אנא השאירו פרטים

ואשוב בהקדם

טיפול זוגי בשלב המעבר להורות

בשלב המעבר להורות, עם לידת הילד הראשון, עומדת במבחן חוסנה של המערכת הזוגית. בני זוג רבים מגיעים אלי לטיפול זוגי, עקב התמודדות המורכבת עם הקשיים בשלב המעבר להורות. ביעוץ הזוגי טוענים בני הזוג: "לא ידעתי שתפקיד האמא קשה כל כך".. "לא עלה בדעתי שלמרות הכמיהה שלנו לילד משותף, יתגלו ביננו כל כך הרבה חילוקי דעות דווקא כאשר "הפרוייקט" של גידול הילד אמור להיות משותף"..

ואומנם, לידת הילד הראשון מהווה מעבר חיים נורמטיבי וצפוי מראש. ובכל זאת, גם כשההריון מתוכנן ורצוי, עדיין מאיימות על ההורות "הטריה" וחסרת הניסיון סכנות של: עייפות, כעסים, שינוי במיקוד מזוגיות להורות, תוך פערים בנוגע לסדרי העדיפויות ומיעוט אינטימיות. שכיחים הכעסים בנוגע לחלוקת תפקידים, הנתפסת כ"בלתי הוגנת". ביחוד כאשר מופיעה נוקשות, וקשה לבני הזוג להסתגל לתפקידים החדשים כאמא ואבא.

לדוגמה: (הפרטים המזהים טושטשו, אולם הדוגמה אמיתית).

מירי ונדב הגיעו "על הקצה" לאחר כארבע חודשים רוויי מתח, מאז נולדה מזל טוב התינוקת המקסימה שלהם. "איפה ההגינות שלך, נדב.. כל עול עבודות הבית והגידול של ליהי נופל עלי. אתה פשוט לא רואה אותי".. מטיחה מירי בזעם. "אתה פשוט לא רואה אותי"...

נדב איש הייטק מצליח הינו המפרנס העיקרי. חלוקת התפקידים הייתה מוסכמת על שניהם, עקב הפערים בשכר ובשעות העבודה שלהם. למרות זאת, מצפה מירי שנדב יתגמש, והדפוסים ששלטו עד הלידה ישתנו. נדב טוען שאינו יכול לשנות את התארגנותו במקום העבודה שלו, וכועס על מירי ש"רוצה הכל: כסף, מעמד, עזרה בבית, ושינוי במאזן העומס, כאילו אני אדון לעצמי".. מירי כועסת שנדב אינו רגיש כלפיה, ונדב טוען שמירי אינה רגיש כלפיה, ונדב טוען שמירי אינה מבינה את צרכיו. "אני עובד", אומר נדב, "במקום עבודה תחרותי. יש לי פרוייקטים שאני מנהל ואני אחראי עליהם. אני לא יכול לעצור ולרדת מהרכבת. תמיד עבדתי ככה, ואנחנו מתוגמלים הייטב על המסירות שלי לעבודה".. נדב מתאר את הכאב שלו כשולי בבית: "אני חוזר מאוחר, ולא מספיק להנות מליהי. ואז עוד סופג כעסים ממירי, שמרחיקים אותי עוד יותר. מירי מנגנת כל הזמן על הכפתורים של רגשי האשם, ואני כבר לא מסוגל לשאת את ההאשמות שלה"...

בתהליך שעברו בני הזוג בטיפול, הצליחו לגלות הקשבה, אמפתיה והבנה זה לזו, ולבסוף להכיל כל אחד את תחושותיו של האחר. נדב היה מסוגל לקלוט את המצוקה של מירי, החרדות כאם צעירה, והתחושה של פגיעה בערך העצמי הגופני עקב השינויים שהתחוללו אצלה. מירי הייתה מסוגלת לקלוט באמת את הקונפליקט של נדב מבחינת האחריות לעבודה ולבית, הגעגועים לילדה, והחוויה של הדחיה כאשר הוא חוזר הביתה. מירי הבינה את היותו של נדב בין הפטיש לבין הסדן: בין הלחצים להצטיין בעבודה, לבין הלחצים המופעלים עליו בבית. השניים החליטו לערוך שינוי בחלוקת התפקידים, ולהגביר הגמישות בתפקידים. כמוכן סוכם שיעזרו במשאבי התמיכה מהסביבה של  הסבא, והסבתא משני הצדדים והשכנה (ששניהם סומכים עליה). על כך נוספה ההחלטה, שמירי תחזור בהדרגה לספורט ובהמשך לעבודה חלקית מחוץ לבית, ונדב יהיה שותף פעיל ונוכח יותר בבית. כמוכן החליטו אחת לשבוע, ביום קבוע לצאת, כדי לרענן את הזוגיות שהתאבקה.

מהטיפול בבני זוג לאחר לידת הילד הראשון עולה כי, ככל שמעורבותו הרגשית והפיזית של הגבר בגידול הילד רבה יותר, כך נוצרת שביעות רצון רבה יותר מהזוגיות. מעורבות הגבר מפחיתה מתחושת העומס של האישה, ומאפשרת לה לפנות זמן רב יותר לעצמה ולבילוי משותף שלהם. וכן, מוגברות ההגנה והקירבה ביניהם. כאשר לשני בני הזוג יכולת גבוהה יותר להסתגל בגמישות למציאות החדשה שנוצרה, נחווה פחות סטרס. לדוגמה: אישה שהקריירה שלה ניצבת במקום גבוה בסדר העדיפויות האישי שלה, עלולה להתקשות לוותר על תפקידיה המוכרים, ולו גם לתקופה מוגבלת. גם לגבר שנמצא במסלול חייו בעבודה או בלימודים במקום דורשני ואינו מספיק גמיש, יהיה קשה להתארגן אחרת מהרגיל.

 

המעבר להורות משפיע באופן משמעותי מאוד על איכות החיים של בני הזוג. יכולות ההתמודדות של כל אחד מבני הזוג מאותגרות. משניהם נדרשות גמישות והסתגלות למציאות החדשה. נידרשת יכולת להעזר במירב משאבי התמיכה בסביבה, בלי לחשוש שזו חולשה. חשוב להיות קשובים, רגישים ואמפאתיים כל אחד למצוקת האחר. גברים שמסוגלים להתחבר ליכולות לטפל ולדאוג לזולת, מסתגלים יותר למעבר להורות. חשוב כבני זוג לזכור: אתם ממשיכים להיות בני זוג למרות השינוי המשמעותי בחייכם. לכן חשוב שתתמודדו עם הלחצים והמתחים הנחווים כהורים ביחד, כדי שאיכות הנישואין והרווחה הנפשית של כל אחד מכם לא יפגעו. אם אתם נתקלים בקשיים, אל תהססו לפנות ליעוץ זוגי, כדי לעבור בהצלחה את שלב המעבר להורות.