אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

ילדים וסמארטפונים

במאמר יובאו דוגמאות אחדות בשמות בדויים ותוך טשטוש של הפרטים המזהים

"מה לעשות עם הילד שדורש סמרטפון ..."שואלים ההורים הנבוכים. "ולא סתם, אלא שיהיה לפחות כמו של אייל ושחר מהבלוק שלנו". באותו הקשר אומרים ההורים: "אנחנו משפחה ממוצעת מבחינה כלכלית, חיים בדירה צנועה בקריות, ולא יכולים לעמוד בדרישות של עמית..." בהדרכת ההורים בולטים חוסר האונים, הקושי לעמוד מול הלחץ של עמית, והצורך להיות "הורים טובים".

סוגיית הסמרטפונים עולה שוב ושוב בהדרכת הורים בקליניקה שלי, ואין בכך פלא כי נוכחות הסמרטפונים בחיי הילדים (בערך מהעריסה ועד להודעה חדשה...) הולכת וגוברת בקצב אש. לטלפון החכם מכל אדם מכורים הרבה מהמתבגרים, שהחלו מגיל צעיר את הרומן עם הסמרטפון.  בנוסף לכך המכשיר יקר, וההורים נקרעים בין הצורך "לספק לילד שלנו את כל מה שהוא רוצה", לבין הצורך לשים גבולות, ולהתאים למציאות "של מה שמתאים לנו כהורים וכמשפחה.."כפי שמציגים ההורים של טל בן השמונה.

בהדרכת ההורים מתחדדת השאלה: אם לחברים יש סמרטפון יוקרתי – האם חיוני כהורים לספק גם כן לילד מכשיר כזה?

ובכן, נוצרת תחרות פרועה בין הילדים "למי יש גדול יותר". ההורים נלחצים. וזאת במקביל לתהליך החברתי שאם להורים לא תהיה מכונית מרשימה כמו לשכנים, הם – לכאורה – "שווים פחות." לילדים מחלחלים המסרים התחרותיים הללו, וגם הם מרגישים מתוסכלים אם יש להם ג'ינס, נעליים, או סמרטפון שאינם נושאים מותגי יוקרה.

בהדרכת ההורים עולה השאלה: האם תחושת הרווחה של הילד באמת מותנית באובייקט קונקרטי כזה או אחר?

רוב ההורים שמבררים לעומק את השאלה הזו, מגיעים למסקנה שהחוויה האובייקטיבית של הילד כ"מרוצה" או "מאושר" איננה תלויה ביוקרת המותגים. הורות טובה ומזינה, היא הגורם העיקרי המשפיע על שביעות הרצון ואיכות החיים של הילד: חיבוק, נשיקה, איכפתיות אמיתית, חום ויכולת להיות אמפטיים כלפי הילד הם המדדים להורות טובה. על כך נוספת היכולת כהורים להציב גבולות באופן לא פרוץ ולא נוקשה מידי.

האם מסוגל הילד לעמוד בלחץ החברתי?

נראה לי שככל שתפיסת הערך העצמי של הילד חיובית יותר, כך יכול הילד להאמין שהנכסים הפנימיים שלו ראויים להערכה. ילד שמאמין בעצמו לא ינסה לרכוש את מעמדו בזכות אלמנטים חיצוניים ושטחיים. בהתאם לזאת, ככל שהמסרים של ההורים הינם "יש לך דברים מדהימים וזה העיקר", כך יפנים הילד את ההערכה והכבוד כלפיו.

האם – במקביל לעמידה של הילד בלחץ החברתי – יכולים ההורים לעמוד בלחץ של הילד?

הורים רבים מנסים להימנע מקונפליקטים עם הילד: "אני אתפס כאבא גרוע על ידי רועי" אומר לי דרור בהדרכת ההורים. "אני אתפס כאמא גרועה" אומרת סיגל אשתו. ובכן, הדרך הקצרה אבל הארוכה היא להיכנע מתוך חששות ללחץ של הילד. אבל כדאי לזכור כהורים שהנכסים הפנימיים שלו ראויים להערכה. ילד שמאמין בעצמו – בזכות המסרים שיעבירו לו הוריו – לא ינסה לרכוש מעמד בזכות דברים חיצוניים ושטחיים. ככל שהמסרים כהורים הינם "יש לך המון דברים מדהימים, שמעוררים את ההערכה וההתפעלות שלנו", כך יפנים הילד את תחושת ההערכה והכבוד כלפיו.

 

האם, במקביל לעמידת הילד בלחץ החברתי, יכולים ההורים לעמוד בלחץ שמפעיל עליו הילד?

הורים רבים מנסים להימנע מקונפליקטים עם הילד. "אני אתפס על ידי רועי כאבא גרוע", אומר לי דרור בהדרכת הורים. בבדיקה מעמיקה יותר מסתבר שלדרור יש מעט זמן משותף עם רועי, ומכאן נובע הצורך שלו להשתיק את רגשי האשם שלו, ולהיכנע ללחצים של הילד. למעשה מתפתחת אצל האבא ההכרה בהדרכת ההורים שהוא לא פותר בעיות ביחסים לעומק, אלא "סותם חורים": "הדרך הקצרה, ואני מבין שהלא יעילה, הייתה להיכנע לרועי. אבל לעומק נשאר החור.." אומר דרור.

האם הורים שנותנים הכל הם "הורים מושלמים"?

"אין אמא מושלמת", טען בצדק וויניקוט, אלא "אמא מספיק טובה". הגדרה זו אפשר להרחיב, כמובן, גם ל"אבא טוב דיו.."

 

ההורה הנענה לכל גחמותיו ותביעותיו של הילד, ומנסה לספק מיידית את רצונותיו, אינו "ההורה המושלם". בהדרכת ההורים מתבהר מנין נובע הצורך לספק מייד ותמיד את רצונות הילד: חרדות, חוסר אונים, רגשי אשם או צורך לפצות. בהדרכת ההורים מקבלים ההורים כלים לעמוד ביעילות מול לחצי הילד, ולהבחין מתי הדרישות מותאמות או לא, ואיך יכול הילד להתמודד עם תסכולים כחלק מהמציאות.