אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

טיפול בוגיניזמוס

מהו וגיניזמוס?

וגיניזמוס היא בעיה מינית, מסוג בעיות הכאב בתפקוד המיני של נשים. כאשר האישה סובלת מווגיניזמוס, יש בווגינה שלה מעין "חומה", שלא מאפשרת חדירה של גוף זר. לעיתים הגוף נחסם בפני אבר המין הגברי בלבד, ולעיתים גם בפני גופים כמו טמפון או אצבע. כל חדירה לווגינה מקושרת עם חרדה מכאב, והחרדה גורמת להתכווצויות לא רצוניות של שרירי רצפת האגן, שמנועות את האפשרות לחדירה וקיום יחסי מין מלאים.

מדוע וגיניזמוס הוא בעיה רגשית ולא רק פיזית?

במקרים רבים הכאב שמלווה את הווגיניזמוס אינו רק פיזי אלא גם נפשי. האישה עשויה לחוש בושה, ולתפוס עצמה כפגומה וחסרת ערך. הדימוי העצמי נפגע ככל שמתרבים הניסיונות הכושלים לקיים יחסי מין מלאים. הרבה נשים שסובלות וגיניזמוס מסתירות את הבעיה, אולם כדרכם של סודות, המחיר שלהם עשוי להיות גבוה. הבושה ומעטה הסודיות מונעים או דוחים את הפניה לטיפול, וברוב המקרים ככל שהפניה לטיפול מיני נדחית הבעיה מחמירה.

 בגיל 27 העזה לילי שסבלה וגיניזמוס  (שם בדוי) לפנות לטיפול מיני, לאחר שנים של מצוקה. בטיפול המיני חשפה בפני לילי את תחושותיה: "אני מרגישה שרוטה, פגומה, יוצאת דופן. כל החברות שלי כבר מזמן קיימו יחסי מין מלאים. לחלקן יש ילדים, אני מרגישה בפיגור. החיים שלי תקועים. אני לא יכולה להיות כך בזוגיות ובטח לא להקים משפחה". בתחומים אחרים מרגישה לילי מוצלחת, ומשקיעה את מירב כוחותיה בפיתוח הקריירה שלה. במהלך הטיפול נחשף הפער הגדול בין החלקים ה"מוצלחים" ל"נכשלים" כפי שהגדירה אותם לילי. הטיפול התמקד בחיבור וגישור בין החלקים הללו. לילי הרגישה הקלה עצומה מעצם חשיפת הסוד, והאפשרות לשוחח על תחושותיה וחרדותיה ממין באופן פתוח. השיחות עם לילי ותרגול מחשבתי ומעשי, עזרו לה להשתחרר מהווגיניזמוס.

מדוע חשוב שאישה שסובלת מוגיניסמוס תפנה לטיפול מיני?

 מכיוון שנשים רבות מתביישות לפנות לטיפול מיני, הן בוחרות לעשות "קיצור דרך" , ולפנות ישירות לגניקולוגית. הבעיה מתחילה בכך, שברוב המקרים לרופאה אין הכשרה בטיפול מיני, ולכן לא תמיד היא תגלה רגישות והבנה מספיקות, ולא תהיה מצוידת בידע הנחוץ לטיפול בבעיה זו על ההיבטים הרגשיים המורכבים שלה. פניה לכתובת הלא נכונה במקרה כזה, עשויה להגביר את הייאוש של האישה הסובלת וגיניזמוס.  גם פניה לטיפול פסיכולוגי אצל מטפלת שאינה מטפלת מינית (בעלת הכשרה מתאימה ומוסמכת על ידי איט"ם- האגודה הישראלית לטיפול מיני), לא יביא ברוב המקרים לתוצאות הרצויות. טיפול שילך סחור סחור סביב הבעיה, ולא יתמקד במתן כלים מתאימים להתגבר על וגיניזמוס, יהיה לא יעיל לטיפול בבעיה.

אינטימיות ווגיניזמוס

במקרים אחרים, תימנע האישה הסובלת וגיניזמוס מקרבה ואינטימיות עם בני זוג. "הרתיעה שלי ממין",  חושפת רינת (שם בדוי), "התרחבה להימנעות מקשרים זוגיים. ידעתי שאם אכנס לקשר זוגי, יצופה ממני לקיים יחסי מין. בהדרגה נמנעתי מפגישות עם גברים.  מצד שני, אני כבר בת שלושים ושתיים. במשפחה שלי ישנו לחץ בלתי פוסק, שאתחתן ואביא ילדים. כולם מתייחסים אלי כאל עוף מוזר, ואני מביכה אותם. אני רוצה קשר זוגי, קרבה, ואינטימיות, ואני רוצה להביא ילדים בעתיד, אבל הפחד שלי ממין לא מאפשר את כל אלו".

ככל שגוברת ההימנעות, כך תופחת החרדה, מה שמגביר עוד יותר את הצורך בהימנעות ממין ומכל מה שיכול להביא לסיטואציה בה האפשרות תעלה על הפרק. למעגל הסגור השלילי הזה אופייניות מחשבות אוטומטיות, שנובעות מחוסר ערך עצמי ומחרדה מנטישה, כגון:  "אני כישלון", "אף פעם לא אצליח להתגבר על הבעיה", "אף אחד לא ירצה אותי, אם יגלה את הבעיה", " כל גבר יגיד: בשביל מה אני צריך את הבעיה הזו", ועוד ועוד מחשבות שליליות שלא מאפשרות תקווה לשינוי.

הרבה פעמים האישה הסובלת וגיניזמוס תרגיש צורך לפצות את בן זוגה. בחברה מאצ'ואיסטית למשל, נשים רבות הסובלות וגיניזמוס מגלות נתינה טוטאלית בתחומים אחרים, למשל בבישול וניקיון. בחברה דתית חרדית מופעל הלחץ  לקיים מצוות "פרו ורבו", ולעיתים עלולה האישה לציית לצווים החברתיים, ולהסכים לחדירה שנעשית בכוח למרות שהגוף שלה מאותת לה ולבן זוגה שהיא אינה מוכנה לכך. כמובן שהכאב שמלווה את החדירה הכוחנית, רק מגביר את וגיניזמוס, וסוגר את האישה עוד יותר נפשית ופיזית.

מהם גורם להיווצרות וגיניזמוס?

בתחילת הטיפול המיני נערך אבחון מעמיק, בעזרתו נחשפים האירועים הרלוונטיים לבעיה, המסרים שנספגו במהלך השנים בנוגע למין, מערכת היחסים בין ההורים, וכל אבני הבניין של ההיסטוריה המינית שהובילו להיווצרות וגיניזמוס. הסיבות לווגיניזמוס הן רבגוניות, ולכן הטיפול המיני מותאם באופן אישי תוך הבנת המאפיינים הייחודיים של האישה והבעיה.  

·      טראומה מינית, התעללות או הטרדה מינית, יוצרות לעיתים תחושות של בושה וגועל מהגוף ומניעה ממין. ההיסגרות של פתח הווגינה הינה מנגנון יעיל למניעת החדרה של הגורם המאיים, הנחזה כמקור לכאב נפשי ופיזי.

·     גם טראומה שאיננה מינית, כגון אלימות פיזית, עלולה לגרום לפוסט טראומה. ואז ליצור רתיעה ממגע, ניתוק, והתגוננות מחדירה על ידי וגיניזמוס.

·        למסרים שליליים במשפחה או בחברה בנוגע למין, השפעה ניכרת על היחס למין  ויצירת וגיניזמוס. במהלך הטיפול המיני סיפרה לי רינת (שם בדוי): "גדלתי בחברה חילונית בקיבוץ. היה אז פדופיל באחד הקיבוצים שהיו בסביבה שלנו, והיו סיפורים שהוא תקף ילדים. בקיבוץ הזהירו אותי ממנו, וזה הפחיד אותי נורא. לא היה שום דבר שהפחיד אותי יותר מזה. כשגדלתי היה לי חבר. היינו ביחד במשך מספר שנים אבל לא יכולתי לקיים איתו יחסי מין מלאים כי הפחד הזה סגר אותי".

מסרים כמו "מין זה דבר מלוכלך", "גברים הם מסוכנים", "גברים מנצלים נשים, ואחר כך זורקים אותן"  עלולים ליצור מחסומים רגשיים שמתבטאים במחסומים פיזיים, כמו וגיניזמוס. לצערי, עדיין בחלקים מהחברה הישראלית נפוצים מסרים כמו "כאישה את חייבת להיות זמינה מבחינה מינית עבור הגבר" "את אמורה לספק את צרכיו המיניים של הגבר ולצרכים שלך כאישה אין מקום". מסרים כאלו יכולים בהחלט לפגוע באישה ולגרום לה לחרדה ורתיעה ממין, שעשויות להתבטא בווגיניזמוס.

האם ניתן להתגבר בטיפול המיני על הווגיניזמוס?

בטיפול המיני בווגיניזמוס, משולבות גישות אחדות, המבוססות על פסיכותרפיה גוף- נפש: טיפול בחרדה מחדירה על ידי חשיפה הדרגתית, על פי הגישה הקוגניטיבית התנהגותית (CBT).  כמו כן  תרגול אינטנסיבי בעזרת מאמנים וגינליים: בהדרגה מתאפשר למטופלת להרחיב את המקום הסגור, בשליטה שלה ובהתאם לקצב ולבחירה שלה. תרגול זה נעשה לרוב בעזרת פיזיותרפיסטית של רצפת האגן. בטיפול משולבים הרפיות , מיקוד חושי, קשיבות (מיינד-פולנס) לגוף ועוד. נקודת המוצא בטיפול היא הקשבה לרצונות והצרכים הפנימיים. אל תכריחי את עצמך לקיים יחסים עם חדירה כי "ככה צריך" או כי בן זוגך יתאכזב או יכעס.  אפשרי לעצמך לעבור ברגיעה ללא לחץ את התהליך.

הניסיון מראה שבטיפול מיני הכולל שיחות ותרגול ניתן להישתחרר מהפחד והחרדה ממין, ולהיפטר אחת ולתמיד מהווגיניזמוס.