ילדים מפרק א’ והורים מפרק ב’
בעקבות גירושין ונישואין שניים נוצרת משפחה מורכבת, כאשר אחד ההורים מתחתן עם בן או בת זוג אחרים. האתגר העומד בפניהם, הוא לגדל ילד שאינו ילדם הביולוגי. גם הילדים מתמודדים עם הקושי להסתגל להורה בלתי מוכר להם, וכן לאחים שלא גדלו איתם כל חייהם. הילדים נאלצים להתמודד עם משבר ההתפרקות של המשפחה בה גדלו, וכן עם “האב החורג” או “האם החורגת”, עליהם מושלכים לעיתים קרובות התסכולים והאכזבות של הילדים. נוצרים בזוגיות מפרק ב’ קשיים המביאים את בני הזוג להתייעצות ולהדרכת הורים.
זמן קצר לאחר שאבי התגרש מסופי (כל השמות בדויים), האם והמשמורנית הראשית של בנותיו, שלי בת העשר ולינור בת החמש, יצרו אבי ועינת את פרק ב’ שלהם. הם מגדלים ביחד את שתי בנותיה של עינת – גילי בת השש ומיה בת השנתיים, “ילדות מקסימות, בטוחות בעצמן שמתמודדות היטב עם הגירושין”, לדברי עינת. אבי ועינת הגיעו כדי לרכוש כלים להתמודד עם שלי ולינור, שמגיעות פעמיים בשבוע לביתם.
“כשהן מגיעות הכל מתהפך” אומרת עינת, ” הסדר הקיים בבית משתנה”.
אבי מסכים איתה שאינו יודע איך לתפקד כאשר בנותיו מגיעות אליהם:
“אני קולט את הלחץ של עינת מצד אחד ושל שלי ולינור מהצד השני, ועקב המצב גם אני נלחץ. אני מרגיש בין הפטיש לבין הסדן”.
כל אחד מבני הזוג מתאר תמונה דומה למדי, לפיה אבי עושה את המקסימום, כדי להשביע את רצונן של הבנות. אבי מסביר:
“אני מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות. הן ילדות וחוו את הפרידה שלי מסופי בצורה לא פשוטה בכלל. אני לא רואה אותן כמעט כל השבוע, מתגעגע מאוד, ומנסה לתת להן בשעות המעטות האלה את כל מה שהחסרתי. חשוב לי שירגישו מוגנות, ושתהיה להן תחושה של בית אצלי ואצל עינת”.
עינת מתאוננת, לעומת זאת, שהאיזון בבית מופר כששלי ולינור מגיעות בגלל עודף פינוק של אבי לבנותיו, ויתורים בלתי סבירים, ושינוי סדר היום של כל בני הבית. “הקשרים שלי איתן היו תמיד חמים וטבעיים” – מסביר האב.
“הגירושין היו מכת גרזן עבורן. סופי עסוקה יותר ממני, היא רואת חשבון, קרייריסטית, אני הייתי המקור העיקרי של החום עבורן, ואני פשוט מטורף עליהן. כשסופי גילתה שאני בוגד בה במקום העבודה שלי עם עינת שעובדת איתי במחלקה, וויתרתי על הזכות להיות המשמורן של הבנות. עשיתי את זה כדי לחיות עם עינת, ואני מרגיש אשם על זה שנטשתי אותן”.
במהלך הפגישות חשף אבי בפני עינת ובפני, את רגשי האשם העצומים שלו כלפי לינור ושלי, ואת הצורך לפצות אותן על החסכים שיצר בחייהן. “סופי עסוקה מאוד בעבודה שלה והיא יותר קרה ממני. התפקיד שלי היה להעניק להן חום ופינוק, ואת כל זה אני צריך לעשות בפרק הזמן הקצר שיוצא לנו לבלות ביחד”. יחד עם זאת, הבין אבי את הבעייתיות בדרכים שהוא נוקט כדי למלא את החסכים הללו. “אני יודע שזה יותר מדי גם עבורן, ושאני דוחף להן בכל רגע ביומיים האלה, למעלה מהיכולת שלהן לקבל”, אמר אבי בהמשך הטיפול. “אני דוחף להן אוכל מפנק, ממתקים, משחקים ובילויים, עד שגם להן זה כבר יותר מדי”. אבי הבין שפינוק היתר נובע מתוך הצורך שלו להפיג את רגשי האשם שלו, ללא התאמה לצורך האמיתי של בנותיו.
במסגרת הדרכת ההורים עלו בהרחבה גם קשייה של עינת:
“חשוב לי מאוד שהגבולות ישמרו גם כשלינור ושלי מגיעות. אני לא מסוגלת להתמודד איתן, כשאתה מושך לכיוון אחד ואני לכיוון אחר”.
עינת מבהירה לו, שפריצת הגבולות גורמת לה להיות “השוטר הרע” – תפקיד שמאוד איננה רוצה למלא עבורן, מה עוד שהן מדווחות בדרכן על כך לאימן. אבי, שבדרך כלל היה מתפרץ בבית כל פעם שהנושא של הבנות עלה, גילה יותר ויותר יכולת הקשבה והכלה בחדר הטיפולים. ההבנה בין השניים הובילה לאחר מספר קטן של פגישות הדרכת הורים – להתמודדות יעילה יותר מצד בני הזוג. הם החליטו שאבי יבלה אחת לשבוע לבד עם בנותיו. כמו כן סיכמו בינהם שאבי לא יערער על הסדר הקיים כאשר שלי ולינור מגיעות. גם עינת החליטה לצאת ממשבצת “השוטר הרע”, ולסמוך על אבי שיבטא את סמכותו בדרכים הולמות. היא למדה לשחרר את התפקיד הזה, וכשעשתה זאת ראתה שאבי לוקח על עצמו ,להציב גבולות לבנותיו. אבי הבין שכדי להיות “אב נוכח” אינו חייב להיות “אב מפנק מדי”, ופיצוי היתר אינו מועיל לבנותיו.
במהלך הדרכת ההורים, נוצר קשר טוב ובטוח יותר בין עינת לבנותיו של אבי. גם גילי, בתה בת השש של עינת, החלה להרגיש יותר בטוחה במקומה כששלי ולינור הגיעו. “אני חושב שגילי הרגישה, די בצדק, שכשלינור ושלי באות, הן הופכות ליותר חשובות ממנה, כאילו הן מעל החוק בבית”, אמר אבי. “הרשיתי להן יותר ממה שעינת הרשתה לה ביום יום, מכיוון שידעתי שסופי מציבה להן גבולות בשאר הזמן, ואני תפקדתי יותר כמו סבא מפנק. עכשיו אני מרגיש הרבה יותר הורה במובן המלא של המילה, שאני יכול גם להיות בשבילן, ולהעניק להן, וגם לשים גבולות ולחנך. אני חושב שהקשר בין גילי לבינן מאוד השתפר בגלל זה, יש פחות קנאה ותחרות. אני מבין שאני צריך להיות רגיש לא רק ללינור ושלי אלא גם לעינת ולגילי, כדי שתהיה בבית תחושה נורמאלית ונוחה”.