התנאים ליצור הורות משותפת לאחר גירושין הינם: להתגבר על הדחף להרחיק את ההורה האחר, לא לתפוס אותו כ”עומד מנגד” או אויב, ולשתף פעולה באופן בוגר ואחראי. ההורות המשותפת שוויונית ככל האפשר, גם אם כבני זוג, נשואים היה הנטל העיקרי על כתפי האחד מהם (על פי רוב האם). לכן, נדרש שינוי בחלוקת התפקידים ובתפיסה הבסיסית של “מיהו ההורה הטוב”.

בתפיסה המסורתית שהאם היא “הטובה והמסורה” ואילו האב “המפרנס, השולי בגידול הילדים”, נדרש שינוי לצורך יצירת ההורות המשותפת. הקושי הוא שקשה בכלל לערוך שינויים, וביחוד בנוגע ל”אמונות”, שמוגדרות כ”אמיתות אבסולוטית” או אקסיומות. המטפל הזוגי והמשפחתי עומד בפני האתגר לחולל את השינוי בתפיסות הללו, בלי להיות פטרוני וסמכותי, יודע כל או לוחם “באחד הצדדים”.

אומנות הטיפול או הדרכת ההורים היא להוביל לפי הקצב של ההורים להסכמות או החלטות, תוך חתירה למטרות משותפות: מימוש החלום המשותף של טובת הילדים, מעבר לצרכים לנקום, להסית, להשתמש בילדים כדי להאבק זה בזו, ולהיות לכאורה “הצודק” ו”המנצח”. תנאי נוסף ליצירת ההורות המשותפת לאחר הגירושין הוא, לעזור להורים לפעול באופן הגיוני במקום מתוך מעורבות יתר רגשית. וכן להבין שהנשכרים בטווח הארוך הם גם הילדים, הזוכים לנוכחות אמיתית של האב והאם, וגם ההורים שיכולים לארגן מחדש את חייהם, בין אם לבד או עם בן/בת זוג חדש. התנאי לשם כך הינו להסתגל בגמישות מירבית לסיפור החיים החדש כהורה גרוש, בלי להאחז בכוח בעבר, ותוך יכולת לראות את העתיד. כלומר: במקום להתעסק בחשבונות ובהאשמות, להתמקד במציאות החדשה כהורה וכאדם.

הורות משותפת לאחר גירושין מבוססת על בגרות, אחריות הורית, ומעבר מוצלח לסיפור חיים חדש, תוך התמקדות אמיתית בטובת הילדים.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר