גרושות רבות שייחלו לרגע “השחרור מהזוגיות הבעייתית”, מוצאות את עצמן מתמודדות עם מציאות מורכבת: ” אני חווה בדידות ועצב”,אומרת לילי בת השלושים (טשטשתי את הפרטים המזהים). “המסגרת שהתפרקה העניקה לי תחושת ביטחון ויציבות, שהתערערו עם הגירושין”.מאידך, משבר הגירושין מהווה הזדמנות לצאת מקשר לא מספק, עמוס בבעיות ולא במודע, לקשר חדש בשל וטוב יותר. האהבה דעכה פעמים רבות, והשאירה חלל ריק שמתמלא באהבה חדשה. אבל במקרים אחרים התמונה העולה בקליניקה שונה: האם הגרושה מתמודדת עם מציאות חדשה שלא ציפתה לה: חלוקת התפקידים אליה הורגלה נפסקה. קשה לה להסתגל לעומס. המפגשים שלה עם גברים לא מספקים אותה. העייפות רבה. הפער בין המציאות והפנטזיות גדול.

אם בן הזוג לשעבר נמצא במערכת יחסים חדשה וטובה, גוברות אצלה תחושות הקנאה, הדיכאון והכעס. “אני ממשיכה עדיין להסתובב מדייט אחד לשני”,אומרת לי לילך בתסכול ובעצב, “בעוד שדורון פגש תכף אחרי הגירושין מישהי צעירה. המשבר שלי החריף כשהחליטו למסד את הקשר. אני לא נהיית צעירה יותר, ו”שוק הבשר” אכזרי!”.

אחד הקשיים העיקריים הינו: איך להתמודד כאם גרושה עם גידול הילדים. אם אין לאם משאבי תמיכה רגשיים ופיזיים, היא עלולה לחוש פגיעה, שברירית, וקשה לה יותר להסתגל למציאות החדשה שנוצרה. אם אותה אימא בוגרת, אחראית ומופעלת על ידי הדאגה האמיתית לילדיה, תשכיל לשחרר את ילדיה, ולהתחלק באופן הולם בגידולם עם האקס שלה. אבל במקרה כמו של לילך, למשל, החלק הדומיננטי הוא לא המחשבות הרציונאליות, אלא הקנאה והצורך להכשיל אותו.

אחת מברירות המחדל במקרים כאלה מאוד: להפוך את הבן, לרוב הבכור, ל”בן הזוג” שלה. לרוב מתחיל התהליך באופן לא מודע. בהדרגה מחריף המצב, והתפקיד של “בן הזוג” הופך יותר ויותר מקובע.

מהן ההשלכות על הילד ההופך בעל כורחו לבן זוג של אמו? הילד שבוי בסבך, בתפקיד שאינו מתאים לו ולגילו, והמחירים שהוא משלם כבדים. בכל אחד משלבי ההתפתחות שלו, נושא התפקיד אופי שונה, אבל הנזקים רבים בכל שלב. כאשר הילד צעיר, בשנים הראשונות לחייו (בערך עד גיל חמש) לא זו בלבד, שהילד חווה אובדן של שלמות המשפחה, ונאלץ להסתגל למציאות חדשה, אלא אינו זוכה להגנה מאמו. הילד חווה הזדהות לא מודעות עם כאבי הפרידה והאובדן של אמו. כאשר החוויות שלה אינן מעובדות בטיפול, הן יחלחלו לתודעתו. במקום לזכות להרגעה וביטחון מאמו, יחוש חרדות. מעבר לזאת, ינסה להעניק לה באופן לא מותאם את צרכיה הבלתי מסופקים. כאשר ירצה ללכת לאביו, המעוניין להמשיך ולהיות שותף פעיל בגידולו, תפעיל עליו מניפולציות ותהווה חיץ בינו לבין האב.

בטיפול אני עוזרת לה לעשות את ההפרדה בין תחושות הקנאה, הבדידות שלה מנטישה, לבין הצרכים של הילד. הביטוי “קשה לילד להיפרד ממני”,מקבל בטיפול פרשנות אחרת: “קשה לך לשחרר אותו”.אני יכולה להיות אמפטית, כמובן, לקושי להישאר לבד, לקנאה ולדכדוך, אבל גם להדגיש את הצרכים הטבעיים של הילד לקשר עם אביו. ואז, גוברת המודעות של האם לנפרדות מהבן הצעיר. הסברים פסיכודידקטיים על המחירים שהילד משלם נקלטים לרוב על ידי האם, גם אם היא רוצה לפגוע באביו: אם הקשר בין הילד והאב מתרופף, עקב חרדת הנטישה של האם, תיפגע היכולת שלו בעתיד ליצור קשרים אינטימיים. כמו כן, יפגעו יחסי האמון שלו עם אחרים. החרדה מנטישה תלווה אותו גם בהמשך, כי יחווה את אביו – בניגוד למציאות האובייקטיבית – כנוטש.

באמצעות הטיפול ממותנות ההעברה והשחזור של חוויותיה הלא מעובדות של האם, והמודעות שלה לנזקים גוברת. במקום לאחוז בילד, תוך פיתוח קשר סימביוטי איתו, לומדת האם בהדרגה לשחרר אותו מלפיתתה.

גם לקשר לא בריא עם הילד בשלב האדיפאלי (בערך מגיל חמש עד שבע), השלכות ייחודיות: הילד ההופך בשלב האדיפאלי “לבן זוגה” של אמו זוכה, לכאורה, לפריבילגיות רבות: הוא מקבל את מעמד הילד הבוגר, האחראי, עליו אפשר לסמוך, והראוי יותר להטבות עקב מעמדו. אולם המחיר אותו הילד משלם, עקב חוסר הבשלות של אמו, עצום: ראשית, הילד עלול לחוש רגשי אשם, שהוא זה שסילק בכוחו את אביו. גם אם אין ממש בפנטזיה שלו, הרי שלפנטזיה הסובייקטיבית שלו כ”אבא קטן” ו”בן הזוג של אימא” יש חיים משלה. הילד יאמין בכוחו האומניפוטנטי, באופן (כמובן) בלתי מותאם למציאות. התפקיד של “מסלק האבא ממיטת האם” יתחזק, אם האם תסית אותו כנגד “האבא הרע” (לכאורה!!), ותמחק את האב כאילו אינו קיים. לילד ייוצר עיוות בתפיסת המציאות, הרי עבורו האבא היה דמות נערצת ואהובה, ואילו האם מתארת אותו כאבא לא ראוי.

התפקיד של “בן הזוג” של אמו מתחזק, כאשר האם משדרת לו חולשה וחוסר אונים, ואז הצורך הלא מודע שלו הוא להגן עליה.

כאשר האם מונעת מהילד אפשרות להיות בקשר תקין עם האב, ההפסדים של הילד רבים: הילד מאבד את בן מינו כדמות לחיקוי, ויחד עם זאת מאבד גם את המתחרה הטבעי שלו. הילד מאבד את תפקידו הטבעי כילד, הזקוק בעצמו להגנה. כאשר מאבד הילד את המתחרה – האב – מתממשת הפנטזיה האדיפאלית שלו, שאמו פנויה עכשיו להיות בת הזוג שלו. לכאורה, הילד מנצח בקונפליקט האדיפאלי, אבל אבוי לניצחון הזה! בדרך כזו נקטע התהליך הנורמטיבי של הקונפליקט. הילד נשאר עם עניינים לא פתורים, וקשיים בגיבוש הזהות המינית שלו.

הפנטזיה האדיפאלית משרתת פעמים רבות את האם, שנשארה בודדה לאחר גירושיה. הצורך הטבעי והמובן שלה בזוגיות, שאינו נענה באופן בריא על ידי בן זוג חדש מתאים, מניע אותה להשתמש בילד: למלא את צרכיה באמצעות הילד – ההורה החדש. אם האם איננה מציבה גבולות ברורים לזוגיות עם הילד, מתממשת כביכול הפנטזיה הסימבולית של הילד. אין לו אפשרות אחר כך ליצור זוגיות בריאה בהמשך.

גם בשלבים המאוחרים יותר של ההתפתחות, פוגעת הזוגיות עם האם בילד. בגיל הבגרות משתחזרים הקונפליקטים האדיפאליים, אם אינם פתורים – הם ימצאו את ביטויים בשלב ההתבגרות. כמו כן נוטה המתבגר הנמצא בזוגיות עם אמו, לוותר על צרכיו למען צרכי האם, המשדרת לו מצוקה וחוסר אונים. הילד המסור החש את החרדה להתפרקות של אמו ושל התא המשפחתי, נחלץ לעזרתה, והופך לעמוד השדרה שלה. לרוב הוא זוכה למחמאות על בגרותו. כמו כן נענות באופן לא בריא הפנטזיות הלא מודעות, הקשורות להתפתחות הזהות המינית שלו אבל, במקום להתפנות לצרכיו, וליצור זוגיות בריאה ויחסים בינאישיים תקינים, מושקע הבן רגשית בסיפוק צרכיה של אמו.

הטיפולמספק לאם מקום בטוח, בו היא יכולה להביע באופן חופשי ואוטנטי את תחושותיה: החרדות, הדיכאון, והקנאה בבן הזוג לשעבר אשר שיקם את חייו. ניתנת לה הזדמנות לעבד את רגשותיה, ולסגור קצוות שנשארו לא סגורים. מתאפשר לה להשתחרר מהמחשבות הלא רציונאליות, המפעילות אותה באופן אוטומטי, ולאמץ דפוסי חשיבה רציונאליים יותר. באמצעות התהליך הטיפולי תוכל להגביר את הנפרדות מילדיה, ולשחרר אותן מהתפקידים הבלתי מותאמים לגילם.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר