הורים לילדים מחוננים פונים לעתים להדרכת הורים, כדי “לא לעשות טעויות על הגב שלו” – כפי שאומרת אריאלה – “בר הוא ילד מחונן, ואנחנו רוצים להתמודד עם האתגר לגדל אותו באופן הטוב ביותר”.
הילד המחונן הוא חריג, וגידולו מעלה שאלות רבות בקרב הורים: איך להתמודד עם הצרכים האינטלקטואליים יוצאי הדופן שלו? איך להתמודד עם הפער בין ההתפתחות הקוגניטיבית להתפתחות הרגשית שלו? איך לשלב אותו במשפחה ולהיענות לצרכים הייחודיים שלו, אבל גם לתחושות המתעוררות בקרב האחים “הרגילים” שלו? כמו כן עולות במסגרת הדרכת ההורים שאלות לגיטימיות וחשובות בנוגע למסגרת בה ישתלב.
רוב ההורים מגלים כבר בשלב מוקדם את הפוטנציאל המיוחד של הילד, ואינם מופתעים מה”גילוי” שהוא מחונן.
“ידעתי תמיד שרון ילד חכם במיוחד”, אומר עמוס, “והתוצאות בבחינה היו רק החותמת עבורנו ועבורו”.
בכל זאת, ישנם גם מקרים בהם הילד מחונן למרות שלא עבר את הבחינה מסיבות שונות, ואז יש להורים תחושת החמצה. כדאי לזכור שישנן דרכים רבות כדי להעשיר את הילד גם בלי “החותמת הקובעת”.
מהו ילד מחונן?
מנת המשכל (ה-I.Q.) של הילד המחונן גבוהה במיוחד: מ-135 ומעלה. התופעה היא חריגה מבחינה סטטיסטית: הילד שייך לאחוזון העליון באוכלוסיית הילדים בשנתון שלו. הילד המחונן מתאפיין ביכולות קוגניטיביות יוצאות דופן בתחום המתמטי, המילולי, בזכרון, ביכולת לקלוט מידע ולנתח אותו ועוד. בנוסף לכך מתאפיין הילד גם בסקרנות וצמא לידע, התעניינות בתחומים שונים שאינם מאפיינים רבים מבני גילו (כגון במדע, ספרות, פוליטיקה ועוד), מוטיבציה, יצירתיות, מעורבות במתרחש סביבו והומור. יחד עם זאת, מופיעות בשכיחות גבוהה בעיות רגשיות וחברתיות.
מהן הבעיות החברתיות שאופייניות לילדים מחוננים רבים?
הורים לילדים מחוננים מרגישים לעתים קרובות גאווה. ההורים הגאים יכולים לספר בנוכחות האחרים ה”רגילים”, החברים והשכנים על “הילד המיוחד” שלהם, והילד משלם מחיר כבד מבחינה חברתית על הגאווה. עלולים להתפתח אצלו יהירות ושחצנות, שגורמים לבני-גילו לקנא, להירתע ולכעוס עליו.
“שגיא דחוי בבית הספר” – מספרת חגית בדמעות, “הילדים קוראים לו ‘שוויצר’ ומתרחקים ממנו. לפני בחינה הם מתקשרים אליו לפעמים, כדי לקבל עזרה, אבל ברוב הזמן הוא בודד. יואל ואני פנינו ליועצת, שהזמינה אותו לשתיים-שלוש פגישות, אבל מצבו מבחינה חברתית לא השתפר. אנחנו אובדי עצות…”
בתהליך הדרכת ההורים נבדקו המסרים שהוריו הגאים העבירו אליו בנוגע ל”הצלחה”, “תחרות” ו”הפגנת ידע”: ההורים הגיעו למסקנה שהגאווה שלהם חלחלה לתודעתו של שגיא והפכה אותו למתנשא ומזלזל. הם הכירו באחריות שלהם ושינו את הכיוון. שגיא אימץ אסטרטגיות התמודדות יעילות יותר מבחינה חברתית, ושינה את דפוסי ההתנהגות שלו. גם הוריו הבינו שאין טעם להאשים את הילדים, שמתקשים להכיל את “השונה” או “האחר”.
מתי מנסה הילד המחונן לספק “בכוח” את הוריו?
במקרים קיצוניים הופך הילד לשלוחה נרציסטית של אחד ההורים.
“רון מחונן ואני גאה בהצלחה שלו”, מספרת במפגש הדרכת ההורים אורית. “ההצלחה שלו היא ההצלחה שלי כאמא. אני עצמי לא הצלחתי לממש את עצמי, ואני מממשת את עצמי דרכו”.
במהלך הדרכת ההורים ציינתי את המחירים שרון משלם על היותו השלוחה הנרציסטית של אימו: רון לא מסוגל להיות הוא עצמו! בהדרכת ההורים רכשה אורית נפרדות רבה יותר בינה לבין רון, בין הצרכים והמאוויים שלה ושלו, ולמדה להעניק לו קבלה בלתי מותנית בבחירותיו.
