הבגידה – סוף הסיפור , או התחלה מחדש?
זוגות רבים מגיעים לטיפול זוגי, לאחר שנחשפה בגידה של אחד מבני הזוג. הרבה פעמים שואלים בן או בת הזוג הנבגדים האם יש טעם בשמירה על התא הזוגי. שני בני הזוג מתמודדים לאחר בגידה עם שאלת האמון ועם הקושי לבנות אמון מחדש. נסיוני כמטפלת זוגית ומשפחתית מלמד שהרבה פעמים בגידות של אחד או של שני בני הזוג, הן מעין פעמון אזהרה, ניסיון לזעזע את בן הזוג ש”נרדם בשמירה”, להביא אותו לטיפול, ולשנות את אופי היחסים שהתקבעו במהלך הזמן. יחד עם זאת, נוצרת עקב הבגידה סכנה להמשך הקשרים הזוגיים, ולעיתים משבר האמון מוביל לגירושין. כאשר יש רצון ונכונות מצד שני בני הזוג לעבוד על הקשר ולהבין מה הוביל לבגידה, יש סיכוי טוב לטפל בבעיות הזוגיות, ולבנות מחדש את האמון.
מה מערער את יציבות הזוגיות ודוחף לעיתים לבגידה?
הבגידה היא סימפטום המבטא, לעיתים קרובות, חוסר שביעות רצון מבן/בת הזוג. הקול של אי שביעות הרצון מושתק או אינו נשמע. לחלופין, הוא גורם לקונפליקטים שמתנהלים בתוקפנות וחוסר כבוד, וכדי לברוח מהם נוצר רומן מחוץ לנישואין. לעיתים הבגידה היא סימפטום להימנעות מקונפליקטים, מתוך חרדה או חוסר מיומנויות בתקשורת זוגית.
לעיתים, מכרסמים ביחסים השיעמום והשגרה, או חוסר רומנטיות. סוגיה זו נדונה בספרו המרתק של מיטשל (2009) “האם יכולה אהבה להתמיד?” גורל הרומנטיקה, טוען מיטשל, שברירי, ולעיתים קרובות היא מתפוגגת לאורך הזמן. הרומנטיקה משגשגת לדבריו על קרקע המסתורין, החידוש, ההרפתקה והסכנה, ונעלמת לנוכח המוכר והבטוח. הכוח המניע את האדם הינו המיניות, שאופיה פרימיטיבי, ואינו תואם את הכבוד וההערכה הנדרשים בזוגיות ארוכת טווח.
יחד עם זאת, מסתייג מיטשל וטוען, שאמיתות אלה הן חלקיות בלבד. לצד המשיכה לתשוקה הסוערת והחידוש, קיים צורך עמוק בביטחון, במוכר, בבית ובמשפחה. האתגר בשימור הרומנטיקה הינו, ליצור אינטגרציה בין התשוקה והאהבה, בין האינטימיות והביטחון בקוטב האחד וההרפתקה בקוטב השני.
מה הסכנות בבגידה?
הבגידה הינה הפרת האמון של בן הזוג, שהוא השותף שנבחר להיות האחד והיחיד איתו מוקמים הבית והמשפחה, עליו סומכים, איתו חולקים ברגשות, סקס וגידול ילדים. הבוגד מערער את תחושת הביטחון והיציבות החיוניים לכל אחד. הבוגד פורץ את הגבול התוחם את המרחב הזוגי ומגן עליו. כאשר נחשפת הבגידה, מרגיש בן /בת הזוג שהקרקע נשמטה מתחת לרגליו ועולמו מתמוטט. התחושות הנלוות הן של כעס, עלבון, דיכאון, חרדות ואבל על הפנטזיה שהתנפצה. הטיפול הזוגי חיוני אחרי בגידה, לבדיקת הדרך בה ימשיכו בני הזוג ביחד או לחוד.
מה מעניק הטיפול הזוגי לאחר הבגידה?
במסגרת הטיפול הזוגי, יכול הבוגד לחשוף את המניעים שהוסתרו, הוכחשו או הודחקו. ניתנת לבוגד אפשרות לבטא מילולית את הקשיים שלא טופלו בזוגיות. בטיפול הזוגי נערך משא ומתן חדש, בנוגע לקונפליקטים שלא נדונו/ נפתרו, וכן לקונפליקטים בין חופש וחובה, אינדיבידואליות ומחויבות, התמדה והרפתקה. לפיכך, יכולים בני הזוג, אם הם בוחרים לשקם את הזוגיות שלהם ולא לפרק את הקשר, אפילו לשדרג את הזוגיות. ניתנת להם הזדמנות בטיפול ליצור “התחלה מחדש”, או לכתוב מחדש את הסיפור שלהם.
———————————————————————————
סיפורים מהחיים
(כל השמות בדויים)
———————————————————————————
הזוג הוותיק – סיפורם של גיל ורונית
גיל ורונית, זוג נשוי מזה עשרים שנה, פנו לטיפול לאחר שגיל גילה שרונית מקיימת קשר רומנטי מחוץ לנישואין עם גבר שהכירה במקום עבודתה. שני בני הזוג הציגו בפני את השאלה שהטרידה אותם, כבר בפגישה הראשונה: “האם יש סיכוי שנצליח לשרוד את המשבר הזה?”
גילי תאר תחושות קשות בעיקבות גילוי הבגידה של אשתו:
“הרגשתי שהשמיים נפלו עלי, זה היה שוק בשבילי. המחשבה על רונית עם מישהו אחר עשתה לי חור בבטן, הרגשתי שאני מרוקן לגמרי, שאין לי כלום”.
יחד עם זאת היה ברור לו כבר מתחילת הטיפול שהוא רוצה לעבוד על מערכת היחסים עם רונית ולשקם אותה:
” אני אוהב אותה, ולא מוכן בעד כל הון שבעולם לוותר עליה”.
הוא דרש מרונית לנתק באופן מיידי ומוחלט את הקשר עם הגבר האחר, והיא קיבלה על עצמה את הדין, ובלבד שיטפלו לעומק בבעיות שהובילו לבגידה. “זהו התנאי מבחינתי להמשך הזוגיות הזו”, הבהירה רונית. הסברתי לגילי ולרונית שגם על פי התרשמותי, על מנת לשקם את הקשר ביניהם, נדרש טיפול יסודי, ושהבגידה של רונית היא סימפטום לבעיות בקשר ביניהם.
הטיפול ברונית וגילי היה ארוך וסבוך, מכיוון שבמהלך השנים הצטבר אצל רונית כעס עצור על ההזנחה שהרגישה מצד בעלה, על התקשורת החסומה והדלה מצידו, ועל הסקס שהפך להיות פחות ופחות משמעותי. לגיל היו, לעומת זאת, טענות קשות כלפיה שלא שוחחה איתו על הבעיות, ובמקום לדבר בחרה במעשה שפוגע ומשפיל אותו, בעוד הוא נאמן לה במשך כל השנים. רונית הביעה רגשות אשם על הבגידה, אבל טענה שגילי לא השאיר לה ברירה, והתעלם מהקשיים שהיא חווה עד לגילוי הבגידה.
במהלך הטיפול עזרתי להם להבין איך הדינמיקה שנוצרה ביניהם במשך השנים הביאה להתרחקות הדרגתית, עד לבדידות של כל אחד מהם בקשר הזה. גיל – מהנדס מוכשר ומצליח – השקיע את מירב כוחותיו בעבודה מחוץ לבית. הוא סמך – כפי שגילו באמצעות הטיפול – על כך שהזוגיות תשרוד איכשהו.
“חשבתי”, אמר, “שלא צריכים להתאמץ יותר מידי, הרי הקשר הוא ברור מאליו. רונית יודעת שהיא יכולה לסמוך עלי מבחינה כלכלית, ואני יודע שאני יכול לסמוך עליה בגידול שני הילדים המקסימים שלנו”.
שיקפתי להם שנוצרה חלוקה דיכוטומית בין ההשקעה מחוץ לבית ובתוכו, תוך חלוקת תפקידים נוקשה, שהפכה להיות עוד פחות יעילה כשהילדים התבגרו. כמו כן יכלה רונית במהלך הטיפול לבטא את תיסכוליה – שגיל מעולם לא היה קשוב להם – שגידול הילדים מעמיס ולא מספק אותה, וחוסר המעורבות של גיל מקבעת את חוסר ההתפתחות שלה ומכעיסה אותה. הפגישות סיפקו לבני הזוג הזדמנות להקשיב זה לזו, לא להתפרץ כפי שנהגו ללא תיווך של “אדם שלישי”, ולגבש דפוסי תקשורת אחרים. לראשונה מזה שנים, הצליחו לדון בבעיותיהם מבלי שאחד מבני הזוג יעזוב באמצע בכעס. לאט לאט הצליחו בני הזוג ליישם את הכלים שלמדו כדי לשוחח זה עם זו, גם מחוץ לחדר הטיפולים.
עלו בטיפול ההבדלים באישיות של בני הזוג. גיל הוא סגור ומופנם, וצרכיו החברתיים מצומצמים ביותר. הוא זקוק למרחב, והמחשב, הטלויזיה והעיתון עוזרים לו להתנתק ממה שקורה בבית לבועה הפרטית שלו. רונית זקוקה לאינטרקציה אנושית, היא אוהבת לצאת, לבלות והייתה רוצה לשוחח עם גילי יותר.
