טיפול בחולה סרטן – ההחלטות והאחריות של החולה

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

הטיפול בחולה הסרטן מעלה שאלות והתלבטויות רבות בקרב המשפחה, הצוות והחולה עצמו. חלקן נוגעות לפערים בין הרופאים הקונבנציונאליים, ההוליסטיים או אלה שמשלבים את הגישות הללו. חלקן קשור לשאלות אתיות מהותיות בנוגע לזכויות החולה ובני-משפחתו, ולתפיסות הכלליות בנוגע לאחריות ולחופש.

בספרו “סרטן כנקודת מפנה” מציג לה-שאן (2000) עמדה מעניינת בנוגע לסמכויות המטופל וטווח האחריות שלו, שחולקת לדעתי כבוד רב למטופל כאדם: המטופל חייב להיות שותף פעיל בטיפול שלו, וחייב לעזור לעצמו להבריא. במה מתבטאת ההשתתפות האקטיבית של המטופל? האחריות שלו היא לבחור לעצמו תזונה הולמת (למשל, צמחונית או אחרת), צורת הרפיה, לקיחת תרופות ועוד (לה-שאן, 2000).

הרופא והפסיכולוג הם אמנם בעלי ידע בטיפול בחולים בעלי מאפיינים שונים, רמות שונות של חומרת מחלה ורקע שונה, אולם המטופל הוא בעל הידע בנוגע לתחושותיו ולחוויותיו הסובייקטיביות. עם כל האמפתיה שלנו והרגישות כמטפלים, עדיין ישנו מרחק מסוים בינינו לבין המטופל. עדיין המשימה שלנו היא לאורך כל הדרך להכיר את המטופל, ללמוד על המצוקה שלו ולהכיר בכך שהוא האדון לגופו ולנפשו.

הנסיון הקליני מראה, ששיתוף המטופלים החולים בסרטן בקבלת ההחלטות משפר את תיפקודם ומפחית את הסימפטומים של דיכאון וחרדות. השיתוף יוצר צוות בו הרופא, המטופל, הפסיכותרפיסט, בני המשפחה הרלוונטיים ולעתים תרפיסטים נוספים, עובד בתיאום, אבל בכל מקרה חולה הסרטן הוא במרכז.

“חיי יצאו מכלל שליטה”, אמר לי נועם, שחלה בסרטן בשנות החמישים לחייו. “החוויה הקשה לי יותר מהסבל הפיזי והפחד מהמוות הוא אובדן השליטה. כל חיי הייתי הנווט והמוביל של האחרים בבית ומחוץ למשפחה. פתאום הפכתי למובל, פסיבי וחסר יוזמה. לקול שלי אין מקום, ואני צריך לציית לבעלי הידע והסמכות. אני מכיר בעדיפות שלהם עליי ומעריך את המקצועיות שלהם. אבל החוויה של אובדן השליטה היא בלתי נסבלת עבורי”.

במהלך הטיפול התמקדתי בדרכים שיש לנועם להחזיר לעצמו – במגבלות הקיימות – את התחושה של השליטה על חייו כחולה. נועם אימץ לעצמו אסטרטגיית התמודדות אקטיבית, בה הבחירה והשליטה היו המוקדים. לצוות הרב-מקצועי שטיפול בו הביא נועם את עיקרי גישתו בנוגע לבחירה והאחריות האישית שלו, בדרך מעובדת ומעוררת כבוד. תחושת הקומפטנטיות (המסוגלות האישית) שלו גברה, והיכולת שלו להתמודד באופן אקטיבי עם המחלה גברה.

הטיפול הפסיכולוגי בחולה הסרטן יכול לעזור לו להיות אקטיבי, יוזם ומאמין ביכולותיו, וכן לראות את עצמו כחלק מהצוות הרב-מקצועי המטפל.

ביבליוגרפיה:

לה-שאן, ל. (2000). סרטן כנקודת מפנה. תל אביב: הוצאת אלטרנטיבות.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר