אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

צעדים ראשונים בחטיבה

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

 

המעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים מעורר אצל ההורים וילדיהם שאלות, התלבטויות ולחץ, וחלק מההורים בוחרים ללבן את הסוגיות במסגרת הדרכת הורים. למרות שהמעבר מהיסודי לחטיבה הוא מעבר נורמטיבי, כלומר צפוי מראש ומתרחש בעתו בקרב בני אותו גיל, מראה הניסיון שהמעבר הזה מלחיץ. למעשה, המעבר מלחיץ לא פחות מאשר המעבר מהגן לכיתה א', אם כי נותנים עליו פחות את הדעת.

 

פרידה ממקום מוכר

 

במסגרת הדרכת ההורים מעלים לעתים קרובות ההורים חששות מהמעבר, עקב שיחזור לא-מודע של חוויות בשלב הזה אצלם עצמם. להורים רבים זכורה החוויה הטעונה של המעבר ממקום חמים ומוכר למסגרת מלחיצה יותר:

 

"היסודי הוא חממה", אומרת ציפי בפגישתנו (כל השמות בדויים). "היחס לניר היה אישי, ורוב המורות גילו כלפיו סבלנות. המעבר לחטיבה מפחיד אותי, ובמקום לעודד אותו אני מעבירה לו את תחושות החרדה שלי. לי עצמי היה משבר במעבר לחטיבה, ומתלמידה טובה הפכתי לבינונית וחוויתי כשלונות. הפכתי לביישנית ומסוגרת יותר..."

 

במהלך הפגישה שידרתי לציפי ובעלה, אריאל, את המסר, שהתחושות שלהם טבעיות, כי המסגרת בחטיבה היא שונה: הכיתות גדולות וצפופות יותר, תוכנית הלימודים דחוסה יותר, ובמקום מורה "מרכזי" אחד, נגיד ומוכר ישנם מורים רבים. מהילדים נדרשת הסתגלות למציאות חדשה, עם נורמות וחוקים חדשים. כדי להשתלב במסגרת החדשה נדרשות גמישות, עמידות ותמיכה הורית. הילדים צריכים להתארגן מחדש, כדי להשתלב במסגרת החדשה ולהתמודד עם בעיות חדשות. הפרידה היא מהמקום המוכר והבטוח, וכן מחברים ותיקים. גם אם בית הספר היסודי לא היה "גן עדן עלי אדמות", עדיין זו פרידה ממקום, אנשים וחברים.

 

המעבר לגיל ההתבגרות

 

בנוסף לכך, המעבר לחטיבת הביניים הוא מעבר משלב החביון לשלב ההתבגרות (שכבר החל על-פי-רוב בשנה-שנתיים האחרונות ביסודי). זהו מעבר משמעותי בו מתרחשים אצל הילדים בתחילת ההתבגרות שלהם שינויים פיזיולוגיים ורגשיים.

 

מבחינה פיזיולוגית מופיעים שינויים הורמונאליים, שגורמים למתח מיני, התעסקות בדימוי הגוף ושאלות בנוגע לזהות המינית. אצל הבנים הפחות מפותחים מבחינה פיזית נוצרות לעתים מבוכה ובושה.

 

מבחינה חברתית גובר המשקל של "קבוצת השווים" על חשבון המשקל של "דעת ההורים".

 

"הילד הביתי שלי הפך לבן-אדם חדש", אומרת לילי. "אני מרגישה שיש לנו פחות יכולת להשפיע עליו. אם חגי או עמית [חבריו] יגידו לו שכדאי לעשות משהו, הוא יקשיב להם יותר מאשר לנו. אנחנו מבולבלים ולא יודעים מה המקום שלנו עכשיו בחייו..."

 

הדילמה בין תלות לעצמאות

 

במהלך ההדרכה עלו הקונפליקטים בין הצורך ההורי להחזיק והצורך לשחרר, הקונפליקט בין התלות לעצמאות. "איך אפשר להיות הורים משמעותיים ותומכים וגם לאפשר מספיק אוטונומיה", כפי שהצגתי את הדילמה בפניהם. זו אחת השאלות המרכזיות שבגיל ההתבגרות המתבגר והוריו מתמודדים איתה: איך אפשר למצוא את האיזון בין האוטונומיה והתלות? מצד אחד, לאפשר למתבגר לגבש את "האני" שלו, ליצור ניפרדות (ספרציה) מהוריו, ומצד שני לתמוך בו ולתת לו הרגשה שהוא לא בודד וזוכה לקבלה ולתמיכה בעת הצורך. לא קל למצוא את האיזון הזה, וחלק מההורים בוחרים להיעזר במסגרת של הדרכת הורים כדי להתמודד בהצלחה עם הקונפליקטים האלה. שיווי המשקל שנדרש הוא בין הקשבה לבין הימנעות מ"חפירה", בין מעורבות מעניקת ביטחון לבין התערבות מעיקה, בין קשר טוב לבין סבך רגשי שלא מאפשר להשתחרר.

 

שאלה נוספת שמעסיקה הורים רבים בשלב העלייה לחטיבת הביניים היא: איך אוכל לסמוך על הילד שלי.

 

"אני חוששת שעומר ייגרר אחרי הבנים הדומיננטיים יותר, שיש להם השפעה עליו", אומרת רותי. "ואני פוחד שכדי להיראות "אחד מהחבר'ה" ייגרר לעישון, שתייה ואלימות", אומר בעלה, איציק, "כמו שקרה לי כשהייתי בחטיבה. לא היתה לי יכולת לעמוד מול הבנים החזקים יותר, ועשיתי שטויות כדי להיות מקובל. עומר הוא חסר כישורים חברתיים, יש לו רק חבר אחד שילמד מעתה בכיתה אחרת כך שהוא יהיה לבד..."

 

החשש של רותי ואיציק הוא מאוד לגיטימי. הם תופסים את עומר כנער שלמרות היותו תלמיד מצוין הוא דחוי, והם פוחדים שיהיה חשוף להשפעות שליליות. במהלך ההדרכה הסתבר שרותי גוננה עליו מאוד, והמסר היה שתאפשר לו להתמודד יותר באופן עצמאי, תגן עליו פחות ותחזק אותו על-ידי מסרים שהיא סומכת עליו. איציק, שהיה שולי במעורבות שלו במשפחה, לקח על עצמו תפקיד אקטיבי ומשמעותי יותר. מ"הכספומט" של הבית הפך להיות נוכח יותר. הנוכחות הרבה יותר של האב הפכה את עומר לדעתן ותקיף יותר, והיציאה ממשבצת "האם המגוננת מדי" איפשרה לעומר להיות אוטונומי ובוגר יותר.

 

במקום התערבות חודרנית ומסבכת מומלץ לספק תמיכה שיש בה כבוד, חוסר שיפוטיות, נוכחות הורית אמיתית ותחושת אכפתיות. הילד צריך לדעת בשלב המעבר מהיסודי לחטיבה, שההורה לא "נכנס לו לווריד", אבל קיים באמת עברו, מתעניין אבל לא חוקר:

 

"אני סומך עליך, אתה אחראי ויכול להסתדר, אבל אשמח להיות שותף לחוויות, לקשיים ולהתלבטויות, ולהיות שם בשבילך".

 

רעיונות אחדים להורים:

  • קבלו את השינויים אצל הבן/הבת המתבגר שלכם.
  • התאימו את דפוסי ההורות שלכם בהתאם לשינויים האלה.
  • השלימו עם הידיעה שכמתבגר החברים שלו חשובים לא פחות מכם, אבל שהנוכחות שלכם בכל זאת חשובה לו.
  • היו מעורבים אבל לא מתערבים.

אם למרות הנסיונות לעזור לילד המתבגר שלכם, בשלב בו הוא עובר מהיסודי לחטיבת הביניים אתם נתקלים בקשיים, אל תהססו לפנות להדרכת הורים.