ניפוץ מיתוסים בטיפול הזוגי
במהלך הטיפול המיני נחשף בפני מגוון רחב של בעיות בתפקוד המיני, עליהן ניתן להתגבר בעזרת הטיפול. הבעיות האלה נובעות בחלקן מתפיסות שגויות ומיתוסים חסרי בסיס במציאות אודות מין. המיתוסים הללו מתגלגלים מדור לדור במשפחה, ומתעצמים במדורת השבט (כגון הצבא), בטלוויזיה, בקולנוע או בספרות. שותפים לאחסון ולהעברת המיתוסים נשים וגברים בגילאים ובתרבויות שונות, ובכללם אנשים משכילים בעלי ידע בתחומים רבים.
המיתוסים מתייחסים לשאלון כגון: מהו מין “נכון”? מי אמור ליזום את יחסי המין? באיזה גיל אנשים “מפסיקים” להיות מיניים? איך גברים “חייבים” להתנהג מבחינה מינית בהשוואה לנשים? כמו כן מתייחסים המיתוסים לאוננות ולפרקטיקות מיניות (כגון מין אורלי או אנאלי, סאדו-מאזו ועוד). מבחינת “המותר” או “האסור”.
על כך נוספים מיתוסים בנוגע לפנטזיות מיניות: האם הן סוטות או לגיטימיות, מעשירות את חיי המין או מסכנות את הזוגיות.
המיתוסים אודות “המין הנכון” (לכאורה) צרובים לעיתים כל כך בעומק התודעה, שאנשים מקבלים אותם כאקסיומות. התפיסות השגויות מעצבות את התוצאות המיניות ודפוסי ההתנהגות המינית. לעיתים קרובות זו הקרקע עליה צומחים הקשיים בתפקוד המיני, כגון: בעיות זיקפה, שפיכה מהירה ועוד בקרב גברים, ובקרב נשים: ווגיניזמוס, קשיים להגיע לאורגזמה ועוד.
לדוגמה – המיתוס הרווח שהסקס אמור להתרכז בפין ובחדירה מטיל על כתפי הגבר אחריות כבדה: אם הגבר סובל לפעמים מקושי בזיקפה, אבל “חייב לספק את בת הזוג רק על ידי חדירה”, עלולה להיווצר תחושת כישלון. לכישלון יתווספו בושה ורגשי אשם, ובעיית הזיקפה עלולה להופיע שוב מתוך חרדה מכישלון. לעומת זאת, השחרור במהלך הטיפול המיני מכבלי המיתוס הזה, פותח דרכים רב גוניות להנאה מינית גם בלי חדירה. הלחץ הנפשי פוחת, ואז לעיתים קרובות נפתרת בעיית הזיקפה.
מה תורם הטיפול המיני?
כאשר כסקסולוגית אני מזהה את השפעת המיתוס השגוי על הבעיה בתפקוד המיני, אני משתפת בפתיחות את המטופל במחשבותיי. לאחר מכן, אני מאתגרת תוך רגישות ואמפתיה את התפיסה השגויה שיוצרת את הבעיה. ההסברים הפסיכודידקטיים הם הזדמנות למטופל להיחשף בטיפול המיני לידע מדויק, מבוסס ורלבנטי. בהדרגה נוצרת באמצעות הטיפול המיני תפיסה אחרת, שמאפשרת להשתחרר מהבעיה בתפקוד המיני.