(צילום אילוסטרציה: photos.com)
מה מייחד את חווית הסבאות או הסבתאות?
הסבאות והסבתאות מעניקים הזדמנות לתקן את החוויות בהורות ולפצות על נזקים שנגרמו. פעמים רבות מתארת הסבתא את עצמה כאם לא מספיק פנויה, חסרת ידע ובשלות:
“כסבתא אני סבלנית יותר. ומה הפלא בכך?”, אומרת שרית, “הציפיות ממני מצומצמות יותר ומוגדרות, ואני פטורה מלחץ והתחייבויות”. כאם הכביד עליה כפל התפקידים והיתה עמוסה מאוד.
“בכל יום רביעי הנכדים אצלי, ובסוף היום הם חוזרים להוריהם”, אומרת חנה, “עכשיו אני פנויה יותר, פרשתי לפנסיה מוקדמת, כאמא גם עבדתי וגם למדתי”. גם הציפיה להיות סמכותית ומחנכת איננה מוטלת על הסבתא. “זו ילדותי השנייה”, מתארת חנה בסיפוק את הסבתאות שלה.
אולם, כאשר הנכד גדל בבית הסבא או הסבתא, תוך דילוג על דור, הנסיבות אחרות והחוויה שונה לחלוטין.
מקרים של קפיצה על דור
אצל סבים וסבתות שהגיעו לטיפול בנסיבות האלה, התפרקה המשפחה הגרעינית עקב אסון: תאונת דרכים, מחלה ממושכת – פיזית או נפשית, התמכרות לסמים או לאלכוהול, התעללות או הזנחה. הסיבות האלה קשורות למוות או לחוסר תיפקוד הורי, שבעקבותיהם ממלאים הסבא או הסבתא את תפקיד ההורה. הסבים בוחרים לקחת לביתם את הילד שננטש ומתמודדים עם גידול הנכד בליווי של טיפול פרטני.
מדוע נדרש במקרים האלה טיפול?
הסבים והסבתות התגייסו לתפקיד הבלתי-נורמטיבי והבלתי-צפוי עקב משבר קשה: אובדן הבן או הבת. בנוסף לכך, מוטלים עליהם עומס רב ואחריות שאינם מותאמים לגילם:
“אני כבר בת 62”, מספרת רחל, “ולא מסוגלת לטפל ביוני כפי שהייתי רוצה. גם פיזית וגם נפשית אין לי מספיק כוחות כדי להתמודד איתו. יוכי ועמי הזניחו אותו, אין לי הרבה ציפיות מהם, אני חייבת להציל אותו, אבל יוני דורש המון השקעה וקשה לי…”
אחת הבעיות היא שהילד סובל מפגיעות, חרדת נטישה, והשלכות קשות של הזנחה ואלימות, המתבטאות בדיכאון, בעיות קוגניטיביות או בעיות אחרות. בנוסף לכך, פער הגילים בינו לבין הסבא או הסבתא גדול.
“אני לא מבינה את השפה שלו”, אומרת חנה, שבתה לקתה בדיכאון ולא היתה מסוגלת לטפל בבנה, עידו. “חשוב לי לבצע את המשימה על הצד היותר טוב, אבל חסרים לי הרבה כלים לשם כך…”
למרות גורמי הסיכון והפגיעה באיכות החיים, יכולים הסבים והסבתות לצאת נשכרים מגידול הנכד בביתם בעזרת הטיפול.
מה מעניק הטיפול לסבא או הסבתא?
ראשית, בעזרת הטיפול מעובד האובדן הקשה של הבן או הבת. הסבא והסבתא עוברים את תהליך האבל על מות הפנטזיה לגדל בן או בת ולזכות לסבאות נורמטיבית. שנית, הסבא והסבתא מקבלים בטיפול תמיכה, שבדרך כלל אינם זוכים לה בחברה.
“כולם שופטים אותי שלא הייתי אמא מספיק טובה, ולכן הבת שלי נפלה לסמים”, אומרת דליה, “ואין לי דרך להתגונן, כי אני מרגישה אשמה וחסרת-ערך”.
בטיפול זוכה הסבתא לקבלה, תמיכה, עידוד והכלה. הכוח שהיא מקבלת מאפשר לה להעניק כוחות לנכד.
בנוסף לכך, באמצעות הטיפול ניתנים הדרכה, יעוץ כלים ואסטרטגיות כדי להתמודד באופן יעיל עם הנכדים. נעשה נסיון גם לגשר על פער הדורות הקיים. רחל, למשל, קיבלה – תוך ניתוח סיטואציות בעייתיות שהביאה לטיפול – דרכים מתאימות יותר כדי לטפל ביוני, המתבגר המרדן. חנה, שחוותה קשיים רבים בגידולו של עידו, קיבלה זוויות ראיה חדשות לבעיות שונות איתן התלבטה, וכן הורחבה יכולת ההכלה שלה. כאשר הבינה את מניעיו של הנכד במהלך הטיפול אמרה:
“עידו לא פועל כנגדי, אלא חווה מצוקה, חסכים ונטישה כואבת”.
כאשר במקום להיפגע הבינה מדוע הוא משליך עליה כעסים ותוקפנות הצליחה להגיב באופן בוגר, וגם התוקפנות שלו פחתה. הסבים והסבתות שאסטרטגיות ההתמודדות שלהם היו בלתי-יעילות, אימצו אסטרטגיות התמודדות יעילות.
בעזרת הטיפול, הצליחו הסבים והסבתות להעניק פירוש ומשמעות חדשים לסבאות שלהם, במקום לתפוס את החוויה כ”כישלון” וכ”חוסר ברירה”, הצליחו להעניק משמעות חיובית לתפקידם. שינוי המשמעות איפשר להם לחוות תחושה סובייקטיבית של סיפוק, שביעות רצון, צמיחה וגילוי משמעות חדשה לחייהם.