אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

טיפול בדימוי עצמי נמוך

דימוי עצמי נמוך הינו העמדות, התחושות, התפיסות וההערכות של האדם את עצמו. כך, למשל, נערה יפהפיה יכולה לחשוף בפני בטיפול את התפיסה העצמית שלה כ"שמנה מידי ולא יפה". אישה מבריקה שסיימה את האוניברסיטה בהצלחה מתגלה במהלך הטיפול הזוגי, למרבה הפלא, כבעלת  ערך עצמי נמוך: "למרות ההשגים האובייקטיביים",מגלה ליאור, "אין לי ביטחון עצמי ביכולות שלי. אני מקנאת באסף בן הזוג שלי, שלא למד, עובד בהצלחה בשיווק, ושופע ביטחון עצמי. גם ביחסים שלנו הדבר בולט, והתחושה הפנימית שלי היא שאסף שווה יותר"..במקרים רבים קיים פער ניכר בין האופן בו האדם תופס את עצמו, לבין הערכת האחרים כלפיו. הערך העצמי הוא חלק חשוב מהזהות העצמית, דפוסי התקשרות, המחשבות על "מי אני, ומה אני מסוגל", מציאת בן/בת זוג, ואיכות הקשר הזוגי. בניה מחדש של הדימוי העצמי הפגום הוא, לפיכך, אחת המטרות החשובות בעיני בטיפול פרטני וזוגי, בהדרכת הורים ובטיפול קבוצתי. וזאת מעבר לגישות, התיאוריות והטכניקות בהן אני בוחרת להשתמש בטיפול המסויים.

הערך העצמי הגבוה מתואר על ידי וירג'יניה סאטיר ל"קדרה מלאה". הדימוי של הקדרה המלאה שאוב מנסיונה של ויג'יניה במשפחה בה גדלה: במרכז המטבח החם והפתוח הייתה קדרה ענקית, ממנה שאב כל אחד מבני המשפחה כטוב בעיניו, ללא לחץ, ביקורתיות או מורת רוח. מכאן גזרה את המושג "המשפחה המזינה", בה כל אחד מקשיב לאחר, מתחשב ברגשות האחר, ומותר להתחלק במגוון של רגשות. אם מותר להתחלק ברגשות, מותר גם לטעות, והמשפחה לא מענישה על כך. במשפחה המזינה נוצר הדימוי העצמי הגבוה. לעומת זאת במשפחה הלא מזינה, או המעורערת, אין אפשרות לשוחח בפתיחות על רגשות. ישנה נוקשות בשמירה על חוקים, צינה רגשית, מוות רגשי, שקט וקיפאון. במשפחה המעורערת אין אפשרות להתמודד עם קשיים וטעויות. לכן עסוקה המשפחה במניעת בעיות, ולא בהנחה שאם תהיה בעיה, נדע להתמודד איתה. במשפחה כזו הדימוי העצמי נמוך.

בטיפול שלי בבני אדם שסובלים מדימוי עצמי נמוך אני פוגשת משפטים כואבים, שמצביעים על חוויות דחיה וחוסר אמון.

לדוגמה:

בטיפול פרטני ממושך בליאור, בשנות השלושים המתקדמות בחייה, בולטת השפעת הדימוי העצמי הנמוך על הקושי שלה למצוא זוגיות מספקת, ולממש את עצמה בקשרים בינאישיים בכלל. ליאור חיה בתחושה פנימית שאיננה ראויה להערכה ולאהבה, ושלאף אחד לא איכפת ממנה באמת. וזאת, למרות שסיימה את התואר השני באוניברסיטה בהצלחה, השגיה כעובדת טובה ומסורה, והיותה אישה נאה ומטופחת. התחושות הפנימיות שלה הן של עייפות ריגשית, חוסר אונים, וחוסר סיכוי להצליח למצוא בן זוג מספק ומתאים. במערכות היחסים שהיו לה עד כה הרגישה שעליה להרשים, כי האחרים סביבה מרשימים ומצליחים יותר. וכן, שאם לא תוותר – תעזב ותמשיך להישאר בודדה. החרדה שלה הלכה וגברה ככל שחוותה כשלונות רבים יותר בתחום הזוגי. כדי להימנע מכאב החלה להימנע מיצירת קשרים, והתפתחה אצלה תפיסה פסימית של: חוסר אמון בסיכוייה להצליח, חוסר אמון בגברים, דיכאון, אכילת יתר רגשית כפיצוי ונחמה, וכעס על עצמה:

"אני מידרדרת בתהום" אמרה ליאור. "מרוב כעס על עצמי, אני נתקפת בבולמוסים של אכילה. מי ירצה אותי ככה?" למעשה, אכילת היתר מבטאת את ההימנעות מזוגיות מתוך חרדה מכישלון. כאשר אנחנו "מפצחות את הצופן", מגיעה ליאור לגרעין: הדימוי העצמי הפגום, כמקור לחרדות ולבחירה בבני זוג שליאור מזהה במהלך הטיפול כבלתי ראויים לה: "בחירות לקויות באופן שיטתי של בני זוג כוחניים ומשפילים, שאני מנסה לרצות ולהראות להם שאני שווה".אומרת ליאור, לאחר רכישת היכולת לזהות את המלכודת בה היא תקועה.

בחקירת העבר מזהה בהדרגה ליאור את המסרים במשפחה הבלתי מזינה בה גדלה שהקטינו ויצרו אצלה תחושה של חוסר ערך עצמי וחוסר אמונה בכוחותיה: ביקורתיות בלתי פוסקת, דיכוי, חוסר תמיכה וחוסר חמימות.

ליאור לומדת בהדרגה באמצעות הטיפול לאהוב ולהעריך את עצמה, לזהות את המקלות בגלגלים ולהוציא אותם, ולמצוא לעצמה בן זוג ראוי שמהווה חוויה מתקנת עבורה.

 

הריפוי של הדימוי העצמי הפגום אפשרי בטיפול, וחשוב לאפשר אותו!