מהי תסמונת הניכור ההורי?

הילד המוסת הופך לעוין כלפי אחד מהוריו, ומסרב לקיים איתו קשר. הטענות המושמעות על ידי הילד הן: “אבא מתעלל בי”, “אבא שונא אותי”, “מזניח אותי” או “אני פוחד פחד מוות, ולכן לא מסוגל לבקר בביתו..”.

בבדיקה יסודית מתגלה לי, שאין בסיס במציאות האובייקטיבית לטענותיו של הילד, ולהיפך: האב מסור ואוהב, מודע לצרכי הילד ומעונין להיות בקשר איתו. ישנו, אם כך, עיוות בתפיסת המציאות של הילד.

דוגמה (הפרטים המזהים טושטשו, אבל התאור נאמן למקרים רבים בהם טיפלתי)

רוני ונורית התגרשו תוך כעסים עצומים של נורית שרוני עזב את הבית, ובחר להתגרש. במהלך הגירושין נפגעה ריגשית, וחוותה נטישה מצד רוני. למרות שמבחינה כלכלית השאיר לה את הדירה ושילם בנדיבות את המזונות, הרגישה ש”החשבון לא סגור..” המאבק איתו נעשה באמצעות שירי – הבת המשותפת, שהייתה “הבטן הרכה שלי בה נורית יכלה לפגוע…”

“עד לגירושין הייתה שירי קשורה אלי. מאותו רגע ואילך נחתך הקשר איתה כמו בסכין קצבים, ואני הפכתי לזאב הרע..” אומר רוני בדמעות.

מהו הגורם לניכור ההורי?

בן/בת הזוג (לעיתים יותר קרובות זו האם) המגדל את הילד, מעביר מסרים מילוליים ובלתי מילוליים רעילים חסרי בסיס במציאות על האחר, שמוצג כ”אויב ועוין”. הדחף המודע או הבלתי מודע של האם שבביתה גדל הילד הוא לפגוע באב עקב נטישה, בגידה, תחושת עוול שנעשתה לה, עלבון שהאקס שלה שיקם גם את חייו והיא לא ועוד. האם מנצלת את הילד ככלי לביטוי העלבון והכעס שלה, בלי מודעות למחיר שהילד משלם על היותו כלי משפק בידיה.

המשך הדוגמא

“לאחר שהתגרשנו”,מספר רוני בטיפול ביאוש, ” הרגישה נורית חוסר אונים ובדידות, אולי אפילו דיכאון. הקירבה בינה לבין שירי הייתה חסרת גבולות, והיה לה קל להסית את שירי כנגדי, ולמנוע ממני להיפגש איתה. במשך הזמן נוצרה אצל שירי ממש חרדה.. נורית עשתה כל מה שיכלה כדי לנקום בי, והשתמשה בשירי כדי לפגוע בי. כל אמצעי היה כשר בעיניה, כולל להעליל עלי עלילות שווא”.

באבחנה בין “הורה מתעלל” לבין “הורה דחוי” (כמו רוני) בולט, שאין בסיס במציאות לטענות של ההורה המגדל והילד המוסת. “ההורה הדחוי” עומד מול קואליציה של “ההורה המסית” והילד.

הילד הופך לבן הברית בעל כורחו של ההורה, קשור אליו בקשר סימביוטי, ואינו מבחין בין “האני” שלו ו”העצמי” של ההורה.

מה הסכנה הנשקפת לילד?

בדרגה הקיצונית נוצר אצל הילד המוסת בוחן מציאות בלתי תקין. כמוכן, מאבד הילד את יכולת האמפתיה כלפי ההורה הדחוי. הילד מאבד את היכולת לזכות לקירבת ההורה, ולהזדהות עם החלקים “הגבריים” ו”הנשיים”. הסיכוי בעתיד ליצור זוגיות בריאה קטן כאשר המודל הוא של שנאה והסתה. כמוכן, נוצרת אצל הילד המוסת חשיבה בשחור או לבן: האב הינו “הזאב הרע” “המפלצת”, לכאורה, והאם והילד “הקורבנות”. הספליט שנוצר מושלך גם לדפוסי חשיבה ורגש אחרים באישיותו של הילד.

המשך הדוגמה

שירי נשלחה לאיבחון פסיכיאטרי בחשד לבוחן מציאות בלתי תקין. לאחר שתי פגישות רואיינו ההורים (כל אחד מהם בנפרד), והתברר שלילדה נתק טוטאלי מאביה, עקב מסרים רעילים שמעבירה נורית על האבא “המפלצתי”. הומלץ על טיפול זוגי לאחר גירושין, וההורים פנו אלי.

איך אני מתמודדת עם התופעה כמטפלת זוגית?

בטיפול נוצר מרחב מוגן עבור ההורים. המוקד הוא ליצור הורות מתואמת ביניהם, תוך ראית צרכי הילד הפגוע מהתפקיד הבלתי אפשרי אותו הוא ממלא. אני עוזרת להורים להפריד בין “החשבונות הלא סגורים” כאקסים, לבין היותם הורים משותפים לילד שהופך לקורבן מהמלחמה ביניהם. אני עוזרת לאם לראות את “הכתמים העיוורים” שלה כאישה שנפגעה, לעבד את חוויותיה, ולמצוא את השפעת חוסר האונים על השימוש בילדה ככלי להבעת העלבון שלה.

המשך הדוגמה

רונית עיבדה את רגשותיה במהלך הטיפול, וזיהתה את החלקים הלא מונעים שהפעילו אותה, כאשר חוותה כאישה נטישה. יחד עם זאת, הצליחה להבחין גם במחיר ששירי משלמת על ההסתה. בהדרגה נוצרה מציאות חדשה, בה זכתה הילדה לשני הורים נוכחים ומשמעותיים בחייה.

הניכור הורי היא תסמונת קשה, שמקורה בהסתת ההורה המגדל את הילד. הטיפול בהורים חיוני, ובלעדיו מאבד “ההורה הדחוי” את הקשר עם הילד. גם הילד מאבד את הקשר עם ההורה, וגרוע מזה, את בריאותו הנפשית.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר