(צילום אילוסטרציה: photos.com)
חלק ניכר מבני-הזוג מגיעים באמצע החיים – סביב גיל חמישים – לטיפול זוגי כדי לעבור את תהליך הגירושין באופן טוב ככל האפשר. גירושין אלה הם כאשר הילדים הם מתבגרים או בוגרים בני 18 ומעלה, שעזבו כולם או חלקם את הבית או נמצאים בתהליך של עזיבת הבית. תוחלת החיים המתארכת והלגיטימציה לשינויים בשלב אמצע החיים מעלים את שיעור בני-הזוג המתגרשים בשלב זה בחייהם.
מה מניע בני-זוג להתגרש דווקא בשלב אמצע החיים?
1. המתנה שהילדים יגדלו
זוגות שמתגרשים באמצע החיים חיכו לעתים קרובות שילדיהם יגדלו, כדי שהם ייפגעו פחות מכפי שנפגעים ילדים קטנים, וכדי שיהיה בשלב שבו כבר ייצרו לעצמם את מעגל החיים האוטונומי יחסית שלהם, הנפרד מההורים.
“שני והילה (כל השמות בדויים) כבר בוגרות, והן מספיק בשלות כדי להתמודד עם הגירושין שבחרנו לערוך בשלב הנוכחי. שני בצבא והילה כבר סיימה את השירות הצבאי ולומדת באוניברסיטה”, מסבירים עינת ואבי, בני החמישים.
“שנינו דואגים לבנות, ושקלנו בעבר את האפשרות להיפרד פעמים אחדות”, אומרת עינת, “האחריות ההורית תמיד היתה השיקול המרכזי שהוביל אותנו”.
לעתים הזוגיות נוראית, עקב תקשורת גרועה או מצומצמת, אלימות, סקס גרוע, חוסר כבוד בסיסי זה כלפי זו, בגידות של אחד מבני-הזוג או שניהם ותחושה ש”הזוגיות מתה”. למרות הכל, עושים בני-הזוג מאמצים כדי לא להתגרש, למרות שאין טעם בחיים המשותפים, מתוך אמונה או תפיסה או מיתוס שהילדים ייפגעו אם יתגרשו.
“במבט לאחור”, אומרת רויטל, “תקענו את עצמנו בזוגיות בלתי נסבלת. היה ברור שליאור ואני כבר לא זוג. ידעתי על הרומנים שניהל מהצד, וגם לי היה רומן משמעותי. בדיעבד זאת היתה שטות לחכות עד שהבנות יגדלו. הן ספגו את הברוגזים, השתיקות הרועמות שלנו, הכעסים הבלתי-פוסקים שלנו, והיה טוב יותר אילו היינו משחררים ומתגרשים כבר לפני עשר שנים”.
השיקול של טובת הילדים מתגלה כשיקול שגוי, כי המודל לזוגיות שהילדים קיבלו הוא גרוע. האווירה היתה טעונה ועכורה, והבעיות לא נפתרו, אלא אף החריפו עם השנים. בסופו של דבר רויטל הרגישה שבשלב אמצע החיים כבר קשה לה יותר לבנות זוגיות חדשה.
“סתם התעקשנו”, אומר ליאור, “לפעמים צריכים להיות מציאותיים, לדעת מה אפשר לתקן ומה לא, לשחרר ולהרפות ולא להיאחז בכוח”.
2. ההורות הסתירה את הבעיות בזוגיות
סיבה נוספת לגירושין באמצע החיים היא, שההתעסקות המשותפת בהורות מיסכה את הבעיות והסיטה את המוקד מהבעיות בזוגיות. גם אם לא היתה הכחשה או הדחקה טוטאלית, עדיין היה גידול הילדים חלק חשוב מהאנרגיות הנפשיות והפיזיות שהושקעו. לעתים היתה גם אשליה, שלאחר שהקן מתרוקן יהיו יותר כוחות לזוגיות.
“תלמה ניחמה אותי בכל פעם”, אומר דודי, “שכאשר אסף ושרית יצאו מהבית נוכל סוף סוף להתפנות לעצמנו. אבל הסתבר שבמשך השנים לא השקענו מספיק בזוגיות. אנחנו הורים טובים אבל הזוגיות לא תוחזקה והלכנו והתרחקנו זו מזו…”.
גם לדעת תלמה, הילדים היו הדבק שליכד ביניהם, ובמשך הזמן אבדו התשוקה, האינטימיות, הרומנטיקה והתקשורת היפה שאפיינו את הקשר בשנים הראשונות.
אפשרות כלכלית
המצב הכלכלי בשלב של אמצע החיים בדרך-כלל טוב יותר, והיכולת למכור את הבית ולרכוש שתי דירות סבירה יותר. החסכונות שהצטברו והסרת הדאגה הכלכלית לרווחת הילדים מאפשרים הרבה פעמים לזוג לממש את הפנטזיה להיפרד, שהיתה קיימת גם במשך שנים לפני כן.
שלב של חשבון נפש
בשלב אמצע החיים נעשה חשבון נפש פסיכולוגי של אחד מבני-הזוג: מה הספקתי עד כה בחיי? איפה הייתי תקוע? מה בזוגיות תקע אותי? מהם השינויים שהייתי רוצה לעבור מבחינה מקצועית/תעסוקתית או מבחינת הכיוון בחיים, מקום המגורים, המעגלים החברתיים או מבחינות אחרות. לעתים מוביל חשבון הנפש למסקנה שהגירושין הם צעד בלתי נמנע ועם כל הכאב שבאובדן עשויות להיפתח דרכים חדשות בעתיד.
חוויה שאופיינית להרבה אנשים בשלב אמצע החיים היא של הזמן שאוזל.
“הרכבת טסה”, אומר אהרון בטיפול זוגי בו הוא מסביר את ההחלטה בנוגע לגירושין. “מתי אעשה את השינוי אם לא עכשיו, כשאני בן חמישים, ושלושת הילדים שלנו כבר בוגרים. אני פוחד לאחר את הרכבת…”
הסיבות לגירושין בשלב אמצע החיים קשורות, אפוא, לתחושה ש”אם לא עכשיו, אימתי?”
הצורך בשינוי בשלב הזה, הצורך למצוא משמעות חדשה לפני שמאוחר מדי, הצורך להשתחרר מהאזיקים שכבלו בנישואין גרועים, כל הצרכים הללו דוחפים רבים לגירושין דווקא בשלב החיים הזה.