אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

החופש הגדול והסיכון הבטחוני

במסגרת הדרכת הורים בקליניקה שלי, פונים אלי בתקופת החופש הגדול השנה הרבה הורים שמוצפים בחרדות. חלקם גרים אומנם בקריות, אבל הבן או הבת מתגוררים באיזור המרכז או הדרום. כמו כן עולות השאלות: מה יקרה אם הסיכון הביטחוני שנוצר יאיים גם על איזור הצפון? מה להגיד לילדים שנחשפים לחדשות? איך להתמודד באופן יעיל במצב הלחץ שנוצר?

יפעת וגדי מקרית ביאליק (השמות בדויים) שואלים:

"איך להרגיע את הילדים בני התשע וחמש, כאשר אנחנו עצמנו בחרדות. אומנם אנחנו גרים בקריות, אבל המרחקים בארץ קטנים כל כך..." "מה עוד שאחי"– אומרת יפעת – "גר בתל אביב ואחותי באשקלון".

במציאות הישראלית בה "כל אחד מכיר כל אחד", ישנה תמיכה לעיתים קרובות על ידי קרובי משפחה: יפעת וגדי התגייסו במהירות לטובת האחות, ותוך שעות אחדות עברה להתגורר אצלם. אחיה בחר להישאר בתל אביב, אבל במידת הצורך יגיע להוריו בקריות. מצד שני, המעורבות המשפחתית מגבירה את תחושות החרדה של הקרובים.

בהמשך אביא שאלות אחדות שנשאלו על ידי הורים ואענה עליהן בקצרה.

**האם להרגיע ולהגיד לילדים "הכל בסדר"?

חשוב לאפשר לילדים לבטא את תחושת הפחד, החרדה, הבלבול והכעס, שנוצרים באופן נורמלי במציאות הלא נורמלית הזו. הביטויים "הכל בסדר, אין לך מה לדאוג", נותנים לעיתים לילד הרגשה שמתעלמים מהחוויה שלו ומבטלים אותה. לעומת זאת, תיקוף החוויה נותן לו תחושה שהוא מובן ומוכל. משפט כגון "אני מבין את התחושות שלך והם טבעיים"מעניקים לו לגיטימציה לבטא את רגשותיו באופן אוטנטי.

 

**איזו אינפורמציה להעביר  לילד?

ההורה אמור להיות מסננת חכמה למידע: לא להציף, לא לתאר בפרטי פרטים, אלא למסור באופן בהיר ורלבנטי את המידע. המידע אמור להימסר באופן מהימן ומדויק. השפה צריכה להיות מותאמת לגיל הילד ולשלב ההתפתחות הקוגניטיבי והרגשי שלו. לדוגמה: לילד נבון בן שמונה אפשר לספר על "כיפת ברזל", והוא יהיה רגוע יותר ומסופק.

"האם אפשר להימנע בכלל מדיבור על הנושאים האלה?"; שואלים אותי הוריו של אורי.

ובכן, אי אפשר להתעלם מהמציאות, או להעביר לילד מסר "תהיה סקרן, אבל אל תהיה סקרן כשמדובר במצב מלחיץ. תתעניין במתרחש סביבך, אבל תתעלם..." הרי אנחנו לא רוצים שהילד יחיה בבועה.

 

**מהו תפקידה של הטלויזיה כ"המסיר הלאומי"?

האחריות להסברה היא בראש ובראשונה של ההורה, כמתווך בין המציאות לבין הילד. כדאי יותר להעזר בסיפור, שמותאם לילד, ותוך כדי סיפור לחבק, לשאול, להגיב, להרחיב או לצמצם את המידע.

 

**איך לשמור על שיגרה?

השיגרה מספקת את "איזור הביטחון" של הילד. בלאו הכי קשה יותר לייצר שיגרה ונורמליות בתקופת החופש הגדול. על אחת כמה וכמה, כאשר הסיכון הבטחוני יוצר חוויה של איום. ישנן דרכים אחדות ליצור למרות הכל שיגרה. כגון: מסכמים תוך משא ומתן על סדר יום מסויים ומובנה, כולל פעילויות מסויימות ודואגים לכך שהיום יהיה מתוכנן.

 

**איך לבלות כמשפחה בחופש הגדול בצל הסיכון הביטחוני?

בתקופת החופש, וביחוד בעתות לחץ ומצוקה, מומלץ לנצל זמן איכות משפחתי עם הילדים: על ידי משחק משותף, קריאת סיפורים, יוגה, הפעלות יצירתיות ועוד. כל אלה תורמים ללכידות המשפחתית, וכן יוצרים את השיגרה המבורכת שמרגיעה ואוספת.

 

**התמודדות אקטיבית

עוזרת להפחית את הלחץ והחרדה על ידי: דיבור, ציור, תנועה, משחק, ספורט, כתיבה יצירתית או כל דרך אחרת שמתאימה לילדכם.

 

**מהם אותות המצוקה, להם כדאי להיות ערים כהורים?

ילדים במצוקה, עקב מצב הלחץ, עלולים לסבול מחרדות, הפרעות שינה, אכילת יתר או לחלופין הימנעות מאכילה, סיוטים ועוד. כדאי לשים לב גם לסימפטומים של התנהגות רגרסיבית, כגון: הרטבה, בכי לא מותאם וחזרה למצוץ. כדאי להיות ערים לסימני המצוקה, ואם יש צורך לפנות להדרכת הורים. במסגרת הדרכת ההורים יכולים ההורים לקבל איבחון ויעוץ, ולרכוש כלים ואסטרטגיות יעילות להתמודד במצבי הלחץ של הילדים והמשפחה כולה.