האלימות במשפחה של בעל כלפי אשתו, ושל הורה כלפי הילד שלו, הן סוגיות מוכרות ומדוברות בקרב המטפלים, הציבור, המטופלים והתקשרות. מתמקדים, בצדק, באלימות המסוכנת והשכיחה של בני זוג והורים.

פחות מוכרת ויותר מושתקת הינה האלימות של בן/בת כלפי האימא. האם החווה אלימות מצד ילדה אמביוולנטית: לדווח לרשויות או לשתוק, לשתף או להסתיר, להגן על עצמה או על הילד.

לעיתים קרובות גובר הצורך של האם להגן על הילד. הבושה כל כך חזקה, שאפילו במרחב הבטוח של הקליניקה לוקח לרוב זמן עד שהסוד נחשף. האם חשה השפלה עמוקה, ומסתירה לרוב לאורך זמן את הכתם הנורא. האם מלאת רגשי אשם ותחושות כישלון, המונעות את החשיפה. כאשר עולות המחשבות, אומרת האם בכאב: “איך יתכן שגידלתי פרי מקולקל.. איפה טעיתי?”… “מה חטאי ומה פשעי” אומרת פנינה בבכי, “שהילד שלי, עצמי ובשרי, קם כנגדי להכות אותי? ” את הסיפורים ברובם נוטות האימהות המוכות לטאטא מתחת לשטיח.

במקרים בהם נחשפו בפני הסיפורים שלהן, לאחר תהליך של מתן אמון, נחשפו: חוסר אונים, דימוי עצמי נמוך, והעדר משאבי תמיכה של בן זוג ושל משפחת המוצא. לעיתים קרובות הייתה האם עצמה ילדה מוכה, ואחר כך אישה מוכה.

הילד/ה נחשף לחוסר האונים וחוסר הגבולות של אימא בעלת בורות שחורים מבחינה רגשית. הילד עצמו לא מרגיש מוחזק, מוכל ובעל יכולת להתמודד עם קשיים. לרוב חש הילד חרדות וחוסר אונים בדומה לאימו. האלימות כלפיה לא נובעת מתחושת חוזק וכוח, אלא להיפך!

כאשר אימא הסתירה את הסוד מהסביבה, הלכה וגדלה המפלצת המחשכים. רק כאשר בעזרת הטיפול יצאה האלימות לאור, ניתן היה לטפל בה.

הטיפול –

בחלק מהמקרים בחרתי, בהתאם לבקשת האם, לטפל בה באופן פרטני: לתת לה הכלה, ביטחון וכוחות להתמודד. בחלק מהמקרים הטיפול היה לאם ולבן/בת. בטיפולי אם-בן כאלה אני מתמקדת בדינמיקה הזוגית בין השניים: בתקשורת האלימה, במקורותיה, ובמה אומרת האלימות, שלא אומרות המילים. נכתב חוזה בו מתחייב הילד להפסיק באופן חד משמעי את התנהגותו האלימה. הילד לומד לקחת אחריות על החלק האלים שלו, ולהפסיק להאשים את האם, כאילו היא הגורמת לאלימות.

האם לומדת בתהליך הטיפול לקחת אחריות על התפקיד ההורי שלה, כאדם שלא מקבל יחסי כוחות, בהם הילד מכניע ומחפיץ אותה, משפיל ומתנהג כלפיה בחוסר כבוד. האם עוברת תהליך בו היא מזהה את השחזור הלא מודע שנעשה בהורות כילדה מוכה ואישה מוכה.

לאם ניתנת הזדמנות ליצור חוויה מתקנת בהורות, תוך מודעות להעברה הבינדורית שנעשתה אוטומטית. לאם ולילד ניתנת הזדמנות למערכת יחסים, שמבוססת על כבוד הדדי, חוקים חדשים, היררכיה תקינה, וסיפור חיים ששניהם כותבים מחדש.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר