צעירים רבים, בשנות השלושים המאוחרות שלהם, בוחרים לחיות כסינגלס: חלקם עסוקים בפיתוח הקריירה והמעמד הכלכלי, שוכרים דירה הרחק מבית ההורים, ולא מזדרזים להיכנס למחויבות משפחתית. “אין צורך למהר”, “אני לא מתכוון להשתעבד כמו הורי, ולהיכנס לעול המשפחה”.. “יש לי עבודה מבטיחה, ואני רוצה ליהנות”.. וכן: “מוסד הזוגיות נתפס אצלי כרחוק מאוד מלהיות מושלם, שליש מהחברים שלי כבר התגרשו”..
אולם חלק מהצעירים בגילאים האלה, נשארים מסיבות אחרות כרווקים ורווקות, וממשיכים להרגיש תקועים ולחיות בבית הוריהם. בטיפול בהם נחשפים הקשיים לצאת מהסבך המשפחתי. הבעיה העיקרית: ליצור לעצמם נפרדות, לגבש “עצמי” אוטונומי, וליצור זוגיות. התחושות העולות הן של רגשי אשם, עקב הקושי “להפקיר את ההורים”, וכן חוויות של כישלון.
לדוגמה (הפרטים המזהים טושטשו לבלי הכר)
“אם אעזוב את הורי, הם יתפרקו… אימא תשקע בדיכאון, ולא יהיה מי שיעזור לה”…אומר לי יוני בן הארבעים. יוני הופנה אלי על ידי אימו המודאגת, שאמרה לי בטלפון: “הילד שלי תקוע מדוכא ובודד אצלנו בבית, וזקוק לעזרה”… ביקשתי ש”הילד” בן הארבעים יצור איתי קשר ישירות, ואשוחח איתו בנוגע לטיפול (אם הוא בוחר..), כמובן שמלכתחילה בלט התפקיד של יוני כ”הילד חסר האונים”, שאמו חרדה, מדברת אותו, ולוקחת את הקול שלו.
במהלך הטיפול התגלתה הדינמיקה של המשפחה העיסתית: אב אלים, שהשליט טרור ועורר חרדות אצל אשתו וילדיו. אם מוצפת בחרדות ונוטה לדיכאון, תלותית וזקוקה להגנה. הבת הצעירה מיוני הצליחה להיחלץ מהמלכודת המשפחתית: התחתנה וילדה בת מקסימה.
יוני אומנם יצא לתקופה מסוימת מהבית, ואף הצליח ללמוד ולעבוד. אולם הכוחות המשפחתיים שאבו אותו שוב פנימה: “אימא שלי”,אומר לי יוני, “לא מסוגלת להסתדר בלעדי.. אני קרש ההצלה שלה”.. ואם תצא מהבית, אני שואלת אותו, מה יקרה לאימא? “היא תטבע”..האם חסרת האונים מצילה, לכאורה, את יוני. אבל למעשה הוא תופס את עצמו כמציל אותה. יוני מרגיש צורך להגן גם על אביו, שהעסק שלו התמוטט, ויוצא עם אביו לעבודה בשכר נמוך: “זאת עבודה זמנית”,מסביר לי יוני, “שלא מתאימה ליכולות ולהשכלה שלי. אבל אני מסתפק בה בינתיים”… על כל אלה נוספת האחות, שיוני עוזר לה לגדל את הבת: “כאשר אני רוצה לצאת מהתפקיד, אימא לוחצת עלי, מפעילה אצלי רגשי אשם, ומסבירה לי שלאחותי קשה.. אני נידחף להיות המטפלת של הילדה בת השלוש. אחרת לאחותו, שעובדת מחוץ לבית, לא יהיה סידור”…
בתהליך הטיפולי, אני עוזרת ליוני לעשות סדר בכאוס המשפחתי. אני שואלת אותו שאלות, שמרחיבות בהדרגה את זווית הראיה שלו. הנרטיב המצומצם הופך לרחב ולעשיר יותר. השאלות נועדות כדי לחדד את הקשיים, ולחשוב ביחד איך יוני יכול לצאת מהמלכודת המשפחתית הבולענית. איך יוני יכול ליצור חיים חדשים, וליצור לעצמו זוגיות, שונה מזו של הוריו.
אני מבררת עם יוני מה מניע אותו להמשיך לחיות בביצה הטובענית, בה הוא סובל כל כך. האם ישנו מענה לצרכים שלך, או של אימא, אבא ואחותך? האם מבחינים בצרכים שלך כאדם ניפרד? מהם המחירים שאתה משלם, כאשר אתה ממשיך לחיות במשפחה בה גדלת? האם זהו התפקיד שלך להגן על אימא? במהלך הפגישות מתבהר ליוני שאינו אחראי על הבחירה של אמו להמשיך לחיות בזוגיות האלימה עם אביו. מתבהר לו שגם הוא, כמו אמו, ממלא את תפקיד הקורבן. יוני בוחן האם הוא אמור להיות “המטפלת המסורה”, בעוד אחותו בוחרת לממש את עצמה, ויוצאת ללמוד ולעבוד.
השאלות האלה ורבות אחרות מאתגרות את תפיסת המציאות של האדם. המציאות הנתפסת כ”בלתי ניתנת לשינוי” משתנה: היכולת לנפרדות הולכת וגוברת.
ככל שרמת החרדה במשפחה גבוהה יותר, כך קשה יותר לבני המשפחה ליצור ספרציה ואינדיבידואציה. קשה יותר לצאת ולבנות זוגיות. החוויות הקשות במשפחה מקשות “להפקיר את ההורים”, למרות הצורך לברוח ולהתרחק. כאשר לא רואים את הצרכים של הילדים, משתמשים בהם ומערבים אותם בבעיות ההורים, קשה לילדים להיפרד.
האם טיפול בבן הבוגר בלבד מספיק כדי שינתק את חבל הטבור? התשובה איננה חד משמעית. הטיפול עוזר לו כבוגר להגביר את הנפרדות שלו ולצאת מהסבך. אולם לעיתים נדרשות גם שיחות עם ההורים, או פגישות דיאדיות (אם-בן, אב-בן). הטיפול עוזר לסינגל התקוע בעל כורחו בסבך המשפחתי להיחלץ מהמלכודת, לגבש את “האני” שלו, וליצור זוגיות בריאה משלו.