המעשייה והאגדה כדרך להתגבר על חרדות

למה לספר לילדים מעשיות?

המעשייה העממית מספקת את הצרכים הלא-מודעים של הילדים. הן מאפשרות לילד לצאת למסע לארץ קסומה, תוך תרומה להתפתחותו הנפשית וליכולת שלו להתמודד במצבי לחץ ולהתגבר על פחדים וחרדות.

הפסיכואנליטיקאי החשוב ברונו בטלהיים (1980) מסביר כיצה משפיעות האגדות על צמיחתו הרגשית של הילד, מכיוון שהן דנות בבעיות הקיומיות והמהותיות המעסיקות אותו. בנוסף לכך עוסקות המעשיות בקונפליקטים האופייניים לילד בשלבי התפתחותו השונים, כגון: חרדת נטישה, חרדה מפני עונש על הפנטזיות האדיפליות ועוד.

העיסוק בבעיות האלה עוזר לילד להתמודד עם החוויות הפנימיות שלו ולא להכחיש או להדחיק אותן. לעומת זאת, מנסים המבוגרים לעתים להתעלם מהחרדות והקשיים של הילד ולנסות לשכנע אותו שהן לא רציונאליות. למשל: “אין מפלצות, אין שום סיבה הגיונית לפחד שלך”, וכו’. או: “אתה כבר ילד גדול, אתה צריך להבין שאין מכשפות או שדים…”

הנסיון מראה שהתגובות האלה אינן מפחיתות את החרדות. הן נותנות לילד הרגשה שהמבוגרים לא מבינים אותו, ולא חולקים כבוד לרגשותיו. המסקנה שלו היא, שכדאי להסתיר את רגשותיו מפני המבוגרים, כי הם לא מסוגלים להכיל אותו ולהיות אמפתיים כלפיו.

מהן הסגולות הצורניות של המעשייה, המשפרות לילד לערוך באמצעותה מסר לחוויות הפנימיות שלו בלי להרגיש מאוים?

ראשית, הסיפור מתרחש במקום ובזמן רחוקים (|היה היה פעם, לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה אחת…”), במציאות אחרת, ולכן הילד מרגיש בטוח ומוגן. בנוסף לכך, המעשייה עוסקת בנושאים הבעיתיים באופן סמלי ומוסווה, לדוגמה: הילד שמתמודד עם החרדה מסמכות ההורה שומע בעקיפין על הבעיה באמצעות הסיפור על מלך ומלכה בעלי כוח בלתי מוגבל. כמו בחלום כך גם במעשייה יש לילד טווח ביטחון מהחוויה המעוררת חרדה.

מעבר לזאת, הילד יכול להתגבר על השדים והמפלצות, על ידי הזדהות עם הגיבור שמנצח את המפלצות, בעזרת שימוש בקסם, תושייה ואומץ. הילד שחרד מאמו הדוחה לפעמים, מענישה או כועסת, יכול להשליך את כעסיו, דחפיו התוקפניים ופחדיו על האם החורגת. בה בעת הוא משמר בתוכו את הדמות של “האם הטובה” שפוצלה במעשייה מ”האם הרעה”.

האם הדמויות המפחידות במעשייה מגבירות חרדות?

הזאב, המכשפה ושאר הדמויות המפחידות מנוצחות בסופו של דבר על-ידי הדמויות החיוביות, ואחרי הדרמה המתחוללת בזירת הסיפור נוצרת רגיעה. לכן המעשיות עוזרות להתמודד עם הקונפליקטים והחרדות בשלבי ההתפתחות השונים.

איך לספר את הסיפור?

הטלוויזיה כספקית של סיפורים איננה חלופה מספיקה. הילד זקוק לכם כדמויות מתווכות. הילד זקוק להתמקדות שלכם כהורים בו ובחוויות הרגשיות שהוא חווה, ולאווירה רגועה שתעזור לו להפליג על כנפי הדמיון ולשים בצד את ארועי היומיום. המסע המשותף הורה-ילד בעולם האגדה והמעשייה הוא שיעזור לו להתגבר על החרדות שלו.

ביבליוגרפיה:

בטלהיים, ב. (1980). קסמן של אגדות. תל אביב: הוצאת רשפים.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר