מה יותר טבעי ונורמלי מההתנגדות כילד לחזור לבית הספר, ולהיפרד מהחופש הגדול (מאוד)? האם שכחת את הקושי שחווית כילד האם שכחת את הקושי שחווית כילד להסתגל למציאות החדשה, המתאפיינת בלחץ, דרישות, לוח זמנים מסודר ומוכתב מלמעלה? אם כך, אתה אולי מכחיש, מדחיק או מנותק מ”הילד” שבך.

יחד עם זאת, חלק מהילדים סובלים באופן ממשי מחרדות. התחושות הללו מתבטאות לעיתים בתופעות פסיכוסומטיות, כגון: כאבי ראש, כאבי בטן, אסטמה ועוד. עליה בשיעורי האסטמה, לדוגמה, קשורה גם לתקופה בשנה (ספטמבר – אוקטובר), אבל שכיחותה היחסית בקרב ילדי בית הספר, מצביעה על האפשרות של קשר לחרדות משנת הלימודים החדשה. מוצע להתייחס לסימפטומים הללו כמייצגים באופן פיזי את התחושות, ולא להתעלם מהמשמעות הפסיכולוגית שלהם.

ממה נובעות החרדות?

חלק מהילדים סוחבים על גבם חוויות כואבות, ולפעמים אפילו טראומטיות, מילדי בית הספר או מהמסגרת:

**חרדות חברתיות, עקב הצקות, דחיה או נידוי שהילד חווה ולא שיתף מתוך בושה. תיאור חי של טראומת החרם אפשר לגלות, למשל, ב”קירות שלא רואים”, של עפרה גלברט-אבני. “מי שלא החרימו אותו, אין לו מושג מה זה חרם”, כותבת המחברת (עובדת סוציאלית במקצועה). “מין הרגשה שאתה לבד בכל מקום – בכיתה, בהפסקות, בדרך לבית הספר ובדרך הביתה. כאילו קירות שלא רואים אותם מפרידים אותך מכולם. זאת הרגשה שמשהו אצלך לא בסדר”…

**חרדות של הילד שלא יצליח לעמוד בציפיות של ההורים הפרפקציוניסטים. ביחוד מדובר בהורים שהילד מהווה שלוחה נרקסיסטית שלהם, ופחות ממאה אחוז נחשב אצלם לכישלון.

**חרדה להתמודד עם מסגרת בעלת גבולות וחוקים, עבור ילדים שמתקשים לקבל סמכות, לרוב עקב חוסר גבולות בבית בו גדלו, או מסרים מבלבלים וסותרים.

**חוויות לא נעימות שנוצרו, עקב אינטראקציות שליליות עם מורים, שניסו למשמע על ידי עונשים, כעס או הפחדה.

**לילדים עם דימוי עצמי נמוך חרדות להיחשב פגום. בעיקר כאשר לילד יש בעיות אובייקטיביות של ליקוי למידה. בעיות קשב וריכוז ועוד, אבל גם כאשר התפיסה של “העצמי” שלילית.

אלה הם חלק מהמקורות לחרדות של ילדים לחזור לבית הספר.

איך להקל על הילד?

הכתובת הטבעית לקליטת אותות המצוקה היא ההורה. אם אתה הורה קשוב, מכיל, ומתקף את החוויה הסובייקטיבית של הילד, אתה עוזר לו להתמודד עם החרדות. אם לחלופין, אתה מבטל את החוויה של הילד, באמירות כגון: “תפסיק לבלבל במוח”, “אלה סתם הצגות, ואתה עובד עלי”, “זאת המציאות, ואין מה לדבר”…, אתה לא מהווה מיכל לחוויות שלו. אם אתה שיפוטי, כועס או דוחה אותו, נוצר תהליך מקביל לחווית הדחיה מצד חבריו או המורים שלו. סביר להניח שלא יפנה אליך גם בעתיד בעת מצוקה, והחרדה שלו תתעצם.

כדאי לא רק להקשיב, אלא גם להרחיב את הנרטיב על ידי שאלות מתעניינות ורגישות, לבטא אמפטיה, ולבטא שביעות רצון ששיתף אותך.

במרבית המקרים, כבר לא יהיה צורך לפנות לאיש מקצוע. התייעצות עם מטפל העוסק בהדרכת הורים נדרשת רק אם החוויות שתיאר הילד טראומטיות, קשה לך לעבד אותן בכוחות עצמך, ואתה מזהה רמת חרדה גבוהה מאוד: פוביית בית ספר, פוסטראומה, אובססיביות כפייתית או חרדות שמשבשות באופן משמעותי את תפקודו של הילד. במקרים אלה נדרשת הדרכת הורים.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר