אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

המשבר בגיל המעבר של נשים

טיפול פרטני בגיל המעבר

מדוע עשויי להתעורר משבר בגיל המעבר? כיצד טיפול פרטני יכול לעזור במשבר גיל המעבר?

גיל המעבר הינו שלב נורמטיבי וצפוי בחיים. בעוד שעבור חלק מהנשים השינויים של גיל המעבר מתקבלים בקלות ואפילו בתחושת הקלה, אצל חלק מהנשים עשויי להתעורר משבר גיל המעבר המלווה בחוויה של מצוקה וחרדה. טיפול פרטני בגיל המעבר יכול לתרום להתמודדות ועיבוד החוויות בשני המקרים, ולאפשר להפוך את השינוי המוכתב מלמעלה לשינוי חיובי וייזום בחיים.

 

מהו גיל המעבר וכיצד ניתן להתמודד עמו בטיפול פרטני?

 

גיל המעבר הינו שלב בחיים, שלרוב מהווה שינוי נורמטיבי: שינוי צפוי מראש, מתרחש בעיתו, ומשותף לכל הנשים. רוב הנשים צולחות את המעבר בשלום, תוך השלמה עם השינויים המתחוללים פיזית, רגשית ומשפחתית. 

לעיתים, יש אפילו תחושת הקלה. כך, לדוגמה, אומרת לי יעל בחיוך: "אם אימא, סבתא וסבתא של הסבתא שלי עברו בשלום את גיל המעבר, למה שאצלי זה יהיה אחרת?"... "הסתגלתי בקלות, יחסית",אומרת לי שושי, "לשינויים הגופניים, לקשי השינה הקלים ולדכדוך שחשתי. אני לא מצפה להיות בסביבות גיל החמישים, כפי שהייתי כנערה בת שבע עשרה"...שתיהן בחרו להגיע לטיפול ללא חוויה של משבר גיל המעבר. שתיהן בחרו להתמקד בטיפול ב"יש" ולא ב"אין". שושי ויעל החליטו לנצל את ההזדמנות של "הגיל החדש" לבחון בעזרתי אפשרויות לחולל שינויים בתחום האישי והתעסוקתי.

המשמעות הסובייקטיבית ששתיהן מייחסות לגיל המעבר חיובית. כל אחת מהן, בדרכה הייחודית, בוחרת לשפר את איכות חייה הרגשית. "אני רוצה למלא את חיי בתוכן חדש" אומרת יעל. "כל חיי התמסרתי לבית ולילדים, וויתרתי על רצונותיי. עכשיו יש לי אפשרות לממש את הפנטזיות שלי".

לעומת זאת, חלק מהנשים המגיעות לטיפול פרטני אלי נקלעו  למה שמוכר כ"משבר גיל המעבר", וחוות מצוקה נפשית ממשית.

אורנה למשל, פנתה אלי לטיפול בעיקבות משבר גיל המעבר. היא הגיעה לטיפול פרטני לראשונה בחייה כשהייתה בת החמישים וארבע (הפרטים המזהים טושטשו). בפגישתנו הראשונה סיפרה לי על חוויתיה שהביאו אותה לפנות לטיפול: "נקלעתי למשבר גיל המעבר שנמשך כשנתיים-שלוש. בתחילה היו אלה סימנים קלים יותר של חרדה ודיכאון, אולם התופעה החריפה, ולראשונה בחיי אני מגיעה לטיפול. ניסיתי להתמודד עם התופעה בדרכים שונות: ראשית, ערבתי את בעלי, אבל הוא השטיח את החוויה שלי, ואמר שכולן עוברות את זה וגם אני אעבור"... אורנה כעסה על בעלה שלא תיקף את החוויה שלה והשטיח אותה. "אחר כך", המשיכה אורנה, "שיתפתי שתי חברות בנות גילי. הן סיפרו איך התמודדו עם הבעיות, ולא יכולתי להיעזר בהן"... אורנה חשה שחברותיה אינן מבינות אותה במדויק. "כמובן שלכל אחת מהן",אמרתי לה "ישנה החוויה הסובייקטיבית שלה, וההתמודדות של כל אחת אחרת"... אורנה הרגישה שהעצות שניתנו לה לא הועילו לה, וחיפשה את המקור שדחף אותה למשבר.

החלטנו לצאת בטיפול הפרטני למסע משותף של עיבוד התחושות והחוויות של אורנה, לאחר שניסתה ללא הועיל לגייס לעזרתה את משאבי התמיכה העומדים לרשותה. בתחילת התהליך ניבנה האמון, שבלעדיו אי אפשר.. לאחר מכן, סייעתי לה להפחית את החרדות והדיכאון שחשה, תוך שימוש באסטרטגיות הקוגניטיביות ההתנהגותיות כדי שתוכל לחזור לתפקוד הקודם שלה. לאחר מכן, חשפה אורנה בהדרגה את חוויותיה. במרחב המגן והמכיל של חדר הטיפולים, תוך רגישות ואמפתיה כלפיה, יכלה לשתף בחוויות שהובילו אותה למשבר.

בלטה בנרטיב שלה חשיבות ההורות עבורה: "ההורות הייתה עבורי מאז ומעולם", סיפרה "במדרגה העליונה. הזוגיות הייתה הפחות חשובה ומשמעותית עבורי. למעשה, תפסתי את הזוגיות כמובנה מאליה, ולא טיפחתי אותה. בשלב הנוכחי, כשטלי ואורי יצאו מהבית, נשארנו גדעון ואני לבד. אני חשה התרוקנות. חשבתי שהתחושה תתפוגג ואסתגל לשינוי, אבל עם הזמן, התחושה של החסר הולכת ומתעצמת".

טלי לומדת באוניברסיטת באר שבע, ומגיעה פעם בשבועיים – שלושה לסוף שבוע הביתה"מסתבר שטלי חסרה לה מאוד כאימא, למרות שכלפי חוץ אין לתחושת החסר הזו לגיטימציה. אורנה מפגינה את שמחתה וגאוותה בהצלחה של טלי בלימודים ובזוגיות, אבל בעומק ליבה חווה תחושת אובדן. כמוכן, "אורי נסע לדרום אמריקה לכמה חודשים, שנראים לי נצח", אומרת אורנה ומתייפחת.

בחקירה לעומק של הנרטיב של אורנה בנוגע לפרידה מילדיה, עולה תחושת ההחמצה שלה עצמה כאדם וכאישה. הטיול הגדול של אורי היה משאת נפשה של אורנה, שלא הוגשמה ולא תוגשם. הטיול ייצג עבורה העזה, פריצת גבולות, מפגש עם הלא נודע, החדש והמסתורי. "וויתרתי על החלקים הנועזים שלי, כדי להיות הילדה הטובה והמרצה"... התובנה שרכשה במהלך הטיפול הייתה המפגש, בשלב החיים של גיל המעבר, עם האובדן וההחמצה. במשא ומתן שניהלנו בין שני הקולות הללו, הוחצן הקונפליקט הפנימי של אורנה: הדיאלוג היה בין הקול החותר לביטחון והקול המעז, בין הקול המחפש את המסגרת המוכרת והבטוחה לבין הקול פורץ הגבולות, בין הקול של "הילדה ההולכת בתלם" לבין הקול של המתמרדת. בהדרגה הגיעה אורנה לאינטגרציה של החלקים המסוכסכים והסותרים שבתוכה. ברור לאורנה שהיציאה לטיול הגדול מייצגת סימבולית את הבלתי ניתן להשגה. אולם במציאות בחרה לחולל שינויים אחרים, שהיוו מסע לבלתי נודע: "החלטתי לפרוש ממשרד החינוך פרישה מוקדמת", סיפרה באחת הפגישות בעיניים בורקות. "יש לי המון פוטנציאל שלא ניצלתי. אני מתלבטת בין אפשרויות אחדות שמלהיבות אותי".

אורנה הרגישה שלא רק יצאה מהמשבר בעיקבות הטיפול, אלא מצאה לעצמה מסלול חדש ומאתגר בחייה. החוויה של האובדן הפכה לחוויה של מלאות וסיפוק. האירועים הקשים הפכו למנוף לשינוי אמיתי. 

האובדנים של גיל המעבר גורמים, לעיתים, למשבר. בטיפול פרטני ישנה הזדמנות ליצור נרטיב חדש, להעניק משמעות חדשה לשלב החיים הזה, וליצור שינוי חיובי.