בהדרכת הורים לעיתים, הורים את אחד הילדים במשפחה כ”ילד שקרן”. “הבעיה של אורן בן החמש היא השקרים שלו. בבית שלנו הערכים של יושר ושקיפות מאוד חשובים, ואורן מדאיג אותנו בשקרים שהוא מספר. וזאת, בהשוואה לאחים הגדולים שלו, בני התשע ועשר שהם ישרים כמו סרגלים”, אומרת גלי אימו. “כמובן שאנחנו כועסים עליו” אומר יוני בעלה. לגלי ויוני שפע של דוגמאות להתנהגות המכעיסה של אורן, אותו הם תופסים בלי סוף בשקרים… “למה אתם מענישים אותו על שקרים?” אני שואלת ואז עונה האם: “אנחנו חייבים לחנך אותו על פי מערכת הערכים שלנו. “ומה יקרה אם לא?” אני מקשה ושואלת… “אם לא” משיב יוני “יהפוך אורן בעתיד לרמאי, חסר אחריות ובן זוג בוגדני”… במהלך הפגישה מתגלה המעגל הסגור השלילי בו לכוד אורן: ככל שאורן זקוק ליותר ניפרדות ומובחנות (ספרציה אינדיבידואציה), משתמש אורן יותר בשקרים. ואז מגיבים הוריו בכעס ובתוקפנות. ואז נאלץ אורן להסתיר עוד יותר את האמת מפניהם, והשקרים שלו הופכים למתוחכמים יותר. כאשר נעשית על ידי נורמליזציה של השקרים נרגעים ההורים, ומוכנים להודות שכולנו מידי פעם משקרים, אם כי רמת התיחכום גוברת. כמוכן הם מוכנים שנבדוק לעומק את מניעיו של אורן, כדי להבין, לקבל ולהכיל אותו. ובעיקר, לתפוס אותו כילד במצוקה ולא כ”ילד רע, ששובר בכוונה את חוקי המשפחה”..

**בבדיקת המניעים אפשר לגלות: האם השקר מגן עליו או פוגע בו, מהי האחריות של ההורים ליצירת הסיפור השקרי, ומתי השקר הוא סימפטום המצביע על מצוקה. וכן מתי יצירת הקשר היא תהליך בריא ונורמטיבי או אפילו חשוב!

**השקר של הילד הינו אמצעי חיוני להסתגלות חברתית: אם צפויים לילד עונש פיזי או נפשי, דחייה או השפלה, יסתיר הילד באופן טבעי את האמת. גם בחברה בה הילד מרגיש נחות או חסר אונים, יכול הילד “להסתדר” על ידי שקרים, כדי לזכות באהדה, במקום או בהערכה.

**היכולת לשקר מתפתחת עם הגיל: ככל שלילד יכולת מילולית מפותחת יותר, כך הופכים סיפוריו השקריים למורכבים וסבוכים יותר. עד גיל ארבע, בערך, השקרים לרוב תמימים ופשוטים, ונועדים לחמוק מעונש. ילד שפוחד לא יספר, למשל, שזרק את הפרי אלא שאכל אותו. או: אם דחף את אחותו בת השלוש, יספר שהכתה אותו. מגיל ארבע ואילך, הופך השקר למורכב יותר. לשם כך נידרשות לו מיומנויות אחדות: לדעת לקרוא את המפה הריגשית, לקבוע מטרה, לנסח סיפור רציף והגיוני, וליצור התאמה בין השפה המילולית והלא מילולית, כדי שהשקר יהיה משכנע.

**השקר מבוסס על ניפרדות מסויימת בין הילד ל”אחר” (לרוב, ההורה או אח בוגר). כאשר ישנה עיסה משפחתית חסרת מובחנות, הילד חש שקוף, לא מסוגל להסתיר, ואין לו סיכוי לשקר.

**השקר של הילד נובע, לעיתים, מהצורך להסתיר פגם שלו ושל בני משפחתו. למשל ילד שנודע לו על בגידה במשפחה, או חשוף לאלימות או התעללות פיזית או נפשית עלול להסתיר מתוך פחד מהקרבן או בושה ורגשי אשם. בניגוד לשקרים “המגינים” ו”הלבנים”, השקרים הללו אפלים והרי אסון.

**שקרים אצל ילדים נוצרים גם עקב נאמנות כפולה של הילד כלפי הוריו: במהלך גירושין (או לאחריהם) מהווה הילד כלי משחק, אם להורים אין מספיק מודעות לנזק הנוצר, והילד נדחף לתפקיד של שותף הסוד ו”השקרן” בעל כורחו. “אל תגלה את הסוד לאבא”… “זהו סוד ביני לבינך”… אם תגלה לאבא יכעס”.. הילד נמצא במילכוד בו: אם יחשוף את הסוד – יפר את ההבטחה וירגיש אשם. אם ישמור על הסוד – ירגיש בוגד בהורה האחר. כדי לשרוד הילד נאלץ בנסיבות האלה לשקר.

במהלך הטיפול נעשית בראש ובראשונה הערכה שלי: האם השקר “לבן” או “אפל”. האם מדובר בשקר בריא, שנועד כדי להסתגל הייטב מבחינה חברתית, ואז יכולים ההורים לנשום לרווחה, ולשחרר את הילד מהאשמה, או שמא מדובר באות למצוקה של הילד – ואז נדרש טיפול מעמיק יותר.

כאשר השקר נורמטיבי, אני מבקשת לתת לשקר “מקום של כבוד”, ולשחרר מהמשמעות השלילית. ומעבר לזאת, להעניק לו משמעות חיובית של אמצעי בריא להסתגלות. כאשר השקר משמש להגנה כנגד “ההורה המאיים”, “המבוגר התוקף” או העונש, אני מציעה לבדוק מהן הסיבות לחששות של הילד. וכמובן, מהן הדרכים החלופיות למשמע את הילד, בלי שירגיש פחד מעונש. וכן, לתת לילד תחושת ביטחון וקבלה, כך שלא יחשוש לחשוף את האמת

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר