איך להתמודד עם לחץ הורי?

החוויה של הלחץ ההורי שכיחה מאוד בקרב הורים לילדים צעירים, שזה לא מכבר נולדו או בגיל מבוגר יותר. ביחוד, כאשר הידע בנוגע לגידול ילד מצומצם. ועוד יותר, כאשר אין מספיק משאבי תמיכה של הורים, אחים ואחיות או חברה תומכת. על אחת כמה וכמה גובר הלחץ ההורי, כאשר חלוקת התפקידים אינה מאוזנת: הלחץ הכלכלי והחברתי מנתב פעמים רבות את האחד להיות “המפרנס”, והאחר להיות “המטפל בילד”. כאשר חלוקת התפקידים איננה גמישה, נוצר נטל רב על “המטפל/ת”. גורם הלחץ הנוסף הינו ילד לא רגוע במיוחד, בעל מזג סוער: הקושי להרגיע אותו יוצר לחץ הורי, הכעסים ההדדיים, ואלה מחריפים את הבעיות, ומקשים להתמודד ביעילות עם הבעיות. הנמלה הופכת לפיל, ואז קשה יותר כבר להתעלם או להכחיש, או להפחית את הלחץ ההורי ללא הדרכת הורים.

מה אופייני להורה החווה לחץ הורי?

**התחושה שהוא מוותר על דברים רבים מחייו, כדי להענות לצרכי הילדים, יותר משציפה.

**התחושה: “אני מרגיש/ה לכוד במחויבויותי כהורה”… “מאז שנולדו לי ילדים – אני לא מסוגל/ת לעשות דברים חדשים. אני תקוע”…, “מאז שנולדו ילדי אני מסוגל/ת לעשות אף פעם דברים שמתחשק לי”..

**ללחץ הורי אופיינית התחושה של המועקה, כאשר ההורה המגיע להדרכת ההורים אומר: “יש המון דברים שמטרידים אותי, מאז שהילד שלי נולד”..

**נוספות על כך בעיות זוגיות. חלקן היו לפני ההריון או הלידה. חלקן החריפו או נוצרו בעקבות הלידה. כגון: בעיות באינטימיות: “אשתי היתה מינית, והפכה להיות מרוחקת וקרה. כל מה שמעניין אותה”, אומר הגבר המתוסכל, “הוא להתרכז עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע, בילד. אני זנוח ובודד”… במקביל לזאת חווה בת הזוג לחץ מצד בן הזוג, ומרגישה בלתי מובנת: “מה, יש לי עוד ילד קטן בבית?”… תחושת הבדידות, מאז נולד הילד, תורמת ללחץ ההורי, ומורגשת על ידי הגבר והאישה.

**לעיתים, גובר הלחץ ההורי, ומופיע כדיכאון (קל או קשה יותר): בלי להגדיר ולאבחן, יכולה חווית המועקה, הדיכדוך או הדיכאון ללכת ולתפוח. למשל: “מאז שנולד לי הילד, אני כבר לא נהנית יותר”, אומרת סיגל, “לרקוד במסיבות, לארח חברים, או לעשות שופינג… גם השינויים בגוף שלי מפריעים לי… אני מתגעגעת לחתיכה שהייתי”….

** באסימטריה ביחסי הורה-ילד, אני מזהה לעיתים קרובות את הקושי כהורה: “הילד שלי לא מעריך את מה שאני עושה למענו. אני מתאמצת, ולא כלום”…

**כאשר קיים דיכאון, תאבד האם לא רק את העניין בכלל בבני אדם ובסביבה החיצונית, אלא גם כאם בילד: “הילד שלי לא משמח אותי. אני מרגישה חסרת כוחות לטפל בו.. אני עייפה ומדוכדכת כל הזמן, ואין לי שום שמחת חיים”…

על כך יש להוסיף את החוויה של ההורה, שהילד שונה מילדים אחרים: לא צוחק כמו אחרים, פחות תגובתי, פחות ערני, “הילד שלי בעייתי מכפי שציפיתי”, “הילד שלי בוכה יותר משציפיתי”, “הילד שלי משתולל ולא רגוע, מפריע יותר מכפי שציפיתי”, או “הילד שלי מתבטל יותר מכפי שציפיתי”.. האכזבה של ההורה מהילד עשויה להצביע על בעיה אוביקטיבית או סוביקטיבית. בכל מקרה ראויה תחושת האכזבה להתייחסות רצינית ביותר!

הסימנים שמניתי הם של לחץ הורי. חשוב להתייחס אליהם כהורים. אם יש צורך, חשוב לא להתבייש לפנות להדרכת הורים. כדאי לדעת, שבהדרכת הורים ישנן דרכים רבות ויעילות כדי לייעץ, לכוון, להכיל את המצוקה, ולעזור לבני הזוג להתמודד ביחד כהורים. הלחץ ההורי טבעי, נורמלי, ואתם לא היחידים שחווים אותו. הדרכת הורים מפחיתה את הלחץ ההורי, ומקנה אסטרטגיות יעילות להתמודד איתו.