“אנחנו חיים כמו שני זרים. תקופות שלמות הוא לא יודע מה עובר עלי, במה אני עסוקה, וגם אני לא מצליחה להבין מה קורה לו”, אמרה רונית.
היא סיפרה שלעיתים קרובות חוותה את הזוגיות כ”שוכבת על ערש דווי”, לא הרגישה שום רגישות לצרכים ולרצונות שלה, ומתוך בדידות והרגשה שהזוגיות מתה, חיפשה משהו אחר שיעניק לה חיות.
במהלך הטיפול עזרתי לגיל להבין את הצורך של רונית בקשר, במגע, בהתייחסות, בגילויי איכפתיות וחמימות, ועזרתי לרונית להבין את הצורך של גיל במרחב. התבהר להם שבמשך שנים הם מתגוררים במקביל מתחת לקורת גג אחת עם קשר מינימאלי, להוציא פעמים בהן רונית “מתפוצצת”, מבטאת זעם כלפיו, ו”רק אז הוא מקשיב לי, אבל למעשה הוא כל כך עסוק בהתגוננות שהדרך הזו לא יעילה”.
גיל הבין בטיפול שהמרחק ההולך וגדל ביניהם יצר חלל ריק שלתוכו נשאב הקשר הרומנטי מחוץ לנישואין. כמו כן הבינו שחשיפת הבגידה, עם כל הכאב שהם חווים, מספקת להם הזדמנות ליצור מערכת יחסים אחרת: לטפח את הזוגיות שגססה, ליצור קירבה ואינטימיות שנעלמו, ולפתח תקשורת המבוססת על רגישות ואמפתיה ביניהם. בסוף הטיפול, סיפרה רונית שהיא מרגישה שנוצר פרק ב’ בחיים עם בן הזוג של פרק א’. הם למדו מחדש לעשות דברים ביחד ולשוחח מבלי לריב. רונית למדה לכבד את הצורך של גילי במרחב, וגילי הבין שבשביל לקיים זוגיות עם רונית הוא צריך להכניס אותה יותר לתוך “הבועה שלו”, ולהיות פתוח להכיל את התחושות והצרכים שלה.
———————————————————————————
בגידה לפני החתונה – סיפורם של אופיר ושני
גם אופיר ושני פנו לטיפול זוגי בעיקבות בגידה של בת הזוג, לאחר שנתיים של זוגיות. אופיר, כלכלן מצליח שמשדר בטחון עצמי, גילה ששני, סטודנטית בשנה הראשונה ללימודיה במיכללה וצעירה ממנו בשנים אחדות, בגדה בו בגידה חד-פעמית כשלושה חודשים לפני החתונה.
“היחסים בינינו מושלמים, הזוגיות מדהימה, ואני לא מסוגל להבין איך הייתה מסוגלת בהינף יד להרוס הכל”, סיפר אופיר בפגישתנו הראשונה.
אופיר חווה את משבר האמון בצורה קשה, ומצא את עצמו עומד בפני צומת דרכים חשובה:
“מאז שהתגלתה לי הבגידה התמוטטתי, ואני שוקל אם לבטל את החתונה או לנסות להציל את הזוגיות הזו. אני יודע ששני מוכנה לעשות הכל, כדי לשקם את היחסים. אני אוהב אותה ולא יכול בלעדיה, אבל אני לא יודע אם אהיה מסוגל לסמוך עליה שוב לאחר מה שעשתה”.
הטיפול בשני ואופיר היה טיפול קצר מועד ואינטנסיבי. נקודת המוצא שלי כמטפלת הייתה, שהמשבר של הבגידה הוא לא מיקרי, ומהווה סימפטום שבאמצעותו ניתן להאיר על החלקים הלא מודעים. מעבר לזאת, הבנתי שלשני בני הזוג ישנה מוטיבציה אמיתית לעבוד על הבעיות שהודחקו, ולהגיע לתיפקוד טוב יותר משהיה לפני המשבר, למרות הטענה של אופיר שלכאורה הכל היה מושלם, ורק הבגידה הרסה הכל. במהלך הפגישות, ניתנה לשני ולאופיר הזדמנות לבנות מחדש את הזוגיות שלהם. התאפשר להם להבחין בשדות אפלים שלא היו מודעים להם עד לטיפול, ולעבד את הבעיות שזוהו.
בבדיקת מניעיה של שני להסתיר ולשקר התגלה, שאלה הם דפוסים שהוטבעו בה בבית הוריה: שני הגיעה ממשפחה מסורתית שמרנית מאוד, אביה סמכותי והציב גבולות באופן נוקשה, ואמה נכנעה לתכתיביו. שני נאלצה לשקר כדי לשרוד ולהשתלב בחברה בה חייתה: היא נהגה להסתיר מהוריה סיפורים על בני זוג, מועדונים בהם בילתה ועוד, כדי לחמוק מהסנקציות שהוטלו עליה. היא התקוממה גם כנגד האפלייה המגדרית שהייתה במשפחה: “לאחי הצעיר הכל היה מותר, ולאחיות שלי ולי היה אסור לנהוג כמו שאר הבנות בגילנו” סיפרה. תוך מספר מצומצם של פגישות הצליחו שני ואופיר להבין את מניעיה של שני לשקר, להסתיר, ולאתגר את הגבולות אותם הציב לה אופיר. שני הבינה תוך כדי הטיפול שיש גבולות שחייבים להישמר בזוגיות, ולמדה לשתף יותר את אופיר. היא הסבירה שלפעמים היא מסתירה רק לשם ההסתרה, “אני מרגישה שכך אני שומרת על דברים שהם רק שלי”. גם אופיר למד להבין באילו מקומות הוא יכול לשחרר ולתת לשני תחושה שהוא סומך עליה יותר, ונמנע ממקומות שמעוררים אצלה “תחושה של חקירה”, למרות שבעצם ראתה באופיר בן זוג מאוד מאפשר ומעניק לה חופש ומרחב.
בעיקבות השיחות המשותפות גילו בני הזוג היבט שניסתר מהם עד לטיפול: שני בחרה בבן זוג מאפשר, כחוויה מתקנת לחייים בבית הוריה. אופיר, בעיקבות מסרים שקיבל בבית הוריו, הציב גבולות מסויימים אבל הרבה פחות נוקשים ומאיימים עבור שני. הטלטלה הקיצונית מבית בו הגבולות מאוד נוקשים לבית שונה באופיו לחלוטין, יצרה בילבול אצל שני. הטיפול עזר לה להיסתגל לדפוסים חדשים. בבית בו גדלה ספגה את המסר שלא סומכים עליה, בעוד אופיר העביר אליה את האחריות ושידר לה:
“אני סומך עלייך, אני בוטח בך”, “שום אסון לא קורה אם הנעליים זרוקות בסלון, והבית לא כמו במיסדר המפקד כמו שהרגילו אותך… את לא צריכה לדווח לי על סדר היום שלך במדוייק, ואני רוצה שתרגישי חופשיה”. כמו כן הבהיר לה: “חשוב לי שתהיי עצמאית והיחסים בינינו יהיו שיויוניים”.
גם לאופיר התבהר שהשינוי הנדרש ממנה לא יכול להיות מהיר מדי, והוא צריך להתאים את הקצב שלו לקצב שלה. שני הבינה שהיא יכולה לשתף ולהיות כנה, מבלי שאופיר ינסה לשלוט בה כפי שהוריה שלטו בה.
השינוי שהתחולל בזוגיות בעקבות הטיפול היה משמעותי: שניהם ניצלו את הארוע המשברי, כדי לטפל בבעיות שהודחקו. סייעתי להם להבין לעומק את הקשיים שעלו וצפו דווקא בעיתוי שבטרם מיסוד הקשר. באמצעות הטיפול שניהם הבינו שהחלוקה ל”אשמה” ו”זכאי” איננה מועילה לקידום הזוגיות שלהם, וליציאה מהסבך אליו נקלעו. ומעבר לזאת, המשבר בעיקבות הבגידה אפשר לבני הזוג להעלות את הקשיים איתם התמודדו בזוגיות. כמו כן התאפשר לכל אחד להבין את מצוקתו של האחר, ולגלות יותר אמפתיה וסבלנות. הבחירה להתחתן לאחר הבגידה שהתגלתה, סימנה את היכולת לצמוח מתוך המשבר, לעבר זוגיות מבינה, פתוחה, מחוייבת ומאפשרת יותר.
———————————————————————————
בשני המקרים, הצליחו בני הזוג ללמוד להקשיב למניעים ולצרכים של השני, ולהביע את תחושותיהם באופן ברור ומעורר אמפתיה והבנה. הבגידה עוררה משבר, אבל בשל התגייסותם הכנה של שני בני הזוג לקשר הזוגי, הצליחו שני הזוגות לשרוד את המשבר, ולפתח דפוסי התקשרות טובים ויעילים יותר. הבחירה ללכת לטיפול זוגי ולהיות מסוגלים להעלות בכנות ובפתיחות, בסיוע של מטפלת זוגית, את הקשיים עמם התמודדו, יצרה פתח למסלול חדש ומוצלח בזוגיות.