אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

הטיפול באם בשלב המעבר לאימהות

השינוי הדרמטי ביותר בחיי האישה, מנקודת הראות של נשים רבות, הינו: המעבר לאימהות. תהליך המעבר מורכב, ולכן נדרשות לעיתים קרובות תמיכה, סיוע ועיבוד של הרגשות, במרחב המוגן והבטוח של חדר הטיפולים.

בדיוק כשם שהתינוק נולד מבחינה פיזית, כך צריכה האם להיוולד מבחינה פסיכולוגית (סטרן, 2000). עוד מסביר סטרן הפסיכואונליטיקאי, מהם תהליכי השינוי בהלך המחשבה של האם בשלב המעבר לאימהות: אצל האישה-האם מתפתח באופן טבעי הלך מחשבה חדש, שאינו מוכר לה. לא תמיד יכלה להתבונן לשינוי המשמעותי והמכריע הזה מראש.

גם אם למדה וקראה, הזדהתה עם אימה, סייעה בגידול אחים צעירים יותר, עדיין קשה לצפות כמה השינוי התפיסתי הינו מרחיק לכת. חייה הקודמים, בטרם הייתה אמא, נדחקים ובמקומם תופסים מקום החוויה והמהות כאם. הלך המחשבה כאמא משתלט במהרה, והופך לתפקיד העיקרי בחייה ובעולמה הפנימי. הפרופורציות משתנות, וסדרי העדיפויות בנוגע ל"חשוב יותר" או "חשוב פחות" משתנים.

הלידה של הילד הראשון מעצבת את עולמה הרגשי של "האם הטריה", מבחינת הפנטזיות, החלומות, הכמיהות, החרדות, וכל התחושות נצבעות בצבעי האימהות. כמובן שגם התהליכים הקוגניטיביים מעורבים בשינויים הללו, תוך התלבטות בנוגע לתעסוקה והקריירה, וכן השילוב בין האימהות ותפקידים אחרים. ברמה ההתנהגותית מתבטאות התחושות והמחשבות בשינויים הדרמטיים בסדר היום, ההתארגנות וההתנהלות היומיומית לטווח קצר וארוך.

"עד שנועם נולד",מספרת לי מיכל בת השלושים ושתיים (הפרטים המזהים טושטשו), "הייתי מושקעת כולי בקריירה שלי כמהנדסת בהייטק. הגעתי להישגים מרשימים, דחיתי את הכניסה להריון עד שנתבסס מבחינה כלכלית ומעמדית. כשנועם נולד לפני כחצי שנה הרגשתי שהאדמה רועדת לי מתחת לרגליים. כל האמונות והתפיסות שלי אודות שוויוניות, המשך החיים כרגיל השתנו.. נועם כבש את המרחב של חיי, ונהפך למרכז בחיי. כל השאר נדחק הצידה"..

מיכל התמסרה מאוד לגידול של נועם, בעזרת בעלה, בשעות המועטות יחסית בהן נכח בבית. לבני הזוג סייעו המשאבים הכלכליים שלהם, והם אפשרו לעצמם להרחיב את העזרה במשק הבית. יחד עם זאת הרגישה מיכל בשלב בו פנתה לטיפול, שהיא מחפשת את "האני החדש" שלה. בקרב נשים רבות, כמו מיכל, מתהווה הקושי להגדיר מחדש את הזהות כרעיה, אמא, אישה, בת, אדם עובד ומתפתח ואפילו כבת ואחות. בכל מערכות היחסים מתרחשים שינויים.

בטיפול בדקנו ביחד את ההתאמה וההסתגלות שמתאימות לה בשלב החיים של המעבר לאימהות. מיכל קיבלה הבהרות והארות בנוגע לספקות והשאלות: איזו אמא אני? אני אמא מספיק טובה, גם אם אחזור לעבודה? אני אמא מספיק טובה, גם אם ניסע ליומיים או שלושה לנופש, והורי ישגיחו על נועם הקטן?

כמוכן התחברה מיכל לילדה שבתוכה, תוך דיאלוג עם הילדה שעברה טלטלות רבות. "החלק הפגיע כילדה", אמרתי לה באחת הפגישות, "משתחזר בשלב המעבר הזה, בחייך, ומעלה אצלך הרבה ספקות אם את אמא מספיק טובה"...הטיפול אפשר למיכל לגעת בחלקים הנטושים והאבודים שלה כילדה לזוג הורים סופר קרייריסטיים, ואח בכור שדחק במידה רבה את רגליה. "אני פוחדת להיות אמא נוטשת... אני חוששת שאם אחזור לעבודה התובענית בהייטק אשחזר את דפוסי האשה המצליחה של הורי. לכן אני מושקעת באופן טוטאלי בגידולו של נועם"...

יחד עם זאת הרגישה מיכל – כמו הרבה אימהות מצליחניות – כעס על עצמה: "הפכתי לצל של עצמי... אני כבר לא אותה אישה נחשקת ומרשימה שהייתי. השפה שלי הצטמצמה. אני פוחדת שהחיים יזרמו הלאה וישאירו אותי מאחור"... הכעס והחרדות הושלכו גם על בן זוגה, שלא הבין "מה אני אשם... עובד מהבוקר עד הערב, מפרנס, ובסוף מקבל נזיפות"...

בעזרת הטיפול נוצרו סכמות חדשות של "העצמי". נוצרה השלמה עם השינויים החיוניים שהם חלק מתהליך ההסתגלות לתפקיד החדש כאם. יחד עם זאת, ניתן היתר לביטוי התחושות השליליות והאמביוולנטיות שחלחלו מתחת לפני השטח:  האכזבה מעצמה, הכעס, החרדות להיבלע וללכת לאיבוד, והכאב על אובדן של "החלק המאוד מצליח". במשך הזמן נוצר איזון מחדש בין החלק המסור כאמא, החלק של "המצליחה" המוכשרת ופרפקציוניסטית, והחלק של הרעיה הזקוקה לזוגיות בריאה. התגבש הלך המחשבה  החדש, שלא תהיה האמא שהייתה לה. כמוכן נוצר איזון בין החלקים הדיכוטומיים של "האמא הרעה הנוטשת" לבין "האמא המתמסרת לחלוטין לתינוק": באינטגרציה שנוצרה בין החלקים המפוצלים הצליחה מיכל לגבש לעצמה דפוסי חשיבה והתנהגות מאוזנים יותר: "אני מרגישה ומבינה שבתהליך שעברתי" אמרה מיכל לאחר כחמישה חודשי טיפול, "אני לא מרגישה יותר רגשי אשם ותסכול. אני יכולה למצוא שיווי משקל בין החלק הרוצה להתפתח ולהגשים את עצמו כמיכל, לבין החלק האימהי המסור". "אני מרגישה שמצאתי את האני החדש שלי", אומרת לקראת סוף הטיפול מיכל, "ואינני הולכת לאיבוד עוד"..

הטיפול מסייע לעבור את תהליך המעבר לאימהות. בעזרת הטיפול יכולה "האם הטריה" להתמודד עם המצבים הנפשיים המורכבים במעבר לאימהות: לעבד את התחושה של אובדן "העצמי" הקודם, ולקבל את השינויים המתחוללים אצלה מבחינת הזמן, שעות השינה וההרגלים שאבדו. יחד עם זאת יכולה האם "המשתנה" להעריך בעזרת הטיפול את הדברים שזכתה להם בעקבות הלידה: ערך עצמי, זהות רחבה יותר, אהבה וחוויה חדשה של התקשרות. התהליך הטיפולי עוזר להבנות את הזהות החדשה ולגבש אותה.