורה הטוב יותר", לגיבוש אסטרטגיות של שיתוף פעולה, השלמה ומיזוג של איכויות כל אחד מההורים. 

הדרכה לילד ומתבגר חולה אפילפסיה

הדרכה לילד ומתבגר חולה אפילפסיה

הדרכה להורים לילד עם צרכים מיוחדים. כולנו מפנטזים על ילד שאין לו בעיות, ‏בוודאי לא מיוחדות, ולמרות הכול עומד לפעמים בפנינו האתגר של גידול ילד עם ‏צרכים מיוחדים. הדרכה להורים חיונית במקרים כאלה. ‏

בהדרכת הורים לילד אפילפטי מבקשים ההורים לרכוש ידע והבנה בנוגע למחלת האפילפסיה, וכן לרכוש אסטרטגיות התמודדות יעילות ככל האפשר עם הבעיות הפסיכולוגיות שנוצרו.

אפילפסיה הינה המחלה הנוירולוגית הנפוצה ביותר (סירוטה ורזניק, 1995). קשה לאמוד את שיעור התופעה, משום שאנשים נוטים להסתיר את מחלתם, עקב הסטיגמה הקיימת אודותיה, אבל השיעור הוא באחוז (מלניס, 2000). הקשיים של החולים הם בושה, חוסר ביטחון, פחד וחרדה (המרכז לאפילפסיה, חיפה, 2000).

מהן הבעיות שמעלים הורים לילדים אפילפטיים?

במסגרת הדרכת ההורים מתארים הוריו של הילד האפילפטי, לעיתים קרובות, פחד מהשינוי הפתאומי עקב ההתקף. כמו כן הם כואבים את כאביו של הילד שחווה במקרים רבים חריגות חברתיות, לעג, דחייה ורתיעה מפניו.

אופייה המיוחד של האפילפסיה הוליד דעות קדומות ואמונות תפלות. אמנם כיום לא רווחות עוד הדעות הקדומות שהמחלה נגרמת על ידי שדים רוחות, אולם עדיין היא אפופת מסתורין, והדעות המועטות בנוגע אליה רבות, כגון: האפילפסיה קשורה למחלת נפש ולפשיעה אלימה, לאפילפסטים אסור לצאת לרחוב ללא ליווי, אסור להם לעסוק בפעילות ספורטיבית ועוד.

ההורים מקבלים במסגרת הדרכת הורים כלים כדי להתמודד עם הדעות הקדומות, הנובעות מבורות וחרדות של הציבור הרחב. בין הכלים נכלל הקשר הרוחבי והשוטף עם הצוות החינוכי, תוך הרגעת הצוות ושיתופו באינפורמציה רלבנטית אודות המחלה. בנוסף לכך, אני מעודדת את ההורים לפתוח – למרות הסטיגמה והדעות הקדומות – את האמת אודות המחלה.

הוריה של עירית בת העשר הגיעו להדרכת ההורים עם התלבטות בנוגע לחשיפת הסוד של מחלת האפילפסיה. הם העבירו לעירית מסר, שכדאי לה להסתיר בסוד את המחלה, כי אם הסוד ייחשף עלולה הילדה להיתקל בדחיה וביחס שלילי, במסגרת הדרכת ההורים נוכחו ההורים לדעת, שהסתרת הסוד גובה מהם ומעירית מחיר כבד: עירית הרגישה שאינה יכולה לתקשר באופן פתוח בכלל על חייה, וחיה בחרדה שמא ההתקף "יסגיר אותה". חשיפת הסוד הקלה עליה מאוד, והייתה תהליך של יציאה מהארון, תוך התגברות על הבושה והכאב.

היבט נוסף בהדרכה מתייחס לדפוסי הגנת היתר של רבים מהורי הילדים החולים באפילפסיה. הצורך להגן על הילדים טבעי ומובן, אבל לעיתים מגביל מאוד את הילדים: בטיולים, בפעילויות חברתיות שונות ובספורט. המסר שלי להורים הוא לא לספק לילד החולה הגנת יתר מעבר לנדרש, ולעודד את הילד להתנסות באופן מותאם בחוויות שונות, כדי שלא יתפתחו אצלו חרדות, וכדי שיסמוך על עצמו ועל הסביבה.

איך יכולים ההורים למתבגר האפילפטי לעזור לו להתמודד עם המחלה?

בגיל ההתבגרות עסוק המתבגר באופן נורמטיבי בגיבוש זהותו. המתבגר האפילפטי סובל בשלב ההתבגרות לעיתים קרובות מדמה עצמו פגום, התחושה האופיינית לו היא "שכולם רואים את הפגם" – כפי שמספר יואב (שם בדוי) במהלך הדרכת ההורים. "אני מעדיף" – אומר יואב בן השש עשרה – "לשבת בבית ולא להסתובב עם חברים..."

התחושה שמבטאים מתבגרים אפילפטיים רבים היא של חרדה מדחייה, המביאה להסתגרות ונתק חברתי, בשלב החיים בו "קבוצת השווים" מהווה את המרכיב הדומיננטי בעיצוב הזהות העצמית.

במהלך הפגישות התחזקו אצל יואב בעזרת הוריו האמונה בעצמו וביכולותיו. המודעות של ההורים לתחושת הפגימות עזרה להם לתקשר בפתיחות על תפיסתו העצמית, ולהבהיר לו איך הם תופסים אותו.

חלק גדול מהמתבגרים מתלוננים במסגרת הדרכת ההורים על הגנת היתר עליהם: "הורי מתייחסים אלי כמו אל ילד קטן, שזקוק להגנה מתמדת. הם נלחצים כשאני רוצה ללכת למסיבות, לצאת, למסעות או ללכת עד שעות מאוחרות כמו שאר החברים שלי" – מתלונן אורי.

במהלך הדרכת ההורים מזהים ההורים את קשייו של המתבגר לפתח את עצמאותו ולהיות חלק אינטגראלי מ"קבוצת השווים".

הדרכת ההורים לילד או למתבגר חולי אפילפסיה עוזרת להבין טוב יותר את צרכי הילד, לעזור לו לדון בפתיחות במחלה, ולהפחית את דפוסי הגנת היתר מעבר לנדרש.

רשימה ביבליוגרפית

המרכז לאפילפסיה, חיפה (2000), משרד העבודה והרווחה ואגף השיקום: המרכז בחיפה.

מנליס, י. (2000). היבטים רפואיים משיקום. נהריה: בית חולים נהריה.

סירוטה, פ. ורזניק, א. (1995). דיכאון וכיפיון. הרפואה, 129, 110-112.

החופש הגדול והסיכון הבטחוני

החופש הגדול והסיכון הבטחוני

במסגרת הדרכת הורים בקליניקה שלי, פונים אלי בתקופת החופש הגדול השנה הרבה ‏הורים שמוצפים בחרדות. חלקם גרים אומנם בקריות, אבל הבן או הבת מתגוררים באיזור ‏המרכז או הדרום. כמו כן עולות השאלות: מה יקרה אם הסיכון הביטחוני שנוצר יאיים גם על ‏איזור הצפון? מה להגיד

במסגרת הדרכת הורים בקליניקה שלי, פונים אלי בתקופת החופש הגדול השנה הרבה הורים שמוצפים בחרדות. חלקם גרים אומנם בקריות, אבל הבן או הבת מתגוררים באיזור המרכז או הדרום. כמו כן עולות השאלות: מה יקרה אם הסיכון הביטחוני שנוצר יאיים גם על איזור הצפון? מה להגיד לילדים שנחשפים לחדשות? איך להתמודד באופן יעיל במצב הלחץ שנוצר?

יפעת וגדי מקרית ביאליק (השמות בדויים) שואלים:

"איך להרגיע את הילדים בני התשע וחמש, כאשר אנחנו עצמנו בחרדות. אומנם אנחנו גרים בקריות, אבל המרחקים בארץ קטנים כל כך..." "מה עוד שאחי"– אומרת יפעת – "גר בתל אביב ואחותי באשקלון".

במציאות הישראלית בה "כל אחד מכיר כל אחד", ישנה תמיכה לעיתים קרובות על ידי קרובי משפחה: יפעת וגדי התגייסו במהירות לטובת האחות, ותוך שעות אחדות עברה להתגורר אצלם. אחיה בחר להישאר בתל אביב, אבל במידת הצורך יגיע להוריו בקריות. מצד שני, המעורבות המשפחתית מגבירה את תחושות החרדה של הקרובים.

בהמשך אביא שאלות אחדות שנשאלו על ידי הורים ואענה עליהן בקצרה.

**האם להרגיע ולהגיד לילדים "הכל בסדר"?

חשוב לאפשר לילדים לבטא את תחושת הפחד, החרדה, הבלבול והכעס, שנוצרים באופן נורמלי במציאות הלא נורמלית הזו. הביטויים "הכל בסדר, אין לך מה לדאוג", נותנים לעיתים לילד הרגשה שמתעלמים מהחוויה שלו ומבטלים אותה. לעומת זאת, תיקוף החוויה נותן לו תחושה שהוא מובן ומוכל. משפט כגון "אני מבין את התחושות שלך והם טבעיים"מעניקים לו לגיטימציה לבטא את רגשותיו באופן אוטנטי.

 

**איזו אינפורמציה להעביר  לילד?

ההורה אמור להיות מסננת חכמה למידע: לא להציף, לא לתאר בפרטי פרטים, אלא למסור באופן בהיר ורלבנטי את המידע. המידע אמור להימסר באופן מהימן ומדויק. השפה צריכה להיות מותאמת לגיל הילד ולשלב ההתפתחות הקוגניטיבי והרגשי שלו. לדוגמה: לילד נבון בן שמונה אפשר לספר על "כיפת ברזל", והוא יהיה רגוע יותר ומסופק.

"האם אפשר להימנע בכלל מדיבור על הנושאים האלה?"; שואלים אותי הוריו של אורי.

ובכן, אי אפשר להתעלם מהמציאות, או להעביר לילד מסר "תהיה סקרן, אבל אל תהיה סקרן כשמדובר במצב מלחיץ. תתעניין במתרחש סביבך, אבל תתעלם..." הרי אנחנו לא רוצים שהילד יחיה בבועה.

 

**מהו תפקידה של הטלויזיה כ"המסיר הלאומי"?

האחריות להסברה היא בראש ובראשונה של ההורה, כמתווך בין המציאות לבין הילד. כדאי יותר להעזר בסיפור, שמותאם לילד, ותוך כדי סיפור לחבק, לשאול, להגיב, להרחיב או לצמצם את המידע.

 

**איך לשמור על שיגרה?

השיגרה מספקת את "איזור הביטחון" של הילד. בלאו הכי קשה יותר לייצר שיגרה ונורמליות בתקופת החופש הגדול. על אחת כמה וכמה, כאשר הסיכון הבטחוני יוצר חוויה של איום. ישנן דרכים אחדות ליצור למרות הכל שיגרה. כגון: מסכמים תוך משא ומתן על סדר יום מסויים ומובנה, כולל פעילויות מסויימות ודואגים לכך שהיום יהיה מתוכנן.

 

**איך לבלות כמשפחה בחופש הגדול בצל הסיכון הביטחוני?

בתקופת החופש, וביחוד בעתות לחץ ומצוקה, מומלץ לנצל זמן איכות משפחתי עם הילדים: על ידי משחק משותף, קריאת סיפורים, יוגה, הפעלות יצירתיות ועוד. כל אלה תורמים ללכידות המשפחתית, וכן יוצרים את השיגרה המבורכת שמרגיעה ואוספת.

 

**התמודדות אקטיבית

עוזרת להפחית את הלחץ והחרדה על ידי: דיבור, ציור, תנועה, משחק, ספורט, כתיבה יצירתית או כל דרך אחרת שמתאימה לילדכם.

 

**מהם אותות המצוקה, להם כדאי להיות ערים כהורים?

ילדים במצוקה, עקב מצב הלחץ, עלולים לסבול מחרדות, הפרעות שינה, אכילת יתר או לחלופין הימנעות מאכילה, סיוטים ועוד. כדאי לשים לב גם לסימפטומים של התנהגות רגרסיבית, כגון: הרטבה, בכי לא מותאם וחזרה למצוץ. כדאי להיות ערים לסימני המצוקה, ואם יש צורך לפנות להדרכת הורים. במסגרת הדרכת ההורים יכולים ההורים לקבל איבחון ויעוץ, ולרכוש כלים ואסטרטגיות יעילות להתמודד במצבי הלחץ של הילדים והמשפחה כולה.

 

 

טיפול זוגי בתהליך גירושין

טיפול זוגי בתהליך גירושין

הטפול הזוגי מאפשר לזוגות העומדים בפני גירושין לבחון האם להמשיך בזוגיות, תוך ניסיונות לשקם ולבנות זוגיות בריאה ומזינה, או להתגרש באופן בריא ככל האפשר. בירור השאלה הזו, מקבל מקום בטיפול הזוגי, בלי שאנקוט עמדה לכאן או לכאן.

האני מאמין שלי הנו לאפשר לבני הזוג במסגרת הטיפול הזוגי לבחור: האם להמשיך בזוגיות, תוך ניסיונות לשקם ולבנות זוגיות בריאה ומזינה, או להתגרש באופן בריא ככל האפשר. בירור השאלה הזו, מקבל מקום בטיפול הזוגי, בלי שאנקוט עמדה לכאן או לכאן.

הטיפול הזוגי הוא בעל חשיבות רבה בתהליך הגירושין, כי הגירושין הם מקור לדחק עבור כל אחד מבני הזוג.

מדוע הגירושין הם מקור לסטרס?

הגירושין הם תהליך פרידה מהפנטזיה שהנישואין יימשכו עד עולם, והמשפחה תישאר שלמה ותגן "תוך חיים באושר ועושר" על כל חברי המשפחה. הגירושין מבטאים את התחושה של אובדן הביטחון הרגשי והפיזי. בגירושין ישנו ויתור על האמון ביכולת לתקן ולרפא את פצעי הילדות. הגירושין הינם מקור לכאב, בדידות, אכזבה וחרדות מהצפוי בעתיד.

 האובדנים בגירושין רבים: יציבות וביטחון, הרגלי חיים, חברים משותפים, בני משפחה איתם לא נשמר הקשר ורכוש משותף. בגירושין אובדן משמעותי של הפנטזיה שאהבה תאריך ימים ותגן מבחינה פסיכולוגית מפגעי החיים.

 אופיינית לאדם בתהליך הגירושין תחושת אשם:

 "הרסתי את מה שבניתי במשך הרבה שנים, את הקשר ואת החיים של ילדיי"

אומר לי אריק בטיפול, תוך עיבוד החוויות שלו במהלך גירושיו.

 למרות שהגירושין נפוצים כל כך, עדיין הם מהווים עבור חלק מהאנשים מקור לבושה. כשם שחשוב לאלה שנישאים שהטקס יהיה פומבי ויזכה להכרה חברתית, כך ישנם כאלה שצפויים לסנקציות שליליות מצד המשפחה והחברה. מתוך צורך חברתי לשמור על איזון ויציבות, מושמעים לעיתים הקולות של אלה שיוצאים כנגד הפרת הסדר החברתי, וקוראים לשמר את הקיים למראת המחירים שהם משלמים.

 

מהי תרומתו של הטיפול הזוגי?

בטיפול הזוגי אני מאפשרת לבני הזוג בתהליך הגירושין לבטא באופן פתוח ואותנטי את תחושותיהם, ולעבד את האובדנים שהם חווים. אני מדגישה בפני בני הזוג את הצורך לסגור את המעגל של הפרק הזה בחייהם, כדי לפתוח באופן ראוי את הפרק הבא בחיים.

תהליך העיבוד מאפשר להפוך את הסיכון לסיכוי, תוך הזדמנות לצמוח ולהיפרד באופן ראוי. אני מאמינה, שאם אין סיכוי בנישואין להיות מקור להנאה, עושר ובריאות נפשית, עדיף לעבור תהליך בריא של גירושין, תוך כבוד הדדי, מזעור נזקים לכל אחד מבני הזוג, והורות משותפת ומתואמת. גירושין מוצלחים עדיפים לילדים מנישואין כושלים.

 במסגרת הטיפול הזוגי בתהליך הגירושין, הופכים הגירושין לאתגר איתו מתמודדים בהצלחה.

ילדי הגירושין ובריאותם הנפשית

ילדי הגירושין ובריאותם הנפשית

לעיתים רבות ההורים הופכים את הילדים כשותפים פעילים בסכסוך ביניהם על ידי הטחת ‏האשמות כנגד ההורה השני. ילדים אלו חיים בכאוס ובמקום שיחושו אחריות, דאגה, אכפתיות ‏וסמכות, נוצרת מערכת עם גבולות פרוצים. איך כדאי לשמור על הבריאות הנפשית של הילדים ‏בתהליך הגירוש

לשני ההורים או אחד מהם נטיה לעיתים קרובות לערב את הילדים בסכסוך ביניהם:

בגובה דמי המזונות, בבגידה של אחד ההורים, בהאשמות כגון "בגללו התגרשנו, אתה מבין שלא רציתי להתגרש, אבל נאלצתי כי אבא לא התחשב בי אף פעם.." , ובקונפליקטים שונים שיצרו אוירה עכורה בשלב הגירושין. הילד בפלונטר, בו הוא נאלץ לנקוט עמדה לטובת אחד ההורים: לעיתים "לטובת" ההורה החלש הזקוק להגנה, לעיתים "לטובת" ההורה אצלו הילד שוהה זמן רב יותר, ולעיתים (דווקא) "לטובת" ההורה החזק יותר. בכל מקרה, הילד מאבד את האמפתיה כלפי ההורה האחד. לחלופין הילד חצוי ורוצה להשביע את רצונו של האב ורצון האם, כאשר למעשה אינו מסוגל להיות הוא עצמו.

בטיפולים פרטניים בילדי גירושין בוגרים נחשפים לעיתים קרובות הקשיים, כאשר, לדוגמה: "אמא יצרה איתי קואליציה כנגד אבא" אומר אסף בן ה-33, שהוריו התגרשו בהיותו בן שש (הפרטים המזהים טושטשו). "אמא הפכה אותי, היום במרחק זמן אני מבין וכועס עליה, לבן הברית שלה. או מעבר לזאת, לבן הזוג שלה..." אסף מתאר את היותו כלי משחק במאבק בין הוריו, את התפקידים הבלתי מותאמים כבן ברית וכבן זוג של אימו, ואת רגשי האשם כלפי אביו שהוגדר כ"האדם הפוגע והמאכזב".

ילדי גירושין שהופכים לבעל הברית בעל כורחם של אחד ההורים, חיים בכאוס: במקום מערכת בה ההורים, גם כגרושים, מהווים יחידה הורית שמשדרת אחריות, דאגה, איכפתיות וסמכות, נוצרת מערכת בעלת גבולות פרוצים. ולכן, נוצרות קואליציות בין דוריות, בהן הילד לא יכול עוד למלא את תפקידו כילד אלא  כהורה או מבוגר. באופן פאראדוכסלי הילדים גדלים להיות לא בוגרים אלא ילדים בעלי חסכים שלא סופקו,  שתקועים בהתפתחותם כילדים.

 

הבריאות הנפשית של הילד בתהליך הגירושין תישמר אם הילד לא ישאב למאבק בין ההורים, ואם ההורים לא ישכחו שהילד הוא ילד ואסור לערבו בסכסוך שביניהם!

ילדי גירושין

ילדי גירושין

איך שומרים על בריאותם הנפשית של הילדים? האם כדאי למזער את החשיפה של הילדים ‏לתהליך הגירושין או לחשוף אותם לכל התהליך? במאמרי אסביר מה עדיף ואיך כדאי לנהוג ‏כדי שהגירושין יהפכו להיות לתהליך קל כמה שאפשר עבור הילדים ולאפשר להם להתגבר ‏על השבר ולצאת מחוזקי

המיתוס שגירושין תמיד פוגעים בילדים אינו עומד במבחן המציאות. ילדים שחשופים לאלימות נפשית, מינית, מילולית או פיזית בין ההורים נפגעים, כפי שמראה לנו שוב ושוב הנסיון כמטפלים זוגיים ופרטניים, בהרבה יותר מילדי גירושין. חלקם הגדול של הילדים מתמודדים היטב בעת הגירושין ולאחריהם. אבל בתנאי שלהורים המתגרשים ישנה בגרות מספקת, יכולת להניח בצד את כלי המלחמה שלהם, לסגור את המעגל של הזוגיות בפרק א', ולפתוח מעגל של הורות משותפת ומתואמת, תוך התמקדות בצרכי הילדים.

 

מהן הדרכים לשמור על הבריאות הנפשית של ילדי הגירושין?

  •  

    העיקרון הראשון הינו להשאיר את הילדים מחוץ ל"שדה המוקשים" בין ההורים, תוך התמקדות אמיתית בצרכי הילדים. לא לחקור את הילד על "ההורה במחנה השני", ולא להעביר מסרים שלילים אודות ההורה האחר.

  • העיקרון השני הוא לא לפגוע בקשר של הילד עם ההורה האחר. החבלה בקשר, לעיתים קרובות יותר עם האב, גורמת לסרבנות קשר, ניכור הורי, ובמקרים פחות קיצוניים קושי לחוש ביטחון וחיבה כלפי אותו הורה.
  • העיקרון הוא למזער את הקונפליקט בין ההורים, או תוך עבודה פרטנית של כל הורה, או בעבודה משולבת על ההורות. באופן אופטימלי, בעקבות עבודה כזו ההורים הופכים לידידים, ומשתפים פעולה באופן אמיתי ופתוח כהורים לילדים משותפים.

בליווי של מיטל ועידן (שמות בדויים ופרטים מזהים מטושטשים) במהלך גירושיהם הקושי לעודד אותם לדיאלוג בוגר זה עם זו כהורים משותפים (לקרן בת השבע ויוני בן השלוש) היה ניכר. הקליניקה נראתה להם כזירת התגוששות, והייתי צריכה להרגיע את הרוחות, לשים גבולות, ולהבהיר את המטרות לשיפור ההורות, ולהציב חוקים בנוגע לשפה הראויה לשימוש בטיפול הזוגי. כאשר נוצרה אוירה בריאה די הצורך, וכל אחד מהשניים ביטא את הצורך שלו כהורה, עיצבנו דפוסים נאותים של הורות משותפת.

לאחר שיחות אחדות הרגיש עידן שאינו עוד "האב הלא טוב", לכאורה, בעיני יוני וקרן ובעיני אשתו לשעבר. גם מיטל חשה שעידן אינו "האויב שעליו אני חייבת" כפי שאמרה, "לגונן מקרן ויוני שלי מפניו". במשך הזמן הפך לשותף פעיל, להתמודדות עם גידולם של הילדים.

העדויות שהובאו לחדר גם על ידי ההורים שהתגרשו, וגם ממקורות חיצונים – בית הספר, הגן והתרפיסטית באומנות שקרן הלכה אליה, היו שהילדים מתמודדים הרבה יותר טוב בעקבות ההדרכה ההורית. ההורים שהיו עוינים ואגרסיביים זה כלפי זו שיתפו פעולה ביניהם. התחזית לטווח ארוך הינה שהילדים לא יפגעו מתהליך הגירושין.

  

בשיחת מעקב שהתקיימה כעבור חודשיים התגלה שהילדים התגברו על המשבר ויצאו מחוזקים ממנו, בעקבות השינויים שהתחוללו אצל ההורים.

ילדי הגירושין ובריאותם הנפשית

ילדי הגירושין ובריאותם הנפשית

לעיתים רבות ההורים הופכים את הילדים כשותפים פעילים בסכסוך ביניהם על ידי הטחת ‏האשמות כנגד ההורה השני. ילדים אלו חיים בכאוס ובמקום שיחושו אחריות, דאגה, אכפתיות ‏וסמכות, נוצרת מערכת עם גבולות פרוצים. איך כדאי לשמור על הבריאות הנפשית של הילדים ‏בתהליך הגירוש

לשני ההורים או אחד מהם נטיה לעיתים קרובות לערב את הילדים בסכסוך ביניהם:

בגובה דמי המזונות, בבגידה של אחד ההורים, בהאשמות כגון "בגללו התגרשנו, אתה מבין שלא רציתי להתגרש, אבל נאלצתי כי אבא לא התחשב בי אף פעם.." , ובקונפליקטים שונים שיצרו אוירה עכורה בשלב הגירושין. הילד בפלונטר, בו הוא נאלץ לנקוט עמדה לטובת אחד ההורים: לעיתים "לטובת" ההורה החלש הזקוק להגנה, לעיתים "לטובת" ההורה אצלו הילד שוהה זמן רב יותר, ולעיתים (דווקא) "לטובת" ההורה החזק יותר. בכל מקרה, הילד מאבד את האמפתיה כלפי ההורה האחד. לחלופין הילד חצוי ורוצה להשביע את רצונו של האב ורצון האם, כאשר למעשה אינו מסוגל להיות הוא עצמו.

בטיפולים פרטניים בילדי גירושין בוגרים נחשפים לעיתים קרובות הקשיים, כאשר, לדוגמה: "אמא יצרה איתי קואליציה כנגד אבא" אומר אסף בן ה-33, שהוריו התגרשו בהיותו בן שש (הפרטים המזהים טושטשו). "אמא הפכה אותי, היום במרחק זמן אני מבין וכועס עליה, לבן הברית שלה. או מעבר לזאת, לבן הזוג שלה..." אסף מתאר את היותו כלי משחק במאבק בין הוריו, את התפקידים הבלתי מותאמים כבן ברית וכבן זוג של אימו, ואת רגשי האשם כלפי אביו שהוגדר כ"האדם הפוגע והמאכזב".

ילדי גירושין שהופכים לבעל הברית בעל כורחם של אחד ההורים, חיים בכאוס: במקום מערכת בה ההורים, גם כגרושים, מהווים יחידה הורית שמשדרת אחריות, דאגה, איכפתיות וסמכות, נוצרת מערכת בעלת גבולות פרוצים. ולכן, נוצרות קואליציות בין דוריות, בהן הילד לא יכול עוד למלא את תפקידו כילד אלא  כהורה או מבוגר. באופן פאראדוכסלי הילדים גדלים להיות לא בוגרים אלא ילדים בעלי חסכים שלא סופקו,  שתקועים בהתפתחותם כילדים.

 

הבריאות הנפשית של הילד בתהליך הגירושין תישמר אם הילד לא ישאב למאבק בין ההורים, ואם ההורים לא ישכחו שהילד הוא ילד ואסור לערבו בסכסוך שביניהם!

ניכור הורי בגירושין קשים

ניכור הורי בגירושין קשים

מהו ניכור הורי? ילד המוסת על ידי אחד מההורים והופך לעוין כלפי ההורה האחר, ומסרב ‏לקיים איתו קשר. לאחר בדיקה יסודית על ידי איש מקצוע, מתברר שאין בסיס במציאות ‏האובייקטיביות לטענותיו של הילד. להיפך, האב מסור ואוהב ומודע לצרכי הילד. על כך ועוד ‏בהמשך המאמר.

מהי תסמונת הניכור ההורי?

הילד המוסת הופך לעוין כלפי אחד מהוריו, ומסרב לקיים איתו קשר. הטענות המושמעות על ידי הילד הן: "אבא מתעלל בי", "אבא שונא אותי", "מזניח אותי" או "אני פוחד פחד מוות, ולכן לא מסוגל לבקר בביתו..".

בבדיקה יסודית מתגלה לי, שאין בסיס במציאות האובייקטיבית לטענותיו של הילד, ולהיפך: האב מסור ואוהב, מודע לצרכי הילד ומעונין להיות בקשר איתו. ישנו, אם כך, עיוות בתפיסת המציאות של הילד.

דוגמה (הפרטים המזהים טושטשו, אבל התאור נאמן למקרים רבים בהם טיפלתי)

רוני ונורית התגרשו תוך כעסים עצומים של נורית שרוני עזב את הבית, ובחר להתגרש. במהלך הגירושין נפגעה ריגשית, וחוותה נטישה מצד רוני. למרות שמבחינה כלכלית השאיר לה את הדירה ושילם בנדיבות את המזונות, הרגישה ש"החשבון לא סגור.." המאבק איתו נעשה באמצעות שירי – הבת המשותפת, שהייתה "הבטן הרכה שלי בה נורית יכלה לפגוע..."

"עד לגירושין הייתה שירי קשורה אלי. מאותו רגע ואילך נחתך הקשר איתה כמו בסכין קצבים, ואני הפכתי לזאב הרע.." אומר רוני בדמעות.

מהו הגורם לניכור ההורי?

בן/בת הזוג (לעיתים יותר קרובות זו האם) המגדל את הילד, מעביר מסרים מילוליים ובלתי מילוליים רעילים חסרי בסיס במציאות על האחר, שמוצג כ"אויב ועוין". הדחף המודע או הבלתי מודע של האם שבביתה גדל הילד הוא לפגוע באב עקב נטישה, בגידה, תחושת עוול שנעשתה לה, עלבון שהאקס שלה שיקם גם את חייו והיא לא ועוד. האם מנצלת את הילד ככלי לביטוי העלבון והכעס שלה, בלי מודעות למחיר שהילד משלם על היותו כלי משפק בידיה.

המשך הדוגמא

"לאחר שהתגרשנו",מספר רוני בטיפול ביאוש, " הרגישה נורית חוסר אונים ובדידות, אולי אפילו דיכאון. הקירבה בינה לבין שירי הייתה חסרת גבולות, והיה לה קל להסית את שירי כנגדי, ולמנוע ממני להיפגש איתה. במשך הזמן נוצרה אצל שירי ממש חרדה.. נורית עשתה כל מה שיכלה כדי לנקום בי, והשתמשה בשירי כדי לפגוע בי. כל אמצעי היה כשר בעיניה, כולל להעליל עלי עלילות שווא".

באבחנה בין "הורה מתעלל" לבין "הורה דחוי" (כמו רוני) בולט, שאין בסיס במציאות לטענות של ההורה המגדל והילד המוסת. "ההורה הדחוי" עומד מול קואליציה של "ההורה המסית" והילד.

הילד הופך לבן הברית בעל כורחו של ההורה, קשור אליו בקשר סימביוטי, ואינו מבחין בין "האני" שלו ו"העצמי" של ההורה.

מה הסכנה הנשקפת לילד?

בדרגה הקיצונית נוצר אצל הילד המוסת בוחן מציאות בלתי תקין. כמוכן, מאבד הילד את יכולת האמפתיה כלפי ההורה הדחוי. הילד מאבד את היכולת לזכות לקירבת ההורה, ולהזדהות עם החלקים "הגבריים" ו"הנשיים". הסיכוי בעתיד ליצור זוגיות בריאה קטן כאשר המודל הוא של שנאה והסתה. כמוכן, נוצרת אצל הילד המוסת חשיבה בשחור או לבן: האב הינו "הזאב הרע" "המפלצת", לכאורה, והאם והילד "הקורבנות". הספליט שנוצר מושלך גם לדפוסי חשיבה ורגש אחרים באישיותו של הילד.

המשך הדוגמה

שירי נשלחה לאיבחון פסיכיאטרי בחשד לבוחן מציאות בלתי תקין. לאחר שתי פגישות רואיינו ההורים (כל אחד מהם בנפרד), והתברר שלילדה נתק טוטאלי מאביה, עקב מסרים רעילים שמעבירה נורית על האבא "המפלצתי". הומלץ על טיפול זוגי לאחר גירושין, וההורים פנו אלי.

איך אני מתמודדת עם התופעה כמטפלת זוגית?

בטיפול נוצר מרחב מוגן עבור ההורים. המוקד הוא ליצור הורות מתואמת ביניהם, תוך ראית צרכי הילד הפגוע מהתפקיד הבלתי אפשרי אותו הוא ממלא. אני עוזרת להורים להפריד בין "החשבונות הלא סגורים" כאקסים, לבין היותם הורים משותפים לילד שהופך לקורבן מהמלחמה ביניהם. אני עוזרת לאם לראות את "הכתמים העיוורים" שלה כאישה שנפגעה, לעבד את חוויותיה, ולמצוא את השפעת חוסר האונים על השימוש בילדה ככלי להבעת העלבון שלה.

המשך הדוגמה

רונית עיבדה את רגשותיה במהלך הטיפול, וזיהתה את החלקים הלא מונעים שהפעילו אותה, כאשר חוותה כאישה נטישה. יחד עם זאת, הצליחה להבחין גם במחיר ששירי משלמת על ההסתה. בהדרגה נוצרה מציאות חדשה, בה זכתה הילדה לשני הורים נוכחים ומשמעותיים בחייה.

 

הניכור הורי היא תסמונת קשה, שמקורה בהסתת ההורה המגדל את הילד. הטיפול בהורים חיוני, ובלעדיו מאבד "ההורה הדחוי" את הקשר עם הילד. גם הילד מאבד את הקשר עם ההורה, וגרוע מזה, את בריאותו הנפשית.

הדילמה: אי וי כן או אי וי לא.‏

הדילמה: אי וי כן או אי וי לא.‏

אחת השאלות הנוקבות, הנמצאות כיום בלב השיח הציבורי בחברה הישראלית, בה הדגל של ‏‏"פרו ורבו" מקודש, והפכה למעצמה מס' אחת של טיפולי הפריה, השיח "אי וי כן או אי וי לא" ‏כולל: למי, כמה, מהו התקציב, כמה רחוק את או אתם מוכנים ללכת, כדי להגשים את החלום ‏לילד. ‏

**בתיאטרון עכו עלתה שוב ההצגה "אי וי כן או אי וי לא". את המונודרמה המטלטלת יצרו במשותף איריס הרפז – המחזאית והשחקנית והבימאית אוסנת שנק יוסף.  נקראתי להנחות, כאשת מקצוע שטיפולי פריון הם הבייבי שלי, את השיח. (הקודמת הייתה בתאטרון "הסטודיו" בחיפה). המחזה אמיץ ואוטנטי עד כדי כך, שמשפטים שנאמרים על ידי ליאת (גיבורת המחזה) מצטלבים ממש בדיוק, עם משפטים אותם אני שומעת בקליניקה שלי בטיפולים פרטניים, זוגיים ובקבוצות תמיכה בעת טיפולי פריון.

**המחזה מתמודד עם אחת השאלות הנוקבות, הנמצאות כיום בלב השיח הציבורי בחברה הישראלית, בה הדגל של "פרו ורבו" מקודש, והפכה למעצמה מס' אחת של טיפולי הפריה, השיח "אי וי כן או אי וי לא" כולל: למי, כמה, מהו התקציב, כמה רחוק את או אתם מוכנים ללכת, כדי להגשים את החלום לילד. מי קובע מהו הסוף. מהן האפשרויות האחרות, כגון פונדקאות, או אימוץ... אם בכלל.. כי אם עברתם את הגיל – אתם כבר לא יכולים לקבל תינוק בן יומו. ואם אין לכם אפשרות מבחינה כלכלית – האופציה של האימוץ חסומה בפניכם. ואם אתם זוגות חד מיניים – אין לכם בכלל בארץ אפשרות להליך פונדקאות, ואז אתם מרחיקים לכת לנפאל או לארה"ב..

**במחזה של איריס ואוסנת מתרחשת הדרמה בקליניקה אינטימית, בה מתקיימת קבוצת תמיכה של נשים בטיפולי הפריה. החוויה מצטלבת עם חוויות הנשים שבקבוצה אותה אני מנחה. התהליך מקביל: בתיאטרון, כל הקהל מהווה קבוצת תמיכה לליאת: מטופלים בעבר ובהווה, מטפלים, קרובי משפחה וחברים. כולם – משפחה אחת של שותפים למסע הסיזיפי של המטופלות. או, כפי שאומרות המשתתפות בקבוצת התמיכה בהנחייתי בקליניקה: "אנחנו אחיות למסע", "אחיות לצרה", "כולנו בסירה אחת", "יכולות לדבר על הדברים האינטימיים, שמוסתרים לעיתים קרובות בסוד".. "אנחנו יכולות לדבר על הכל בשפה שלנו, וזר לא יבין זאת"....  שפה שאנחנו כמטפלים צריכים ללמוד מהמטופלים שלנו...

** ליאת מטלטלת במסע שלה, להגשמת החלום לילד, בין תקווה לבין יאוש, שנחווה בכל פעם מחדש, כשהפנטזיה לילד מתנפצת. שיא היאוש – בהפלה הטראומטית והקבורה: כאשר אין לוויה, ואין לגיטימציה חברתית לאבל על האובדן.