בספרה הנפלא “הדרמה של הילד המחונן” מגדירה הפסיכואנליטיקאית אליס מילר את הילד הרגיש מגיל צעיר לתחושות הוריו ולפנטזיות שלהם כ”ילד מחונן”. ההגדרה שונה מזו שמתמקדת במנת המשכל כקריטריון עיקרי לאבחנה בין הילד המחונן ו”הרגיל”. אבל הדמיון הוא בציפיות שמוטלות על כתפיו של הילד, ובכובד המשקל שהן יוצרות על התפתחותו. “הילד המחונן”, לפי אליס, כמו במקרה של רון, קולט את צרכי הוריו מגיל צעיר במיוחד, וכדי להיענות להם מוותר על הצרכים והרצונות שלו עצמו. לכן מוותר הילד על “האני האמיתי” שלו ומאמץ “אני שקרי” (וויניקוט), כדי לזכות באהבת הוריו. קבלה ללא תנאי, לעומת זאת, מאפשרת לו להיות הוא עצמו.
עם אילו בעיות רגשיות מתמודד הילד המחונן?
אופייני לילד המחונן פער גדול בין יכולותיו הקוגניטיביות והרגשיות. לעתים סיטואציות שלילד פחות אינטליגנט ברורות יותר, הן עבורו קשות לקריאה ולפענוח. לעתים ההפניה של הרבה מאוד אנרגיות לכיוון הקוגניטיבי היא על חשבון ההתפתחות הרגשית. על ההורים לזכור שהילדים זקוקים לא רק לגירויים אינטלקטואליים, אלא גם להקשבה, הבנה, אמפתיה והכלה.
ילדים מחוננים שחווים דחייה בקרב בני-גילם מרגישים תסכול, עצב ובדידות. לעתים הופך הילד לאובייקט עליו משליכים הילדים מתוך קנאה את התסכול והכעס שלהם. צרות עין היא מקור לדחפים תוקפניים, שלעתים אינם מרוסנים.
איך משתלב הילד המחונן במסגרות?
המודעות ההולכת וגוברת לתופעת “הילד המחונן” מתבטאת בריבוי המסגרות המיוחדות: כיתה מיוחדת בבית ספר רגיל, בית ספר למחוננים, או קורסים ביום לימודים ארוך אחת לשבוע. באופן טבעי מתלבטים ההורים והילדים בנוגע למסגרת המתאימה: מצד אחד, מתגלים אצל הילד המחונן הרבה פעמים קשיים להשתלב במסגרת הרגילה, עקב וכחנות, דעתנות, חיפוש מקורי של דרכים לפתור בעיות, ושעמום בהעדר גירויים מתאימים. בית הספר עלול להפוך למסדרון אפרורי ומשעמם, בו יעשה הילד “טבלת ייאוש” עד לסיומו. במקרה הטוב, ישרוד במסגרת ויישמרו האיכויות הייחודיות שלו. במקרה הגרוע, יהפוך ל”עושה צרות” משועמם, שיעצבן את המורים “המרובעים”, וינסה להשתמט מבית הספר. במקרים אחרים יקרא ספרים מתחת לשולחן ולא יפריע באופן אקטיבי למורה.
יחד עם זאת, לעתים מעדיף הילד להישאר במסגרת הכיתה או השכונה שלו, כדי לא להיתלש מהסביבה ולהיות “כמו כולם”.
בכל מקרה, מומלץ, לדעתי, לא ללחוץ על הילד ולכבד את הבחירה שלו. חשוב לדון איתו באופן מעמיק בכל אחת מהאפשרויות, תוך פתיחות, סבלנות, הקשבה רגישה ואמיתית והומור. ההורה יכול להציע לראות את המסגרת המיוחדת ולהתנסות בה פרק זמן מסוים, בתנאי שהילד יידע שיוכל אחרי תקופה מסוימת להחליט שאינה מתאימה לו.
גם אם אי אפשר להתמודד כהורים עם כל בעיותיו של הילד המחונן, עדיין אמור הבית להיות המקום החם, הטוב, המזין והמכיל. גם אם בחוץ מרגיש הילד לא מובן, צריך הילד לדעת שבבית הוא זוכה להקשבה אמיתית ובלתי שיפוטית לקשייו ולתסכוליו.
אם למרות המאמצים שלכם כהורים עדיין מתעוררים אצלכם לבטים וקשיים, אל תהססו לפנות לייעוץ ולהדרכת הורים. הדרכת הורים לילד מחונן נותנת רעיונות, עוזרת להתגבר על קשיים ומרחיבה את ארגז הכלים להתמודדות עם הבעיות.