אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

טיפול פרטני בילד או טיפול משפחתי?‏

שאלה: מה לעשות כשילד זקוק לטיפול ריגשי, אבל לא מוכן לשתף פעולה? (מחנכת בחינוך המיוחד)

תשובה: שלום, השאלה מצוינת, ונוגעת להתלבטות שלנו כמטפלים פרטניים, זוגיים ומשפחתיים: במי עלינו להתמקד בטיפול? האם הבעיה היא של הילד המסויים, שהתנהגותו בעייתית, או של המשפחה כמכלול?

הגישה המערכתית של הטיפול המשפחתי, רואה את קשייו של הילד ביטוי לבעיה במשפחה; בתקשורת וביחסים בין בני הזוג, ובין ההורים לילדיהם. וכן, מידת הכבוד הניתן לכל אחד מבני המשפחה, המרחב, המחויבות, והערך העצמי של חברי המשפחה. בהמשך לכך, הילד נושא את הבעיתיות של המשפחה. הילד נקרא "הפאציינט המזוהה". כלומר, הבעיות הן של המשפחה, בה הוא חי, אבל בעזרת הסימפטומים שלו מייצג סימבולית הילד את הבעיות הללו.

לדוגמה: יוסי בן העשר גדל במשפחה, שדפוסי ההתנהגות שלה אלימים. האב מפעיל אלימות פיזית, מילולית וכלכלית כלפי האם. יוסי עצמו אומנם אינו מוכה על ידי האב כיום, אבל בעבר היה ילד מוכה. חשיפתו להשפלת האם יוצרת אצלו חרדות ומצבי רוח קשים. יוסי הופנה לטיפול פרטני אצל פסיכולוגית בית הספר, עקב תופעות של חוסר שקט והרטבת לילה, תוקפנות כלפי חבריו בכיתה וקושי להתרכז במשימות הלימודיות. בבדיקה הפסיכולוגית התגלה שיוסי נבון, אינו מסוגל לנצל את יכולותיו השכליות, וסובל מבעיות ריגשיות. הומלץ על טיפול פרטני עבורו אצל תרפיסטית באומנות. אבל יוסי התנגד ללכת, ואותת שהבעיה איננה שלו, אלא של המשפחה כולה.

ואכן, בהערכה מעמיקה יותר שנעשתה להורים, התבהר שהאם במצוקה קשה, סובלת מחרדות וחסרת כוחות לטפל בילדיה. כמוכן התברר, שיוסי אינו הילד היחיד בבית הסובל מהיחסים הקשים בין הוריו. למרות זאת, כדרכו של "הפנצייט המזוהה", יוסי הוא רגיש ופגיע יותר. לכן, אותות הסכנה בולטים יותר בהתנהגותו.

הטיפול היעיל ביותר הינו, במקרה הזה, טיפול משפחתי ולא טיפול פרטני ביוסי כ"הילד הבעייתי" (לכאורה). כל עוד היחסים בין הוריו לא ישתנו, אין סיכוי שהטיפול הפרטני יועיל. מעבר לזאת, אם הסימפטום הבעייתי של יוסי ייעלם (למשל, תיפסק הרטבת הלילה), הרי שיופיעו ביתר שאת הסימפטומים הפתולוגיים אצל שאר הילדים, כי למשפחה יש צורך ב"נושא סימפטום".

לסיכום, הילד נושא הסימפטום הינו "השעיר לעזאזל" של המשפחה כולה. הילד משקף את בעיותיה של המשפחה כולה. לכן, התמקדות בטיפול הפרטני בילד לא תועיל, כל עוד אין הדרכת הורים וטיפול משפחתי. כמובן, שטיפול פרטני לילדי המשפחה בנוסף לטיפולים הללו יועיל, אבל לא במקומם!

בעבודה המערכתית חשוב להרחיב את היריעה, ובנוסף לעבודה עם המשפחה לשלב גם עבודה עם המחנכות, היועצות והמטפלים השונים, כדי שהטיפול יהיה מתואם.