**איריס מציגה את היחסים המורכבים בין המטופלים והמימסד הרפואי. מצד אחד, תלות ותקווה שהרופא יושיע. מצד שני, כאב ודיכאון, אכזבה, תיסכול וכעס. כעס על הגוף הבוגד, שמושלך על הצוות הרפואי. כעס כחלק טבעי מתהליך האבל על האובדן. כעס שהגוף "הפרטי" בחלקים האינטימיים ביותר שלו, מופקע והופך לנחלת הרופאים והצוות. כעס על הפרוצדורות הפולשניות. כעס על הקונטקסט הקר והמנוכר (של המערכת הרפואית), בו האישה הופכת למספר אנונימי, דווקא כשהיא זקוקה כלכך לחום ואמפטיה.

**החלופה הינה טיפול: פרטני, זוגי וקבוצת תמיכה, כדי להתמודד עם הויה דולורוסה של טיפולי הפוריות: כדי לבטא את התחושות הקשות והמורכבות, לעבד אותן, לזכות להכלה, ולקבל כלים להתמודדות יעילה.

הטיפול הינו המקום הבטוח, במקום המרחב הפרוץ של טיפולי הפוריות.

איך להתמודד עם גירושין?‏

איך להתמודד עם גירושין?‏

כאשר (אנחנו) מתחתנים, הציפיה הטבעית שלנו היא לחברות אמיתית, מיניות ואינטימיות, ‏אהבה

כאשר (אנחנו) מתחתנים, הציפיה  הטבעית שלנו היא לחברות אמיתית, מיניות ואינטימיות, אהבה "לנצח" והורות מוצלחת. כגודל הציפיות שלנו, כך גודל האכזבה שאנו נוחלים כאשר הזוגיות מתרסקת.

גירושין הם משבר, שההתמודדות איתו מורכבת, מאתגרת ולרוב נדרשת עזרה מקצועית לשם כך. אם החלקים ההרסניים גוברים בתהליך הגירושין, נוצרת "מלחמת עולם":  המחיר הנפשי והכלכלי כבד, וכמובן שאת המחיר הכבד ביותר משלמים הילדים, שהופכים להיות "בני ערובה", של אחד מההורים.

לעומת זאת, אם נעשה תהליך בעזרת טיפול טוב, יכול המשבר לספק הזדמנות להתחלה מוצלחת של חיים בריאים יותר, וישנו סיכוי שפרק ב' אינו שיחזור של פרק א', אלא שהופקו הלקחים מפרק א'/יושמו/וישנו תיקון אמיתי. בעזרת הטיפול הזוגי, יכולה להיות הידברות בוגרת, במקום גירושי כאסח, וכולם יוצאים מורווחים.

יחד עם זאת, גם בגירושין בריאים ומוצלחים, ואפילו אצל מי שיזם אותם, ישנם מחירים: אבדן רגשי, חברתי וכלכלי שכל אחד חווה.

מהם האבדנים איתם מתמודדים בעת הגירושין?

*אבדן הפנטזיה "לחיות באושר ועושר עד עולם בגן העדן עם הנסיך/ה..."

*אבדן הקשר עם האדם שהיה "החבר הכי טוב שלי" (גם אם במציאות רימה, בגד ופגע), לפחות בתקופת חיים מסויימת (כגון בירח דבש), ואבדן האהבה "עם האחד והיחיד"...

*אבדן תחושת היציבות והביטחון (גם אם זו הייתה אשליה)...

*אבדן הבית השלם של "אבא, אמא, ילד וכלב", כולל סגנון חיים והרגלים קבועים

*אבדן החברים המשותפים, שלרוב נאלצים "לקחת צד"..

*אבדן הקשרים עם המשפחה המורחבת של בן/בת הזוג, כולל ערבי חג ולילות שבת (שלפעמים העיקו, אבל יכולים גם להתגעגע אליהם).

*אבדן האפשרות לראות יום יום את הילדים, ולהיות שותפים לכל תהליך ההתפתחות שלהם.

*פרט לאבדנים הרגשיים, ישנם גם אבדנים קונקרטיים של רכוש, ירידה ברמת החיים (ברור שלנהל שני משקי בית עולה יותר).

*אבדן הזהות של "אדם נשוי" והסטטוס (עבור חלק מהאנשים)

*כעסים שמופנים לעיתים באופן גלוי או סמוי מצד ההורים: "אמרתי לך להיזהר ממנה, אני מאוכזב ממך..." ועוד מסרים שקשה לבלוע. למרות "העובדות הקשות" שכל אדם שני או שלישי מתגרש, בארץ בשלב מסויים בחייו, עדיין ישנן תחושות של בושה ואכזבה.

מהן ההשלכות של האבדנים בעקבות הגירושין?

האבדנים יוצרים:

 *דיכאון (כמו לאחר מוות עקב מחלה).

*חרדות (עקב השאלות : "מה יהיה איתי? מה יקרה לילדי? איך אצליח להיות הורה מספיק טוב?)

*כעס: "אני כועס על עצמי", אומר לי צביקה בטיפול לאחר הגירושין, "שלא הבחנתי קודם בקשיים, לא טיפלתי בהם כראוי". "אני כועס גם על בת הזוג שמעלה באמון שלי" אומר לי צביקה.

*אכזבה: "אני מאוכזב מעצמי, איך הייתי עיור, ולא ראיתי שגלית מנצלת אותי..." "ויחד עם זאת אני מאוכזב ממנה, שהענקתי לה כל כך הרבה, והיא ירקה לצלחת שאכלה ממנה".

במהלך הטיפול יכול גם צביקה להבחין איך נכנס לתפקיד הקורבן, בלי להיות מודע לכך, ולבדוק לעומק איפה עוד בהיסטוריה שלו מלא את התפקיד הזה..

*כאב על האבדנים: "אני בוכה כבר חודש בלי סוף מאז שנפרדנו" אומרת יעל, "למרות שלא היה לי טוב איתו. אני מתגעגעת למרות הכל למוכר והידוע לי... כואב לי שהחמצנו את הסיכוי לבנות זוגיות מספיק טובה, וכואב לי על הבנות שלי..."

*תיסכולים

*רגשי אשם: "נכשלתי במשימה הכי חשובה בחיים" אומר לי רוני, "ואין מועד ב'.." על כך נוספה האשמה של בת הזוג, "שלא הצילה, איכזבה..."

לסיכום, התחושות המרובות והקשות מופיעות, בעוצמות כאלה או אחרות, בוריאציות כאלה או אחרות, אצל המתגרשים. חשוב מאוד לעבד את התחושות האלה, והדרכים בטיפול הן אחדות:

טיפול פרטני בעת המשבר של הגירושין

טיפול זוגי לפני הגירושין

טיפול בפרק ב' כמשפחה (מורכבת)

הדרכת הורים לאחר הגירושין

וקבוצות תמיכה למתגרשים או לאנשים גרושים/ות

*טיפול פרטני או זוגי בעת הגירושין או אחריהם נועד כדי לעבד את התחושות המורכבות, במרחב הבטוח והמוגן של הטיפול, תוך הכלה והענקת דרכים להתמודד עם המשבר. בעיבוד של האבל על "מות הנישואין", חשוב לעבור את כל שלביו החל מההכחשה, דרך הכעס, ההאשמה, הכאב ועד להשלמה עם האבדנים הרבים.

*אם לא נעשה תהליך עיבוד האבדנים:

*האבל נשאר לא פתור

*נוצרת תקיעות

*ישנו מחסום במעבר לשלב הבא

*מופעלים מכעסים ונקמה כלפי בן/בת הזוג, עליו מושלכות התחושות הלא מעובדות.

*אין לקיחת אחריות על תרומת כל אחד לקשיים בזוגיות

*עלול להיות שימוש ציני ומניפולטיבי בילדים, שהופכים לכלי במאבק בין ההורים, או לשק איגרוף עליו מושלכים הכעסים/והאכזבות.

טיפול פרטני לאחר גירושין 

דוגמה (הפרטים המזהים טושטשו, אבל המקרה נאמן למציאות).

ריקי (בת ה-35) הגיעה אלי לטיפול כחצי שנה לאחר גירושין קשים. "יואל האשים אותי בהזנחה שלו ובהחלטה שנתגרש. הוא חסר יכולת להתבונן פנימה, ולקחת אחריות על החלק שלו בכישלון הזוגיות. ספגתי ממנו השפלות, יחס לא רגיש, והוא לא הקשיב לאזהרות שאם עוד פעם יפגע בי – אעזוב אותו..".

במהלך הטיפול עיבדה את תחושות הכעס על עצמה, שנשארה במערכת יחסים לא בריאה, והצליחה לזהות את מקור התפקיד של הקורבן אותה מילאה במשפחת המוצא שלה, ושיחזרה באופן לא מודע בזוגיות עם יואל. ריקי עיבדה את האבדנים שחוותה, והצליחה לסגור את המעגל של פרק א'. אחרי כשלוש שנים מסוף הטיפול הפרטני, הצליחה למצוא בן זוג מתאים יותר, ויצרה איתו זוגיות טובה, בה יישמה את התובנות מהקשיים בפרק א'.

טיפול זוגי בעת משבר

*מטרת הטיפול הזוגי לנסות לשקם את הזוגיות. אם מצליחים להתגבר על המשבר, אפשר לצאת ממנו מחוזקי, וליצור חוויות מתקנות לפצעי הילדות שהפעילו באופן לא מודע את שני בני הזוג.

*אם מחליטים השניים, או רק אחד מהם (כדי להתחתן צריכים שניים, להתגרש מספיק שאחד יחליט) להתגרש, תורם הטיפול לגיבוש ההחלטה, לעיבוד החוויות, ולגירושין שיהיו בריאים וללא זעזועים ואיבה.

