טיפול בעקבות קנאה אובססיבית
קנאה היא רגש טבעי בזוגיות ואהבה, אז מתי היא הופכת לבעיה?
מהי הקנאה הרומנטית ?

הקנאה הרומנטית נובעת מחרדה עמוקה לאבד את בן/בת הזוג האהוב. הגרעין שלה הינו צרות עין, כפי שכותב אלתרמן בשירו ” ניגון עתיק”:

“אך אם פעם תהיי צוחקת

בלעדי במסיבת מרעייך,

תעבור קנאתי שותקת

ותשרוף את ביתך עלייך ”

(אלתרמן, נ. 1957, ” עיר היונה”.)

מתי קנאה רומנטית הופכת לבעייתית ומצריכה פנייה לטיפול פרטני או זוגי?

האוהב רוצה באופן טוטאלי את אהבתה של בת הזוג , אבל מאיים להשמיד אותה, אם תהנה בלעדיו. הקנאי האובססיבי סובל מחרדת נטישה, ומאוים שייעזב על ידי האהוב / האהובה. מיטשל מציין בספרו ” האם יכולה האהבה להתמיד”, שבני בריתה של הרומנטיקה אינם בהכרח רגשות מעוררי כבוד כגון מסירות והערצה. לעיתים הם מבטאים את החלקים האפלים, כגון: קנאה, צרות עין, שנאה, וצורך לנקום ולהרוס. פשעים אלימים רבים מתבצעים כאשר הופכת האהבה אצל בני זוג הנמצאים “על הקצה” לשנאה עזה.

טיפול פרטני בקנאה אובססיבית קיצונית:
במקרה קיצוני כזה טיפלתי כאשר פנתה אלי ריקי, זמן קצר אחרי שבעלה יוסי התאבד בירייה, לאחר ניסיונה להיפרד ממנו. ריקי ניצלה מרצח. ” חיינו כמו בספינה שמיטלטלת למעלה ולמטה. לא יכולתי לצפות מה יתרחש ברגע הבא. יוסי היה כמו חיה בעלת שני ראשים “, ממחישה ריקי בעזרת המטאפורה את הפיצול בנפשו, שגרם לה לבלבול ולחוסר אונים. ” יוסי הטוב שידר ביטחון ועוצמה, והיה מוערך במקום העבודה שלו. רק בבית יצא יוסי הרע, שהיה קנאי אובססיבי. אם מישהו הסתכל בי, פנטז שאעזוב אותו ועשה לי גיהינום : צעק , קילל, הקטין אותי, וסירב שניפגש שוב עם אותו אדם”.

לאט לאט נותקה ריקי מהמקורות החברתיים ומשאבי הכוח שלה. במשך כל שנות נישואיהם לא זיהתה את הדפוסים שלה כקורבן ושל יוסי כקנאי אובססיבי שמשליט טרור. יוסי השליך על ריקי את חוויית “האישה הנוטשת והבוגדת”, שהייתה חסרת בסיס במציאות, וניזונה ממחשבות השווא הפרנואידיות שלו.

באמצעות הטיפול הצליחה לזהות את הדינמיקה של האלימות, אליה נשאבה עקב “המוכרות” ממשפחת המוצא שלה. היא הצליחה בעזרת הטיפול לזהות את מעגל האלימות בו הייתה לכודה: עמי הרגיש מאוים שנטוש אותו, השתמש באלימות מילולית ושבירת חפצים, התחרט וביקש סליחה, החל שלב ירח הדבש ואחריו שוב מעגל האלימות. ריקי הייתה עבורו חפץ, חלק בלתי נפרד מה”עצמי” שלו. בטיפול הצליחה ריקי להשתחרר מרגשי האשם ששרדה, והבינה שרק צעד קטן הפריד בינה לבין המוות. במשך הזמן כתבה סיפור חדש עם משמעות אחרת אודות חייה, ההתאבדות וההישרדות שלה.

לא כל המקרים של הקנאה האובססיבית קיצוניים כל כך. יחד עם זאת, תמיד הם קשורים לחוויה של אובדן שליטה הדוחפת לאסטרטגיות של שליטה, וכן לניתוק רגשי, עירוב מבלבל של שנאה ואהבה, תחושת חוסר אונים, העמדות מתישות במבחנים, וחודרנות טורדנית ואובססיבית למרחב האישי של בן/בת הזוג.

טיפול זוגי עקב קנאה אובססיבית בני זוג צעירים בשנות השלושים לחייהם:

שירה ועמי הגיעו לטיפול לאחר שלוש שנים של זוגיות ומספר ניסיונות לחיות במשותף. השאלה המרכזית בה התלבטו הייתה אם למסד את הקשר הזוגי הטעון ביניהם או להיפרד. הם נפרדו מספר פעמים, אבל בכל פעם חזרו, וניסו שוב לחיות ביחד. שניהם היו תמימי דעים שבלי טיפול זוגי לא יצליחו להתגבר על הקשיים שלהם.

שירה, גרפיקאית מצליחה ונאה, עזבה את אזור המרכז, כדי לחיות עם עמי שלמד באוניברסיטה בחיפה, עיר הולדתו. היא הרגישה ממורמרת על כך שוויתרה על הרבה מקשריה החברתיים למענו, ועל ההשקעה שדרשה ממנה העקירה לחיפה. היא נאלצה לנסוע יום יום למקום עבודתה במרכז, והייתה חוזרת מאוחר בערב. עמי ביטא בטיפול כעס על שירה שהופכת עצמה לקורבן. הוא טען ששירה לא מסוגלת לעמוד באמת בהחלטתה לעבור לגור עמו בחיפה, ובעצם ממשיכה במובן הרגשי להיות עם “רגל פה, רגל שם”. שירה מצידה, טענה שעמי לא מסוגל להכיל את התסכולים שהתעוררו אצלה בעקבות המחיר שהיה עליה לשלם כדי שיוכלו לחיות ביחד.

במהלך הטיפול בדקתי עם עמי מדוע תסכולה של שירה מעורר אצלו כעס. התברר שאמו – בת דור שני לשואה –הציגה עצמה פעמים רבות כ”קורבן”, והייתה מעוררת אצל עמי תחושת אשמה. “לא יכולתי להיות ילד רגיל. תמיד הייתה לי תחושה שאני צריך להתנהג איתה בכפפות משי, אף פעם לא יכולתי לכעוס עליה, להיות ילד לא מושלם. אם לא הייתי התלמיד הכי טוב בכיתה, זה היה ממוטט אותה, אם הייתי קצת מתעצבן, היא התנהגה כאילו היא חולה, כאילו אני גרמתי לה לחלות. תמיד הייתה לי תחושה שאני אשם, כאילו יש לי אחריות בזה שהמשפחה שלה הייתה בשואה.” עמי טען שעם אמו לא למד אף פעם להתמודד, וכי היא מוציאה ממנו עד היום רגשות אשמה.

“כשאני מגלה תכונות כאלו בבת הזוג שלי, זה מאוד מרחיק אותי. אני יודע ששירה עשתה ויתורים מסוימים, אבל אני לא יכול לסבול את זה שהיא כל הזמן מזכירה לי על מה היא ויתרה וכמה היא מסכנה”. “אני רוצה להתחתן איתך” – אמר לה – “אבל ישנם דפוסי התנהגות שהופכים את הזוגיות שלנו לבלתי נסבלת, למרות האהבה שלנו. הגיע הזמן שנעבוד עליהם”. גם שירה הסכימה שבלי לטפל לעומק בבעיותיהם לא תסכים למסד את הקשר ביניהם.

הבעיה העיקרית עליה הצביעה שירה הייתה חוסר הביטחון שלה בקשר ובעמי. “יש לי חשדות שעמי בוגד בי. כבר קרה שלא נרדמתי לילה שלם, כשהוא לצידי במיטה, בגלל טלפון שהוא קיבל בערב מחברה ללימודים”. עמי הגדיר את החשדות שלה כחסרי בסיס במציאות. “היא מקנאה בכל בחורה שעוברת לידי ברחוב, פשוט קנאה אובססיבית שלא ברור מאיפה היא נובעת. או שהיא מדמיינת, או שהיא מחפשת מתחת לאדמה סיבות לריב, אני פשוט לא מבין אותה.”

במהלך הטיפול שירה הסבירה את המקור לחשדות בעמי מנקודת הראות שלה: “תפסתי אותו מסתכל בפייסבוק בתמונות של רינה – בחורה יפה, גבוהה כזאת, שלומדת איתו”. עמי טען ששירה לא רק חושדת אלא גם עוקבת אחריו, ושירה אישרה. ” אני לא סומכת עליו ובגלל זה אני חייבת לברר מה קורה בחיים שלו. לפעמים אני מסתכלת לו בפלאפון כדי לראות עם מי דיבר והתכתב. אני גם נכנסת לפייסבוק שלו. ככה אני יכולה ככה לדעת מה בדיוק עובר עליו”.

עמי התקומם וטען שהיא עוקבת אחריו ולא נותנת לו אויר לנשימה. “ההתנהגות הזו שלה פשוט משגעת אותי. היא נהיית אובססיבית לגמרי, מתחקרת ומתחקרת, ולא מרפה. אני יכול לחזור הביתה בערב גמור מעייפות מהלימודים ואפילו אחרי מבחן חשוב, וכל מה שמעניין אותה זה לגלות איפה בגדתי ועם מי בגדתי, וזה לגמרי בראש שלה. תמיד החשבתי את עצמי לאדם ישר ואמין, ושירה מעמידה אותי באינספור מבחנים. אני מרגיש צורך לברוח מהחקירות שלה, ואז היא מתאוננת שאני מתרחק…”.

במהלך הטיפול הבהרתי לשירה ועמי את הדינמיקה הזוגית שמאפיינת את הקשרים שלהם: שירה חושדת, עמי מסתגר, חשדותיה של שירה גוברים ואז עמי נמנע עוד יותר מקשר איתה. המעגל הסגור השלילי שנוצר מחריף את הבעיה, וחשדותיה של שירה גוברים ככל שעמי מרבה יותר לברוח להתעסקות במחשב או בקשרים עם ידידים באוניברסיטה, בשכונה או בפייסבוק. השיקוף יוצר אצל שירה הבנה.

