א. אמהות רבות שואלות לאחר הגירושין: איך אדע מה קורה אצל האקס שלי כשהילדים אצלו?
במסגרת הדרכת ההורים ניתנות הזדמנות לדון בסוגיה הזו ולבדוק את מקורותיה. כך, למשל, אומרת ניצן, הדרכת הורים לאחר גירושין:
“כל עוד חיינו ביחד הצלחתי למתן אותו. עכשיו אני מודאגת: מה קורה כשאופיר לוקח אותו אליו? מה אני אמורה לעשות כדי לדעת מה בדיוק קורה?”
– האם אופיר אב חסר אחריות, ילדותי, או פוגעני?
– או, שלחלופין, ניצן “קונטרול פריק” וקשה לה לשחרר?
– אם הסיבה לדאגה אוביקטיבית, יש מקור להעמיק ולבדוק מהן הסכנות הנשקפות לילדים. אבל אם האב אחראי ודואג לילדיו, חשוב להבין למה קשה כל כך לניצן לתת לאקס שלה קרדיט?
– איזה מטרות סמויות משרתת השליטה בילדים ובאופיר?
– למה גם כשחיו ביחד הרגישה ניצן צורך להיות “הצודקת” ו”המתקנת” ולא הרשתה לעצמה להיות בתפקיד “הסומכת” ו”המאפשרת”?
ובכן, האם לא אמורה לדעת במדויק מה ילדיה עושים בכל רגע נתון אצל האב. אם ירצו יספרו על כך באופן חופשי וספונטני, כל עוד לא ירגישו שהם נחקרים, עקב חריצות בלתי מותאמת למציאות, או צורך להציץ ולראות מה מתרחש אצל האקס. כאשר המניעים לבדיקת הילדים והאקס יהיו מודעים, יפחת הצורך הלא מודע בשליטה, והאם תרגיש חופשי יותר. כשהאם תשחרר מהצורך להיות “על המשמר”, תוכל לנצל באופן יעיל יותר את זמנה הפנוי וליהנות ממנו.
ב. שאלה נוספת שעולה אצל אמהות גרושות רבות הינה:
איך אני מתמודדת עם החלוקה הקיצונית ל”אבא לונה פארק” ו”אימא שיעורי בית”?
החלוקה הדיכוטומית ל”אבא מפנק מאוד” ו”אימא שיעורי בית” / אימא דורשנית מידי, עלולה להיות בעייתית לכל אחד מהשלושה – לאב, לאם ולילד. בפיצול הקיצוני לתפקיד “האבא הטוב” ו”האם הרעה” נפגעת האם, ומתמרמרת (בצדק…) על תפקיד “השוטר הרע”, כתפקיד מתסכל שמזמין השלכות תוקפניות מצד הילדים והסביבה. הילד יוצא לעיתים מתוסכל מהחלוקה הקיצונית בין “האבא שמתיר הכול” ו”האימא הדורשנית והאוסרת”: “למה אצל אימא תמיד אסור, ואצל אבא תמיד מותר?”
בהדרכת ההורים נעשית אינטראקציה בין “החלק המאפשר” ו”החלק האוסר”, שמיוצגים בקיצוניות אצל אחד ההורים. בתהליך ההדרכה אנחנו עובדים על מיזוג החלקים, תוך הצגת השאלות המאתגרות את המציאות המצומצמת.
השאלות שמופנות לאב במסגרת הדרכת ההורים, הן: איך יוכל להיות פחות קיצוני, לא טואטלי, להציב גבולות וגם לשחרר?
במקביל לזאת, שאלת האם: איך כאימא את יכולה להרחיב את מינעד האפשרויות ודפוסי התגובה שלך, ולהיות אם דורשנית וגם מספיק גמישה?
האם לומדת במסגרת הדרכת ההורים, שאם תרחיב ותכלול גם את החלקים המהנים, הפתוחים והספונטאניים, לצד הגבולות שלה – הילדים לא יפרקו כל עול, והגבולות לא יתפרקו, מעבר לזאת, גם היא לא תתפרק…
בעזרת הדרכת ההורים לומד גם האב, שאם ימזג את ההנאה עם גבולות, חוקים וסמכות, עדיין יתפס כ”אבא טוב” ולא יאבד את אהבת ילדיו. האב הדורש באופן מאוזן דרישות סבירות מילדיו, יחד עם ההנאה, החופש והיצירתיות, יתפס אצל ילדיו, כ”אבא טוב” לא פחות מהאב “תמיד לונה פארק…”
במהלך הדרכת ההורים רוכשים גם האם וגם האב תובנות, שהחרדה שמא יהפכו ל”הורים לא טובים” אם יאמצו את החלקים האחרים (האב את הגבולות והאם את הספונטאניות), איננה עומדת במבחן המציאות. החרדה של האם שלא תהייה אם מספיק טובה אם תתגמש, וגם החרדה של האב שלא יהיה טוב דיו – נובעת מרגשי אשם, שבמסגרת הדרכת ההורים אפשר לבדוק לעומק. הדרכת ההורים מסיטה את המוקד מהתחרות על “כתר ההורה הטוב יותר”, לגיבוש אסטרטגיות של שיתוף פעולה, השלמה ומיזוג של איכויות כל אחד מההורים.