מהי הומוסקסואליות?
הומוסקסואליות היא נטיה מינית ורגשית בה אדם נמשך בעיקר לבני מינו, והיא מהווה לפחות עשרה אחוז מהאוכלוסיה. ארוע מזדמן של קשר חד מיני, אינו מעיד בהכרח על הומוסקסואליות, כפי שגם העדר ניסיון חד מיני אינו מעיד על כך שהאדם אינו הומוסקסואל. בדומה למיניות סטרייטית, הומוסקסואליות אינה קשורה רק למושא התשוקה המיני, אלא גם למושא ההתאהבות.
מהו תהליך “היציאה מן הארון” של המתבגרים ההומוסקסואלים וכיצד טיפול והדרכת הורים יכולים לסייע במהלכו?
מתבגרים רבים שואלים את עצמם שאלות לגבי הזהות המינית שלהם. חלקם, לומדים על עצמם במהלך השנים, שהם מתאהבים ונמשכים לבני מינם. בתהליך “היציאה מהארון” מגבשים המתבגרים את הזהות החד מינית, ומתחילים לגלות לסביבתם שהם הומוסקסואלים או לסביות. כרוך בכך גם תהליך פנימי – בו האדם מקבל את עצמו כחד מיני, וגם כתהליך חיצוני בו הוא נחשף בפני אחרים. לרוב הוא נחשף קודם כל בפני חברים בני אותו הגיל, ורק אחר כך בפני בני משפחתו. בחלק מהמקרים מתקבלת החשיפה באהדה, הערכה ושמחה, אולם בחלק מהמקרים מגלה הסביבה או חלק ממנה קושי להתמודד עם הגילוי. בדרך כלל, מערכת תמיכה רחבה עוזרת בהתמודדות והקבלה העצמית של המתבגר את עצמו כהומוסקסואל. כאשר הסביבה אינה מספקת תמיכה, עשויי תהליך “היציאה מהארון” להפוך לקשה ומורכב. במקרים שהורים מתקשים לקבל את הזהות ההומוסקסואלית של ילדם, מומלץ מאוד להגיע לטיפול והדרכת הורים. טיפול והדרכת הורים יספקו במה נוחה ומכילה, להתמודדות עם הקשיים שעולים במשפחה.
אילו השלכות יש לחשיפה הזו על בני המשפחה, ולמה נדרשים הרבה פעמים טיפול והדרכת הורים בעקבות החשיפה?

בחלק מהמקרים, נוצרת דחייה של המתבגר על ידי משפחת המוצא. לפעמים מתעוררת אצל ההורים אכזבה, תדהמה, כאב ותחושת אשמה, והם שואלים את עצמם: “מה לא עשינו בסדר?”. הומופוביה של הורה עשויה לגרום לו להתנכר למתבגר. הוא עשוי לפנטז על “תיקון” שהמטפל יעשה, ומתייחס להומוסקסואליות כאל מום, מחלה, או סטייה. היו הורים שהפנו אלי את ילדם ואמרו: “את אשת המקצוע, את אמורה לתקן אותו”. כמובן שבמקרים כאלו יש מקום להיפגש גם עם ההורים לעזור להם להבין שהומוסקסואליות אינה מחלה, ושבתהליך “היציאה מהארון” יש שחרור של המתבגר מסודות וכבלים. המטרה בטיפול והדרכת הורים במקרה כזה היא לגרום למשפחה לתקשר, להבין את חשיבות האירוע עבורו, וגם לאפשר להורים לדבר על תחושותיהם. בהרבה מובנים, חשיפת ההומוסקסואליות של המתבגר, גורמת גם למשפחה “לצאת מהארון”, מכיוון שהם נחשפים לחברה ביחס להומוסקסואליות של ילדם, יחד איתו. כאשר בני המשפחה חווים קושי בשל התהליך הזה, יש מקום לבטא את התחושות הללו בטיפול שמלווה את התהליך. טיפול והדרכת ההורים במהלך התהליך יכולים לסייע בתהליך.
מה קורה למתבגר שהמשפחה דוחה אותו בעיקבות ה”יציאה מהארון”? מדוע במקרים כאלו חשוב במיוחד שההורים יעברו טיפול והדרכת הורים?

במקרים בהם המשפחה מגיבה בדחיה כלפי המתבגר, או מתאבלת על אבדן הפנטזיה, מרגיש המתבגר נטוש ונבגד. הוא עשוי להרגיש אשמה על ההומוסקסואליות שלו, על הקושי של משפחתו. לפעמים נוצרת תחושת אכזבה: “ציפיתי שבמשפחה בה גדלתי יקבלו אותי כמו שאני”. במקרים קיצוניים הוא סופג אפילו התעללות או מגורש מהבית. טיפול והדרכת ההורים יהיו חיוניים במקרים האלה, כדי לעזור להורים להתמודד עם הקושי שלהם לקבל את ילדם, ולמתבגר ההומוסקסואל להבין שהוא אינו אשם או אחראי על הקושי של בני משפחתו.
בחלק מהמקרים, בשלבים הראשונים של היציאה מהארון, ולפעמים גם בהמשך, קיימת עדיין אמביוולנטיות ואשמה אצל המתבגר ביחס להחלטה לחשוף את ההומוסקסואליות. במקרים כאלו חשוב שהטיפול בהורים יתמקד בהרחבת האפשרות שלהם לעניק תמיכה ו”מקום מוגן” לילדם, בו הוא יכול לבטא בחופשיות את התחושות והחוויות שלו, כדי שיוכל להתמודד איתן ולצאת מהתהליך מחוזק.
האם יש מקרים בהם מקבלת המשפחה את המתבגר ההומוסקסואל, ומה התפקיד של טיפול והדרכת ההורים במקרה כזה?

בחלק מהמשפחות מתקבלת ה”יציאה מהארון” בהבנה ואפילו בשמחה והערכה. עדיין, לפעמים במקביל לתחושות החיוביות, עשויות להתעורר תחושות נוספות, דאגות ואימביוולנטיות. גם במקרים כאלו יכול טיפול בהורים להקל על ההתמודדות עם הגילוי, ולהעניק להורים כלים להתמודד עם המצב החדש, שיעזרו להם לתמוך בילדם ובתהליך החשוב שהוא עובר.
בנוסף על טיפול והדרכה להורים, מומלץ לאפשר למתבגר היוצא מהארון, טיפול פרטני. בעבודה עם המתבגר בטיפול הפרטני חשוב לדון בחוויות שלו בעיקבות הגילוי על עצמו, החשיפה, והתגובות השונות של הסביבה.

שתף את המאמר ברשתות החברתיות:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on google
Share on whatsapp

צור קשר