בהמשך הטיפול לוקחת שירה את האחריות לחלק שלה בקנאה האובססיבית, אולם אין לה מושג מנין הוא נובע, והיא חוזרת ומאשימה את עמי ב”עודף חברותיות והתרחקות”, היוצרים אצלה חוסר שקט מתמיד.בטיפול מוצע להם לבדוק מנין נובע הצורך בשליטה שמניע את הגלגל ודוחף אותה לחקירות האובססיביות. לשירה אין מודעות לגבי המקור לבעיה, ולכן היא ממשיכה להאשים אותו, וכן הוא ממשיך להאשים אותה,ב דרך שמובילה “למריבות, פיצוצים, ואז אני כבר יכולה להבליג וזורקת בבית חפצים” – אומרת שירה.

בשלב מאוחר יותר בטיפול מוכנה שירה להעמיק יותר, ולשתף במקור לאלימות ולאובדן השליטה, הדוחף אותה לשלוט באופן אובססיבי על ידי החקירות הבלתי פוסקות. שירה חושפת את ההיסטוריה של האלימות במשפחת המוצא שלה: מסתבר שאביה היה “אלוף בהתפוצצויות” וגם “אמא השיבה לו באותה מטבע. “

“מערכת היחסים בין הורי” – מספרת שירה – “הייתה תמיד כעוסה, וכל רגע הכל היה עלול להתמוטט ולקרוס. “אני לא חושבת שהייתה אפילו פעם אחת שתכננו ארוחה או טיול או כל בילוי משפחתי אחר שלא התבטל בסוף בגלל ריב ביניהם”. היו ביניהם צעקות הדדיות, השלכת חפצים אחד על השני, כגון צלחות, כורסאות ועוד. אני הייתי ביניהם כשהדרמה הזו הייתה מתחוללת, וניסיתי לעצור, אבל לא הצלחתי. זה היה מאוד מפחיד..”.

כאשר שירה חושפת את החרדות שלה כילדה, היא מצליחה בעזרתי לחבר לחרדות כבוגרת, שמערכת יחסים היא שברירית ועלולה בכל רגע נתון להתפרק, האמפתיה של עמי ושלי לחוויות הקשות שלה מאפשרת לה להרגיש יותר ויותר מובנת ומוכלת. עמי אומר לה שהוא רוצה לעזור לה לחוש יותר ביטחון בקשר ביניהם. הם מסכמים על דרכים שיוכלו לאפשר להם לתקשר באופן בוגר על התחושות, החוויות והצרכים, זה של זו. וכן הם מסכמים ביניהם – באמצעות התובנות שרכשו – על דרכי תגובה ודפוסי התנהגות, שיאפשרו לעמי יותר מרחב ולשירה יותר תחושת שליטה ובטחון. החוויות של כל אחד מהם הופכות להיות מוכלות יותר, ובאמצעות ההכלה לה הם זוכים בטיפול, הם אינן זקוקים עוד לדפוסי ההתנהגות ההרסניים, ומסוגלים לרכוש בטיפול דפוסים בוגרים של תקשורת.

כל מי שאוהב רוצה שהאהוב יהיה רק שלו, ומקנא כשנוצר קשר רומנטי עם מישהו אחר. הקנאה הינה רגש נורמלי, ומבטאת תחושת שייכות כלפי בן הזוג. בזוגיות קיימת התחייבות זה כלפי זו, והחוזה הוא, שישנו גבול אותו לא ניתן לפרוץ. זהו הגבול המגן על הזוגיות, ולכן הקנאה באדם שחודר דרך הפרצה, היא טבעית וחיובית. יחד עם זאת, ישנם מקרים כמו ביחסים בין שירה ועמי, בהם הקנאה הופכת להרסנית ולאובססיבית. זוהי קנאה פתולוגית, בה האוהב מגביל את בן הזוג ורוצה להשיג פיקוח ושליטה מוחלטים עליו. אם לא יתקיים התנאי הזה, יהרוס וישמיד את האהוב.

איך מוסברת התופעה הזו? ככל שרמת הנפרדות גבוהה יותר, כך תופיע פחות הקנאה הרומנטית ההרסנית. כאשר לחלופין רמת הנפרדות נמוכה, בן הזוג לא רואה את האחר כנפרד ואוטונומי. הוא מרגיש חסר אונים, חרד ונטוש, ובפנטזיה שלו הוא נבגד. במקרים קיצוניים מופיעים דיכאון וחרדות, ולעיתים מתעצמות החרדות ומובילות למחשבות שווא פרנואידיות. במקרים של קנאה רומנטית, הטיפול הזוגי תורם באופן משמעותי לשני בני הזוג.

טיפול פרטני וזוגי יעיל במקרים של קנאה אובססיבית. הטיפול מסייע להפחית את החרדות, להגביר את תחושת הביטחון והשליטה, ולשנות את הדינמיקה הזוגית הבעייתית.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר