האם בקשת הסליחה של בן הזוג הפוגע חיונית כחלק מתהליך שיקום?
האם בקשת הסליחה של הפוגע מכפרת על המעשה?
האם בעצם בבקשת הסליחה “נסגר העניין”, ונוצר תיקון בקשר הזוגי?
מהי התרומה של בקשת הסליחה לא רק לנפגע, אלא גם לפוגע?
אלה הן חלק מהשאלות המורכבות העולות במסגרת הטיפול הזוגי, בנוגע לבקשת סליחה.
על כך נוספת שאלת הכוונה בסליחה: האם בקשת הסליחה נעשית מעומק הלב, או כלאחר יד. וכן, האם המניע “נקי”, או שזו מניפולציה, ומכיון שאין לקיחת אחריות ממשית, יחזרו הפגיעות שוב ושוב. נוספת על כך שאלת ה”איך”, בנוגע לדרך לבקשת הסליחה. התשובות מורכבות, הדרכים מרובות, ובטיפול הזוגי מותאמת בקשת הסליחה לתחושות של כל אחד מהשניים, לסגנונם האישי ולאופי המעשה.
הסליחה במסגרת הטיפול הזוגי – מהי?
הטיפול הזוגי מספק את המרחב הפרטי, המוגן והמכיל, בו נוצרת הזדמנות אמיתית לתהליך מעמיק של סליחה וכפרה: לא סליחה לכאורה, כצ’ק בלי כיסוי, אלא סליחה ממשית. בקשת הסליחה בטיפול הזוגי היא רבת חשיבות. כאשר ההתנהגות פוגענית, כגון אלימות, (פיזית, מינית, מילולית או כלכלית), עלבון, או בגידה, תהליך הסליחה חיוני, ומהווה תנאי הכרחי לשיקום הקשר הזוגי. הסליחה פותחת את שער הרחמים: מאפשרת לגייס הקשבה, אמפתיה, והבנה בנוגע למעשה. הסליחה מאפשרת להוציא בעזרת הטיפול מחוץ לתחום התנהגויות פוגעות, ולעצב דפוסי התנהגות רגישים יותר.
מה קורה לבן הזוג הפוגע? הסליחה משחררת אותו מרגשי אשם, מאפשרת לו לעבד את תחושותיו, לסגור את המעגל, ולפתוח מעגל חדש. במקום להתגונן יכול מבקש הסליחה להתוודות, להניח את השריון בצד, ולגעת בכנות בתחושות שלו, ולבסוף – לקחת אחריות על “החלק הפוגע” שלו.
בני זוג שמסוגלים לבקש סליחה ולסלוח, מתאפיינים בדפוסי אישיות והתנהגות גמישים יותר, ויכולים להגיע ליותר שינויים. הטיפול הזוגי מספק את ההגנה, המאפשרת להסיר הגנות, לבקש סליחה ולמחול. ואז נוצרת ההזדמנות לכתוב חוזה חדש, בו אין מקום למעשים הפוגעניים.
דוגמה (הפרטים המזהים טושטשו) לסליחה בטיפול
עירית ורוני הגיעו אלי לטיפול, עקב משבר בגידה, בשנות הארבעים לחייהם, נשואים כחמש עשרה שנה והורים לשלושה ילדים. רוני התאהב בידידה במקום עבודתו, והרומן, נחשף על ידי בעלה. כמו רבים מהבוגדים חי רוני בפיצול בין “הבעל המושלם” לבין “המאהב”, וכן הפיצול בין “האשה שהזוגיות איתה מתפוררת” לבין “האשה המבינה, המציתה בו תשוקה כמאהבת”. הבגידה היתה ריגשית, וגילי הפכה לאשת הסוד שלו, בה הושקעו כל כוחותיו. עירית התערערה והרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה.
“רוני הוא החבר הטוב שלי, או ככה חשבתי לפחות, האבא המדהים לבנות שלי, והאדם עליו סמכתי בעניים עצומות. מבחינתי קרס הכל, השמיים נפלו… רוני היה עמוד התווך עליו נשענתי, ועכשיו אני ממוטטת”…
רוני ביקש סליחה, ועירית הפגועה לא נרגעה. אבל בקשת הסליחה הייתה רק תחילת התהליך של עבודת השיקום, והבניה מחדש של הבית שנהרס. עירית בקשה מרוני לדעת מה בדיוק התרחש. תחילה נמנע מלספר, וניסה להמשיך לטייח. אבל בעידודי ענה על שאלותיה בכנות. בלי חשיפה כזו אין לסליחה משמעות, ואי אפשר לצפות שעירית תאמין! בשלב הבא נבחנו ביסודיות מניעיו של רוני לבגידה: המרחק בין בני הזוג נוצר עקב משבר משפחתי שעברה עירית שנתיים קודם לכן. במהלך המשבר נפטר אביה האהוב, עקב מחלה, ולכל אורך הטיפול נטשו אותה האחים והאחיות שלה והשאירו אותה להתמודד לבד עם הקשיים. עירית עברה, אם כך, תהליך כפול של בגידה: האחד, נטישת האחים, והשני, הנטישה של רוני. אולם כאשר היתה עירית מסוגלת להקשיב לרוני, הצליחה לראות גם את החלק הנטוש שלו, ואמרה: “כל כך הייתי תקועה בטיפול באבא, שעבדתי על אוטומט והתעלמתי מרוני ומצרכי הבית. השארתי אותו בודד, ואני רוצה לבקש סליחה על כך”.. כמובן: שניהם חשו בודדים בתקופת חיים מסוימת, ורוני ביקש למלא את החלל הריק בקשר מחוץ לזוגיות. שניהם הרגישו חוסר אינטימיות ופגיעה מתמשכת בתקשורת שלהם. לאחר בקשת הסליחה על ידי רוני, יכלה עירית לאפשר לעצמה לסלוח לו, להבין את מניעיו ולהתבונן פנימה גם לעצמה. תהליך הסליחה בטיפול הזוגי יצר הזדמנות לשינוי משמעותי: יותר פתיחות, יותר אינטימיות ויותר רגישות הדדית זה לזו.