בקבוצת האחים והאחיות נוצרים יחסים מורכבים שמבוססים על שיתוף פעולה. האחים והאחיות הם שותפים לסוד. במקרים רבים הסוד מתגלה ביניהם, וההורים אינם שותפי סוד. השיתוף בסוד מגדיר את הקואליציה או קבוצת השווים, ומבטא את הנאמנות ההדדית.
האח הגדול מהווה מודל לחיקוי, לחיוב ולשלילה: כאשר האח בעל ערכים, תורם החיקוי שלו לאחיו הצעירים יותר. כמובן שהתנהגויות שליליות של האח (או האחות) עלולות להוות מודל גרוע לחיקוי: התנהגויות עבריניות, אלימות או מופרעות מעוררות הזדהות והופכות ל”תסמונת משפחתית”. במערכת האחים טבעית התחרות: כאשר ישנו ויסות על ידי ההורים, יכולה התחרות לדרבן ולהמריץ. לעומת זאת, כאשר אין נוכחות הורית ממשית, עלולה התחרות להגיע לקנאה קיצונית. הדוגמה החיובית לקנאת אחים היא:
“בבית הספר נחשב אחי למעולה. יש לי מוטיבציה”, אומר האח הצעיר יותר, “להיות גם כן תלמיד טוב”…
הדוגמה השלילית לקנאת אחים היא, כאשר הקנאה לובשת צורה של צרות עין הרסנית ומסוכנת, כגון:
“אין לי סיכוי לעורר כבוד וגאווה אצל הורי כמו לדני. לכן אני עושה הכל כדי להכשיל אותו, להלשין עליו ולהציק לו”… כמובן, שהדוגמה הקיצונית והראשונה הינה של סיפור קין והבל: צרות העין מובילה לרצח.
ההתנסות בקבוצת האחים מספקת הזדמנויות להתנסות בפתרונות לסיכסוכים, התנהגות חברתית טבעית, ושמירה על מרחב אישי. כמוכן מקבל האח הבוגר ניסיון כאחראי, שומר ומשגיח על אחיו הצעירים יותר: “הגעתי מצוידת בכישורים של אמא”מספרת לילך,
“כי טיפלתי המון באחי ובאחותי הצעירים יותר. לפעמים גם הרגשתי את כובד המשא מונח על הכתפיים שלי, והייתי שמחה אילו אימי היתה לוקחת על עצמה יותר את התפקיד כאמא… אבל היו לזה גם צדדים חיוביים עבורי”.
כמובן שהאחים הצעירים יותר יוצאים נשכרים מהאחריות של הבכור: “אחותי היתה הדמות המשמעותית ביותר בחיי”,אומרת סיגל, “הורי עבדו עד שעה מאוחרת בערב, ואחותי טיפחה, הדריכה אותנו, ודאגה לצרכים הפיזיים שלנו. כאמא, אני נמנעת מלהטיל תפקיד כזה על הבת הבכורה שלי, אבל אני מברכת על כך שאחותי הייתה חמה ורגישה כלפיי”…
מהן הבעיות העיקריות המתגלות בטיפול הפרטני או המשפחתי ביחסי אחים:
**הבעיה העיקרית:הינה אפליה מודעת או בלתי מודעת, שגורמות לקנאה הרסנית, לחווית דחיה ולערך עצמי נמוך של האח המופלה לרעה.
**הבעיה השניה: חלוקת תפקידים בלתי הוגנת בקרב האחים. הציפיה שהאח (או האחות) הגדול יותר יסייע לאחיו הינה טבעית וחיובית, ומעניקה חוזק לאח הגדול ותמיכה לצעיר יותר. יחד עם זאת, נידרש איזון בחלוקת התפקידים, התאמה לגיל, והתחשבות ביכולות האמיתיות של האח הגדול יותר. לא סביר, למשל, ש”האח בן ה-13 ישגיח על הצעיר בן השבע, עד שעות הערב המאוחרות”, כפי שסיפרה לי אם חד הורית, שבנה הבכור משמש כ”אבא במשפחה”…
**הבעיה השלישית: בעקבות גירושין של הורים, מחליטים ההורים לעיתים לפצל לשתי יחידות את ילדיהם: האחד לאם והשני לאב, באופן שרירותי. פיצול מערכת האחים הוא לדעתי שגוי: מערכת התמיכה נפגעת, ולילדים אין אפשרות לשמור על רצף ולנחם זה את זה לאחר הגירושין.
לסיכום:
האחים והאחיות מרגע הלידה הם משתפי הפעולה, התומכים והמשמעותיים ביותר. ההורים עוזבים מוקדם (מידי…), והאחים הם אלה שנשארים לרוב לכל אורך המסע. לכן, חשוב כל כך לשמר ולטפח את הקשר בין האחים. החובה על כך מוטלת על ההורים. לכן חשוב להיות רגישים לחלוקת התפקידים המאוזנת והחכמה, למניעת הקנאה ההרסנית ולטיפוח התמיכה והאהבה בין האחים.