אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

גמגום אצל ילדים

(צילום אילוסטרציה: photos.com)

לעתים מבחינים הורים בתופעת הגמגום אצל ילדם, אפילו כבר בשלב מוקדם של התפתחות השפה, ופונים לייעוץ ולהדרכת הורים. ישנן דרכים שיכולות לעזור לילד, כדי למנוע את החרפת הבעיה. כאשר הגמגום מתפתח ללא התערבות מספקת של ההורים – הוא עלול להפוך להפרעה חמורה, שפוגעת בדימוי העצמי של הילד וגורמת לו לסבל, בושה וכאב. ילד שחושש לדבר, שמא יצחקו לו, על פי רוב נמנע יותר מקשרים חברתיים והופך להיות מופנם וחרד יותר.

לעומת זאת, אם מתחילים בטיפול כשנה לכל היותר מאז שהתחיל הגימגום ובגיל צעיר, אפשר לטפל בבעיה ולרוב להכחיד אותו. העבודה דורשת שיתוף פעולה בין ההורים, שמקבלים הדרכת הורים, קלינאי תקשורת, ולעתים גם הצוות החינוכי.

מה יכולים ההורים לעשות כדי להפחית, למנוע או להפסיק את הגמגום?

1.       להיות קשובים לילד, בייחוד כאשר הוא מדבר לאט או נאבק במילים. אל תעירו לו הערות ביקורתיות או שליליות (כגון: "אתה מדבר לא מספיק ברור..."), כי אז נוצרת אצלו חווית כישלון.

2.       להתאים את קצב הדיבור שלכם לקצב של הילד. אצל הילד עדיין לא מפתוח מספיק מנגנון הדיבור, ולכן אם אתם מדברים במהירות הוא מנסה בכוח להתאים את עצמו לקצב שלכם. אם הוא נמצא בלחץ של זמן, שטף הדיבור שלו נפגע. יתכן שלא יהיה לכם קל להסתגל לקצב שלו, אבל המודעות לחשיבות הענין תעזור לכם בכך.

3.       מדי פעם ערכו הפסקה בדיבור, כדי לספק לילד מודל של דיבור מדוד ללא לחץ של זמן.

4.       העניקו לילד פסקי זמן של שקט. אם אתם הורים עם כישורים מילוליים מאוד מפותחים, הילד מקבל רמת גרייה מילולית גבוהה. אם המנגנונים המוטוריים להפקת המילים עדיין לא מפותחים אצל הילד בהשוואה להבנה ולאוצר המילים הפסיבי שלו, עלול להתפתח אצלו גמגום.

5.       שמרו על גבולות בדיבור של כל אחד מבני המשפחה. לדוגמה: "אורן מדבר עכשיו. אני מבקש שתתני לו לסיים, ואז נקשיב לך"... אם לעומת זאת, אורן רגיל שמתפרצים לעתים קרובות לדבריו, עלול להתפתח אצלו חוסר שטף בדיבור.

6.       נסו לפתח שיחה בזמן פעילות נחמדה משותפת ובעקבותיה. לדוגמה: "יעל, את רוצה לצייר ביחד? או.קיי". ואז, תוך כדי הפעילות, ההגדים המילוליים ברורים, רלוונטיים לסיטואציה ופחות כלליים.

7.       אל תדרשו מהילד לחזור על משפט מסוים או לדקלם בלי שהוא עושה זאת מרצונו, כי אז הוא מרגיש לחץ-ואי נוחות.

8.       ארועים ייחודיים מפתיעים ובעלי דרגת עמימות גבוהה עלולים להיחוות כיוצרי לחץ. נסו להפחית את רמת אי-הוודאות ולהודיע לילד באופן ברור מהי התכנית הצפויה באותו יום. הכינו את הילד לקראת הארוע באופן שיפחית את המתח שלו. לדוגמה: "היום ניסע לטייל באיזור הגליל. ארוחת הבוקר תהיה מוכנה בעוד כמה דקות. לאחר מכן תאספו, בבקשה את המשחקים שלכם. אחר כך ניסע..." וכו'.

9.       פיתוח כישורים יעילים של תקשורת במשפחה, לדוגמה: "כאשר אמא מדברת, אני מבקש שלא תתפרצו לדבריה". או: "אחרי שמיכל תסיים לדבר, יהיה תורך, אתה לא צריך לדאוג שישתלטו לך על השיחה"...; וכן: "לכל אחד במשפחה יש תרומה חשובה לשיחה".
החוקים הברורים לתקשורת טובה במשפחה מעניקים תחושת בטחון והגינות. לילד שמגמגם או נוטה לגמגום מאוד עוזרת ההגנה על המרחב שלו. כמובן, שגם בני המשפחה האחרים יוצאים נשכרים מהתקשורת היעילה ויכולים ליישם את החוקים האלה בעתיד בזוגיות, בסביבה החברתית ובמסגרות שונות.

10.   הקדישו פרק זמן "נקי מרעשים" באופן קבוע לילד שסובל מגמגום או מנטייה לגמגם. באותה יחידת זמן כדאי להשתדל להימנע מעיסוקים אחרים. לרוב זה עניין של החלטה ומודעות.

אם בכל זאת קשה לכם ליישם את העקרונות, הרעיונות והעצות האלה – אתם מוזמנים לקבל הדרכת הורים. כמו כן, אם אתם רוצים להעמיק את הידע וההבנה בנוגע לתופעת הגמגום, ואתם רוצים לרכוש רעיונות נוספים – אתם מוזמנים להדרכת הורים!