אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

החור השחור של הפרעות אכילה: אכילת היתר הכפייתית והבולימיה

הנשים הסובלות מבולימיה ואכילת יתר כפייתית, מתארות מעבר להבדלים היחודיים ביניהן, הסימפטומים וסיפורי החיים היחודיים, חוויה דומה: צורך כפייתי למלא חור שחור שאי אפשר למלא אותו. צורך למלא בקונקרטי את מה שמקורו ברעב רגשי, והכרה שאין סיכוי למלא אותו בדרך כזו, ולהיפך: הוא גובה בכל פעם מחירים גבוהים, בלי שהריקנות העמוקה מתמלאת ובלי שהכאב יפחת. הרגיעה נוצרת, לכאורה, בסוף הבולמוס על ידי אובדן הכרה (כמו, לפעמים, של אלכוהוליסט). נלווית לה תחושת מיאוס עצמי, כעס, התקף זעם, רגשי אשם ותחושת כישלון. תחושות אלה מגבירות את הכאב, ומעמיקות את הבור השחור.

תאור מרתק על הצורך האובססיבי והבלתי נשלט הכפייתי לאכילת היתר מוסבר, לדעתי, באופן מרתק בתאור המקרה של לורה, בספרו של רוברט לינדנר, בו ניכללים סיפורים פסיכואנליטיים אמיתיים. לורה מתארת את תחושת הריקנות שאיננה ניתנת למילוי: חלל ריק מבחינה רגשית, שמקורו בנטישה שחוותה מאב אלכוהוליסט ואם נכה פיזית וריגשית. נוצר הצורך הכפייתי למלא אותו, אבל הבור אינו מתמלא. בחרתי לצטט כמה משפטים מתוך "הסיפור של לורה", שממחישים את האכילה הכפייתית והחור השחור:

"... זה מתחיל בתחושה של ריקנות מבפנים.. כאילו נפער חור.. החור נעשה גדול יותר ויותר.. הרגשות הריקנות נהפכת לעינוי. בתוך זמן קצר לא נותר ממני דבר, אלא חלל ריק מלא הלמות.. ברגע שאני מרגישה את היפערות החור הזה בקרבי אני מבועתת. אני רוצה למלא אותו. אני מוכרחה למלא אותו. אז אני מתחילה לאכול. אני אוכלת ואוכלת כל מה שמזדמן לי.. כאילו אני נמצאת בתחרות עם הריקנות – ככל שהיא גדלה, כך גדל רעבוני...".

(לינדנר, ר. 2007/1995. השעה בת חמישים הדקות. תל אביב: תולעת ספרים. סוליטר: סיפורה של לורה. ע"מ 130).

הגישות לטיפול הפסיכותרפויטי באכילת היתר ובבולימיה רבות:

*טיפול משפחתי, בו מודגש תפקידה של המטופלת במשפחה. (מינושין, פלדולי ועוד).

*הטיפול הזוגי, בו מובלטים היחסים והקשיים העולים עקב "החור השחור": הציפיות מבן הזוג למלא את החסכים הללו, הריפוי של פצעי הילדות על ידי הזוגיות, וההשלכות על המין, ההורות, התקשורת ועוד.

*הטיפול הפרטני, על פי גישת יחסי האוביקט, גישת הפסיכולוגיה של העצמי ועוד.

*התרפיה על ידי אומנות, כדרך לעקיפת ההתנגדויות ולטיפול באופן השלכתי

*טיפול קוגניטיבי התנהגותי מחובר לסכמות (רוברט ליהי, למשל).

אולם מעבר לגישות הרבות והרבגוניות לטיפול בקשיים ובהפרעות האכילה, חשוב בעיני לראות בטיפול לנגד העיניים את הבור השחור והצורך למלאו על ידי אכילת היתר הכפייתית והבולימיה