(המחשה: photos.com)
מהו סיום טיפול זוגי?
תהליך הסיום הוא חלק חשוב בטיפול. בטיפול זוגי, על פי רוב ההחלטה לסיים את הטיפול איננה משותפת לשלושת המעורבים – למטפל ולשני בני הזוג. יתכן שאחד מבני הזוג מרגיש מוכן לסיום והשני לא. או שהמטפל הזוגי חושב שהזוג עבר כבר דרך משמעותית ויכול להיפרד ממנו, אבל בני הזוג מרגישים שעדיין אינם מוכנים לסיים. על פי סיגל (Siegle, 1992), בספרו הדן בשיקומה של האינטימיות, סיום מתוכנן הוא סיום שהפסיכותרפיסט ובני הזוג דנו אודותיו והחליטו על פרידה באופן מוחלט.
מהו תהליך הסיום בטיפול זוגי?
הסיום – כפי שאני מדגישה במהלך הטיפול הזוגי – הינו תהליך ולא “זבנג וגמרנו…” בסיום אני מדגישה את ההישגים שהשיגו. לעתים קשה לבני הזוג או לאחד מהם להכיר בהישגים, והם מבטלים אותם או מתעלמים מהם. חשוב שיכירו בהם, ובכך יהיו שלמים יותר עם ההחלטה לסיים את הטיפול.
לדוגמה: דינה ואבי (כל השמות בדויים) היו כחצי שנה בטיפול עקב בעיות בתקשורת שלהם. במהלך הטיפול השתפרה התקשורת, והם הצליחו ליישם את הכלים והעקרונות בהם התנסו בפגישותיהם גם ללא התיווך והמסגרת שהענקתי. לקראת סוף הטיפול הודגשו המאמצים, המוטיבציה, ההסתגלות והשינויים שהתחוללו.
“אנחנו יוצאים עם צידה לדרך”, אמרה דינה לקראת סיוף הטיפול. “עכשיו יש לנו יכולת לתקשר טוב בינינו”, אומר אבי, “ולכן המריבות פחתו, אנחנו מדברים במקום לריב…”
בנוסף לכך, אני עוזרת לבני הזוג להתייחס לאובדן שקיים בכל פרידה וסיום. הסיום מעלה כאב ולעתים דיכאון, תחושות אכזבה על החלקים שהוחמצו ולא הושגו, וכעס על כך שהולך לאיבוד משהו משמעותי ויקר. נדרשת הכלה של כל התחושות הללו, עיבוד והחזרה מעובדת שלהם לבני הזוג.
“המקום שלנו”, אומר יוסי בתסכול, “ייתפס עכשיו על-ידי בני זוג אחרים”. “קשה לי להשלים עם האובדן של המקום הטוב והבטוח שהיינו בו שבוע אחרי שבוע במשך כשנה וחצי”, אומרת בת הזוג שלו. אני מרגישה כאב על האובדן הזה”. “האובדן”, אומר יוסי, “הוא למרות ההכרה בהישגים בטיפול. זה לא עומד בסתירה אחד לשני, הדברים מורכבים”.
האובדן הוא חלק חשוב מהגדילה וההתפתחות, והוא קיים בתחנות שונות בחיים. על אחת כמה וכמה בתחנות בדרך בהן ישנן פרידות. בוודאי כאשר הקשר שנוצר בטיפול הוא משמעותי ועמוק. הנורמליזציה של התחושות האלה והכלתן עוזרת לבני הזוג להתגבר על הכאב והאובדן ולא להכחיש שהם קיימים.
בנוסף להתמודדות עם ההצלחות וההישגים מצד אחד, ועם התחושות העולות עקב האובדן המתקרב מצד שני, מתעוררת אל רוב הזוגות אמביוולנטיות לגבי הסיום. האמביוולנטיות מתבטאת בשאלות כגון:
“מצד אחד אנחנו מעלים לאחרונה פחות נושאים, ומצד שני אנו פוחדים מנסיגה לאחר הפרידה – האם כדאי להסתכן?”
או: “מצד אחד אנחנו משקיעים הרבה מאוד זמן וכסף, ומצד שני לא יודעים אם אנחנו מוכנים לחלוטין לפרידה…”
האמביוולנטיות הזו זוכה להתייחסות ולעיבוד, תוך בחינה מחדש של מטרות הטיפול, ההשקעה שנעשתה וההישגים שהושגו.
בתהליך הפרידה נוטים פעמים רבות בני הזוג לייחס לי את ההישגים, וחשוב לי לעזור להם לראות את החלק והתרומה שלהם לתהליך. העברת ההכרה בתהליך הצמיחה למטופלים מתבטאת בשאלות כגון:
“מה במערכת היחסים שלכם כבני זוג תלוי בכם ולא בי כמטפלת?
מה השינויים שעברתם?
מה יוכל להעניק לכם תחושת ביטחון כאשר הטיפול יסתיים?”
בתהליך הפרידה מבני הזוג חשוב לי להדגיש מה למדתי מהם, איזו מתנה הם נתנו לי ותישאר מופנמת ומוטמעת אלי, כפי שאשאר מופנמת אצלם. כמו כן, חשוב לי להעביר את המסר: ,אם יהיה צורך בעתיד, תפנו שוב לטיפול…”
אילו מכשולים קיימיים בנוגע לסיום של טיפול זוגי?
בקרב 30-40% מהזוגות יסתיים הטיפול מוקדם מדי. הסיבות לכך הן אחדות:
האחת היא, השיחות יוצרות מתח, וקשה לבני הזוג או לאחד מהם לשאת את המתח.
השנייה, למטפל עצמו קשה להכיל את הכעס או הכאב.
הסיבה השלישית היא, שמסיבות שונות מרגיש אחד מבני הזוג שנוצרה קואליציה של המטפל עם בן הזוג האחר, או בגלל דמיון מגדרי או מסיבות סובייקטיביות לא מודעות, כגון חוויות דחייה שמושלכות בטיפול על המטפל. המטופל אינו מצליח לעמוד בתחושת הקנאה או בחוויה של “הנבגד” שעולה אצלו.
כאשר הטיפול הזוגי נמשך למרות כל התסכולים הללו, נוצר מקום לעיבוד החוויות האלה. אבל לפעמים מחליט אחד מבני הזוג לעזוב בלי לעבור את תהליך הפרידה ולהתנתק. במקרים האלה קשה להתמודד עם ההחלטה החד-צדדית.
יחד עם זאת, בטיפולים הזוגיים אני מתאמצת לא לוותר על התהליך החשוב והמשמעותי של הסיום והפרידה, ולעזור לבני הזוג לצאת עם עיבוד ראוי של החוויות.
“למרות הכאב באובדן המקום המכיל והחם שזכינו לו”, אומרת לילי בפרידה, “השינויים שעברנו הם עצומים. ומה לעשות? אי אפשר להישאר תמיד בטיפול. אנחנו מסוגלים עכשיו לתת זה לזו את התמיכה והאמפתיה שקיבלנו, ואנחנו מספיק בטוחים בכוחות שלנו כבני זוג!”