בקבוצת התמיכה לנשים בתהליך טיפולי פוריות ישנו מכנה משותף משמעותי: לכולן בעיה דומה של פוריות, וכולן מתמודדות עם סבל נפשי ופיזי. למה, אם כך, יש צורך במומחה שמנחה את הקבוצה?
יצירת מרחב בטוח
הפסיכותרפיסט (או פסיכותרפיסטית, השימוש בלשון זכר הוא לנוחות בלבד) הוא המיכל לתחושות והחוויות המורכבות של הנשים בקבוצה. תפקידו ליצור אווירה שמעניקההזדמנות לחוש ביטחון במרחב המוגן של הקבוצה. בעיניי הוא מעין סכר, שעוזר לסיפורי הנשים בתהליך טיפולי הפריון לזרום בספונטניות בלי להציף.
לשם כך, מעצב המנחה בראש ובראשונה את הגבולות החיצוניים של קבוצת התמיכה לנשים בתהליך טיפולי ההפריה: מקום מוגדר ונעים, זמן קבוע שנוח לכולן, ומספר מתאים של נשים (כדי שהאינטימיות תישמר בקבוצה). על כך נוספים הכללים בנוגע לסוגיות, תוך הגדרת הגבול החיצוני של הקבוצה: סיפורי הקבוצה לא ייחשפו מחוץ לקבוצה, אלא אם כן מטושטשים לחלוטין הפרטים המזהים את המשתתפות.
כיבוד התהליך האישי
המנחה עוזר גם בעיצוב הגבולות מבחינת דפוסי התקשורת: כבוד לסיפור האישי של כל משתתפת בקבוצת התמיכה, לקצב האישי ולמידת החשיפה שכל אחת בוחרת בשלב נתון בתהליך. לכל חוויה ניתנים לגיטימציה ותוקף, תוך הימנעות מביקורת, מזלזול ומתוקפנות. כאשר מושלכים כעסים, מכיל אותם המנחה, מעבד ומחזיר אותם מעובדים, תוך שמירה על האווירה התרפויטית החמה והתומכת. המנחה מעודד את ההקשבה הרגישה והאמפטית לכל אחת מהנשים בתהליך הקשה של ההתמודדות עם טיפולי הפריון. האמפתיה והכלת הרגשות הקשים, הטבעיים בעת טיפולי הפריון, מאפשרות לכל אחת לשתף בחופשיות את אחיותיה לתהליך, תוך הגברות על הבושה שבחשיפה.
המנחה מסייע לנשים בתהליך הטיפולים להביע באופן גלוי ואותנטי את הכאב הבלתי נסבל של האבל על התינוק שלא נולד, ושל הפנטזיה שמתנפצת בכל פעם מחדש, את הקנאה באלו שעבורן הכניסה להריון קלה וטבעית, הכעס של האישה על עצמה, על בן-זוגה, על בית החולים ועל הסביבה שלא מבינה את הקשיים. עולות גם החרדות מכשלונות נוספים, בושה, אכזבה ורגשי אשם.
באווירה החמה, המקבלת והמאפשרת יכולה כל משתתפת בקבוצה לחוש מספיק ביטחון כדי לשתף בסיפור האישי שלה. הסיפור זוכה להרחבה ולהעמקה בעזרת השאלות הפותחות של המנחה. הנשים האחרות מהדהדות, מזדהות, מבינות ותומכות.
פרשנות בונה
לעתים נוספת פרשנות המנחה, תוך זהירות, עדינות ורגישות, כדי לא לדחוף בטרם עת לפירושים ותוך כבוד לגבולות החשיפה.
הנרטיבים של חברות הקבוצה נשזרים בעזרת המנחה למארג, שמתפתח באופן דינמי ככל שנוספים עוד סיפורים אודות ההתמודדות עם טיפולי הפריון, תוך מסע פנימי של כל אחת ומסע משותף של הקבוצה. המנחה עוזר להבחין בין ה”אני” וה”אנחנו”, בין הסיפור האישי והקולקטיבי. הפסיכותרפיסט עוזר לכל אחת להרחיב את המודעות שלה, לרכוש תובנות, ולזהות את כוחותיה וחולשותיה. בתהליך האישי והקבוצתי רוכשת כל אחת כלים, כדי להתמודד טוב יותר עם הקשיים בתהליך טיפולי הפריון.
ה”אני מאמין” שלי כמנחת קבוצות תמיכה לנשים בטיפולי פריון
בארגז הכלים שלי כמנחה כלול מיגוון רחב של טכניקות מילוליות ובלתי-מילוליות מתחום הטיפול האקספרסיבי: הטכניקות של גשטאלט, פסיכודרמה, הרפיה, תרפיה באמנות ותרפיה בעזרת כתיבה יצירתית. האני מאמין שלי הינו שסל כלים רבגוני יכול להעניק לכל אחת מהנשים בקבוצת התמיכה דרכים ייחודיות להביע את עצמה ולספר את הסיפור האישי שלה.