הורות משותפת

*הטיפול בהורים לילדים משותפים בעת הגירושין עוזר למנוע פגיעה בילדים ולמזער את הנזקים.  אני עוזרת להורים ליצור תוכנית של הורות מתואמת, תוך ראית החלומות והתקוות המשותפים של הילדים, והרצונות של כל אחד מההורים, למשל:

*אחרי דיונים רבים, והתמקדות בטובת הילדים, סיכמנו שדלית תהיה עם הילדים בביתה (אותו עזב האב) שלושה ימים בשבוע, ובסופי שבוע לסירוגין פעם אצל דלית ופעם אצל גבי.

*כמו כן התחייבו דלית וגבי לא להסית את הילדים זה כלפי זו (תופעה שפגעה בילדים, ויצרה אצלם בעיות נפשיות).

*סוכם שחילוקי הדעות בנוגע לגידול הילדים ידונו ביניהם, בלי לערב את הילדים, ובמקרה הצורך יחזרו לטיפול ההורי.

טיפול בפרק ב' – משפחה מורכבת

האתגר בפרק ב' איתו התמודדו ריקי וסער היה: ליצור משפחה מורכבת (mixed family), שכוללת את שלושת ילדיה של ריקי ושני ילדיו של סער שהגיעו פעמיים בשבוע. הפעם לא ויתרו ריקי וסער על ההזדמנות ליצור את הפרק החדש בחיי המשפחה מתחת למטריה של טיפול זוגי.

בטיפול ביטא סער את הכאב והתיסכול שלו, שלילדיו הביאולוגים אין מקום כמו לילדים של ריקי שגדלים איתם. "אני מגדל את הילדים של ריקי, דואג ומפרנס, אבל הילדים שלי לא משתלבים במשפחה. עבדנו על הענקת מקום לילדיו, ועל הכאב שאינו שותף פעיל לגידולם כפי שהיה רוצה, וכן על הקנאה בריקי שמגדלת את ילדיה באופן מלא. עבדנו על הקושי של ריקי שסער לא סבלני כלפי ילדיה כפי שהייתה רוצה שיהיה. הטיפול הסתיים כשנוצרה התמזגות של החלקים למערכת שלמה שמתפקדת היטב, תוך אמפתיה של כל אחד מבני הזוג לתחושות האחר.

קבוצות תמיכה לנשים גרושות

לכל אחת בקבוצת התמיכה סיפור משלה. כל אחת נושאת איתה מטען יחודי, מבחינת ההסטוריה הזוגית, משאבי התמיכה שזכתה להם, ההסטוריה כאישה ושלב הגירושין. יחד עם זאת, לכל הנשים בקבוצה ענין משותף כגרושות, וכולן באותה סירה.

בקבוצה ניתנת לכל אחת הזדמנות לחלוק את תחושותיה, לעשות ונטילציה רגשית, לבטא את החוויה היחודית שלה, ולזכות להקשבה ושותפות מצד חברותיה לקבוצה.

ההקשבה הניתנת הינה רגישה ואמפטית, ומעודדת להביע באופן אוטנטי את החוויות. וזאת, בלי לזכות להאשמות וביקורות שמושמעים הרבה פעמים על ידי בני המשפחה. בקבוצה נוצרות שותפות ואינטימיות, שחסרה על פי רוב לאחר הגירושין. ישנה הזדמנות לעבד את החוויות, בלי לחוש בושה וצורך להסתיר.

נוצרת עזרה הדדית: כל אחת תורמת לחברותיה לקבוצה מהידע והניסיון שלה, בהתאם לשלב בו היא נמצאת בגירושין. כל אחת עוזרת לאחרות לרכוש אסטרטגיות התמודדות יעילות יותר, כגון: הפרדה בין המעגל הזוגי שנקטע לבין המעגל ההורי, הימנעות מערוב הילדים בקונפליקטים עם הגרוש, איך להתמודד עם הכנסת בן זוג הביתה ומהן החרדות בנוגע לכך.

קבוצת התמיכה מהווה מעין משפחה, בה משתחזרת המשפחה המקורית, אלא שבעזרת ההנחיה המקצועית נוצרת יותר הבנה בנוגע לתפקידים ולמקום. נוצרת הזדמנות לתקשורת פתוחה, בהירה ואוטנטית. בקבוצה נוצרת מודעות רחבה יותר לקשיים, לתקיעות בחיים עקב הגירושין, ולכוחות להתמודד איתם.

ההכלה אותה אני מספקת כמנחה מקצועית מעניקה תחושות של ביטחון ויכולת לפתח אמון.

כאשר במרחב הזוגי התערערה תחושת הביטחון, יכולה הקבוצה לאפשר חוויה מתקנת, מרפאת ומזינה.

בהנחייה אני משתמשת בכלים יצירתיים מתחום היצירה וההבעה, כדי שכל אחת מהמשתתפות תוכל להביע את עצמה בדרכים היחודיות המתאימות לה.

בעיות בתפקוד המיני אצל נשים

בעיות בתפקוד המיני אצל נשים

כארבעים אחוז מהגברים והנשים סובלים לאורך חייהם מבעיות בתפקוד המיני. בעיות אלו יכולות לצוץ בכל גיל, החל מגיל ההתבגרות ועד לזקנה, ומקורן בסיבות רבות ושונות. למרות היותן נפוצות, בהיותן בעיות אישיות ואינטימיות יש קושי לשתפן עם אחרים לרבות עם בן הזוג. מאידך, אין זה רצוי להשאיר את הבעיות האלו לא פתורות, עקב ההשפעה המשמעותית על איכות החיים האישית, הזוגית, המשפחתית והחברתית. הדרך היעילה ביותר לפתור אותן הינה פניה לגורם טיפולי מוסמך ומנוסה כדוגמת הרצלה צח, מטפלת מינית מוסמכת בעלת ניסיון רב בתחום, המסייעת להתמודדות ופתרון בעיות בתפקוד המיני בקרב נשים וגברים כאחד.

 

טיפול במגוון בעיות תפקוד מיני

 

הרצלה צח הינה מטפלת מינית ומטפלת זוגית מוסמכת, מנוסה ומוערכת, המתמחה בטיפול בקשת רחבה של בעיות בתפקוד המיני בקרב נשים וגברים. בין היתר היא מטפלת בגברים הסובלים מבעיות של זקפה, שפיכה ורתיעה מיחסי מין, וכן בבעיות של נשים עם קושי או חוסר באורגזמה, כאבים בחדירה, וגיניזמוס ובעיות עוררות. הטיפול מתאים לבעיות וקשיים בכל גיל על רקע פיזי, נפשי, חברתי, זוגי, משפחתי, חברתי או תרבותי. כך למשל, בעיה בתפקוד המיני של נשים או גברים יכולה לנבוע מהתעללות מינית, אלימות, טראומות, חרדות, זהות מינית ודיכאון. כמו כן, היא יכולה לנבוע ממחלות ונכויות, ומקשיים במערכת יחסים זוגית כמו חוסר אמון, ביקורתיות, כעסים, פחדים וגם משגרה ושעמום.

 

מאפייני הטיפול המיני

 

חשוב להבין כי טיפול מיני הינו טיפול אישי רגיש וקשוב, המשתנה בתכניו, תרגוליו ואורכו בין מטופל למטופל. השוני נובע מהבעיה שממנה סובל המטופל ורמת המודעות והפתיחות שלו אליה. הוא יכול להתבצע כטיפול פרטני או זוגי, או כטיפול משולב, ולכלול מתן הדרכות בנושאי אנטומיה ותפקוד מיני, טיפול נפשי המיועד להסיר עכבות ולעודד גישה יותר חופשית ומשוחררת למין. בנוסף, הוא יכלול תרגולים שונים שמבוצעים בהדרגה ומיועדים לשפר ולפתור באופן מעשי את הבעיה בתפקוד המיני.

 

לטיפול בבעיות בתפקוד המיני

 

לטיפול בבעיות בתפקוד המיני בקרב נשים וגברים,לקביעת פגישה, קבלת מידע נוסף וייעוץ מקצועי בנושא, השאירו פרטיכם באתר, או צרו קשר עם הרצלה צח בטלפון 054-4501925 או במייל herzela.zach@gmail.com.

הטיפול – שעה של חשבון נפש לקראת ראש השנה

הטיפול – שעה של חשבון נפש לקראת ראש השנה

לקראת ראש השנה, אני שואלת הרבה מהמטופלים שלי: ממה אתה רוצה לקראת השנה ‏החדשה להיפרד? מאיזה חלקים שזהינו במהלך הטיפול אתה בוחר להיפטר? הפרידה ‏היא מהקורבניות והאלימות כדפוסים משלימים של בני זוג. מתפיסות עולם פסימיות ‏שתוקעות ולא מאפשרות לנוע קדימה.‏

הטיפול הזוגי מספק לבני הזוג הזדמנות להתבונן פנימה, כל אחד לעולמו שלו, של בן/בת הזוג, ושל היחסים. יחודו של הטיפול הזוגי בהיותו שעה "נקיה" מרעשים חיצוניים, בה נעשית עבודה אמיתית של חשבון נפש.

לקראת ראש השנה, אני שואלת הרבה מהמטופלים שלי: ממה אתה רוצה לקראת השנה החדשה להיפרד? מאיזה חלקים שזהינו במהלך הטיפול אתה בוחר להיפטר? הפרידה היא מהקורבניות והאלימות כדפוסים משלימים של בני זוג. מתפיסות עולם פסימיות שתוקעות ולא מאפשרות לנוע קדימה. מבקורתיות מיותרת של אחד מבני הזוג, שמשפילה ומסרסת. מערך עצמי פגום שמעצים את חוסר הכבוד של בן הזוג. הפרידה היא לעיתים מבן זוג אלים, שמוחק או מבטל את האחר.

אני מעודדת לערוך פרידות מדפוסי התנהגות הרסניים ופתולוגיים: מבגידות, תוך הבנת המניעים להיווצרות, מהורות מזניחה, מאכילה רגשית, מתקשורת תקועה, מניוון ביחסים או מחוסר ביטחון בקשר.

הפרידה הזו מחזירה את הכוחות המושקעים במקומות לא בריאים. הפרידה מאפשרת לצאת מתוך פרידה לדרך חדשה, ולפרוץ דרך קדימה, תוך השגת שליטה חדשה על החיים.

בטיפול הזוגי אני מעודדת את מטופלי לערוך סגירת מעגל חשבונות לקראת ראש השנה. כמו כן אני עוזרת לערוך טקסי פרידה מדפוסים פתולוגיים בזוגיות כגון: כתיבת מכתב התחייבות, שלעולם לא יפגע האחד בשני בדרך אלימה. המכתב הוטמן בקופסה בחדר השינה, והיווה עדות לבחירה בדרך חדשה.

 

פרידות כאלה הן מורכבות וקשות. "גיליתי במהלך הטיפול" אומר אייל (שם בדוי) "מהו הרווח המשני שיש לי מהיחס המזלזל בגליה.." "הבנתי" אומרת גליה "מהו שיתוף הפעולה שלי, ולא עוד.." הפרידה מדפוסי ההתנהגות ההרסניים האלה קשה, כי כל אחד מהם התקבע בתפקיד מוכר לו, אותו שיחזר אוטומטית ללא מודעות. הפרידה מהדפוסים הבעייתיים, בעזרת הטיפול הזוגי, מהאמונות השגויות, מהפרשנויות המייאשות למצבי חיים, עוזרת ליצור זוגיות מזינה ופוריה יותר.

החור השחור של הפרעות אכילה: אכילת היתר הכפייתית והבולימיה

החור השחור של הפרעות אכילה: אכילת היתר הכפייתית והבולימיה

הנשים הסובלות מבולימיה ואכילת יתר כפייתית, מתארות מעבר להבדלים היחודיים ביניהן, ‏הסימפטומים וסיפורי החיים היחודיים, חוויה דומה: צורך כפייתי למלא חור שחור שאי אפשר ‏למלא אותו. צורך למלא בקונקרטי את מה שמקורו ברעב רגשי, והכרה שאין סיכוי למלא אותו ‏בדרך כזו,

הנשים הסובלות מבולימיה ואכילת יתר כפייתית, מתארות מעבר להבדלים היחודיים ביניהן, הסימפטומים וסיפורי החיים היחודיים, חוויה דומה: צורך כפייתי למלא חור שחור שאי אפשר למלא אותו. צורך למלא בקונקרטי את מה שמקורו ברעב רגשי, והכרה שאין סיכוי למלא אותו בדרך כזו, ולהיפך: הוא גובה בכל פעם מחירים גבוהים, בלי שהריקנות העמוקה מתמלאת ובלי שהכאב יפחת. הרגיעה נוצרת, לכאורה, בסוף הבולמוס על ידי אובדן הכרה (כמו, לפעמים, של אלכוהוליסט). נלווית לה תחושת מיאוס עצמי, כעס, התקף זעם, רגשי אשם ותחושת כישלון. תחושות אלה מגבירות את הכאב, ומעמיקות את הבור השחור.

תאור מרתק על הצורך האובססיבי והבלתי נשלט הכפייתי לאכילת היתר מוסבר, לדעתי, באופן מרתק בתאור המקרה של לורה, בספרו של רוברט לינדנר, בו ניכללים סיפורים פסיכואנליטיים אמיתיים. לורה מתארת את תחושת הריקנות שאיננה ניתנת למילוי: חלל ריק מבחינה רגשית, שמקורו בנטישה שחוותה מאב אלכוהוליסט ואם נכה פיזית וריגשית. נוצר הצורך הכפייתי למלא אותו, אבל הבור אינו מתמלא. בחרתי לצטט כמה משפטים מתוך "הסיפור של לורה", שממחישים את האכילה הכפייתית והחור השחור:

"... זה מתחיל בתחושה של ריקנות מבפנים.. כאילו נפער חור.. החור נעשה גדול יותר ויותר.. הרגשות הריקנות נהפכת לעינוי. בתוך זמן קצר לא נותר ממני דבר, אלא חלל ריק מלא הלמות.. ברגע שאני מרגישה את היפערות החור הזה בקרבי אני מבועתת. אני רוצה למלא אותו. אני מוכרחה למלא אותו. אז אני מתחילה לאכול. אני אוכלת ואוכלת כל מה שמזדמן לי.. כאילו אני נמצאת בתחרות עם הריקנות – ככל שהיא גדלה, כך גדל רעבוני...".

(לינדנר, ר. 2007/1995. השעה בת חמישים הדקות. תל אביב: תולעת ספרים. סוליטר: סיפורה של לורה. ע"מ 130).

הגישות לטיפול הפסיכותרפויטי באכילת היתר ובבולימיה רבות:

*טיפול משפחתי, בו מודגש תפקידה של המטופלת במשפחה. (מינושין, פלדולי ועוד).

*הטיפול הזוגי, בו מובלטים היחסים והקשיים העולים עקב "החור השחור": הציפיות מבן הזוג למלא את החסכים הללו, הריפוי של פצעי הילדות על ידי הזוגיות, וההשלכות על המין, ההורות, התקשורת ועוד.

*הטיפול הפרטני, על פי גישת יחסי האוביקט, גישת הפסיכולוגיה של העצמי ועוד.

*התרפיה על ידי אומנות, כדרך לעקיפת ההתנגדויות ולטיפול באופן השלכתי

*טיפול קוגניטיבי התנהגותי מחובר לסכמות (רוברט ליהי, למשל).

אולם מעבר לגישות הרבות והרבגוניות לטיפול בקשיים ובהפרעות האכילה, חשוב בעיני לראות בטיפול לנגד העיניים את הבור השחור והצורך למלאו על ידי אכילת היתר הכפייתית והבולימיה

טיפול זוגי

טיפול זוגי

הפרידה מהמטפל היא חוויה מורכבת של אובדן, בטיפול הפרטני והזוגי. ככל שהטיפול משמעותי, ‏מעמיק, לרוב גם ממושך יותר, כך באופן טבעי קשה יותר למטפל ולמטופל/ים להיפרד. הפרידה ‏הינה תחנה במסע הפנימי המשותף של היחיד או הזוגי והפסיכותרפיסט. במהלכו, נחשפו החלקים ‏האי

הפרידה מהמטפל היא חוויה מורכבת של אובדן, בטיפול הפרטני והזוגי. ככל שהטיפול משמעותי, מעמיק, לרוב גם ממושך יותר, כך באופן טבעי קשה יותר למטפל ולמטופל/ים להיפרד. הפרידה הינה תחנה במסע הפנימי המשותף של היחיד או הזוגי והפסיכותרפיסט. במהלכו, נחשפו החלקים האינטימיים, במשך עשרות או מאות שעות, במרחב הבטוח של הטיפול, והופקדו בידי המטפל: זכרונות, הרהורים, תחושות של כעס, כאב, אכזבות ועלבון.

הפרידה – מתי?

במקרה הטוב מתקיימת הפרידה בתום תהליך של חיפוש עצמי, וגילוי משמעויות חדשות לחיים. כאשר האדם גילה את האוצרות הנימים שנסתרו ממנו: כוחות שלא היה מודע להם, כגון יצירתיות שדוכאה, כי לא זכתה להערכה בבית בה גדל או על ידי בן/בת הזוג שלו. וכן, חוכמה שלא באה לידי ביטוי, כי לדוגמה:

"הייתי הטיפשה במשפחה, בהשוואה לאח המבריק בצילו גדלתי. אחר כך גם הבנתי בטיפול הזוגי שאותו תפקיד השתחזר אצלי באופן לא מודע בזוגיות שלי..."

או , יכולת לבטא בספונטניות ובאוטנטיות את התחושות:

"בחוץ לא העזתי" אומרת קלרה (שם בדוי, הפרטים טושטשו), "לבטא את הרגשות שלי. קבלתי אומץ לבטא לא רק כאן בחדר, אלא גם בחוץ, ועכשיו גם הבעל והילדים למדו לקבל אותי ככה..."

הטיפול יכול להסתיים, כאשר המטופל מכיר ביכולתו להתמודד ללא עזרת המטפל, כי קיבל מפה ומצפן, ואינו מרגיש תועה בשבילי החיים בתחום האישי, המקצועי והזוגי.

כך, לדוגמה, עברה רותי (הפרטים המזהים טושטשו) כשנה של תהליך חיפוש עצמי לאחר הגירושין מאלי. במהלך הטיפול גילתה בעצמה את הכוח לחיות בניפרד עם שתי בנותיה, ולהתגבר על העלבון שחוותה עקב הבגידה שלו.

"הגעתי להכרה שהחיים איתו דישדשו, וכבר לא היה ענין אמיתי", אמרה לקראת סוף הטיפול. "נשארתי מתוך פחד לפרק את המסגרת, אבל היו יותר העמדת פנים ותחושות ביטחון מדומה, שהשאירו אותנו ביחד. עכשיו אני בשלה לצאת לדרך חדשה..."

הפרידה מתרחשת כאשר הצליח המטופל (או הזוג) להיפטר מדפוסי התנהגות בעיתיים או הרסניים: מתפקיד הקורבן בזוגיות, מתפקיד "התקוע" בלי להעז לשנות (בעבודה, בזוגיות או בתחומים אחרים), מתפקיד "המרצה ומפייס" תמיד "הטיפש", "הנכנע", הליצן", "המנותק", "האלים", או "העייף הכרוני".

מהן התחושות בעת הפרידה?

ההחלטה להיפרד מורכבת ומלווה באמביוולנטיות טבעית:

המטופל והמטפל הפכו מזרים לקרובים, מכאלה שהיו משני צידי הגשר לבני אדם שנפגשו והתחברו רגשית זה לזה. או כפי שכותבת דלית בעת הפרידה מהמטפלת שלה:

"אתה פוגש בזר,

שלא יודע עליך דבר,

אתה בורא עצמך מהתחלה,

נברא כרצונך.." (דלית רייך. 2014. לנפש אין טיוטה. ע"מ 221).

 

ככל שהקשר שנוצר עמוק וחזק יותר, כך הפרידה קשה וטעונה יותר. אבל כאשר תהליך הפרידה נעשה בעיתוי הנכון ובדרך נכונה, יש בו יתרונות: המטופל יכול לרכוש ידע, מיומנויות וכלים בפרידות אחרות מאנשים משמעותיים בחייו. כמוכן יכולה הפרידה המעובדת הייטב לסייע לסגור מעגלים, שקשה לסגור, עקב גירושין, מוות, אובדן פרנסה או אובדנים אחרים.

התמודדות של בעלי אכילה רגשית עם ארוחת החג הקרבה

התמודדות של בעלי אכילה רגשית עם ארוחת החג הקרבה

כיצד מתמודדים עם הלחץ שבארוחת החג?

רבים ממטופליי מתוודים בפני על הלחץ שהם חווים לקראת ארוחת החג. המפגשים המשפחתיים המושקעים, בהם נפגשים עם "כולם", מעלים הרבה פעמים תחושות קשות ולא נוחות, שמבטאות קונפליקטים חיצוניים בין בני המשפחה, ופנימיים, של האדם בינו לבין עצמו שעולים ביתר שאת בהקשר המשפחתי הטעון. עבור אלה הסובלים מהפרעות אכילה – אנורקסיה, בולימיה או אכילה כפייתית – מהווה ארוחת החג מקור מוגבר למצוקה. הסיטואציה המשפחתית המורכבת מלכתחילה, מתרכזת בענייני אכילה שהיא תחום רגיש וטעון עבורם, ולכן נחוות אצלם בדרך כלל כחשופה ומלחיצה.

הרבה פעמים, עבור מי שסובל מהפרעת אכילה, המשפחה נחווית כ"מחבקת חיבוק דוב, ולא נותנת אויר לנשימה", כפי שמתארת לילי בת השלושים וחמש (השמות הפרטים המזהים טושטשו בכל הדוגמאות המובאות במאמר), רווקה שסובלת מאכילת יתר רגשית, את משפחתה. התחושות שהיא מתארת מתקשרות למבנה שאופייני למשפחות בהן מופיעות הפרעות אכילה; חוסר נפרדות שיוצר מעורבות יתר, וחוסר גבולות בין-דוריים. "במפגשים האלה, במיוחד בארוחות החג הגדולות, אני מרגישה שאין לי מקום משלי. אני נבלעת". כאשר אני מבקשת מלילי לתאר במילים את ארוחת החג העתידית, מתארת לילי "עיסה, בה כולם מתערבבים. כאילו טחנו את כולם במטחנה, בחשו, ואנחנו מתבשלים באותו מיץ". במשפחתה, כוח ממרכז שואב את כל בני המשפחה פנימה, בלי יכולת להתרחק. מבין ארבעת הילדים הבוגרים, היחיד שהצליח להתרחק מה"עיסה" הוא האח השני, שעזב לארה"ב והתנתק לחלוטין. גם הוא לא היה מסוגל להתמודד עם הקושי שבהפרדות, ונמלט.

כשאני שואלת את לילי מהי המציאות הרצויה מבחינתה, היא מתארת את עצמה כנפרדת מהמשפחה, אבל היא פסימית בנוגע ליכולת שלה לממש את הפנטזיה. במהלך הטיפול אנחנו עובדות על גיבוש זהותה בנפרד מבני משפחתה. היעד במסע של לילי הוא לשנות את תפקידה מילדות כזו שמחברת בין כולם ובמיוחד בין הורייה המרבים לאיים בגירושין. בתור ה"דבק במשפחה" היא עובדת שעות רבות ונוספות בניסיון לאחד את כולם, אבל בעצמה חשה שהיא מחוקה וחנוקה. בטיפול, מאפשרת לילי לעצמה להילחם על היותה אדם נפרד, אישה שקיימת לא רק ביחס לצרכיי משפחת המוצא שלה. הקושי הוא תחושת האשמה שלה, כל פעם שהיא לא ממלאת את התפקיד "הייעודי" . במשפחה בה החרדה מהתפרקות חזקה – קשה יהיה לה לממש את הפנטזיה הזו, אבל זו המשימה ההתפתחותית החיונית.

לקראת ארוחות חג גדולות, היא מתמודדת עם לחץ הולך וגובר עד מועד הארוחה. היא מרגישה שכל העול לחבר בין בני משפחתה ולמנו ריבים בין הורייה, מוטל על כתפייה. בתוך סיר הלחץ הזה, היא מתארת תחושה שכל אחד תוקע את מבטו וחוטמו בצלחתו של האחר בעת הארוחה החגיגית. הניסיון להסתיר את הסוד שלה, הפרעת האכילה, מועד לכישלון.

גם ליונית, ארוחת החג היא עניין סבוך במיוחד.  "מה אני אוכלת הוא הדבר הכי פרטי שלי" מתוודה יונית, שדפוסי האכילה שלה אנורקטיים. "זהו התחום היחיד בו אני עומדת על שתי רגלי האחוריות ולא נותנת לאמא שלי השתלטנית להכתיב לי מה לעשות". לשמור על "הסוד" הוא האמצעי לשמור על המקום, הדעה, לא להתכופף, במשפחה בה החוויה היא של חוסר מקום וחוסר פרטיות.המסגרת הטיפולית מהווה מקום בטוח, בו יכולה יונית לחשוף את סודותיה, מבלי לזכות לתגובות ביקורתיות ושיפוטיות, ותוך שליטה בכיוון, בקצב ובתכנים שהיא חושפת. הטיפול מקנה לה חוויה מתקנת המנוגדת לתחושת  אובדן השליטה שהיא חשה בקרב בני משפחתה. בעקבות הביטחון שהיא חווה בטיפול, היא נזקקת פחות ופחות להפרעת האכילה, ולשליטה בחייה דרך האוכל.

רבות מהמטופלות בעלות הפרעות האכילה חוות במשפחה בה הן גדלו ביקורת, זלזול ולעיתים אלימות (מילולית או נפשית), הקטנה וחוסר כבוד למי שהן, שיוצר דימוי עצמי שלילי. החשש המבוסס מציאות כמובן, הינו שהמסרים הביקורתיים יועברו אליהן בדרך גלויה או סמויה, מסביב לארוחה. "אמא שלי מומחית בלפלוש לי לתוך הצלחת", אומרת בכעס ובעלבון ליאת (שם בדוי) שסובלת מבולימיה. "תהיה לה ביקורת על מה, כמה ואיך אני אוכלת. חשוב לה להשיג שליטה, ולהכתיב לי מה לעשות. ברור שחיצי הביקורות יופנו גם כלפי אחותי שהתגרשה לפני חצי שנה. אבל ביחוד כלפי שלא התחתנתי. ארוחת החג היא הזדמנות במילים ובלי מילים  מפורשות להבהיר לי שאני אשמה שחציתי את גבול גיל השלושים ועוד לא התחתנתי, שזה היעוד שלי בחיים – חתונה וילדים. וכן, שלא חשוב מה השגתי בתחומים אחרים בקריירה, כל זה אפס אפסים כל עוד אין לי בעל..."

במהלך הטיפול מגבשת ליאת דרכים, כדי להציב גבולות לאימה. היא מסרבת לתת לה להמשיך להתערב בתחומים האינטימיים והפרטיים של חייה. היא מצליחה להרגיש שלגיטימי להגיד לאמא שלה - "לא". אנחנו מתרגלות בטיפול,  את הדיאלוג שייערך עם אימה בו תתעמת איתה ליאת ותציב לה גבולות ברורים, ותבהיר אילו התנהגויות תוקפניות וחודרניות אינן מקובלות עליה עוד מצד אימה. הצעתי שהשיחה תהייה לפני הארוחה, ולא מסביב לשולחן בנוכחות האחרים, כדי למנוע