מטרותיי בטיפול זוגי בבני זוג במשבר לסייע להם לבחון בפתיחות ובכנות, האם בני הזוג מעוניינים לשקם את יחסיהם ולהישאר בזוגיות, או שרצונם (ומספיק לשם כך אחד) בגירושין. אם הכוונה היא גירושין, אני מעודדת לפתוח בכנות את החרדות מגירושין. ולבדוק, מה משאיר אותם תקועים במערכת יחסים עמוסה בעוינות, בלי להעז “להשתחרר מהכלא”.

בין בני הזוג שמגיעים אלי לטיפול לקראת גירושין קיים קונפליקט גבוה. כל אחד מהם חדור בכוונה לנצח, לפעול כנגד “האויב”, לנקום, ולהשיג כוח, השפעה ושליטה. כל אחד מהם מנסה להפוך אותי לשופטת, ולהוכיח לי שהאחר אשם. במרחב המוגן של הטיפול הזוגי אני עוזרת לגעת בתחושות הקשות של החרדות ואובדן השליטה, המניעים את “הקשר הגורדי”. ולכן, חלקם ממשיכים לאחוז בכוח בקיים, מתוך חרדה לשנות את המציאות (הבלתי נסבלת!), לאבד את הקשר עם הילדים, את הרכוש, החברים המשותפים, והסטטוס של “אדם נשוי”.

חלקם פוחדים בצדק מהסתה של הילדים כנגדם. בעיקר, במשפחה בה ישנן קואליציות בין האב לילדים או בין האם לילדים. המשפט הנאמר בחדר לעיתים קרובות הינו:

“אם עד כה היא הסיתה אותם כנגדי, ברור שהתופעה תחריף, ואני פוחד לאבד את הקשר איתם..”

חלקם מרגישים חוסר אונים, בהעדר מקורות תמיכה נפשיים ופיזיים של בני המשפחה בה גדלו. חשוב לי להדגיש שאלה אינן מחשבות שווא פרנואידיות, אלא חרדות בעלות בסיס במציאות, שאולי מתעצמות בנסיבות הקיימות. לעיתים אוחז בן/בת הזוג בכוח, מתוך יחסי אהבה – שנאה, אמביוולנטיות, וחוסר יכולת לדמיין את האחר במערכת יחסים חדשה. הסרט הנפלא “גט” (של רונית ושלומי אלקבץ) ממחיש את התופעה באופן חי, ומראה כיצד מופעלים בתי המשפט באינספור דיונים, שמשאירים את בני הזוג בכלא, בלי אפשרות להתחיל חיים חדשים.

בטיפול הזוגי לקראת הגירושין, אני מאפשרת לבני הזוג לבטא בפתיחות את החרדות שלהם. אני מתקפת את החוויות, ומראה את הלגיטימיות שלהן, בלי לשלול או למחוק את התחושות של אחד של האחר. אני מאפשרת לנהל דיאלוג בוגר ובריא בין בני הזוג, כדי להפוך את דפוסי התקשורת העוינים שלהם להידברות כנה ואמיתית, בלי לפגוע ולהאשים. אני עוזרת לנקז את הרעלים ולהפחיתם, וכן לתווך מילולית ולתרגם.

דוגמאות אמיתיות. הפרטים טושטשו:

*”אנחנו לא מצליחים לדבר בבית בלי להתפוצץ” אומרים לי רוני ואבי.

“אנחנו תוקפים, ואחר כך שבוע לא מדברים, אבל יש שתיקה רועמת בנינו. רק פה בחדר אנחנו מסוגלים לשוחח על מה שכואב ומפחיד..”

לאחר כארבעה חודשים הצליחו להיפרד ולהתגרש. “הטיפול נתן לנו הזדמנות” אמרו בתום התהליך “להתגרש בלי להפוך לאויבים, ולגבש הסדרי משמורת מתאימים..”.

*עבור גילי ואריק, הורים ליובל בת הארבע, בשנות השלושים לחייהם, הפכו חיי הנישואין לסיוט. יובל סבלה מפובית גן, ונצמדה לאימה, שהתאוננה: “אני לא יכולה ללכת לעבוד. יובל דבוקה אלי יומם ולילה, ונמצאת ברגרסיה מטורפת..”

הדרכת ההורים הפכה לטיפול זוגי לקראת גירושין.

“לאריק יש רומן מחוץ לנישואין, שנמשך כבר ארבע שנים”, התייפחה גילי. “אין לו כוונות לעזוב אותה. מה בעצם משאיר אותו בבית?…”

במהלך הטיפול נחשפו החרדות של אריק, לאבד את הקשר עם יובל, כי “לגילי יש צורך לנקום בי, על גבה של יובל”… החששות שלו הוצגו כחסרי בסיס במציאות, אולם תוקפו על ידי. גילי כפי שהסתבר, הסיתה את יובל, בין השתיים התפתח קשר סימביוטי, והמסרים המילוליים והבלתי מילוליים של גילי היו שהאב עוין ומסוכן, בעוד שבמציאות היה אב אוהב ואכפתי. עזרתי לגילי לבטא את העלבון והכעס שלה על הבגידה הממושכת, ולתקף ולהכיל את חוויותיה. יחד עם זאת עזרתי לגילי להגיע להכרה שאינה יכולה להשאיר את בעלה בכוח וכן להבין מהם המחירים שגובים מנה מערכת היחסים הפתולוגית שנוצרה. מעבר לזאת, קישרתי והראיתי שבמחול השדים המשפחתי שנוצר, הסימפטומים של יובל הינם תמונת ראי של הסכסוך הבלתי פתוח בין ההורים.

במרחב הטיפולי המוגן הצליח אריק לעבד את החרדות מאובדנים: “החרדה שלי היא שיובל תהיה רק הבת של אימא, ולא אהיה שותף לגידולה. איהפך לכספומט בלי להיות נוכח בחייה..”

במהלך הטיפול הזוגי לקראת הגירושין, ביטאתי את עמדתי המקצועית שילדה זקוקה לאב ואם נוכחים, ולא רק לאחד מהם. לאחר תהליך מורכב הגיעו בני הזוג להחלטה להתגרש, תוך שיתוף פעולה מירבי והוגן ביניהם. בזכות התהליך שעברו, החליטו ליצור משמורת משותפת, שתבטא את שיתוף הפעולה כהורים, ואת ההכרה בצורך להעניק נוכחות משמעותית, לכל אחד מהם.

הטיפול הזוגי לקראת הגירושין עוזר לעבד את החוויות, לשוחח עליהן בלי להאשים, ולאפשר לאב ולאם להיות הורה נוכח ומשמעותי, תוך שיתוף פעולה כהורים.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר