שנים רבות אני עוסקת בטיפול באנשים, שחוו אובדן של הורה בגיל צעיר. כמטפלת אני שותפה למסע ההתמודדות שלהם עם האובדן והשכול. אתייחס לאלה שהתייתמו מאב בשלב מוקדם של התפתחותם. חלקם חווים “אובדן בלתי נראה”. כלומר:
העדר זיכרון ממשי וברור מההורה המת ( למפרט – צמרת, 2007 ) . לחלקם כבר נוצר כילדים בני 3, 4 ואילך זיכרון שמבוסס על קשר עם ההורה המת, אבל היעדר הדיבור אודותיו עם ההורה החי גרם להדחקת הזכרונות. בטיפול זוכה האובדן לעיבוד, והחללים בזיכרון מתמלאים.
דוגמאות מטיפולים ( השמות כולם בדויים והפרטים המזהים טושטשו ).
“נולדתי כחודשיים לפני שאבא נהרג “, מספר אורן בן ה 30. “אני פונה אלייך לטיפול עקב משבר קשה של פרידה מבת זוג שעזבה אותי”. הפרידה היא שדה מוקשים עבור אורן, שהתייתם בגיל צעיר, ולא זכה מעולם להכיר את אביו. בעקבות הפרידה התעורר החומר הלא מודע והבלתי מעובד של הנטישה שחווה.
… “חוץ מכמה תמונות באלבום, אין לי שום זיכרון ממשי של אבא. חשבתי שאני אמור להמשיך את דרכו, אבל אני לא יודע עליו כמעט כלום”…
לאורן חסרים היו כילד ייצוגים מנטליים, שמתהווים אצל ילד בעל קשר ממשי עם ההורה המת “כילד צעיר”, מספר אורן בכאב, “שאלתי פעמים רבות את עצמי: איזה מין אבא היה לי? במה היה מוכשר? מה ירשתי ממנו? האם אני דומה לו?”
במשך השנים היה זקוק אורן לתיווך של אימו, כדי שתשלים את החללים במידע, ותעזור לו מנטלית לבנות את דמות האב הנעדר. אבל האם , שהתאלמנה כאישה צעירה מאוד, התרסקה נפשית ולא היתה מסוגלת לספק לו תמיכה רגשית. “אמא היתה עסוקה במלחמת ההישרדות שלה עצמה. לא תפסתי אותה כמספיק חזקה. השתדלתי לא להעיק עליה עם שאלות על אבא שנהרג”.
במהלך הטיפול אני ממלאת עבור אורן מיכל לרגשותיו הקשים: הכאב שלא יכול היה להביע, הכעס, האכזבה, ותחושת חוסר הצדק שגדל בלי אב. כמו כן אני מתווכת בין “הזיכרון האבוד” של האב שאיננו לבינו כבוגר. בהדרגה יוצר אורן מהחלקים סיפור שלם, שכדי לכתוב אותו נדרשת בדיקה יסודית.
בין המשימות שאורן לוקח על עצמו במהלך הטיפול, נכללות שיחות עם אימו, סבתו, הדודה וחברים טובים של האבא. שיחותיו עם אימו הולכות ומעמיקות. בכל פעם נוספים עוד שברי זכרונות, שמורכבים לפאזל שלם. החוויות שהיו חסרות מילים, צורה ופשר, זוכות לתרגום מילולי, והסיפור שנוצר זוכה למשמעות חדשה.
כילד נעדר אורן מיבנים מנטליים שמאפשרים לארגן את החוויה. אבל כבוגר – במסגרת הטיפול מצליח אורן באירגון, האירגון מחדש והענקת משמעות לאובדן.
גם רוני ( שם בדוי) הגיע אלי במסגרת משרד הביטחון כיתום צה”ל. רוני בן ה 37 פנה עקב קושי ליצור זוגיות משמעותית. במהלך הפגישות הגיע לתובנה, שהיעדר דמות אב בחייו היא זו שיצרה אצלו פגיעות, וחסר במודל לזוגיות תקינה. אחרי שאביו נהרג, לא יצרה אימו מערכת יחסים יציבה. לכאורה כדי “לא לתת לאף אחד לתפוס את מקומו של צביקה”, שנהרג כשרוני היה בן ארבע. בנוסף לכך, לא השתמרה בתודעה של רוני דמות אב ממשית. הזכרונות שנשארו לו מאביו היו מקוטעים ומצומצמים. אימו נמנעה מלדבר על האב ” כדי לא להכאיב לו”, ואולי כדי לא להכאיב לעצמה. לרוני קשה היה להבנות תמונה של “זהות גברית” ושל “זוגיות”.
כדי לגלות מי היה אביו, יצאנו למסע משותף במהלך הטיפול. רוני עסק ב”חפירות ארכאולוגיות”, בעליית הגג בבית. צעד אחרי צעד, שלף את המכתבים המאובקים שאביו שלח לאימו, את הספרים, התקליטים והתמונות הדהויות. הזכרונות המטושטשים התבררו לאט לאט במהלך הטיפול. רוני הציג את החומרים בפני אימו ושאל אודותיהם.
“האבא שציירה באופן שטחי בפני כשהייתי קטן, הינו אבא גיבור. אבא מושלם. אם האבא הזה לא יכולתי להתחרות. גם לא יכולתי לתפוס אותו כמי שהיה יצור אנושי בשר ודם”. השיחזור של הפרטים והעובדות הפכו אותו לממשי ומובן. בהדרגה הצליח רוני ליצור מהפיסות המקוטעות יריעה שלמה, תוך הבנה מי באמת היה אביו: “במה התעניין, מה אהב, איך חיזר אחרי אמא, מה היה בו מעניין ומורכב”, לרוני נוצרה בתודעה לאחר שנים רבות דמות הזדהות גברית ממשית, שאפשרה לו להשלים את החלקים הריקים אצלו. הסיפור שנוצר הפך לרציף, שלם ומשמעותי. מכאן ואילך יכול היה לסלול את דרכו ליצירת זוגיות מוצלחת.
הבוגרים שמגיעים אלי לטיפול, עם הצל הגדול של האובדן, מצליחים לעיתים קרובות לתפקד בתחומי החיים השונים: מבחינה תעסוקתית, חברתית ועוד. אבל חוויות מסוימות עלולות לטלטל אותם, כגון: פרידות, מעברים, יצירת זוגיות ועוד. הנטישה שחוו עקב מות ההורה בגיל צעיר יוצרת פגיעות. חווית הנטישה, אם איננה מעובדת, משתחזרת עקב פרידה. מחלה שפורצת אצל ההורה החי עלולה לעורר חרדה רבה. כל אלה עשויים להיות הטריגרים למשבר.
נדרשת עבודת עיבוד של האובדן: עיבוד הפחדים, הכאב, הגעגועים, הכעס, וכל הרגשות שבמסגרת הטיפול יכולים לבוא לידי ביטוי, ולזכות לתיקוף ולהכלה.
לאובדן השפעות עמוקות וארוכות טווח. לכן תהליך ההתמודדות עם האובדן פעיל וחיוני במשך כל שנות התפתחותו של האדם. הילד מתמודד עם האובדן בכל שלב בהתפתחותו באופן אחר, בהתאם לכלים המנטליים והקוגניטיביים העומדים לרשותו. וכן, בהתאם למידת התמיכה וההכלה לה הוא זוכה מההורה שנשאר. אולם ככל שהילד צעיר יותר, כך הינו פגיע יותר: חסרים לו כלים להתמודדות עם החוויה הטראומטית של האובדן.
הבוגר שהתייתם כילד, ומגיע לקליניקה לטיפול מסוגל לעבד את האובדן, ליצור סיפור חדש בעל משמעות לאובדן שחווה, ולהתגבר על האובדן. הבוגר מגיע לפעמים עקב חרדות, דיכאון, קושי ליצור זוגיות או משבר פרידה קשה. אבל במהלך הטיפול מסתבר לו שהמקור העמוק הוא האובדן שחווה כאשר התייתם בגיל צעיר.