מהם הרקע והגורמים לבעיות בתפקוד המיני בקרב בעלי עיכוב התפתחותי?

כמטפלת מינית, מופנים אלי מדי פעם, נשים וגברים בעלי עיכוב התפתחותי שסובלים מבעיות שונות בתפקוד המיני. במקרים רבים, יחסם למין מעיד על סגירות ובורות ביחס לתחום זה. הצמצום בשיח המיני והבושה לדון בסקס, שקיימים בקרב רוב אוכלוסייה, בולטים כאן עוד הרבה יותר. להשערתי, הסיבה העיקרית לכך היא שהידע, ואפילו הבסיסי ביותר, בנוגע לסקס, לא הונגש להם באופן שמותאם לצרכיהם הרגשיים והקוגניטיביים.
קיים שפע של מיתוסים בנוגע לסקס לבעלי צרכים מיוחדים בכלל, ולכאלה הסובלים מעיכוב התפתחותי בפרט, למשל: “אנשים שסובלים מפיגור שכלי לא זקוקים למין”, “אין דרכים הולמות להקנות להם ידע על סקס, כי לא יבינו”, “ישנם תחומים חשובים יותר ללמד אותם מאשר סקס”, “אם יקיימו יחסים, ייוולדו להם ילדים בעלי מום”, “צריך למנוע מהם לקיים יחסים”, “מביך אפילו לחשוב על סקס בין בעלי פיגור שכלי”.

על כך נוספת גישה מוטעית נוספת, לפיה “הם ילמדו באופן טבעי לעשות סקס ולא נדרש תיווך מיוחד של אנשי מקצוע”. בהתאם לכך רבים מאמינים כי אין צורך ליצור תכניות מובנות וייחודיות להדרכה מינית עבור בעלי צרכים מיוחדים, או להקנות ידע ספציפי בנושא למטפלים, להורים ולבני משפחתם. תפיסות שגויות אלו הן חלק מהסיבות לריבוי ולמגוון הרחב של בעיות בתפקוד המיני בקרב אוכלוסיית בעלי העיכוב ההתפתחותי. נוספות על כך בלבול בנוגע ל”מותר” ו”אסור” בסקס (אוננות, מין אוראלי ועוד), חרדה ורתיעה ממין. בנוסף על כל אלו, בהעדר יכולת להתגונן מפגיעות, בעלי עיכוב התפתחותי מועדים יותר להיפגע פגיעות מיניות, כגון אונס, ניצול מיני והטרדה מינית.

כיצד ניתן לטפל בבעיות מיניות אצל בעלי עיכוב התפתחותי?

בטיפול בזוגות בעלי עיכוב התפתחותי, חשוב לקחת בחשבון את מכלול ההקשרים והקשיים איתם מתמודדת אוכלוסייה זו. כך למשל, בטיפול בטלי ואבי (השמות והפרטים המזהים טושטשו) שהופנו אלי לטיפול מיני זוגי, עלו הרבה מההקשרים שפירטתי קודם לכן. שני בני הזוג הם בעלי פיגור קל. למרות היותם בני ארבעים, ובזוגיות שנמשכה כשנתיים, התקשו לקיים יחסי מין: אבי התלונן על חוסר חשק מיני ובעיית זיקפה, וטלי – על כאבים בעת חדירה ואנאורגזמה. השיח שלהם אודות סקס היה מצומצם, וניכר חוסר ידע אפילו של מושגים בסיסיים. במהלך הטיפול נחשפו בהדרגה הטראומות המיניות שטלי חוותה, כאשר נתפסה כ”מותרת לכל”, ולא ידעה איך להתגונן מפני ניצול מיני. מתוך בושה הסתירה את הטראומות, לא זכתה לטיפול, וסבלה באופן טבעי מרתיעה ממגע מיני. יחד עם זאת, ניסתה לטשטש את הכאב שחשה בזמן חדירה, אבל תחושת הכאב גברה. טלי עשתה מניפולציות שונות כדי להתחמק ממגע, ואבי שחש דחוי הלך והתרחק. עם הזמן נוצרה אצלו בעיית זיקפה, וחרדת הביצוע הגבירה את הרתיעה שלו ממין. כאשר הגיעו אלי לטיפול נמנעו שניהם ממגע. שניהם חשו דחויים ופגומים. נוצרו מריבות רבות ששימרו את המרחק ביניהם, והזוגיות עמדה בסכנה.
בטיפול המיני הזוגי הענקתי להם ידע בסיסי על מיניות, באופן שהותאם ליכולתו ולצרכיהם, על ידי ספרים עם תמונות ברורות וסרטונים מדעיים. כמוכן אתגרתי את התפיסה המוטעית שלהם, ש”סקס שווה אקט עם חדירה”. עודדתי אותם לבצע מחוות אגביות באמבטיה, ולחיבוקים ולנשיקות. בהמשך שולבו הטכניקות של המיקוד החושי במיטה ועוד. טלי ואבי התנסו חווייתית בסוגי מגע שונים באזורים שונים באזורים שונים של הגוף, והצליחו ליהנות מקירבה ומאינטימיות ללא חדירה. בהדרגה פחתה חרדת הביצוע של אבי, וגבר הצורך של טלי להתגפף עם אבי וליהנות ממגע איתו. במקביל נעשתה עבודה על הפן של התקשורת הזוגית, ופחתו המריבות ביניהם. בטיפול המיני הזוגי שולבו הגישות הדינמית, התקשורתית, הקוגניטיבית התנהגותית, והטכניקות מתחום הטיפול המיני. בזכות התמסרותם לטיפול הצליחו אבי וטלי להתגבר על החרדה ממגע מיני. הידע אודות מין התרחב. היכולת ליהנות מיחסי מין גברה. כמו כן נוצרה מערכת יחסים פתוחה והאינטימיות גברה.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר