אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

זוגות בטיפולי פוריות

"בן לו היה לי", מבטאת המשוררת רחל את כמיהתה לילד, ורואה בדמיונה במדויק איך ייראה. לאורך כל ההסטוריה ובתרבויות השונות בא הרצון העז להורות לידי ביטוי, והעקרות נתפסת כמיכשול ואצל חלק מהאנשים כפגם. רחל מקנאת באחותה הפוריה, ומבקשת מיעקב בנים, "ואם אין מתה אנוכי" (בראשית, ל:1).

בחברה המערבית המודרנית ובחברה הישראלית בכללה, ישנם בני זוג שבוחרים מטעמים שונים בזוגיות ללא ילדים. אולם עדיין שכיח הרצון לילד משותף כשלב טבעי בזוגיות.

כאשר מתעוררים קשיים בכניסה להריון, והוא אינו מתרחש כצפוי באופן טבעי, מתעוררים חששות ותיסכולים אצל בני הזוג. מתחיל תהליך הבירור הרפואי, ולעיתים "פוסקים" הרופאים שאין ברירה ועליהם להיכנס לטיפולי הפרייה, עקב בעיות הפריון של הגבר או האישה. התהליך הטבעי והנורמטיבי הופך לקשה , ומאתגר את הזוגיות. בני הזוג מגיבים לטיפולי ההפריה באופנים שונים, ומתמודדים בהתאם למשאבים הרגשיים, החברתיים והכלכליים העומדים לרשותם. אולם בכל מקרה, האתגר העומד בפניהם מורכב, ומעמיד במבחן את הזוגיות.

 איך משפיעים טיפולי הפוריות על בני הזוג?

התהליך הטבעי והאינטימי של יחסי המין, מופקע מבעלותם של בני הזוג למרחב הזוגי שלהם נכנסת הפרוצדורה הרפואית הקרה והטכנית. יחסי המין מתבצעים על פי הוראות הרופאים לא באופן ספונטני כשמתעורר החשק, אלא כש"צריך" לפי משבצת זמן מלאכותית של הביוץ.

"עזבתי את העבודה וזינקתי הביתה", מספר שגיא במהלך הטיפול "כי הייתי חייב לעשות סקס עם גלית בחלון הזמן המסויים שקבעו לנו. במקום הנאה היתה כאן מחוייבות."

החדירה של הצוות הרפואי למרחב הזוגי נתפסת כפלישה וחוסר פרטיות.

"הגבול האישי והזוגי שלנו נפרץ", אומרת גלית. "זאת חדירה למקום הכי פרטי שלנו. הביטוי הספונטני של האהבה, התשוקה והרומנטיקה הפך לשיגרה לא מהנה. אני תוהה אם נחזור מתישהו לסקס טבעי..."

 מה ההשלכות של החדירה למרחב הזוגי?

בנוסף לכך, חודרים למרחב הזוגי אחרים בסביבה: במשפחה הקרובה והמורחבת, במקום העבודה ובמעגל החברתי.

"כשהגענו לחתונה של אחותי" מספרת שרית במהלך הטיפול "נעצו אנשים מבטים בבטן שלי ושאלו שאלות טורדניות כגון: נו, אתם נשואים כבר שנתיים. מה עם ילד? למה אתם מחכים? בארועים משפחתיים שונים כגון בחגים, הנושא הכאוב עולה שוב ושוב בחוסר רגישות. אני מעדיפה למעט ככל האפשר בארועים כאלה..." 

גם במקום העבודה מעיזים אנשים "מתוך דאגה איכפתיות או מחוסר גבולות לחדור לפרטיות ולשאול שאלות מכאיבות" אומרת שרית שאובדן הפרטיות קשה לה.

ההורים של בני הזוג מעמיסים גם הם לעיתים קרובות את משא הציפיות שלהם, ומגבירים את התחושה של הפגימות וחוסר העמידה בסטנדרטים. במקום הכלה ותמיכה, זוכים הרבה פעמים השניים לתגובות ביקורתיות שהן "מכה בבטן הרכה":

"אימי נותנת לי את ההרגשה שאני לא מספקת את הסחורה", מספרת במרירות לילך. אמא שלי אומרת שהיתה רוצה כבר להיות סבתא וזה ישמח אותה יותר מכל דבר אחר." אומרת גם ליאורה במהלך הטיפול. "כאילו שזה תלוי בי, וחוץ מזה כאילו אני צריכה לתת לה משהו שישמח אותה."

בתהליך הטיפולי מתאפשר לבני הזוג לבטא את הכאב, התיסכול והכעס שלהם, על החודרנות ועל חילול המרחב הזוגי האינטימי. בני הזוג מנהלים בטיפול משא ומתן בינם לבין עצמם ואיתי, בנוגע לאמביוולנטיות כלפי שיתוף האחרים בטיפולי הפוריות: איך להתמודד עם הפלישה הפיזית והרגשית שהם חווים, ואיך יציבו גבולות הולמים מצד אחד, בלי להתנתק ולהתבודד מצד שני.

 איך משפיעים טיפולי הפוריות על חיי המין של בני הזוג?

רמת הליבידו פוחתת בדרך כלל במהלך טיפולי ההפריה: החובה והתשוקה אינן עולות בקנה אחד. הלחץ שקיים לבצע את האקט המיני במועד מסויים מכניס את המימד של האוטומטיות. במקום לבטא צורך ודחף אמיתיים מבוצעת הוראה שנוחתת "מלמעלה". עקב הלחץ נפגעת הרבה פעמים אצל גברים היכולת להגיע לזיקפה. נשים יכולות להישאר פסיביות, אבל הן יכולות להגיע לאורגזמה.

בכל מקרה, משפיעים טיפולי הפוריות על חיי המין ופוגעים בהנאה.

 מהן ההשלכות של טיפולי ההפריה על הדימוי העצמי?

האשה בעלת בעיות הפוריות תופסת את עצמה לעיתים כפגומה, ושואלת בטיפול " מה לא בסדר איתי? למה זה מגיע לי? יש לי רחם ריק"  הגבר מרגיש פגיעה קשה בדימוי שלו כגבר, אם בו המקור לבעיות הפוריות, ויכול להרגיש "לא שווה וחסר ערך". בספרו של דודו בוסי " אמא מתגעגעת למילים" מספרת נזימה שהבעיה איננה אצלה אלא אצלו, ורחמים מגיב בזעם " מה רצית להגיד לי?... שאני לא גבר?!"

כמו כן משפיעים הטיפולים על השמנה  עקב התהליך ההורמונאלי. אשה בעלת רגישות לדימוי הגוף שלה, מגיבה בעוצמה רבה לשינויים המתחוללים בגופה עקב הטיפולים. כך למשל אומרת טלי לאילן במהלך הטיפול:

"אני מסתכלת על הגוף שלי, ושונאת את עצמי ואת הגוף שלי. השמנתי בגלל הטיפול ההורמונאלי, ואני כבר לא מכירה את הגוף שלי. החזה מתנפח והבטן גדלה. אני כבר לא מכירה את עצמי"...

טלי מסבירה לאילן שהיא חווה אובדן שליטה, עקב השינויים הפיזיים, ואין לה חשק להתלבש כפי שהיא רגילה. "אני לובשת כל הזמן את אותם סמרטוטים..." היא אומרת. תחושת הכישלון  מוכללת ומשפיעה על הדימוי העצמי, אבל מתמקדת לעיתים יותר בדימוי העצמי הגופני.

מהן התחושות הכלליות המופיעות אצל בני הזוג?

בן ובת הזוג חווים לעיתים קרוות במהלך טיפולי הפריון כישלון, פסימיות ולעיתים חרדות.

"אם אני לא מצליחה להיכנס להיריון, המשמעות היא שאני כישלון. לא חשוב כמה אצליח בעבודה או בתחומים אחרים", אומרת זהבית, "מבחינתי אני כישלון, וזה גורם לי לפסימיות ודיכאון".

במהלך הטיפול אני משקפת לזהבית את החלק שלה בתפיסה ובחוויה הטוטאלית שצובעת הכל בשחור. בטיפול נעשית עבודה, כדי להפריד בין החוויה הספציפית והחוויה המוכללת, בין חוסר ההצלחה להיכנס להריון, לבין המשמעות והפירוש שמעניקה זהבית לאירוע, וההגדרה העצמית שלה כ"כישלון טוטאלי".

כמוכן ישנם בתהליך ההפריה כל הרגשות המופיעים באבל: בכל פעם שמתקבלת תשובה שלילית,  אחרי טיפול הפריה הפריה שלא הצליח, מופיע שוב ושוב אבל על הפנטזיה שמתנפצת לילד, והחוויה היא של אובדן. התופעות של האבל הן בכל פעם ההכחשה, הכאב, הכעס והעצב העמוק או הדיכאון, עד למחזור הבא של הטיפולים. שוב ושוב מופיעים חוסר האונים והחרדות. הכעס מופנה לפעמים פנימה, לפעמים כלפי בן ובת הזוג שמוגדרים כ"אשמים", ולפעמים כלפי הרופאים. לעיתים מופנה הכעס כלפי החמות, בייחוד אם בלאו הכי יש יחסים מתוחים בין הכלה והחמות:

"אני בכלל לא מעניינת אותה. בשבילה אני רחם ריקה. אני מרגישה שהיא מאוכזבת ממני". 

הרבה פעמים משליכים בן ובת הזוג על מישהו משמעותי בסביבה את הכעס והאכזבה שלהם מעצמם.

במה עוזר הטיפול הזוגי במהלך טיפולי ההפרייה?

הטיפול הזוגי מעניק מקום בטוח ומכיל בו בני הזוג יכולים לבטא את תחושותיהם בתהליך הקשה והמורכב של טיפולי ההפרייה. זוגות רבים עלולים בלי הטיפול להימנע מהבעת תחושותיהם, ולאט לאט להתרחק זה מזו, ולהגביר את חוסר האינטימיות שגם ככה עלולה להופיע בעקבות הטיפולים.

אופייני ליחסים במהלך הטיפולים השלכות הדדיות שהופכות להאשמות. בת הזוג מרגישה הרבה פעמים כעס על כך שבגוף שלה מתבצעת הפרוצדורה הרפואית של הזריקות או שאיבת הביציות.

"התהליך של ההפריה הוא בגוף שלי "אומרת לילך לבן הזוג שלה, "לעולם לא תוכל להרגיש מה שאני מרגישה. אתה פחות מוטרד ולא סובל מהטיפול"...

במהלך הטיפול יכול  בעלה להסביר לה, שאומנם הוא לא עובר בגופו את ההתערבות הרפואית, אבל הוא שותף רגשית לכל מה שקורה. כמוכן יכול בן הזוג להסביר שהוא מתמודד בסגנון אחר מבת הזוג.

"זה לא אומר שלא איכפת לי, אני פשוט פחות חושף את הרגשות שלי ואת יותר מוחצנת", אומר הבעל ללילך.

בטיפול ניתנת לגיטימציה לדפוסי ההתמודדות השונים.

במהלך הטיפול יכול בן הזוג להביא לידי ביטוי את הכאב שלו תוך פחות התגוננות. פעמים רבות מצופה ממנו, עקב נורמות חברתיות ותרבותיות שונות להפגין יותר חוזק. בטיפול מתגלה לו שציפיית בת הזוג היא שיהיה גלוי ואוטנטי.

"כשאתה מסתיר את הכאב שלך אני מרגישה בודדה". אומרת שירה לתמיר.

כאשר בן הזוג מבין שהוא יכול להניח בצד את השיריון שלו, הוא מאפשר גם לעצמו להיות אמיתי יותר, וגם לבת הזוג שלו להרגיש את השותפות והאיכפתיות שלו.

 במקרים של תרומת זרע או ביציות נוסף עוד היבט שעולה בטיפול הזוגי: בני הזוג מתמודדים עם הסוגיה שהמטען הגנטי אינו של בן ובת הזוג במשותף.

במהלך הטיפול מצליחים בני הזוג להפוך את המשא הכבד של טיפולי ההפריה למשא משותף אותו הם נושאים ביחד. כל אחד מהם לומד על דפוסי ההתמודדות הייחודיים לבן ובת הזוג,  ומאמץ דרכים וטכניקות ספציפיות כדי להתמודד יותר ביעילות  עם האתגר הקשה. לדוגמה: טלי מאוד אקספרסיבית, ומחליטה בעזרת הטיפול לאמץ לעצמה כתיבה של "יומן מסע במהלך טיפולי ההפריה" וכן לצייר ולבטא באופן כזה את תחושותיה. אייל מאמץ לעצמו את הטכניקה של גלישה, לצורך רכישת יותר ידע והתייעצות ושיתוף בפורומים שונים. אלון מתגייס לצורך תיכנון של יותר חופשות זוגיות ותענוגות משותפים שיאפשרו "לשמור על החלקים הבריאים בזוגיות". כל אחד מגבש לעצמו את האסטרטגיות ודפוסי ההתמודדות המתאימים לו. בני הזוג יכולים להצעיד את הזוגיות קדימה, בזכות ההתמודדות המשותפת באתגר המורכב. הטיפול עוזר לבני הזוג לא לאבד את הזוגיות בדרך להורות, אלא לחזק את הקשר הזוגי.