האם גירושין גורמים להרס המשפחה?

בני זוג רבים מביאים לקליניקה בטיפול הזוגי התלבטויות מורכבות: האם כדאי להתגרש לאחר בגידה? האם גירושין יהיו “חורבן הבית”? האם יגרם לילדים נזק בלתי הפיך? האם הנזק בגירושין חמור מהנזק בחשיפה לכעסים, אלימות או התעללות זה בזו? האם אנו חייבים לעשות הכל, כדי להשאיר את המשפחה כיחידה שלמה בכל מחיר? עם השאלות האלה אנחנו מתמודדים בהרבה טיפולים זוגיים.

חלק מהאנשים מאמינים ש”משפחה נורמלית היא משפחה שלמה”. ולכן אם בן/בת הזוג מסרב להישאר בזוגיות, ילחמו בו בכל הכוח, כדי לא לפרק את המשפחה, כי “משפחה כזו הרוסה והילדים מסכנים”.

המסר שלי הינו, שחשוב לנסות לשקם את הזוגיות. אולם אם במהלך הייעוץ הזוגי מגיעים בני הזוג, או רק אחד מהם, להכרה, שלא ניתן בשום פנים ואופן לפתור את הבעיות, שהסבל גובר על ההנאה, שהזוגיות מתה ואי אפשר להחיות אותה, הרי שהפרידה בלתי נמנעת.

במקרים בהם החליטו במהלך הטיפול בני הזוג להתגרש, התפקיד שלי הוא לאפשר את תהליך המעבר: אני עוזרת לכל אחד מבני הזוג לעבד את האובדנים של הקשר שאבד, הזכרונות המשותפים, החלומות והפנטיות אודות שלמות המשפחה, ההרגלים, והאובדנים הקונקרטיים של מי שעוזב את הבית. להורים אני עוזרת ליצור את ההפרדה בין היותם בני זוג שנפרדים, לבין תפקידם החדש כהורים לילדים, שאומנם נפרדים, אך אמורים להיות יחידה משותפת. בעבודתי עם ההורים בשלב המעבר, חשוב לי לסייע להם, לא לנקום זה בזו באמצעות הילדים, אלא לספק הורות בריאה ומזינה, תוך תמיכה הדדית ומעורבות ידידותית משותפת.

בקרב מטופלים רבים, בטיפולים הפרטניים והזוגיים, אני פוגשת את ניצולי התפיסה האומרת: “צריכים להחזיק בכוח את בן הזוג ולא לשחרר”.

בדוגמאות הבאות מטושטשים הפרטים המזהים (כולל השם, הגיל, המקצוע ועוד):

“הלוואי והורי היו מתגרשים כשהייתי קטנה”, אומרת לי נורית בטיפול פרטני אליו הגיעה כמבוגרת שסובלת מחרדה ודיכאון. “האווירה בבית הייתה בלתי נסבלת. אבא לא הסכים להתגרש, כי האמין שיגרם הרס נפשי לי ולאחיותי..”

מטופלת אחרת, טלי בת הארבעים, מספרת במהלך הטיפול: “אמא המשיכה לחיות עם אבא, ולא נתנה לו גט, כנקמה על כך שבגד בה. אמא לא הקשיבה לקול שלנו כבנות, ולא ראתה אותנו ואת הצרכים שלנו. לכאורה, נשארה איתו מסיבות כלכליות. אבל, בעצם המניע שלה היה לנהל איתו חשבונות דרכנו. השיקולים שלה היו אגוצנטריים, למרות שטענה שהיא נשארת איתו למענינו, ומקריבה את עצמה..” גם רועי מספר לי בטיפול הפרטני שלו על החוויות הקשות שחווה כילד, שהוריו התעקשו לא להתגרש: “למרות שהחיים בבית היו גיהנום, נשארו אבא ואמא ביחד כאילו בגללי. הזכרונות שלי הם שסבלתי, כי נאלצתי להיות עד למריבות הנוראיות שלהם..”

המסקנה שלי כמטפלת פרטנית וזוגית היא, שלמרות הניסיונות לשקם את הזוגיות – לא תמיד הדבר אפשרי. ההחלטה להשאיר את המשפחה בשלמותה במקרים הללו הינה בעייתית: המחיר שמשלמים בני הזוג והילדים כבד.

בטיפול הזוגי אני עוזרת לבני הזוג להעריך את הסיכוי לשיקום הזוגיות. אנחנו עורכים, אם זו החלטת השניים – מסע לשיקום הזוגיות. אולם אם למרות הטיפול, מחליטים שניהם, או רק אחד מהם להיפרד, – אני מסייעת להם בטיפול הזוגי לסגור את המעגל, ולהיפרד באופן אמפטי ורגיש ככל האפשר. כאשר ישנם ילדים משותפים, אני עוזרת במהלך הטיפול הזוגי, ליצור הפרדה בין הזוגיות וההורות, וליצור הורות משותפת ומזינה ככל האפשר.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר