(צילום אילוסטרציה: photos.com)
בני זוג רבים מתמודדים עם הקושי למצוא את שיווי המשקל הרצוי להם בין קירבה ומרחק, אינטימיות ומרחב אישי, ביחד או לחוד. מהי אינטימיות בין בני זוג? האינטימיות הינה חוויה סובייקטיבית של קירבה אמיתית.
האינטימיות מתקיימת כאשר ישנו דיאלוג פתוח, אותנטי וזורם בין בני הזוג, תוך אמון ונכונות לחשוף גם את החולשות. לקשר האינטימי אופיינית שפה, שלעיתים זר לא יבין אותה, והיא נחלת בני הזוג. לא בהכרח הופך הדיבור לדיאלוג אינטימי, הוא עלול להישאר כאשר אין קירבה לעיתים עקר ומכאני.
מה קורה כאשר האינטימיות הולכת לאיבוד בזוגיות, וכיצד הדבר בא לידי ביטוי בטיפול זוגי?
במסגרת הטיפול הזוגי עולות הסוגיות האלה לעיתים קרובות, תוך מתח ולפעמים כעס ואפילו עוינות. “אין לי מושג מה הוא חושב ומרגיש. אני מרגישה שאני חיה עם בונקר” מתלוננת שיר. “הוא מסתיר ממני את התחושות שלו”, מספרת גם לילך ” הייתי רוצה שאייל יחשוף גם את החרדות והכאב שלו, ולא רק את סיפורי ההצלחה שלו”. “תמי חיה בבועה שלה” מתלונן יואב, “וכשאני שואל אותה שאלות מתוך סקרנות כנה, היא מייחסת לי חשדנות. במקום להבין שאני מתגעגע לקירבה שהיתה בינינו, חושבת תמי שאני חוקר אותה ולא סומך עליה … ”
בטיפול הזוגי מתגלה, שהצורך באינטימיות לעיתים קרובות איננו מסופק ונוצר ואקום רגשי. בין בני הזוג נפערת תהום שקשה להם לגשר מעליה ללא המטפל הזוגי כהאדם השלישי הניטראלי. לעיתים כל אחד מהם שקוע בעבודה, בלימודים ובפיתוח הקריירה שלו, והקריירות התובעניות לא משאירות מספיק זמן לקירבה ואינטימיות, בייחוד כשלצד הקריירה ישנה גם מחוייבות כלפי הילדים.
“עמי מהנדס מבריק בהייטק”, מספרת רונית שעובדת כארכיטקטית מצליחה. “הוא מוערך ומשתכר יפה וגם אני. אלא שנשאר לנו מעט זמן לבילוי משותף. ככל שגדלה המשבצת של הקריירה, כך נדחקת יותר הזוגיות הצידה.הפכנו לנשואים לעבודה. כל האנרגיות שלנו מופנות למימוש השאיפות להגיע מהר יותר, רחוק יותר וגבוה יותר”. גם בן זוגה מסכים איתה ואומר: ” במשך הזמן הלכנו והתרחקנו זה מזו… תדירות הסקס, שהיתה מעולה בתחילת הנישואין הלכה ופחתה והאינטימיות הצטמקה “.
אתגרי הזוגיות המודרנית
בני זוג רבים מתארים את הזוגיות המודרנית כמאותגרת על ידי דרישות החברה וציפיותיה. התחרות הכלכלית, השאיפה לסטטוס חברתי גבוה והצורך להתקדם, דוחפים לעיתים להתמסרות טוטאלית לעבודה. דרישות המעסיקים מעודדות את השאפתנות הזו, ומקשות להתפשר ולהקצות מספיק זמן לזוגיות.
בנוסף לכך, מתגלים לעיתים פערים בין גברים ונשים, אם כי השינויים החברתיים מצמצמים את הפערים הללו.
“אני מרגישה מתוסכלת” אומרת נירה בטיפול הזוגי, ” כי אני זקוקה ליותר קירבה מצד אמיר.” אומר אמיר: “אני זקוק למרחב ולחופש יותר משנירה מסוגלת להעניק לי”. ובטיפול אחר של רזי וטלי מסביר בן הזוג: ” זה לא אומר שאני לא אוהב אותך, אלא שאני רוצה זמן לעצמי. אני הולך לפאבים וחברים בלעדייך פחות מרוב החברים שלי”. בהקשר הזה מגיבה טלי ואומרת: “זה לא אומר שאני תלותית, חסרת תחומי עניין רבגוניים. אני רוצה שתראה אותי, תרגיש אותי ותבין את הצורך שלי בקירבה, לא במין אלא בשיחה ובהתייחסות.” רזי מתלונן על מחנק, וטלי על מרחק גדול מידי.
הצרכים השונים והסותרים בדבר הקירבה מרחק בין בני הזוג, קשורים על פי רוב גם למסרים המילוליים והבלתי מילוליים שקלטו במשפחות המוצא שלהם. ” גם אבי היה יוצא הרבה” מתאר רזי את ההעברה הבידורית במשפחתו. ועמי שעובד בהייטק מסביר: ” חלוקת התפקידים בין הורי היתה ברורה מאוד. אבי השקיע את כל האנרגיות שלו מחוץ לבית, וגם אני מהבוקר עד הלילה בעבודה”. בנות הזוג שלהם מוחות ומסבירות שבלי הקירבה והאינטימיות אין משמעות לזוגיות.
כמו זוג קיפודים
לחלק מהזוגות המגיעים לטיפול הזוגי, ישנה דינמיקה של זוג קיפודים: מתקרבים לפעמים כדי להתחמם, אבל מתרחקים מיד, כי הם שולפים קוצים זה כלפי זו. המעגל הסגור השלילי שנוצר הוא של רודף ונרדף, כמו חתול ועכבר. כך למשל הגיעו יריב ומור לטיפול הזוגי עם דינמיקה בעייתית כזו. במהלך הטיפול ביטאו כעס רב.
מתחת לשיכבת הכעס, עלה כאב הבדידות של מור, וההרגשה שהוא חנוק ובלתי מובן של יריב. במהלך הטיפול הביאו דוגמאות אחדות לקירבה והמרחק ביחסים שלהם. יריב תאר את הדרכים שלו להתרחק, ואת הצורך שלו במרחב. מור תארה את המרחב הזה כאיום עליה, כי היא מרגישה נטושה. יריב הסביר שהצורך שלו לא קשור ליחסים עם מור, אלא נובע מקשרים במשפחה בה גדל: “ אמא שלי פולשנית, ותמיד נדחפה בכוח לעניניים הפרטיים שלי. אין לה חיים משלה, גם עם אבא שלי החיים שלה היו רחוקים מלהיות מספקים”.
יריב פיתח לעצמו – כך הסביר למור – אסטרטגיות התמודדות שונות כדי לברוח, וכשאימו לחצה עליו לגלות מה הוא עושה הסתיר. באופן בו חשף יריב את הקושי שלו יכול היה לזכות לתגובה אמפאטית מצד מור, ובתמיכה ובעידוד שלי יכלה מור להבין בלי לשלוף מיידית כעס כלפיו.
מור יכלה – במהלך הטיפול – להתחבר גם לקושי שלה: “כשיריב מתרחק אני מיד שולפת ציפורניים ומסתערת עליו. אני מבינה שהוא מתרחק ממני, ואני משיגה את ההיפך”. גילתה מור את האחריות שלה לדינמיקה של הקירבה מרחק שבינהם. מור הייתה מוכנה – במקביל למסע הפנימי של יריב – לבדוק את מקורות התוקפנות שלה. היא הרגישה שההתרחקות שלו מאיימת עליה, ומעוררת אצלה חרדת נטישה. “כילדה” – היא חושפת בפני יריב את החוויה הסוביקטיבית של הכאב שלה – “הייתי שמנה, מסורבלת וחסרת ביטחון עצמי.
הרגשתי לא אהובה, וניסיתי לפצות עצמי על ידי אכילת יתר, וככל שעליתי במשקל כך הרגשתי פגיעה יותר”.
ליריב התבהר שהתפקיד של הרודפת אליו היא נתקעת מעורר אצלה תיסכולים, והיא עושה אותו תוך כעסים רבים. במסגרת הטיפול הצליח לגלות אמפתיה כלפי החוויה הקשה שלה, ולהבין את הכאב שמניע אותה.
מתנת הצמיחה שקיבלו הייתה התקרבות – שנידרשה לשניהם אם כי במינון שונה – וכן תקשורת אמפטית במקום התקשורת התוקפנית שהרחיקה אותם זה מזו. המתנה הייתה שהצליחו לממש את האינטימיות ביניהם, וליצור דפוסים חדשים בזוגיות שלהם.
במהלך הטיפול יכול כל אחד מבני הזוג לבטא את הכאב, התיסכול והכעס שלו, ולהקשיב במרחב הבטוח של חדר הטיפולים גם לאחר. הדיאלוגים שללא תיווך היו ויכוחים סוערים ופיצוצים עקרים, שרק הרחיקו זה מזו, הפכו באמצעות הטיפול לדיאלוגים שמובילים להבנה, אמפתיה ואינטימיות.
הטיפול הזוגי עוזר לבני הזוג למצוא את שיווי המשקל ההולם בין הקירבה והמרחק. בעזרתו יכולים השניים להחזיר את היכולת ליצור קשר חי ואותנטי, ולהחיות את האינטימיות שאבדה.