ביחסים המורכבים בין אם ובת ישנם אהבה, קנאה, תחרות וצורך להתגבר על קשיים. בשלבים שונים של החיים – מהעריסה ועד המוות – משתנים היחסים האלה, ובכל גיל ההתמודדות היא עם קשיים ואתגרים אחרים. בטיפול הפרטני, הזוגי או המשפחתי, אני זוכה לעסוק לעיתים קרובות בסוגיה המרתקת הזו (בהקשרים שונים). לא לשווא נוגעות ביחסי האם והבת גם יצירות הספרות, המיתוס, התיאטרון והקולנוע. כך, למשל, שואלת ב”שלגיה” האם המכשפה את הראי: ” מראה, מראה, מי מכולן היפה ביותר?” כל עוד הילדה הצעירה איננה מאיימת על נשיותה של האם היא מרגישה ביטחון ועליונות. אולם כאשר הנערה מתפתחת, מרגישה האם קנאה פתולוגית ותחרות, ומרחיקה את הבת המתחרה בה. האם הבוגרת והבוטחת בנשיותה מסוגלת להתגבר על המתח האדיפאלי ועל הדחפים והמשאלות ההרסניים. האמא הבוגרת מסוגלת לאפשר לבת להתפתח, להרגיש יפה ונחשקת. האם המיוצגת סימבולית על ידי “המכשפה” איננה יכולה לראות בהנאה את הבת המתפתחת, ומנסה לגרש, לדכא או להילחם בה.
היבט נוסף של הקשר ההרסני בין האמא והבת הוא של הנרציזם: האם הנרציסטית רואה את הבת כשלוחה שלה. לכן איננה מאפשרת לה להיפרד ממנה מבחינה פסיכולוגית. האם מצפה שהילדה תממש את החלומות שהיא עצמה לא הצליחה לממש. הבת שרוצה לזכות לקבלה או אהבה של האם הנרציסטית פועלת כדי להגשים את הפנטזיות והצרכים של אימה. על פי רוב איננה מבחינה בין החלום שלה לבין החלום של אימה, הקול של כל אחת מהן, הרצונות של כל אחת. התוצאה היא שמתהווה אצל הבת “האני המזויף” בלי להרגיש אוטנטית. דוגמה בולטת היא של הילדה שהופכת ל”כוכבת נולדת” או “דוגמנית קטנה”, כתוצר של אם שאפתנית, שלאט הצליחה למלא את שאיפותיה, ובתה נדחפת למלא את החלל הריק שלה. כזאת, למשל, היא רקדנית הבלט בסרט “ברבור לבן ברבור שחור”, שאימה נכשלה, והבת כשלוחה נרציסטית שלה, הופכת לכלי שרת בידיה..
בטיפול אני עוזרת לאם ולבת ליצור את הגבול המפריד בין שתי הזהויות שלהן. גם בטיפול הפרטני (בו האם איננה נוכחת), העבודה היא להגביר את הנפרדות, האוטונומיה ו”האני האמיתי של הבת. וכן, לגבש את הרצונות והצרכים שלה עצמה, תוך מודעות לערך שלה וכבוד ל”אני הנפרד” שלה עצמה.
דוגמה מטיפול פרטני (תוך טשטוש הפרטים המזהים)
ליאור בת ה-32 הגיעה לטיפולי במצוקה קשה: קושי למצוא זוגיות הולמת. למרות היותה נאה, אינטליגנטית ומשכילה, מרגישה ליאור מושפלת ודחויה במערכות היחסים הזוגיות שלה. ישנה אסימטריה בנתינה, כאשר ליאור נותנת הרבה מאוד, ואיננה זוכה להערכה.
במהלך הטיפול אנחנו עוסקות בהרחבה במערכת יחסיה המורכבת של ליאור עם אימה. מתגלות באמצעות הטיפול נקודות דמיון רבות בין היחס המשפיל של האמא ובני זוגה של ליאור. כבר במערכת היחסים הראשונה שלה כמתבגרת העבירה לה אימה את המסר המסרס:
“אין לך סיכוי לזכות באביעד. למה שירצה אותך?…. הבחור דווקא רצה אותי. אבל הרגשתי לא שוות ערך וחסרת סיכוי לזכות בו… הייתי כל כך חסרת ביטחון. עשיתי הכל כדי שהיחסים האלה ייהרסו.. הצלקת הזו נשארה אצלי כל השנים”…
מאז היו לה מערכות יחסים אחדות, בכל אחת מהן השתחזרו באופן לא מודע אותם דפוסי חשיבה פסימיים, ואותן תחושות של ערך עצמי ירוד.
בטיפול זיהתה ליאור שהצורך לתת בלי לקבל, להקריב את עצמה, להוכיח ולהרגיש לא שווה, נובע ממסריה של אימה. האם, בת אמצעית בין שני בנים מוצלחים, השליה על ליאור, מתוך חוסר יכולת לנפרדות, את תיסכוליה מעצמה והדימוי הנמוך שלה. כמו-כן ראתה את ליאור כבלתי מוצלחת, כפי שנתפסה היא עצמה במשפחה בה גדלה.
במהלך העבודה הממושכת למדה ליאור להבחין בין אימה לבינה. ליאור גיבשה לעצמה בהדרגה את תחושת הערך העצמי שלה, את מטרותיה כאישה נפרדת, ומאוד מאוד חשוב: מהי הזוגיות אותה היא רוצה ליצור לעצמה.
בתהליך המעמיק שעברה נוצרה היכולת של ליאור להשתחרר בהדרגה מהצורך לקבל אישורים מאימה, ולמלא את “הבור הריק” שלה בעצמה.
“בעבר הייתי מתאכזבת בכל פעם מחדש”,אמרה ליאור, “כאשר בן הזוג לא מילא את הבור הריק שלי, כפי שהתאכזבתי מאמא. נהגתי להציג את עצמי כחסרת ערך, ומה הפלא שספגתי עלבונות והשפלה. השינוי שעברתי הוא משמעותי! עכשיו אני תופסת את עצמי כבעלת ערך, וראויה לבן זוג שינהג בי בהערכה”.
לקראת סוף הטיפול הרגישה ליאור שהיא מספיק חזקה, כדי לבנות בעצמה זוגיות טובה ובוגרת, המבוססת על כבוד הדדי.