חג הפסח העומד בפתח מבשר עבור רבים שמחה: הזדמנות חגיגית למפגשים משפחתיים, ל”ביחד” זוגי ולחופשות משפחתיות משותפות. אולם אצל רבים ניכרת עליה ברמת החרדה לקראת החג. מהן הסיבות להופעת החרדות האלה? איך לזהות אותן? איך להתמודד איתן בטיפול זוגי או פרטני? על כך נוספים הרהורים למניעה והפחתה של המועקה גם ללא טיפול.
דווקא ה”ביחד” וההתכנסויות המשפחתיות מבליטים את תחושת הבדידות אצל חלק מהאנשים: סינגלס שעוסקים בעבודה אינטנסיבית או בנסיעות רבות, נאלצים לעיתים לפגוש את הבדידות בעת החג. כך גם אנשים עריריים שאיבדו בן/בת זוג, מרגישים יותר בחסרונו של היקר להם לקראת החגים. על אלה ניתן להוסיף את אלה שאינם מוזמנים עקב סכסוכים משפחתיים. הרבה מהם מתוודים: “אני מתבייש/ת להודות, מסתיר מאחרים, מגיף את התריסים או מחנה את המכונית במקום מרוחק…”בטיפול נחשפות התחושות הקשות, ומקבלות תוקף והכלה.
עבור חלק מהסינגלס זהו טריגר להתגבר על החרדה מאינטימיות. ואז, מתמקד הטיפול בהימנעות ובדרכים להתגבר על החרדה. אחרים שהתנתקו מסיבות כאלה ואחרות מבני משפחה, מנצלים את תקופת טרום החג לערוך בדיקה מחדש: איך קרה הנתק? האם האירוע היה עד כדי נורא? מה המחיר שגובה הנתק? המפגש עם המציאות מראה שהרבה לא זוכרים אפילו מה היה במדויק האירוע. לעיתים הם נוכחים לדעת שאיבדו פרופורציות. או שהפגיעה באגו הפעילה, התסיסה ודרדרה את היחסים. לפעמים אני ממליצה על מפגשים דיאדיים, כאשר הזוג הינו: אבא ובן או בת, אימא ואחד מילדיה, או כלה וחמות. כאשר נפתח סיפור המריבה, מתאפשר לצאת מהפלונטר. הטיפול מאפשר למצוא דרכים יעילות יותר, ומפחית את החרדה טרום החג.
לעיתים קרובות מתארים המטופלים חרדה מהיבלעות שמתגברת לקראת החג: עקב המפגשים האינטנסיביים והצפופה בחג, חווים רבים חרדה מפלישה למרחב הפרטי שלהם. החוויה מתעצמת כאשר במשפחה ישנה ביקורתיות רבה. “אני מרגישה”,אומרת בדמעות ליאור בת השלושים וחמש (טושטשו הפרטים המזהים), “שבארוחות הגדולות ננעצות בי העיניים”. אני מבקשת ממנה לדרג את בני המשפחה החודרניים והביקורתיים, “שיודעים בדיוק מה צריך ולא צריך לעשות”. בראש הרשימה מופיעה האמא הביקורתית, “שאף פעם לא מרוצה מסגנון החיים ומההופעה שלי”. אחריה, הסבא והסבתא, המעמידים סטנדרטים בלתי אפשריים עבורה. וכן הלאה. המטאפורה העולה בדמיונה הינה “שיפודים”. כאשר אני מתחברת באמפתיה לחוויה הכואבת שלה, פוחתת החרדה מהבאות. כמוכן מוצע לה להיחשף בהדרגה לקראת האירוע: ראשית בדמיון. לאחר מכן בסימולציה, בה אנו מנהלות במרחב הבטוח של חדר הטיפולים דיאלוג עם האימא, הסבתא ועוד. כאשר לליאור מתבהר שהאחריות שלה היא לשנות את המציאות, מחליטה ליאור לשוחח לפני החג עם אימה, ואחר כך עם סבתה. בשיחה מציגה ליאור בבהירות את הקווים האדומים, ומרגישה שרמת החרדה שלה פוחתת בהדרגה.
בטיפול אני מעודדת לנצל את התקופה שלפני החג, לצורך סגירת עניינים בלתי סגורים, כגון: מריבות בין בני הזוג, בין אחים או “קרובים קרובים” אחרים.
אני מציעה לנצל את תקופת טרום החג לבדק בית: אוורור הרגשות הקשים, פינוי של חומרים שנאגרו ומכבידים רגשית, וסגירת מעגלים שנשארו פתוחים. ואם אפשר, כדאי לנצל את הימים האלה לטיפול בחרדות, בדיכאון ובגורמים להם על ידי טיפול פרטני או טיפול זוגי.